לק"י
מאמר מפורט ורצוף אסמכתאות מאת הרהגה"צ רבי דב ברקוביץ' שליט"א, ה'תשע''ו
(המקורות בגוף המאמר)
שנת הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד לפרט קטן
מאמר זה (משנת ה'תשע''ו) מיועד יותר למי שזכה ואינו שייך, או למי שרק נדמה לו שעדיין אינו שייך לתרבות המערבית ולמדע המודרני והמדע הפוסט-מודרני שלה (שהתפתח במאה השנים האחרונות) שנוצרו ועוצבו לחלוטין באמצעות הנצרות רפורמית-פרוטסטנטית ולכן מתוך חוסר ידע מוחלט בתחום זה, הוא מתקשה לתפוס כעובדה שהתרבות-המערבית והמדע, חיים ומתבססים זה 500 שנים על יסודות ומבני-החשיבה של נצרות זו, שהוקצנו במיוחד ב- 60 השנים האחרונות.
ניתן אומנם לנסח בקצרה את מבני-החשיבה ותת-מבניה של נצרות זו שלמעשה ידועים כיום לכולם, כיון שכל העולם כולו (ולא רק לימודי האקדמיה) ספוג ורווי על כל צעד ושעל בכל מבני-חשיבה אלו, הכופרים באלוקים ובכל התורה.
ברם, לטובת מי שמתעקש וזקוק להוכחות כדי להיווכח (כדי להישמר או להחלץ מהמלכודת דלהלן), לנוכח העובדה שכל האקדמיה, השפה העברית המודרנית שאנו משוחחים בה, התקשורת, האומנויות ובכללן המדיות האלקטרוניות וכל שלושת הרשויות של המדינה (המחוקקת, השופטת והמבצעת), כולן רוויות ומושתתות על נצרות זו ושלמעשה לעתים קרובות גם אנו חושבים ונפעלים על פיה, ולכן יהיה חייב הקורא המעמיק להתכבד ולהתבונן בעיון רב בההוכחות שבמאמר ארוך זה, המוכיח נחרצות שמדובר בנצרות חדשה ולא בנצרות הישנה של צלבים, הטבלות והאלהה-רוחנית של "אותו האיש", הנקראת עדיין הנצרות הקתולית.
מי שכבר ידועות לו כמה מההוכחות דלהלן, יוכל לדלג עליהן.
נצרות חדשה זו נקראת הנצרות הפרוטסטנטית או הרפורמית, שעל שמה נקראים "הרפורמים" וגם שאר הכתות שפרשו מהיהודיות, היינו, מהחרדיות!
חברי כתות אלו הינם למעשה משומדים נוצריים המשתייכים לנצרות זו אך מסתירים זאת, או כלל אינם מודעים לכך שמבני-חשיבה בסיסיים אלו, שלטענתם כביכול אינם שייכים לשום דת, מהווים למעשה את הבסיס לדת זו שעל-פיה הם מנתבים את חשיבתם ואת אורחות חייהם.
אכן – הצלחתה המסחררת של הנצרות הפרוטסטנטית והשתלטותה על תרבות המערב מתבטאת בכך, שעקרונות הדת שלה שהוחדרו בהסוואה באמצעות האקדמיה, כבר אינם נתפסים כיום בתרבות המערב ותת-תרבויותיה רק כעקרונות הדת שלה, אלא נתפסים כחוקי כל המציאות הטבעית והתרבותית.
ממש גם כך אירע לאבותינו, שגם הצמחונות הופנמה ונתפסה אצל היהודים במצרים, רק כמערכת של תזונה בריאה, ולא כחלק ממכלול חוקי-דת הסוגדת לבעלי החיים [רבי אברהם בקראט, מגדולי חכמי ספרד, ב"ספר זכרון", בראשית (מז, ו)], וכדברי "אור החיים" [שמות (יב, ו)] – „...והנה אין כוונתם ז"ל לומר חס וחלילה שהיו עובדי עבודה זרה, אלא לצד שהיו ביניהם מבלי ידיעתם ועשו חוקים של עובדי עבודה זרה, בפרטי המלבושים והמאכלים ודברים הרגילים...“. לכן, גם כיום, אם יאמרו לחניכי תרבות המערב בחו"ל או בארצנו, המשתייכים לאחת מהכתות של הציוניזם או הציוניזם הדתי – "אתם למעשה נוצרים פרוטסטנטיים", הם ירימו גבה בהפתעה, אך בכנות לא יבינו למה הכוונה.
המערכת שנוצרה הינה רב-שכבתית, כאשר בכל תקופה התווספה הדגשה והקצנה של מבני-החשיבה של נצרות זו – שבתאות, תנועת ההשכלה, הציונות והציונות הדתית וכיום הפוסט-מודרניזם והפוסט-ציונות.
חלק מאותן כתות משדרגות את הבנת התנ''ך והתורה שבעל-פה על פי מבני-החשיבה הנוצריים הללו, גם כדי לתרץ את אורח חייהם הנוצרי וגם כדי לבלבל ולזנב ולגרוף כמה שיותר נחשלים מהציבור החרדי בכל האמצעים, כגון: האינטרנט, מכונים "חרדיים" להכשרת מורים ולהכשרת מלמדים כגון אקדמיית "אחיה" בבני ברק ושלוחותיה, תיכוני "בית יעקב" עם "בגרויות" (כפסק מרן הרב שטיינמן בעלון "פרי חיים", העורך הרה''ג ר' יהודה שניידר, סיון תשע''ה), תעמולה ללימוד במכללות האקדמיה-הנוצרית הרגילות או ה"חרדיות" (כפסק מרן הרב שטיינמן ש„בעוד על גניבה ניתן לתקן את האיסור על ידי השבה, הרי שדעות כוזבות שנכנסות לאדם בלימודים פסולים, אינן ניתנות לתקנה“, ב'יתד נאמן', כ''ב כסלו תשע''ו), זריית אשליות ופיתויים כלכליים במכוני הכשרה מקצועית ( באמצעות 'קמח טורונטו' וכו'), כפיית תכני לימוד והוספת מקצועות לימוד בסמינרים ובתלמודי-תורה וכו'.
את המדע הנוצרי הזה כאמור, משרד החינוך כופה על מוסדות החינוך החרדי בהחדרת לימודיו הכפרניים באמצעות צוותי ההוראה ואלו המטפלים בנפש הילד, שהכשרתם מושתתת על נצרות זו ופעמים רבות שהינם בחזות חרדית, או שהם מהציונות הדתית הרפורמית ("הבית היהודי", מכוני ה"הסדר" למיניהם, רשת "הר המור", "מרכז הרב", חרד''ל וכו') כגון: פסיכולוגים, פסיכיאטרים, יועצים חינוכיים, עובדים סוציאליים, קלינאי תקשורת ובשיטות אילוף (כגון קאוצ'ינג – אימון), כשכל בעלי תפקידים אלו כולל צוותי ההוראה שלהם "הצליחו" להרוס ולפורר זה מכבר את "החברה הישראלית" ולהביאה לרמה תת-בהמית.
השינויים היחידים שחלו בנצרות זו ובמדע המודרני שלה, מתבטאים כל הזמן רק בהקצנת יסודות נצרות זו, היינו, בהבנת המציאות לשיטתם ובהקצנת אורח החיים של נצרות זו, לדוגמא: הדרישה שגם אתאיזם (כפירה באלוקים אחדותי, אך אמונה רב-אלילית בתופעות הטבע, שלילת אורח חיים דתי) יכלל כתפיסה לגיטימית במסגרת נצרות זו, תפיסה שהחלה להתגבש ב-200 השנים האחרונות.
כל הנאמר לעיל, מבוסס על ספרים ואינספור מאמרים, המביאים נתונים ועובדות המוכיחים את כל הנ''ל.
ננסה להביא במסגרת המוגבלת של המאמר, רק מקורות וציטוטים מכוננים, המאששים ומוכיחים את כל הנאמר לעיל.
את ארבעת מבני-החשיבה הנוצריים יצר מרטין לותר מגרמניה, ממייסדי נצרות זו.
ז'ן קלוין מג'נבה יצר תת-מבנים, שעל חלקם חלק מרטין לותר, כגון השיטה הקפיטליסטית (שיטת הרכושנות והיזמה הפרטית) והקרייריזם וכדברי קלוין ש"אלוהים אוהב את המצליחנים", אך לבסוף התקבלו כמעט כולם במדע המודרני, בחברה ובתרבות המערבית ("מגרסת הזהויות" – שחר פלד, עמ' 64-5, שורשי המדע בנצרות עמ' 67 ואילך. האנציקלופדיה העברית, ערכים מרטין לותר, ז'ן קלוין). העיון החושפני שבמאמר זה, הינו חיוני להבנת ההשחתה שבמבני-החשיבה המטעים הנ''ל, ומהווה בלם ו"אנטי וירוס" כלשהו, לבוחרים להישמר ואף להיחלץ מנצרות מעוותת זו, שהוחדרה [= זו המשמעות המעשית של כל "הסכמי התרבות" עם אירופה ואמריקה] והתנחלה גם בארץ ישראל, בקרב רוב בני עמנו.
ארבעת מבני-חשיבה נוצריים אלו, מהווים את התשתית לכל הלימודים באקדמיה ובמערכת-החינוך החל מהגיל הרך ומהווים כפירה מוחלטת בכל התורה שבכתב ובעל-פה וכדברי מרן הגר''ח קנייבסקי, באמצעותם האקדמיה משתלטת על כולם, כאמור, החל מתוכניות החינוך לגיל הרך.
נראה, כיצד מבני-חשיבה אלו תלויים זה בזה ואינם הגיוניים בעליל, אלא שהם נוצרו מלכתחילה להלחם בוותיקן ובנצרות המקורית (שמכנים אותה כיום "הנצרות הקתולית", מאז פרוץ הנצרות החדשה), כדי לבסס תחתיה את הנצרות הרפורמית שהם המציאו ["מגרסת הזהויות" (שם), או: "רקחות וטבחות", פרופ. א. מלמד, אוני' חיפה, עמ' 405].
מבני החשיבה
א. האדם יכול להגיע עם שכלו בלבד, ללא הוראה מאל או אלילים, להבנה מוחלטת של כל המתרחש ביקום האינסופי, בעמים, בחברה ובנפש האדם והוא יכול להבין את הכתבים הקדומים ללא מסורת קדושה המתלווה להבנתם, בתנאי שהתמחה בהבנתם הארצית והחומרית דווקא באקדמיה.
ב. שלילת "הבחירה" (דטרמניזם) – מרטין לותר כתב חיבור (כפי שנראה להלן) עם "הוכחות" רדודות, בו טען שכביכול כל בני האדם תמיד ובהכרח יהיו מבצעי עבירות ולכן ישנו שויון בינם לבין בעלי החיים, כי גם להם אין בחירה והם פועלים ללא שליטה על מעשיהם.
יובל שרלו, מראשי ויוצרי האירגון הציוני-דתי "רבני צהר", גם הוא אמון כמובן על יסוד נוצרי זה, אך הוא אינו אומר זאת בגלוי, כמו ששחר פלד מהציונות-הדתית חושף ומתריע על צביעות זו בספרו "מגרסת הזהויות" (עמ' 207) – „הרב שרלו...עוסק בהרחבה בלגיטימיות של העצמת החוויה הדתית, כולל קושיות לותרניות קלאסיות כמו: "מי יכל להעיד...לשפוט אם מקור הקול הפנימי הדובר הוא היצר הטוב, או הקול הוא דווקא קולו של השטן ? " [= בתפיסה הנוצרית הלותרנית של שרלו אין סימנים לשפוט אבחנה זו, אך במקורותינו מובאים סימני שפיטה רבים לכך] והוא עונה על כך מענה פוסט-מודרני, ש"כל עמדה שיפוטית נושאת בחובה לא מעט התנשאות"“. שרלו מייצג את ההקצנה הפנטית שיצרה שלא בטובתה התיאוריה של פיזיקת הקוונטים. היא אומנם הפריכה את היסוד הדטרמניסטי הלותרני של נצרות זו, אך גם הפריכה את היסוד הנוצרי-מדעי, שהאדם יכול ליצור מדע אובייקטיבי ולכן היא גרמה לכך שהמדע הנוצרי המודרני ובעקבותיו ההמון של החברה המערבית הכולל חלק ממשומדי הציונות-הדתית ששרלו הוא מראשיה, רואים בכל מציאות ובוודאי בתורה שבכתב ובעל פה רק נרטיב (סיפור הבנוי על דחף נפשי) ולכן האדם מסוגל ליצור רק נרטיב וממילא כל מה שיעשה או יחשוב האדם זה לגיטימי וגם מעשה אלימות כלפי הזולת הוא לגיטימי (כגון בהתגרות והתישבות במקומות שבמחלוקת, או בהתנגדות אלימה לפינוי), אם הוא לא יואשם על כך בבית המשפט, אך מאידך לזולת יש את "הזכות" באותה מידה להתגונן, היינו, ג'ונגל תת-אנושי (מה שמהווה את התשתית לכך, שעל סמך רישומי משרד החינוך רובו המכריע של הנוער בארצנו הפך להיות אלים). להמחשה נוספת, עד כמה הדטרמניזם מצוי ומשפיע ב"ציונות הדתית", ראה לדוגמא את מאמרו של הרב ד''ר משה רט מקרני שומרון, תחת הכותרת – האם היטלר היה רשע ? (בביטאון "שבתון", כ' אייר תשע''ו, גליון 773).
ג. ארציות וחומריות – תחום הדת יהיה מוגבל רק לאמונות ארציות-תחושתיות בין האדם ו"השילוש הנוצרי" (האב, הבן ורוח הקודש) ו"תהילת החסד", למרות שז'ן קלוין התנגד לתהילה זו והשתית את הנצרות החדשה על אתיות (שתורגמה בארץ ישראל במעוות ל"מוסר") הבנויה על "ערכים שבלב", אך חוץ מהאמונות והערכים החומריים, יש גם להשתית את כל הבנת היקום ואורח החיים על ארציות וחומריות (סקיולריות, שתורגמה לעברית – חילוניות).
לכן לדידם, גם את הדתות וכתביהם יש להבין אך ורק באמצעות לימוד ארצי וחומרי באקדמיה, באמצעות זיקוק כתבי הקודש (Sola scriptura) משיבושים שערכו בהם אבות הכנסיה על פי כתבי יד, תוך מתן אמינות לגיטימית שוויונית לכל כתבי היד ומאז הומצאה שיטת "הערות השוליים", כדי לא לסרבל את המלל שמעליהן בריבוי המקורות של כתבי היד. מאז, חל איסור חמור להסתמך על המסורת שנתפסה כמשובשת ומגמתית לצורך הבנת כתבי הקודש. הכתבים נתפסו כ"טקסט" שאותו יש להבין רק על פי מבני החשיבה שהומצאו באמצעות ממציא נצרות זו – מרטין לותר, תוך ייחוס קדושה ל"טקסט" של כתבים אלו והאישים המוזכרים בו. תקופה זו מכונה כיום באקדמיה תקופת ההבראיזם.
לפני 250 שנים, בעקבות הקצנת מבני החשיבה של החומריות והשויון המלאכותי, החלה "תקופת ההשכלה", בה מתחילים לייחס חלק מהנוצרים הפרוטסטנטיים לאבות הכנסיה גם חוסר מוסריות ביחס לקביעתם של זמני כתיבת הספרים ב"כתבי הקודש" והם מואשמים בהקדמת זמנם של ספרים מסוימים מתוך ספרי הקודש, אך עדיין כתבים אלו נחשבים כקדושים, לכן תקופה זו נקראת גם "תקופת ביקורת המקרא".
לפני 150 שנים, מתחילה בנצרות זו "תקופת הנאורות הפרוטסטנטית המודרנית" ומאז, הארציות והחומריות מוקצנים בנצרות אקדמית זו לשיא פנאטי חדש, בה נתפסת כל המציאות כבנויה רק מחומר, ללא כל זיק של רוחניות ומאז, "כתבי הקודש" על אישיו, החלו להחקר רק בהקשר ההיסטורי, הספרותי, הלאומי וכו'.
בשנת תרס''ה (1905 למיניינם), הנצרות האקדמית ממציאה את התיאוריה הפיזיקלית הקוונטית ומתגבשת סופית בשנת תרפ''ה (1925 למיניינם) ומאז מפסיק המדע המודרני של נצרות זו להיתפס כאובייקטיבי ולוגי ומתחיל "העידן הפוסט מודרני".
בעידן זה, כלל המציאות נתפסת כסובייקטיבית וכנרטיב (סיפור) תדמיתי, הנשען על מיתוסים. ארבעת מבני החשיבה הנוצריים עוברים הקצנה יותר פנאטית ופרימיטיבית, גם ביחס לאישי התנ''ך וגם ביחס ל"אלוהים" של מדע זה הנתפס כאליל-חומרי-תנ''כי העלול לא רק לטעות, אלא גם לנהוג בחוסר מוסריות. בכך מגיעים כוהני האקדמיה לשיא הפרימיטיביות והנבערות, המתאימה לרמה הנחשלת של כוהני עבודת האלילים הפאגנית הקדומה.
ד. שויון קיצוני וגורף בכל, כגון: בין חילוני (לאומי-דתי) לבין חילוני ו\או לאומי, אך לא בינם לבין חרדי, כי הוא לא פרוטסטנט, בין איש לאשה, בין שניהם לילד ובינם לבין בעלי-חיים, לדוגמא: שויון בין איכות נפש האדם לבין כל מה שזז הכולל אפילו חי-דק, וירוס וכו' וכו' ומתן "זכויות" אנושיות לבעלי-חיים (מיסודו של הפרוטסטנט האנגלי, אבי הליברליזם הדתי – "האלוהים נתן לאדם זכות לחופש, חרות ונחלה"). במבנה-חשיבה זה התרחשו שינויים לחומרא, במיוחד ב-100 השנים האחרונות. אומנם, חלק מהחמרות אלו בנצרות זו הינן בניגוד לדעתם של מייסדיה, אך יש להן הצדקה לגיטימית על פי הנצרות הפרוטסטנטית הדוגלת ברפורמות בכל תקופה חדשה על פי השינויים בחברה, כפי שהטיפו לה מייסדיה.
מהי כמות האלילים בנצרות הפרוטסטנטית?
הנצרות הפרוטסטנטית אינה מגבילה את האמונה במספר האלילים. נצרות זו מכילה זרמים שונים ובארה''ב כל קהילה פרוטסטנטית מהווה זרם בפני עצמו. קיים זרם מסויים בנצרות זו המאמין באל-אחדותי ואינו מאמין ב"אותו האיש" – הנצרות הפרוטסטנטית האוניטרית, שאליה השתייך גם אבי המכניקה הפיזיקלית המודרנית, אייזיק ניוטון.
חלק מהנצרות הפרוטסטנטית מאמין רק באלילי "הבן והאב" וחלק נרחב מנצרות זו מאמין באלילים רבים, שחלקם מאמינים בעצמים הפנתאיסטים, כגון שפינוזה ובעקבותיו הצהירו על אמונה זו – הרצל, אלברט אינשטיין ובן גוריון.
חלקם מאמינים באינספור אלילים, היינו, בעצמאותם של הגרמים השמיימיים, בתופעות טבע ובכל פריט אחר הקיים בטבע ועל זרם זה אמונים כמעט כל המדענים באקדמיה, המשתייכים לאגף החילוני של נצרות זו.
מרטין לותר לחם נגד "השילוש" הטמא של הנצרות הקתולית וביטל את האליל המתווך בין "האב" לאנושות – "רוח הקודש", שהומצא על ידי הנצרות הקתולית כדי להצדיק את האמונה שהאפיפיור אינו יכול לטעות, כי מגרונו מדבר אליל "רוח הקודש". הוא גם צמצם את כוחו של האליל "הבן" המשיחי – "אותו האיש" והטיף לפתיחות בקשר להגדרתו ולצורת הופעתו בשנית, אם בכלל.
בשנת תרס''ה, פותח הענף המכונן ביותר במדע – פיזיקת הקוונטים, שהפריכה את כל חמשת יסודות מדעי הטבע ובכללם את היסוד הראשי הנשען על היסוד הראשי בנצרות זו, שלימודי המדע האנושי הם אמת מוחלטת ואובייקטיבית.
הפרכות אלו נלמדות באופן גלוי באקדמיה, אך נחשפים אליהן במלואן רק אלו שלומדים באקדמיה במסגרת ה"מכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים" (ראה מאמרנו על ההפרכות שיצרה פיזיקה זו).
בעקבות הפרכות אלו, הופרכו ארבעת מבני החשיבה הנוצריים דלעיל, שדרכם נלמדו כל תחומי המדע, אך למרות הפרכות אלו ממשיכים ללמד את המדע על פי מבנים אפיקוריאניים אלו.
לימודי האקדמיה, ככל לימוד של תרבות, אמורים היו להתחלק לשלושה חלקים מרכזיים:
1. מבני החשיבה הנוצריים, דלעיל. 2. מיעוט נתונים ועובדות, ביחס לנפח הרב של הכתיבה הכללית באקדמיה. 3. עיקר שנות הלימודים באקדמיה מוקדשים לשטיפת מוח – כיצד להבין ולהפנים נתונים אלו על פי ארבעת מבני החשיבה הנוצריים דלעיל, שהם שקריים ובלתי הגיוניים ולכן, גם הבנת הנתונים והעובדות מתעוותים בלימודי האקדמיה.
מי שזכה ואינו שייך למדע ולחברה המערבית, יודע כיום רק במעורפל ובצורה חלקית על מבני-החשיבה דלעיל ואינו מקשר אותם למדע:
א. הוא יודע שאורחות חייה של החברה המערבית וחשיבתה מנותקים ממה שנמסר מאלוקים, או להבדיל, כדברי הקתולים, ממה שנמסר במסורת הנוצרית מ"השילוש הנוצרי" וגם הנצרות הרפורמית האוונגליסטית, שכן דוגלת במספר רעיונות כלליים המופיעים בכתבי הקודש, אך היא אינה רואה בהם ציוויים המופיעים בכתבים אלו, אלא שהם מתפרשים אצלם רק כהמלצות הניתנות לאימוץ, על פי ההבנה החילונית של נצרות זו.
ב. הוא יודע במעורפל שבכל מה שקשור לתפיסת החיים והבנת היקום, חברה זו פועלת על פי תפיסות ארציות וחומריות.
ג. הוא יודע במעורפל שחברה ותרבות זו דוגלת בשויון, אבל אינו יודע שזה כולל באופן גורף את כל סוגי השויון הנוצרי.
הוא יודע על השויון בין איש לאשה המהלכים בצורה מעורבת, רק אחרי ההסתה (נגד חרדים) של "הדרת נשים" , אך אינו יודע שהטענה הפרוטסטנטית שהופנתה נגד הנזירים הקתולים שלומדים לימודים רוחניים לעצמם בלבד ואינם נושאים בנטל, מהווה את המקור להחלת טענה נוצרית זו בצורה ובאופן מעוות גם נגד לומדי התורה היהודים, היינו, החרדים.
נציין את הגופים והנושאים והתובנות הנובעים ישירות מנצרות רפורמית זו (שנוסחו באמצעות המדע הנוצרי המודרני שלה) ועל נזקי מבנים אלו הנחשבים בטעות כמנותקים מנצרות זו, אצל מי שבעצמו אינו משוייך לחברה המערבית ולמדע שלה: התפתחות האידיאולוגיות (כגון: ליברליזם, סוציאליזם, לאומיות, קומוניזם ונאציזם), המדע ו"בתי הספר" היסודי, תיכון ואקדמיה, שהולידו את מושג הזכויות, קפיטליזם, דמוקרטיה מערבית, טכנולוגיה שהרס את המין האנושי כדלהלן, מתירנות, סמים, האדרת סטיות (לסביות וכו'), ניכור חברתי, תופעת גירושין המונית, חיוב כל אדם לעבוד (על פי קריטריונים של המדע הנוצרי הקלווניסטי, מהי עבודה), לימודי ליבה, 90% אלימות בין תלמידים, 90% אלימות נגד מורים וכן ילדים בגן המרביצים לגננות, תופעה המונית של פשיעת נוער, תופעה המונית של פגיעה מינית בקטינות ובוגרות וכו'.
אנו יודעים ורואים שעל כל המושגים, היסודות והתובנות הללו, אמונים כל חניכי החברה המערבית והישראלית.
הטכנולוגיה הרסה גם את היקום, הן בהרס שיכבת האוזון והצומח באמצעות הנדסה גנטית, הן בהרס המוח של המין האנושי כתוצאה מהשימוש המסיבי במחשב והן בניוון חושי האדם וכו'.
יש לברר מי חינך אותם לכך? ניתן להוכיח בקלות שמי שחינך את "החברה הישראלית" לחשוב ולחיות על פי מבני-החשיבה, היסודות והמושגים הנוצריים הנ''ל, היא המערכת האקדמית המחנכת והמטמיעה את כל הנ''ל בחברה הישראלית.
כבר מגיל הגן: הגננות מחוייבות להכשיר את עצמן כדי לקבל הסמכה של גננת, אך ורק במכללות האקדמיות או במחלקות לחינוך באוניברסיטה. תוכניות הלימוד והחינוך בגן חייבות להיות רק כאלו שבנו ויצרו דוקטורים ו\או פרופסורים העובדים במשרד-החינוך או במוסדות אקדמיים ומי שלא תלמד בדיוק לפי תוכניות הלימוד וההשתלמויות האלו, תאבד את רישיונה והסמכתה כגננת. באמצעות שטיפת-מוח זו, מבטיחה לעצמה האקדמיה שגם הגננות תלמדנה את חניכיהן על-פי כל כל מבני-החשיבה ותת-מבניהם של טומאת הנצרות הפרוטסטנטית. ברם, האקדמיה אינה עוצרת בגיל זה של החניכים והיא דאגה לכך שכבר מגיל אפס, אישיות התינוקות יעוצבו על-פי נצרות זו, באמצעות קורסים אותם חייבים לעבור המטפלות ובעלות משפחתונים (כולל החרדיות) לגיל הרך ביותר. הן חייבות למשל ללמוד את "התאוריה (= גחמות נוצריות ולא התורה הקדושה) של ז'ן פיאז'ה - ההתפתחות (= בהתאם לתיאוריית הכפירה האבולוציונית) מתרחשת בתוך הילד (= בהתאם למבנה-החשיבה של הארציות-החומרית של הכפירה הנוצרית, הלוחמת נגד ההשפעה של היראת שמים שהמטפלת חייבת להחדיר בחניך) והיא הקובעת את גבולות הלמידה. האדם יכול לרכוש מידע (= לפי מבני-החשיבה הנוצריים של הדטרמניזם והשיויון בין האדם לחיה, הקובעים שהאדם כמו החיה הוא רק מכונה הקולטת נתונים ולכן אין ללמד אותו מצוות, יראת שמים ואהבת ה') במסגרת מערכת הסכמות העומדת לרשותו".
את כל תוכניות הלימוד המדעיים והחינוך ל"ערכים"-הקלווניסטים ב"בתי הספר" היסודיים, בחטיבות הביניים והתיכון, יוצרים אנשי אקדמיה מכל האוניברסיטאות, בתוך משרד-החינוך ומחוצה לו. כל המורים\מורות שם חייבים לקבל את הסמכתם רק באקדמיה ושם מעצבים וגורסים את מוחם וליבם של המורים על פי כל יסודות והתובנות הנוצריות של האקדמיה בתחומי המדע השונים וכמובן, כך הוא המצב לגבי 300 אלף הנותרים הלומדים באקדמיה, שם מחנכים אותם על פי כל היסודות, תובנות ומבני-החשיבה של המדע המודרני הנוצרי והם אלו שמאיישים את רובם המכריע של התפקידים בחברות הגדולות, בעיתונות, בתקשורת ושלושת הרשויות – השופטת, המחוקקת והמבצעת.
כאשר נבחרים או ממונים ח''כים ואנשי ביצוע ברשות המבצעת וברשויות המקומיות שלא למדו באקדמיה או שסיימו רק תואר ב.א., הוקמו עבורם באקדמיה מכונים לממשל, לפוליטיקה וניהול ציבורי, כדי שגם הם יוכשרו באקדמיה לחשוב ולבצע את תפקידם על פי יסודות, תובנות ומבני-החשיבה של המדע המודרני הנוצרי.
יוצא איפוא, שגם מי שלא למד באקדמיה, הרי למד בבי''ס היסודי והתיכון, שכבר שם עוצבה אישיותו על פי כל היסודות והחשיבה הנוצריים האקדמיים וגם בצבא מופקדים על חינוך החיילים, כולל הווי-דתי, יחידות-מרצים מהאקדמיה, במסגרת חיל החינוך.
ה"דמוקטטורה" האקדמית בניבזותה: גם התקשורת בארץ ישראל הינה נוצרית-אקדמית "במעגל סגור" – כמעט בכל עניין משמעותי המתעורר במדינה, מזמינים מנהלי ושדרני התקשורת, שחונכו בעצמם על פי האקדמיה ומראיינים בתקשורת האלקטרונית ובעיתונות את אנשי האקדמיה, שיסבירו ויפרשנו את הנושאים והבעיות והפתרונות לכך על פי מבני החשיבה והמושגים והתובנות הנוצריות-פרוטסטנטיות הנלמדים באקדמיה והם גם המפרשנים את אלו המוזמנים לתקשורת ומעורבים בעצמם בנושאים המוצגים בתקשורת, כדי לפרשן את דבריהם רק על פי כל מבני-חשיבה הנוצריים הנלמדים באקדמיה.
במדעי החברה והרוח, כידוע, אין מלמדים לפי הסדר הראוי, אלא להיפך:
א. כבר בהרצאה ראשונה, היה צריך להציג את ארבעת מבני-החשיבה הכפרניים והבלתי הגיוניים של נצרות זו, את תת-המבנים שלהם ואת רשת המושגים הנלווים שלהם.
ב. ללמד רק במשך חודש או חודשיים את הנתונים הבסיסיים שצריכים לדעת, לתחום הספציפי הנלמד.
ג. ברם, בשאר 3-4 השנים לשם קבלת התואר, מלמדים כיצד לפרשן את הנתונים לפי מבני החשיבה הכפרניים.
במידה והלימוד היה מתקיים בצורה מסודרת והוגנת, הסטודנטים היו שואלים מדוע הם צריכים לקבל כעובדה וכמו רובוט את ההמצאות הנוצריות של מבני-החשיבה הנ''ל, ובפרט שהם לא הגיוניים.
כידוע, במטרה למנוע שאלות אלו, מלמדים את התלמידים והסטודנטים ישירות את הנתונים הנ''ל על פי הפרשנות של מבני-החשיבה הכפרניים הנוצריים הנ''ל, כביכול מבני-החשיבה הללו מובנים מאליהם על פי השכל הישר ובמיוחד שמבני-חשיבה אלו כבר הוטמעו באישיותם בשיטה של שטיפת מוח, מגיל הגן.
אכן, רבים מאלו שלמדו באקדמיה ונחשפו לתאור אינפורמטיבי זה שבמאמרנו, הגיבו בתדהמה: "כעת נופל לי האסימון, שזה באמת מה שקרה לי בגלל שנות לימודי באקדמיה".
למעשה, כל הלימוד באקדמיה כמעט בכל התחומים מתחילתו ועד סופו, מזוג ורווי בארבעת מבני-חשיבה ותת-מבני חשיבה וביסודות ובמושגים הכפרניים, הנוצריים והבלתי הגיוניים הנ"ל.
ידוע, שכדי לפתות את חניכי קורס טייס וקצינים להישאר בצבא וכן פרוטקציונרים, מאפשרים להם לסיים כל תואר בפחות משנה ואת תואר המ.א. לקבל לעתים באמצעות סיכום של ספר.
את ה"נתונים" שמפרשנים באופן מעוות באקדמיה, הדגימו כמה פרופסורים מפורסמים מהזרם של המדע הפוסט-מודרני, כמו פרופסור שלמה שוהם (שהוא רב-תחומי ונחשב מגדולי הוגי הדעות במערב) שהדגים זאת בהרצאה בשנת תשע''ג ב"מרכז צימבליסטה" באוני' ת''א לגבי מדע ההיסטוריה, בו נלמדים ספרי ההיסטוריונים אורי מילשטיין הימני ומאיר פעיל השמאלני. הוא תיאר את פרשנותם לגבי מה שהתרחש בקרב על גוש עציון בשנת תש''ח ועל כך הוא אמר – "אני יכול להגיד לכם שאני הייתי שם ושניהם אינם צודקים, אלא כל אחד יצר מיתוס שיתאים לתפיסותיו". פרופסור מיכאל קונפינו בעל פרס ישראל בהיסטוריה, כתב רבות על כך שמדעי הרוח והחברה אינם נלמדים בכפוף לעובדות, אלא בכפוף לתדמיות אופנתיות.
גם הנתונים והתופעות שהם כן נכונים, כפי שהם נלמדים למעשה, הם הופכים לבלתי נכונים ומעוותים, משום שהם נלמדים על פי מבני החשיבה הנוצריים הנ''ל, כגון תופעות ונתונים שהם נכונים בזמנים מסוימים ובמקומות מסוימים, שנלמדים על פי מבני החשיבה הנ''ל של שויון, חומריות וארציות ושלילת הבחירה, כאילו הם נכונים בכל מקום, בכל זמן ובכל אדם [איש ואשה, ילד ומבוגר, אדם וחיה (קוף – שיטת דרווין, שכידוע היה פסיכופט) חברה ועם, וכו'].
להמון באקדמיה נראה שרק 98% ממה שנלמד באקדמיה (כולל תחומי הרפואה והפארא-רפואה) רווי וספוג במבני החשיבה הנ''ל, היינו, כל מה שקשור לאדם, חי (כגון השוויון בין האדם לבעלי החיים וההתייחסות החומרית והארצית לחי), צומח ודומם ("המחקר ההשוואתי" האקדמי הקיצוני הכולל גם השוואת סוגי דומם כחיידקים וכו' לבעלי-חיים) ושלעומתם יש מספר תחומים הנחשבים כ"נייטרלים", כגון כל מה שקשור לטכנולוגיה – מדעי ההנדסה, מחשבים, מתמטיקה, ראיית-חשבון ומוזיקה. יש לדעת, שאם תחומים אלו לא היו מבוססים על מבני החשיבה הנ''ל, כפי שנראה להלן, הם לא היו נלמדים באקדמיה.
ישנם גם נושאים שאכן היו נייטרלים, אך הוכנסו לאקדמיה ומעוותים אותם שם לפי המבנים הנ''ל, כדי שלא יישארו איש ואשה שלא יהיו משועבדים למבני החשיבה המעוותים הנ''ל, כגון "עקרות בית" שאף זה נכנס לאקדמיה כתחום לימודי, לשם קבלת תואר בנושא זה.
ראשית יש לציין, בהסתמך על פרסומים בתקשורת ועיתונים מדעיים, שבעשרות שנות קיומם של "מדעי הטכנולוגיה", שבאמצעותם "הצליחו" להרוס את המין האנושי, את בעלי החיים, הצומח והדומם, הטכנולוגיה חדרה כל כך לשימוש, שלא ניתן כבר להחזיר את הגלגל אחורנית ולהפסיק להשתמש בה, או לפחות להפסיק לחלוטין את נזקיה.
חכמי קדם ידעו על הכוחות, התופעות והחומרים ש"התגלו" על ידי מדענים, כפי שמופיע במפוזר במקורותינו ובמקורות אחרים, אלא שהם היו "חכמים גדולים הרואים את הנולד" וידעו ש"סייג לחוכמה שתיקה" ושמרו על כך בסוד, ביודעם את ההרס והחורבן שידיעות אלו עלולות להמיט על המין האנושי והיקום, בפרט הידיעה על השואה שתתרחש כאשר ידיעות אלו יצאו מכלל שליטה לשימוש המוני.
כיום כבר ניתן לכתוב ספר, רק כדי לתאר ולפרט את השואה והחורבן שיצרה הטכנולוגיה עד כה, לכן גם מי שמשתתף בהמשך פיתוחה, לכאורה למטרות חיוביות ו\או לשם מזעור נזקי הטכנולוגיה, אינו יודע על ההרס והחורבן שהפיתוח שהוא יצר טומן בחובו, כפי שכבר קרה פעמים רבות במאת השנים האחרונות, לדוגמא – פיתוח של גזים שונים ובכללם האמוניה, למטרות חקלאיות שהציל אנשים באפריקה ממות ברעב, יצר אמצעי להרעלה והשמדה המונית של ששה מליוני יהודים בתאי-הגזים. גזים אלו ופיתוחם גרם להרס שיכבת האוזון, להרס האקלים וזיהום האוויר לנשימה שגרם למחלות סרטן המוניות ופגע בהתפתחות הצומח.
נביא רק מעט דוגמאות לחורבן שיצרה הטכנולוגיה: המחשבים הפכו את האדם לעבד הנרצע שלהם, כדברי פרופ. רבין מהטכניון, ניוונו את המוח האנושי והנוער הישראלי כיום נזקק למחשב לעתים, אפילו לחישוב לוח הכפל ו – 70% מתלמידי התיכון שקוע בזמן השעור בפייסבוק.
משרד הבריאות כבר הכיר בכך שעשרות אחוזים של נוער ומבוגרים חולים במחלת ההתמכרות הנפשית לאינטרנט כמו לסמים. המיכשור הטכנולוגי הפך לתחליף המוח והחושים והוא רק מחשב סטטיסטית ואינו מדייק ואינו אמין כפי שפעם ידעו לדייק ובכך ניוונו את המוח וחושי האדם ואת הידיעה והשימוש בחוכמת ובינת הלב.
התיעוש הטכנולוגי הרס את בעלי החיים ואת הבשר והצומח שאנו אוכלים. טכנולוגיית התרופות יצרה תופעות-לוואי ומחלות שונות שנוצרו ממוטציות של חיידקים ווירוסים שהותקפו על ידי התרופות. הטכנולוגיה ואורח החיים שהתפתח מסביבה העלתה במאות אחוזים את מחלות הנפש וההפרעות באישיות. תוחלת החיים שעלתה באירופה (באסיה היא תמיד היתה גבוהה) יצרה זיקנה של חיי שטיון ומחלות כרוניות וסופניות. הגזים של מפעלי הטכנולוגיה הרסו, כאמור לעיל, את שכבת האטמוספרה המגינה על איזון של אקלים נורמאלי והתפתחות תקינה של הצומח, החי, האדם וכו'.
כמו כן, הדחף לפיתוח הטכנולוגיה ובכללה המחשבים, נוצר כתוצאה ממבני-החשיבה הנ''ל והתת-מבנים שלהם: הטכנולוגיה היא תולדה של "המהפכה התעשייתית" באנגליה, שהפכה לחברה נוצרית פרוטסטנטית על ידי ויליאם טינדל תלמידו של מרטין לותר והפרוטסטנט ג'ון לוק (ראה ערך על שמם באנצי' העברית) שיצר את הליברליזם הדתי ושניהם דגלו בשויון באמצעות "זכויות הפרט". אחד מתת-המבנים של השוויון הינו השוויון בין עני לעשיר ובין אדם פשוט למלך, היינו, שיש לתת גם לעני ולאדם הפשוט את האשליה, באמצעות הנגישות לכל מה שהעשיר והמלך יכולים ליהנות ממנו, באמצעות המצאות שונות ושיווקן ההמוני.
כך גם מוגדרת ה"טכניקה", כפי שהובא באנציקלופדיה העברית [כרך י''ח בע' טכניקה] – "הניצול המכוון של חומרי גלם ומקורות האנרגיה הטמונים בטבע, כדי לשנות את סביבת האדם לשם קיומו והקלתה של מציאותו".
הטכנולוגיה והאדרתה התפשטה ושוכללה בששים השנים האחרונות, דווקא לנוכח הפרכת יסודות המדע המודרני (וממילא הופרכו מבני-החשיבה הפרוטס' שעליהם נשענו יסודות המדע) באמצעות תאוריית הפיזיקה הקוונטית ובפרט לנוכח הפרכת מבנה החשיבה המכונן – האובייקטיביות, היינו, שרק המדען באקדמיה יכול להבין ולתאר את המציאות האובייקטיבית בכל תחום ובכך ירד המדע מגדולתו והפך לאוסף נרטיבים, היינו שהתאוריות הופכות ללא יותר מ"סיפורים" שממציאים המדענים וממילא נוצר הכרח קיומי של האקדמיה להעלות בדרגה את הטכניקה, והפיכתה למושא מלאכותי של הערצת המדע.
פרופסור יהודה אלקנה (מייסד "המכון לפילוסופיה והיסטוריה של המדעים והרעיונות" באוני' ת''א ונשיא "מכון ון-ליר" היוקרתי, אצלם), הקדיש לכך ספר שלם באנגלית "נסיון פרוגרמאטי (להבנת) אונטולגיית הידע". הוא מסביר ומוכיח שכיום כל המדע אינו עוסק בידע ממשי, אלא רק בידע של תדמיות [Images of Knowledge]. הוא מקדיש גם פרק שלם ל"תאור התיאטרלי של תחומי הידע המדעי" [Science, the epic theater].
מה שנשאר כביכול כדבר "אמיתי" לפי מבני-החשיבה דלעיל הוא פיתוח טכניקות ומיכשור מכני ואלקטרוני, אשר לשם פיתוחם אין צורך לפתחם באקדמיה ולמעשה רובם המכריע מפותחים במפעלי תעשיה והיי-טק ומהנדסים שהוכשרו באקדמיה ומגיעים לתעשיה ולהיי-טק אינם יודעים הרבה, כי כדי לפתח את המיכשור וההמצאות הם צריכים ללמוד זמן רב במסגרת מפעלים אלו, כדי לרכוש ידע ומיומנות.
כיוון שהידע הטכנולוגי בחלקו נתפס כדבר היחיד שלא הופרך, נוצרה תעמולה שצריך להיות מדען אקדמאי כדי לפתח מיכשור זה, כאשר למעשה ניתן היה לרכוש את הידע הנצרך לכך במספר חודשים בתיכון ולא במשך שנים באקדמיה.
כמו כן, ניתן ללמוד ולרכוש ידע זה במספר קורסים מחוץ לאקדמיה.
לפני 30 שנה חיברו למושג "טכניקה" את המושג "לוגיקה" (שכאשר מושג זה נוצר, פירושו היה – אמת מוחלטת) ויצרו את המושג המפוברק "טכנו-לוגיה", כאשר אין קשר בין שני המושגים המוצמדים וב"אנציקלופדיה העברית" עד לפני 30 שנה לא הוכלל בה ערך בשם זה, אף שהטכנולוגיה מהווה כיום חלק מכריע בחיי החברה והתרבות המערבית.
למרות שמבני-החשיבה והיסודות של המדע והתרבות המערבית הופרכו סופית בשנת תרפ''ה (תוכל להיווכח כיצד הם הופרכו במאמרי הנוסף על הפיזיקה הקוונטית, על פי ציטוטים מכל גדולי מדעני הפיזיקה), אך בפקולטות למדעי החיים, הנדסה ומחשבים עדיין מתבססים עליהם, מלבד מבנה-החשיבה הראשון של יכולת ההבנה המוחלטת של תאור המציאות הפיזיקלית ובניית מיכשור, שהוגבל חלקית, שהרי הוכנסה הסטטיסטיקה הלא מדויקת לתחומי ההנדסה והמחשבים שמשמעותה היא, ידע הסתברותי אך לא מוחלט, אך יש בה עדיין את יתר מבני-החשיבה, היינו, השויון הסטטיסטי והחומריות הדטרמניסטית, כגון החוק הסטטיסטי הבסיסי הכופר בעיקר: "חוק ההתפלגות האקראי" (ששיקריותו, מנדבכי ה"עלמא דשיקרא", כי "העיקר שזה עובד" ומכאן צצו להם הביטויים ההזויים והמשחיתים: "לחיות בסרט", "החיים תיאטרון וכל העולם במה" וה"נרטיב" בתחומי המדע באקדמיה), כי "אין מקרה בעולם" ואין חוק חומרי-ארצי פרוטסטנטי (שגם הופרך מכבר, באמצעות פיזיקת הקוונטים), כי תמיד ישנם השגחה פרטית ונסים וכבר נאמר: "כחומר ביד היוצר...".
כמו כן, ממשיכים להתבסס על "חוקי"-טבע המבוססים על יסוד-השויון-הכפרני, שכל תופעה הנצפית במעבדה, היא מתקיימת כביכול בשויוניות בכל היקום האינסופי ושכך היה בעבר ולא השתנה על ידי השגחת ה' ושכך יהיה גם בעתיד. כמו כן, לימודי ההשכלה נתפסים עדיין באקדמיה כידע אמיתי מוחלט המצדיק עדיין שנות לימוד לקבלת תארים, אף שמבחינה מעשית במדעי החיים, בהנדסה או במחשבים מספיק לימוד של פחות משנה, כדי להשתמש בו בשוק העבודה, כפי שאמר לי הפרופסור להנדסה י. ב. ברנשטיין ("ראש המרכז לאמינות מערכות אלקטרוניות" באונ' ת''א) ולכן הוא אמר לי שהוא גם משתדל להעביר את רוב תלמידיו ישירות מלימודי ב. א. ללימודי דוקטורט.
לסיכום – גם לימודי ההנדסה והמחשבים, רוויים במבני-החשיבה הכפרניים דלעיל.
גם אחרי כל מה שנכתב לעיל, יהיו עדיין מי שישאלו: אם כל יסודות מדעי הטבע ומבני-החשיבה של המדע המודרני והתרבות המערבית הופרכו, גם אם נכון הדבר לגבי כל מדעי הרוח והחברה, אך כיצד אפשר לומר זאת גם על הטכנולוגיה המבוססת על יסודות מדעיים אלו ? כיצד יתכן שבעבר\הווה\ובעתיד בנו ויבנו מכשירים וחלליות וייצרו תרופות על פי ידע מדעי שהופרך ? ראשית, צריך לדעת שעל פי סקרים שנעשו על ידי אנשי המדע, הזיופים במחקר המדעי גבוהים ובמיוחד בעשור האחרון ישנה עליה של מאות אחוזים בזיופים. נתגלה, ש- 75% מהמחקרים הרפואיים הינם מזויפים או שגויים ובכל זאת, הרפואה המדעית מתקיימת, בד בבד עם נזקיה החמורים לאדם ואכן כבר אמר על כך מרן ה"קהילות יעקב" שאנו מצויים בגלות אצל הרופאים והרפואה.
שנית, כאמור, ההפרכות הנ''ל ידועות כיום במלואן רק למי שעוסק בפילוסופיה מדעית פיזיקלית, אך לשאר ההמון שבאקדמיה (סטודנטים, דוקטורים, פרופסורים וכן מי שלומד קורס של פיזיקת הקוונטים במחלקה לפיזיקה) אין הדברים הנ''ל ידועים כלל והמון זה עדיין חושב, חי וכותב מחקרים לפי דפוסי-החשיבה המדעית מלפני הפרכתה. נוכחתי לדעת, שאפילו פרופסורים לפיזיקה אינם יודעים שהתאור המתמטי של האטום והאלקטרונים שלו, אינו תאור הקיים במציאות ושניתן לצפות בו, אלא שהוא רק מודל מתמטי שהומצא לפני 130 שנה ושוכלל בהמשך על-ידי נילס בוהר ובשנת תרפ''ה הוכנסו בו עוד שינויים על ידי פיזיקאים ושסיבת המצאת מודל זה הינה רק לשם שימוש בו כשפה נוחה, לשימוש במדעי הטבע.
נראה כיצד ההפרכות הנ''ל אינן פוגעות ביכולת לייצר מכשירים מכניים\אלקטרוניים וחלליות: ניקח לדוגמא את תופעת כח המשיכה, כח שהיה ידוע תמיד, עוד לפני שהמדע המודרני הפך אותו ל"חוק" טבע, אלא שהמדע המודרני הגדירו כ"חוק", בהתבססו על מבני-החשיבה ויסודות מדעי הטבע הנוצריים הנ''ל שהופרכו.
על פי מבני החשיבה הפרוטסטנטית – שהמחקר האנושי המדעי הוא לוגי ואובייקטיבי ושקיים רק חומר ביקום ושקיים שוויון מוחלט לגבי כל תופעה במרחב ובזמן (כגון אבולוציה, דרוויניזם – שוויון בין האדם לחיה), לכן הוחלט שכח זה מתקיים בצורה שוויונית בכל מרחבי היקום האינסופי ושאין דבר היכול לבטל דבר זה.
כאמור, גדולי המדע הפיזיקלי ביטלו את מבני-החשיבה הללו ואת הפיכת כח המשיכה ל"חוק", דבר שכאמור אין ההמון באקדמיה מודע לכך, שכח המשיכה יכול להתבטל אפילו באמצעות המחשבה, כפי שהוכח ב"ניסוי שני הסדקים" בפיזיקת הקוונטים וכפי שכתב מרן החזו''א [חו''מ החדש, ליקוטים לב''ב סי' כא (לדף יד.)] – „מסודות הבריאה, כי האדם במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורם להרס וחורבן של גשמים מוצקים...“.
כיום, ידוע ש"חוק" זה של כח המשיכה, כפי שנוסח על ידי א. ניוטון, אינו מתקיים אפילו על הירח וכל שכן במרחקים גדולים יותר, אך ההפרכות הנ''ל וחוסר הידע של ידיעת עוצמת כח זה המשתנה והלא שויוני, עדיין אינו סיבה לא להשתמש ולהתחשב בחישוב כח המשיכה לשם בניית מכשירים וחלליות, למרות שמדובר על "חוק" המתבסס על מבני-החשיבה שהופרכו והוא אינו "חוק", אלא מתקיים רק ב % 5 של מרחב היקום.
כך גם לגבי חישובי שאר התופעות, ניתן להמשיך בהם ובעקבות ההפרכות הנ''ל החל השימוש השיטתי בחישוב הסטטיסטי שאינו ידע מדויק ומוחלט, מתוך ידיעה שמבני-החשיבה ויסודות מדעי הטבע הופרכו לחלוטין ושלא שייך שמדען יבין בצורה אמיתית לא רק מהי מהות החומר והתופעות, אלא גם כיצד הם פועלים ברמת המיקרו של החומר. כמו כן, הידיעה שמדעי הטבע מורכבים ממודלים מתמטיים בלתי עובדתיים, שעל פיהם מעבדים ומפרשנים נתונים של תופעות בטבע הפיזיקלי, אך לא בטבע של המציאות המוחלטת והאמיתית, זה אינו סותר שימוש חלקי וסטטיסטי במודלים, כי אפילו כדי להוכיח לוגית שארץ בבל נמצאת בצפון ארץ ישראל, נזקקו חז''ל לשם כך לפסוק ,,כי מצפון תפתח הרעה“ [מס' גיטין (ו.)].
נוכיח להלן, שמקורם של מבני-החשיבה הנ''ל של המדע המודרני, הינם בנצרות חדשה שנבדתה לפני כ- 500 שנים והוקצנה במשך השנים ושהתרבות והחברה המערבית שקועים עדיין בחשיבה ואורחות חיים שהנהיגו מייסדי נצרות זו (מרטין לותר וז'ן קלוין) בסוף ימי הביניים.
מאז, המדע המודרני שהומצא על ידם הקצין את מבני-החשיבה שלו, כפי שנראה להלן, החברה והתרבות המערבית שקעו בחושך ובבערות עמוקים יותר, במיוחד במאת השנים האחרונות, באמצעות החמרה קנאית וחשוכה של מבני החשיבה – הקצנה פנטית של מושג השויון בכל אורחות החיים והחשיבה והקצנת שאר מבני החשיבה – דטרמניזם, חומריות וארציות ותפיסה חשיבתית במדע ובתרבות המערבית שכל מה שקיים, עשוי רק מחומר, כאשר החברה הישראלית והאקדמיה שלה מחקות בצורה פנטית הקצנות אלו.
א. מבנה-החשיבה – שלילת הבחירה (דטרמניזם): הנצרות הקתולית ששלטה באירופה, כידוע גרסה את קיומה של הבחירה ושלילתה נחשבה לכפירה, אך מרטין לותר מייסד הנצרות הפרוטסטנטית-רפורמית לפני 500 שנה, לחם על כך שאין בחירה חופשית. בתחילה הוא עדיין כתב – „...שבעל תשובה אמיתי נדיר הוא, כך נדיר קונה מחילות אמיתי“ ("רשימות תאולוגיות", 95 "תזות", תזה מספר 31), אך מאוחר יותר הוא טען בספרו "על עבדות הרצון" ("רבי יוסלמן" מאיר להמן, עמ' 203, הוצ' "נצח". האנצי' העברית, ע' מרטין לותר) שמעשי בני האדם תמיד מלאי חטאים כי הם אינם בעלי בחירה חופשית. מתחרהו על ראשות נצרות זו, ז'ן קלוין גרס שיש להשתית את החיים על המושג של "ערכים" אתיים ומוראליים (שתורגם לעברית באופן מסולף ל"מוסר") ולכן העיקר הוא להיות ערכי בלב ו\או דתי בלב (האנצי' העברית ע' ז'ן קלוין). מסיבה זו, רשאי האדם לעשות כל מה שעולה על רוחו, בתנאי שלא יזיק לזולת ולחברה.
מרטין לותר כתב מספר חיבורים, אך מספיק להוכיח את שלושת מבני-החשיבה הנותרים בהם הוא דגל, מתוך 95 הצהרות המחאה (= פרוטסט-פרוטסטנטיות) והתיקונים (רפורמות בדת, תנועת הרפורמציה), אותן הוא כתב על דלתות מנזרו האוגוסטיני בויטנברג שבגרמניה שנקראו "אני מצהיר" (היק פרופיטאו) ומאוחר יותר כשנערך הויכוח שלו עם נציגי הנצרות הקתולית בויטנברג, הן נקראו 95 ה"תזות" שנכתבו בלטינית ותורגמו לגרמנית בספר "רשימות תאולוגיות" הכוללות חלק מחיבוריו ותורגמו לעברית בשם זה בשנת תשס''א (הוצ' רמות – אוני' ת''א).
כל ה"תזות" ספוגות ורוויות גם בשלושת מבני-החשיבה הנותרים ולשם קיצור נביא רק מספר דוגמאות ונצביע גם על התלות ההדדית שביניהן. רובן המכריע של הצהרות אלו עוסקות בשלילת "שטרי המחילה" על העבירות, שטרות שניתנו על ידי האפיפיור ונציגיו. חלק מתתי-המבנים של מבני החשיבה שלו, מופיעים בשאר חיבוריו ודרשותיו.
ב. שויון – השויון בין האפיפיור ונציגיו לבין שאר כל בני האדם שאינם פחותי ערך ומחאה נגד נטילת סמכויות שמימיות לו ולנציגיו וקביעה שסמכויותיו הן רק ארציות כשאר האדם. "תזה" 5 – „האפיפיור אינו יכול לשמוט עונשים כלשהם, מלבד אלה שהטיל על דעת עצמו או על דעת החוק (= הקנון) הכנסייתי“. על השויון שיצר לותר בין איש לאשה, ניתן קורס שנתי במכללת צפת ועל תת-המבנה של השויון בין אדם לחיה ניתן לראות על כך באנצי' העברית בע' מרטין לותר.
ג. ארציות וחומריות (סקיולריות, שעוות בתרגום לעברית ל"חילוניות"). "תזה" 34 – „חסדי המחילה נוגעים אך ורק בעונשים של מעשי הכפרה הסקרמנטלית שהוטלו על ידי אדם“.
השימוש בכסף של הנוצרים צריך להיות מופנה לצרכיהם הארציים, החומריים והחברתיים בלבד: "תזה" 43 – „יש להורות לנוצרים שמוטב לתת לעני או להלוות לנזקק, מאשר לקנות שטרי מחילה“.
אישיותם החומרית והמושחתת של האפיפיורים: "תזה" 86 – „מדוע האפיפיור, שהונו גדול כיום מזה של העשיר שבעשירים, אינו בונה לפחות את הכנסיה האחת... מכספו הוא ולא מכספי מאמיניו הדלים“. "תזה" 62 – „אוצרה האמיתי של הכנסיה הוא הבשורה הקדושה על חסד האל ותהילתו“, היינו, רק זה נקרא "דת" על פי מרטין לותר.
מעבר לכך, את כל העיסוק בארציות ובחומריות, יש להפריד מה"דת" הלותרנית ולהעבירו לניהולן של החברה החומרנית והמדינה, כפי שכבר כתב גדול מעצבי היהדות על פי הנצרות הרפורמית האתית, באוני' הקלווניסטית במרבורג שבגרמניה, היהודו-נוצרי הפרופסור הרמן כהן – „המדינה החילונית היא מפעלו הנצחי של מרטין לותר“ ("בעיית הנצרות...", עמ' 140, יעקב פליישמן, תשכ''ד), היינו, תובנת הנצרות הפרוטסטנטית של הפרדת הדת מהמדינה.
ד. יכולת אובייקטיבית ולוגית של הבנת כל המציאות וכתבים קדומים ללא כל מסורת נלווית, אלא רק על פי שכל האדם – מרטין לותר יוצר מבנה-חשיבה חדש בנצרות החדשה שהוא יצר, הדוגל בהבנת היקום וסביבתו האנושית וכל מה שהנצרות צריכה לדגול בה מתוך הסתכלות בטבע ומתוך קריאת כתבי הנצרות שנכתבו כ-1500 שנים לפניו, ללא כל צורך להסתמך על מעבירי המסורת לגבי משמעות הנאמר בכתבים. הוא הופך בכך את הכתבים הקדומים ל"מלים מתות" ומחיה אותן באמצעות ניחוש "מחקרי" ו"מקדש" את מושג הטקסט המדעי.
לדוגמא, "תזה" 78 – „...לזה (פטרוס, מאבות הנצרות) ולכל אפיפיור יש חסדים גדולים יותר (מקבלת כסף), הבשורה, הסגולות...כנאמר בראשונה "אל הקורינתיים" יב“. במבנה-חשיבה זה תלויים מבני-החשיבה הקודמים, היינו, יכולת להמציא מבני-חשיבה שייחשבו אובייקטיביים על פי שכל האדם.
מאידך, מבנה חשיבה זה נשען על מבני-החשיבה הקודמים של שויון, ארציות וחומריות.
למעשה, מרטין לותר מקדש לראשונה את המושג "טקסט" החומרי ואת "המחקר ההשוואתי" של יסוד השוויון, על פי הטקסטים, שהוא אבן היסוד של המדע המודרני והפוסט-מודרני.
קיימת סתירה פנימית במבנה-החשיבה הזה של מרטין לותר ושל המדע. הם מוכנים להאמין למסורת, בהבנת קריאת האותיות, המלים, ניקודם ומתי מתחיל ונגמר משפט בכתבים, אך משום מה הם אינם מוכנים להאמין להעברת המסורת לגבי משמעותה. סתירה פנימית זו ציין גם הלל הזקן בפני הגוי שרצה ללמוד ממנו רק את התורה שבכתב ולא את התורה מסיני שבעל-פה [מס' שבת(לא.)].
בספרו של שחר פלד "מגרסת הזהויות", בעמ' 42, הוא מסכם על סמך אינספור ספרים ומאמרים את ההשוואה בין מבנה החשיבה של מרטין לותר לבין מבנה-החשיבה של המדע המודרני הנוצרי שיצרו מרטין לותר וז'ן קלוין והרחבתו על ידי מלכנתון, צווינגלי, ג'ון לוק ואחרים – "הפרדיגמה שבלב" הרפורמה הפרוטסטנטית גם בלב המדע המתפתח:
כאמור לעיל וכפי שנראה להלן, הפיזיקה הקוונטית ניפצה לחלוטין את התובנות הנ''ל. יש לציין, שהמדע ניפץ מבני-חשיבה אלו שלא נוצרו מתוך מערכת הגיונית המבוססת על הוכחות, אלא כפי שמציינים ההיסטוריונים, מבני-החשיבה הנ''ל נוצרו מתוך גחמות שנולדו במוחו של מרטין לותר ונועדו לפתור את בעיותיו הנפשיות, כיוון שהוא לא יכל להתמודד עם המסגרת הנוצרית הנוקשה של מנזרו האוגוסטיני ולכן עקב מחלתו הנפשית הוא גם ניסה פעמיים להתאבד ומחשיבתו המעוותת שהנחילה נצרות זו, סובלת עד היום החברה המערבית המתפוררת, שבה אחוז חולי הנפש הפך לתופעה המונית.
מרטין לותר ביטל במחי-יד את כל הקנון הנוצרי, היינו, מערכת החוקים, התובנות והטקסים שנוצרו על ידי אבות הכנסיה הקתולית שנחשבו אצל מאמיניה כ"קדושים" שאינם יכולים לטעות ביוצרם קנון זה והוא השאיר כמחייב, רק את התנ''ך הנוצרי (ה"וולגטה") ו"הברית החדשה" (ה"אוונגליון"), אך גם זה בתנאי שכתבים אלו יעברו שיפוץ יסודי באמצעות מחקר סקיולרי (חילוני) שלדידו, רק מי שתפיסתו סקיולרית יכול להבין כתבים אלו.
נצטט מתוך יומנו של מנהיג יהודי-אירופה מטעם הקיסר – מגדולי רבני אירופה דאז, רבי יוסלמן, את הדו-שיח שהתנהל בינו לבין מרטין לותר ("רבי יוסלמן", מאיר להמן, עמ' 201, הוצ' "נצח") – „אסיפת-הממלכה מטעם הקיסר הצעיר נקבעה בינואר 1521, בעיר וורמיזא....בשעה שהתכונן רבי יוסלמן לקראת הנסיעה לוורמיזא, התדפק מישהו על דלת דירתו הזמנית בפרנקפורט וכעבור רגע נכנס אדון לבוש גלימת נזירים ממסדר אוגוסטינוס. "האתה הוא יוסלמן מפקד היהודים ?" שאל הנזיר. "הנני", השיב רבי יוסלמן, "ואתה הוא מרטין לותר, דוקטור לתאולוגיה ופרופסור באוניברסיטה הקורפירסטית בוויטנברג?" ... "תליתי את הקולר בצווארם של הטפשים שלנו, האפיפיורים, הבישופים, הכמרים והנזירים, אשר התייחסו אליכם כאילו הייתם כלבים ולא בני אדם, אולם מעתה תטוהר הנצרות מכל הזוהמה הזאת, אנו חוזרים למקורם של כתבי הקודש, וזה יוכל לשמש בסיס משותף לנו ולכם"... "הרי מתכוון אתה להכניס רפורמציה בכנסיה, דהיינו, רצונך להחזיר את הכנסיה ליושנה, כבטרם עברה לידי האפיפיורים". "אומנם כן הוא. הצומות, דמי הכופר לכפרת העוונות (הנוגד את שלילת הדטרמניזם של לותר, האומר שכל מעשה-האדם תמיד ספוג בחטא), הערצת הקדושים (הנוגד את מבנה החשיבה הלותרני – השוויון) והסמלים למיניהם וכל מה שנראה בעיניכם כעבודת-אלילים יבוטלו לחלוטין" ... "וכסבור אתה שאמונתכם האמיתית והצרופה, אחרי שהוספתם על תורתכם עוד מצוות"... "כן, אדוני! רחוק אתה מן היהודיות, יותר מן הכנסיה שאתה לוחם נגדה! אחד היסודות העיקריים של אמונתנו היא הבחירה-החפשית... עיקר העיקרים הוא, מעשיו הטובים של האדם וקיום מצוות הבורא, 'לא המדרש עיקר אלא המעשה' – הורונו חכמי התלמוד ואתה, אדוני, בא לזלזל בערכם של ספרים קדושים ויקרים אלה? הלא לדידכם האמונה בלבד דיה כדי להיות נוצרי כשר ונאמן, ללא צורך במעשים! (= "דתי בלב", היסוד הנוצרי הדטרמניסטי של לותר וקלוין, שמחקים אותו יהודים החל מלפני 200 שנים ובכך הפכו את עצמם לנוצרים – המשכילים, הרפורמים והציונים על כל גווניהם). קראתי את כתביך "עבדות הרצון". אין שם אלא סילופים וטעויות, או יותר נכון: טעות אחת גדולה, מהחל ועד כלה. לא הבנת את דברי התורה וגם אינך מסוגל להבינם מכיוון שאין לך שליטה בשפה היהודית ואינך מכיר את פירושיהם ודרשותיהם המעמיקים של חכמי התלמוד והקבלה שלנו". "עתה נוכח אני לדעת...צדקו כל אלה שהתייחסו אליכם כאל כלבים ודיכאוכם ורדפוכם עד חורמה! כאשר אך אצליח להטות את לב הקיסר ולב העם לצידי, אעשה כל מה שביכולתי, כדי להחריב את בתי-כנסיותיכם, להרוס את בתיכם ולשרוף את כל ספריכם באש. כספכם יילקח מכם, לשונותיהם של רבניכם ומחבריכם תעקרנה. אנשיכם ונשיכם יימכרו לעבדים [= שטר עבדות גרמני סטנדרטי מזמנו של לותר – "הוא קנייני ורכושי וביכולתי לבשלו ולצלותו" (לייכטרטום, עמ' 375, הפילוסוף גראהם)] ולא יורשו לעסוק אלא בעבודות גסות ומשפילות (כמו שעשו הנאצים). אזי נראה אם עוד תתיימרו להיות בעלי האמונה האמיתית והצרופה", ובחרי-אף פנה ועזב את החדר“ (לבסוף, כתב זאת מרטין לותר גם בספרו "היהודים ושקריהם").
לחיית-אדם חולת נפש זו, מייחסים ההיסטוריונים את מקור השנאה הנאצית והפשעים נגד האנושות ובמיוחד נגד היהודים שאחרי מבני-החשיבה שהוא יצר הולכים בצורה עיוורת המשומדים בארצנו.
ארבעת מבני-החשיבה החשוכים והפרימיטיבים של חיית-אדם זו, מזינים את המדע המודרני והתרבות המערבית והישראלית ומהווים את גאוות "ההשכלה", "המוארות" (אילומינטי), "הנאורות" ו"הקידמה" המעוותים של צאצאי קורבנותיו וקורבנות הנאצים, שהפכו בעצמם להיות יהודו-נוצרים, גם כאן בארץ ישראל.
המושגים "דתי" ו"הדת" שמרטין לותר עיצב, בנויים על מבנה-החשיבה של הארציות והחומריות ולכן גם "הברית החדשה" והתנ''ך הנוצרי (ה"וולגטה") שהועברו במסורת לדעתו על ידי אנשי הממסד הכנסייתי, שלדידו היו בשר ודם כמוהו (ע''פ מבנה השויון) וכן היו ארציים וחומריים כמוהו, שזייפו את כתבי הקודש וגם יצרו בהם שגיאות שונות ולכן לדידו יש "לזקק" כתבים אלו רק באקדמיה, זיקוק דתי שמשמעותו – שויוניות, ארציות וחומריות.
זיקוק זה באקדמיה הפך להיות אובססיבי (כפייתי) ונקרא "סולה סקרפטורה" ומאוחר יותר הוא נקרא "ביקורת המקרא" ו"מדעי היהדות", ש"חוקריהם" יצרו 150 אלף גירסאות של "הברית החדשה" ומספר דומה לתנ''ך הנוצרי, מתוך התייחסות רפורמטורית – שויוניות, ארציות וחומריות בהקשר ההיסטורי-סוציולוגי וספרותי ללא יחוס מקור הכתבים לקדושה אלוקית, שבמבט לאחור גם מרטין לותר היה מחוייב להסכים לכך, כי אצלו קביעות האקדמיה השויוניות והחומריות הן חזות הכל ואובייקטיביות, כפי שכתב מרטין לותר – "באקדמיה נוצרים הנוצרים" ("האוניברסיטה והרפורמציה", ליידן, עמ' 9, 1981) וכן „מרטין לותר עצמו היה כל כך מלא גאווה על הדוקטורט שלו בתאולוגיה, עד שהכריז שהיה נותן עבור קבלתו את העולם כולו“ (שם, פרופ. ר. סטפר, "הקלוויניזם והאוניברסיטאות", עמ' 76).
לותר עצמו "זיקק" את התנ''ך על פי מבני-החשיבה שלו באקדמיה אותן יצר ז'ן קלוין ובכך יצר את התרגום המדעי הראשון של התנ''ך בגרמנית, המסתמך על כך שאין צורך במסורת קדושה נלווית.
אצל מרטין לותר, ההבדל בין האדם ה"דתי" (עוד מונח נוצרי-פרוטסטנטי) לאדם החומרי והארצי (בתרגומו המעוות לעברית – חילוני), אינו מתבטא בהבדל בין מי שמקיים ציוויים אלוקיים רוחניים לבין מי שאינו סובר שישנה כלל ישות רוחנית, שהרי ראינו לעיל שלדידו של לותר אין צורך בקיום של ציוויים מעשיים כלל, אלא שלדידו "דתי" הינו חילוני הבוחר לקיים מערכת המלצות שניתנו על ידי אל\אלילים חילוניים ושניתן גם לחלוק עליהם, לבין מי שאינו מקבל על עצמו לקיים מערכת המלצות זו כלל או באופן חלקי, כי גם מי שמצהיר שהוא ארצי וחומרי, יכול להאמין שיש אל או שלושה אלילים נוצריים או אינספור אלילים הפועלים על פי מבני-החשיבה הנ''ל, בדמותם של כוחות ו\או חוקי טבע בעלי כח עצמאי, אך ללא צורך לאמץ ו\או להאמין שהם המליצו על קיום מערכת המלצות כוללת או חלקית, כפי שנוהגים המסורתיים בארץ ישראל.
לכן, מי שמצהיר שהוא חילוני, מסורתי או דתי (בניגוד לחרדי), בכל מקרה הוא כפוף למעשה לארבעת מבני-החשיבה של הנצרות הרפורמית, שלדידה לדת יש משמעות ארצית (חילונית), היינו, שכל חומריות "תקודש" בכל מצב, גם ללא זיכוכה. בארצנו, החילונים-דתיים (הציונות הדתית) אמונים על הערך-הארצי הנוצרי של לאומיות (ראה במילון אבן-שושן) ולמעשה החרדים מאז מתן תורה הם יותר אנטי-דתיים מהאתאיסטים, כי לאתאיסט ולדתי-לאומי יש את הבסיס המשותף של ארבעת מבני-החשיבה הנ''ל, אלא שהאתאיסט מממש את האפשרות של נצרות זו, לא להיות צמוד למערכת של המלצות מעשיות [בניגוד לדתי-לאומי המתייחס למצוות בכפוף למבני-החשיבה-הארצית והדטרמניזם, כאשר באומרו מצוות הוא למעשה מתכוון להמלצות ולכן יש לגמש אותן בהתאם לנסיבות החברתיות והאישיות (= ה"חיים"), תוך סילוף ושדרוג, בשיטת "מפתח הגנבים" של ההלכה, בכפוף למבנה-חשיבה דלעיל בעמ' 6 (כגון, "שיטת בית הלל" ו"אהבת ישראל ואחדותו" וכו') או בלעדיו] בהתבססו על היסוד הפרוטסטנטי שניסח מרטין לותר, שאין כלל צורך בטקסים ומעשים כדי להאמין במערכת של השילוש הנוצרי או במערכת הרב-אלילית מיסטית של כוחות וחוקי הטבע (כפי שאמר לותר לרבי יוסלמן, כדלעיל).
בניגוד לאתאיסט, החרדים מאז מתן תורה שוללים לחלוטין את הבסיס המשותף בין הדתי החילוני (כולל בעלי הגוון הלאומי-נוצרי) עם האתאיסט – הכפוף לארבעת מבני-החשיבה הנ''ל.
הציונים הדתיים הינם קודם כל חילונים, כי הם אמונים על ארבעת מבני-החשיבה הפרוטסטנטית ובכללם הסקיולריות (חילוניות) ובנוסף, הם אמונים גם על הלאומיות הנוצרית-חילונית וכסרח העודף הם גם דתיים (הגדרת הנצרות הפרוטסטנטית).
עד מלחמת תשכ''ז, הגדרתם העצמית לקתה בשני שקרים:
א. הם כינו עצמם "דתיים", אך למעשה הם היו גם דתיים.
ב. הם כינו עצמם "דתיים לאומיים" ולמעשה הם היו "לאומיים דתיים". ברם, רק אחרי שנת תשכ''ז הם חדלו להשתמש בשקר זה והחלו לכנות את עצמם בהגדרה הפרוטסטנטית ההולמת אותם – "לאומיים דתיים" או "ציונות דתית", אך כיום רובם מכנים את עצמם "לאומיים מסורתיים" ובראשם כדגם לחיקוי ראש מפלגתם דהיום – נפתלי בנט שהתבטא "להתפלל, רק כשיש לי זמן" וכן הוא מדבר מתוך גרונו של מרטין לותר – "יש לבצע רפורמות בדת".
מרטין לותר וז'ן קלוין יצרו הפיכה מושלמת של הפירמידה. דווקא הלימודים כפי שנראים בעיניים מגושמות או על פי הדמיון הרדוד בלבד (מערכות של השערות, תאוריות, פילוסופיות ואידיאולוגיות חילוניות) וניתוח רדוד של תופעות הנתפסות כשלעצמן ולא באחדותיות עם כל מערכת המציאות, הפכו להיות אפופות "קדושה" והערצה במדע, בתרבות ובחברה המערבית והישראלית.
מסיבה זו החליט ז'ן קלוין שחייבים ללמוד את כל לימודי הטבע, החברה והרוח, גם אם ללומד באקדמיה לא תצמח מכך בפועל כל תועלת מעשית, בניגוד למוסד ה"אוניברסיטה" שנתפס עד זמנם של מרטין לותר וז'ן קלוין כמוסד שנלמדים בו רק חוכמות ירודות ונרכשים בו רק מקצועות מעשיים בודדים [(האנצי' העברית, ע' אוניברסיטה) כגון רפואה, משפט וכמורה. שאר המקצועות המעשיים כאדריכלות והנדסת בניין, היו נלמדים תוך כדי העבודה בתחומים אלו].
הרפורמטורים, לותר, ז'ן קלוין וצוינגלי ועוד כבשו את האוניברסיטאות. אלפי הסטודנטים מכל רחבי אירופה (משבדיה ועד רוסיה) נהרו ללמוד באוניברסיטה בויטנברג ומשסיימו את לימודיהם שם חזרו לאוניברסיטאות במקומותיהם ופעלו בעוצמה כדי להופכן מאוניברסיטאות לאקדמיות, על פי מבני-החשיבה הנוצריים של לותר וקלוין (פרופ. שפיץ, "האוניברסיטה והרפורמציה", עמ' 10, ליידן 1981). האקדמיה שאותה יצר ז'ן קלוין בז'נבה וכן "בתי ההשכלה" היסודיים והתיכוניים שיצר, נועדו בעיקר ללימוד השכלתי גרידא תוך שילוב של מעט לימודים מעשיים (אנצי' העברית, ערך ז'ן קלוין).
יש לציין, ש"ספר" משמעותו הוא המקרא וידוע המושג "סת"ם" – "ספרים תפילין מזוזות". כמו כן, מושג "בית-הספר" במקורותינו, משמעותו הבלעדית היא – מוסד חינוכי בו לומדים ה"תינוקות של בית רבן" (תשב"ר) מגיל חמש ועד גיל עשר רק את ספר התורה, כמובא במס' גיטין (נח.) וב"מדרש רבה" על מגילת איכה (על הפסוק "בלע ה'...) ובמס' קידושין (ל.) "אמר רבא מקרא זו תורה" ופירש שם רש"י, שהכוונה לא לנ"ך. בזמן מהר"י קארו, לימדו לתינוקות את כל התנ"ך ["שולחן-ערוך", חלק יורה דעה (רמה,ו)], אך אז כבר לא קראו לכך "בית-ספר". מושג זה עוות לראשונה על-ידי היהודו-נוצרי יצחק ב. לוינזון, בספרו "תעודה בישראל" בעמ' 10 [שהוצאתו לאור בשנת תרט"ז (1823 למניינם) מומנה על-ידי אובארוב, שר ההשכלה הרוסי. ראה על מלחמתו של ה"הצמח-צדק" בהסתה האנטישמית של לוינזון ב"אדמו"ר 'הצמח צדק' ותנועת 'ההשכלה'", עמ' 7, "אוצר החסידים – ליובאוויטש", תשי"ז]. לוינזון כתב שם, שב"בית-הספר" לימדו את כל התנ"ך ואת הדקדוק וכאן בארץ, על פי מבנה-החשיבה הנוצרי של השיויון בין לימודי-הקודש ללימודי ההשכלה, החלו לקרוא גם לבתי ההשכלה היסודיים והתיכוניים ולפקולטות באקדמיה מתוך שיבוש מוחלט של המושג היהודי בשם "בית-ספר".
מלבד ספרים ומאמרים שנועדו לתאור תהליך זה של הפיכת כל האוניברסיטאות באירופה לאקדמיות נוצריות רפורמיות, הוקדש גם קונגרס מיוחד שהתקיים בקופנהגן שבשבדיה והנאמר שם כונס בספר.
ניתן לסכם את הנאמר שם בדבריו של אחד מגדולי חוקרי התפשטותה והשלטתה של נצרות זו על החברה באמצעות יצירת המדע המודרני הנוצרי, פרופסור שפיץ מאוני' סטנפורד בארה''ב – "הנצרות הרפורמית-הפרוטסטנטית נוסדה באוניברסיטאות, כבשה אותן ופרצה מתוכן" (שם, "השפעת הנצרות הרפורמית על האוניברסיטאות", עמ' 10).
לכן, כיום לומדים את רוב התחומים, על פי ארבעת מבני-החשיבה הנוצרית הנ''ל במשך 12 שנות לימוד ב"בתי הספר" היסודיים והתיכוניים ולפחות 3-4 שנות לימוד באקדמיה. רק מיעוטן של שנות לימוד אלו ניתנות למימוש בשוק העבודה ואפשר להסתפק במספר חודשי לימוד בלבד במקומן, כי כאשר יוצאים לשוק העבודה, רובם המוחלט של המקצועות שנלמדו הינם חסרי צורך והמיעוט שיש בהם צורך, שחלקם הגדול נדרש לתחומי ההנדסה הטכנולוגית והמחשבים, ממילא נדרשים בוגרי תחומים אלו ללמוד מחדש את הנצרך למקום עבודתם הספציפי ו-80% ממה שהם למדו במשך 16 שנים נשכח מהם לחלוטין, או שנשארים במעומעם בזיכרונם רק הנתונים היסודיים ביותר.
החל מעידן פיתוח פיזיקת הקוונטים, שהפריכה את כל יסודות המדע המודרני הנוצרי, כבר עשרות שנים בארה''ב נחשבים מדעי הרוח ורוב מדעי החברה לפטפטת ספרותית פוליטית-חברתית (ראה לדוגמא אצל מ. קליין, תשנ''ח, אוני' ב''א, "אקדמיה דת ופוליטיקה", עמ' 119) וכדי שכתיבה ספרותית (הנקראת עדיין משום מה "מחקר") במדעים אלו תחשב "מדעית", מספיק לנסח כתיבה זו לפי מספר כללים חיצוניים – הקדמה, מבוא, פרטים ביבליוגרפיים שהובאו כמקורות לפי סדר מסוים, הערות שוליים והצגה מסודרת של הכותב, לגבי מה שהוא רוצה "להוכיח" ואת "המסקנות". סוקל, מבחירי הפיזיקאים הוכיח זאת, כאשר שלח לבטאון מדעי יוקרתי מאמר בו כתב הרבה שטויות, אך הקפיד על כל הכללים השוליים שהוזכרו לעיל והמאמר התפרסם שם ולולא פרסום תעלול זה על-ידי סוקל עצמו, אף אחד לא היה שם לב לכך עד היום.
מה רבו מעשיך ה' – יש המצדיקים את לימודיהם בתיכון ובאקדמיה על החי ועל הכוכבים, משום שזה גורם להם להתפעל ולהתחזק באמונה משום "מה רבו מעשיך ה'" וזאת טעות, כי להתפעלות הנפש יש מספר תנאים – ההתפעלות העצומה היא רק ממה שהאדם רואה בעיניו ללא אמצעים אחרים, כמו שנאמר "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" [ישעיה (מ, כו)] ולא ממה שהוא שומע מאחרים ובתנאי שלא ייחשף בתכיפות לכמות גדולה של תופעות, שהרי מי שראה תוך 30 יום פעמיים את הים הגדול כבר אינו נחשב הדבר כהתפעלות עבורו ואסור לו לברך על כך פעם שניה ["משנה ברורה" (רכח, א)].
כמו כן צריך לדעת איך וכיצד להתייחס לתופעות שהאדם נחשף אליהן, כדי לדעת כיצד להגיע באמצעותן להתפעלות שתוביל לאמונה אמיתית ולא מזויפת ולשם כך צריך הדרכה מיוחדת. הדרכה זו ניתנה לנו בספרי המוסר כגון ב"חובות הלבבות" לרבינו בחיי ("שער עבודת האלוקים", פרק ג. "שער הבחינה", פרק ד, ד''ה אחר כך) ולוואי שאותם המצדיקים את עצמם, לא היו לומדים במקומות אלו של המסיון הנוצרי האקדמי ובמקום זה היו לומדים את המקורות הנ''ל בהבנה ובעיון ורק אז הם היו מגיעים לחיזוק אמונה אמיתית ולא מזויפת, כזו הנלמדת מהמדעים ובפרט שנתוני התופעות והתהליכים הנלמדים בתיכון ובאקדמיה (שעליהם הם רוצים להסתמך כביכול לחיזוק האמונה), מתעוותים שם באמצעות ארבעת מבני חשיבה הנוצריים הכפרניים.
תת-המבנים של מבני החשיבה הפרוטסטנטים-רפורמיים
תתי-המבנים הללו נוצרו בנצרות זו בעיקר על ידי ז'ן קלוין, מתחרהו של מרטין לותר ומבוססים בעיקר על מבני-החשיבה הנוצריים – הסקיולריות (= חילוניות) והשויון, כאשר הכוונה היא ל"אתיות" ו"מורליות", אך תורגמו לעברית כ"ערכים", "מידות" ו"מוסר", שמשמעותם שונה מכוונתם האמיתית בשפה היהודית.
בתת-המבנה של "ערכים" – הכוונה היא למספר מוגבל ומעורפל של התנהגויות ומידות אנושיות שיש לקדשם בהקשרם הארצי והחומרי הנוצרי והם משתנים כל הזמן בהתאם להקצנת מבני החשיבה הנוצרית-פרוטסטנטית.
מסיבה זו יצרו המתנצרים הפרוטסטנטים לפני 250 שנים, החל ממשה מנדלסון, שבתאי בסתר וראש תנועת ה"השכלה" והרפורמציה בעם היהודי וכלה במתנצרים האמונים גם על המושג הסקיולרי (החילוני) של לאומיות את האימרה: "היה אדם בצאתך ויהודי בביתך", היינו, היה פרוטסטנט באורחותיך בחוץ ויהודי המשודרג על פי נצרות זו בביתך.
פיצול אישיות נוצרי זה מבטא גם את מבנה-החשיבה הדטרמניסטי, היינו, כיוון שעל פי נצרות זו אין בחירה-חופשית, לכן אין משמעות למעשים, כל עוד אינם פוגעים פיזית בזולת. לכן, בביתו היהודי יכול לנהוג כרצונו כיצד להתחבר לאל שלו או לאליליו, אך במרחב הציבורי החברתי והמדיני הוא חייב להיות צמוד לתת-המבנה הנוצרי של "ערכים אנושיים" ועל פי מבנה-החשיבה הנוצרי של השויון ומי שנוהג על פי הערכים הנוצריים הנ''ל, הוא שווה-ערך לכל אדם אחר (יהודי או גוי).
אתיות, בתרגומה המעוות ל"מידות", נועדה לקבוע את גבולות ההתנהגות הנוצרית ולברר באמצעות בית המשפט הנוצרי, מתי קיימת בהתנהגות האנושית "חריגה מידתית" מגבולות ה"ערכים" הנוצריים.
המוסר הפרוטסטנטי מתייחס למספר התנהגויות (כגון: שכרות, סמים, זנות, סטיות מיניות וכו') כשליליות, רק כשהן פוגעות פיזית או נפשית בזולת, אך נתפסות כחיוביות ו\או לגיטימיות, אם הן נעשות בהסכמה.
תת-מבנים אלו נובעים ישירות מכל ארבעת מבני-החשיבה הפרוטסטנטיים ומשמשים כנר לרגלי הרשות-השופטת בארץ ישראל שכל שופטיה הינם בוגרי האקדמיה הנוצרית, שהפנימו היטב את מבני-החשיבה ואת תת-המבנים הנוצריים שלהם. תת-מבנים נוצריים נוספים הם הקפיטליזם והקרייריזם מחד והקומוניזם מאידך.
מרטין לותר וז'ן קלוין הם המקור ליריבות ולהתגוששות הבין-גושית, בין המערב למזרח.
מרטין לותר שלל את המימסד הכנסייתי הקתולי ששלט בזמנו והטיף לחזור לאורח-חיים של תלמידי יש''ו שחיו במסגרת שיתופית, היינו, בקומונות, בפשטות ועבודת האדמה. אורח-חיים זה היה נפוץ בתנועות האוטוריטיות כדוגמת הכתות של "האחים בורדרהוף" בגרמניה, ש"הפועל המזרחי" שלח אליהם את שליחי "הקיבוץ הדתי" כדי שילמדום כיצד לשלב בין המרכסיזם ו"דתיות". שליחיהם המליצו לחיי קומונה וביגוד פשוט הקרוב לעבודת האדמה, כגון כיפה סרוגה מחוטי פשתן\כותנה ועליה סמלים כגון פירות האדמה ושראש כל סניף של "בני עקיבא" ייקרא קומונר ["אחים רחוקים", עמ' 9-11 הוצ' "עם עובד", או ל. נגלר-כהן, כותב על "האחים האוטוריטים הגיעו לביקור" (לבדיקת יישום המלצותיהם), עיתון "הצופה", מוסף שבת, עמ' 15, 24.12.99]. תפיסתו זו של מרטין לותר, התפשטה בעולם באמצעות האידיאולוגיה הקומוניסטית והמרכסיסטית. הוא קידש את הקבוצה – קומונה ועם, שממנה צמחה הלאומיות.
לעומת זאת, ז'ן קלוין קידש את היחיד הרכושני וזכויות הפרט והוא הטיף לנצרות של רכושנות, קרייריזם וקידוש העבודה הפרטית, על פי תת המבנים של ערכים ואתיות שיצר וידועה גם אמירתו – "אלוהים אוהב את המצליחנים" (ראה על כך בחיבוריו ובע' קלוין, באנצי' העברית). בראש המחנה הקפיטליסטי עומדת כידוע ארה''ב, שרוב אוכלוסייתה הינם נוצרים פרוטסטנטים קלוויניסטים ורק בעשרות השנים האחרונות התחזקה התנועה האוונגליסטית לכדי עשרות מליונים, הנאמנה ל"פרשנות הלותרנית של הביבליה" (התנ"ך) ולמושג העם ולכן רבים מהם מגדירים את עצמם כ"נוצרים ציוניים".
בארצנו, הקלוויניסטים מיוצגים על-ידי מחנה הימין, הליברלים ו"המזרחי". לעומתם, המחנה הלותרני מיוצג על ידי השמאל ו"הפועל המזרחי". תנועת "הליכוד" בנויה על בסיס הלאומני הלותרני ועל הרעיונות של הקפיטליזם וה"ערכים" הקלוניסטי, אך מאז ש"הפועל המזרחי" הצטרף לימין הפרוטסטנטי הלאומי הקיצוני, הוא נטמע בו מחד, אך הטמיע בו את רעיונותיו מאידך. תשלובת רעיונית זו מכונה כיום "הציונות-הדתית", כאשר הבסיס הוא הציונות, היינו, הפרוטסטנטיות הלותרנית, וה"דתיות" הפרוטסטנטית של צבור זה המשמשת בו כ"סרח העודף", כאשר הוא מותאם ומשודרג כל פעם מחדש (גם באמצעות סילוף המקורות היהודיים), בהתאם להקצנת היסודות הלותרניים והקלוניסטים של נצרות זו.
עד כה עסקנו בתאור עיצוב מבני החשיבה וההמצאות המושגיות – של "החברה הישראלית", כאשר גם המושג המומצא – "חברה", נתפס כמושג ארצי ושויוני. יש לציין שתחום פיזיקת הקוונטים, שהיא החלק המכונן ביותר בלימודי הפיזיקה, הנחשב לתחום המכונן ביותר במדע, הפריך וריסק לפני כ- 110 שנים את כל חמשת היסודות של מדעי הטבע (שנוצרו על בסיס מבני החשיבה הפרוטסטנטית) – אובייקטיביות, סיבתיות, לוקליות (כל דבר שנע, הוא כתוצאה מגורם חומרי אחר המניע אותו), זיהוי עצמי (כל דבר ביקום, ניתן להגדירו במרחב ובזמן כיחידה האופיינית רק לעצמה) ותאור מיכני או מחשבתי (המדע יכול לתאר כל דבר פיזיקלי בתאור מכני, או לפחות בתאור דמיוני מחשבתי). אומנם, כיוון שב-200 השנים האחרונות, החברה המערבית והיהודים שסטו מהיהודיות והפכו לנוצרים-פרוטסטנטים, החילו על עצמם החמרה קיצונית ופנטית של דת זו, שהקצנתה נדמית כסוס הדוהר באופן בלתי נשלט במדרון לכיוון התרסקות עצמית, לכן לאסונה של חברה זו גם הפרכת נצרות זו על ידי פיזיקת הקוונטים, לא הצליחה לגרום לחברה המערבית להתעשת ולנטוש דת נוצרית קיצונית זו שנוצרה על ידי חולה נפש ואף לא למתן את ההתדרדרות וההחמרות של דת זו, בחשיבה ובאורחות חייה של החברה המערבית והישראלית.
כיום, תאוצת ההחמרות של דת זו בחברה המערבית והישראלית גוברת ומקצינה ומקבלת אופי פתלוגי, פונדמנטליסטי.
תולדות השתלטותה של הנצרות הפרוטסטנטית על העולם
ראינו לעיל, שבינואר 1521 למניינם מגיע מרטין לותר מויטנברג במדי נזיר אוגוסטיני להפגש עם רבי יוסלמן. ראינו גם לעיל, שלאוניברסיטה בויטנברג זרמו סטודנטים מכל אירופה, משבדיה ודנמרק ועד רוסיה ושם הם הוכשרו להפוך לשגריריה של נצרות חדשה זו, אשר בסיימם בה את לימודיהם, הם חזרו לאוניברסיטאות של מקום הולדתם ולחמו להחדיר בהן את מבני-החשיבה הפרוטסטנטיים. שנת 1540 למניינם, היא שנה מכוננת בהפצת נצרות זו בעולם בכלל ובעולם היהודי. באמצעות שני יהודו-נוצרים. ראינו כבר לעיל, שנצרות זו השתמשה באמצעים חשאיים כדי להחדיר את רעיונותיה.
נצרות זו לא הכריזה שהיא באה לבצע מהפכה ולרסק את הנצרות הממוסדת. לותר טען בתחילה, שהוא רק מוחה (פרוטסט) נגד התנהגות הממסד הכנסייתי בקשר למחילת החטאים כאן בארץ ובשמים על-ידי הכמרים והאפיפיור ונגד מוסד "הנזירות" ולכן הוא רק רוצה שיבוצעו מספר תיקונים (רפורמות) בכנסיה ומאז נקראה נצרות זו "נצרות הרפורמציה" או "תנועת הרפורמציה" וכן "הנצרות הפרוטסטנטית". מאז ועד ימינו, נצרות זו פועלת באותן שיטות חשאיות בעולם ובעם היהודי, להפיכת כל העולם לנצרות פרוטסטנטית במסווה של שמות שונים, ולכן היא גם כה הצליחה במזימה זו.
באותה שנה מגיע לותיקן היהודו-נוצרי איגנציוס ליולה עם קבוצת צעירים מאוניברסיטת פריז אחרי שהם הושפעו מכל מבני-החשיבה של לותר, המזהים את עצמם בשם "אילומינטי" (המוארים). הוא משכנע את האפיפיור להקים את "מסדר הישועים", היינו, על שמו של "אותו האיש", כפי שטען מ. לותר שיש לחזור לנצרות הקדומה של 12 השליחים של "אותו האיש". האפיפיור לא ממש מבין את כוונתו של ליולה ומאפשר לו להקים מסדר מוגבל של 60 איש, בתוך הותיקן.
בשנת 1543 למניינם הוא מאפשר לו להרחיב מספר זה של חברים ללא הגבלה. מסדר זה השתלט על הותיקן ודרכו על כל המאמינים הקתולים, בפרט החל משנת תש"י ואילך, כאשר הועידה האקומנית של הותיקן קיבלה את היסוד המרכזי עליה לחם מרטין לותר, שהאפיפיור הוא כאחד האדם ומגרונו אינו מדבר "רוח הקודש" ולכן הוא יכול לטעות ולכן גם מי שיחלוק על האפיפיור אינו נחשב יותר ככופר בנצרות, וכל דעה הסותרת את הקנון הנוצרי, אף שניתן לחלוק עליה, היא נחשבת כהבעת דעה לגיטימית. זו היתה למעשה מכת-מוות לנצרות הקתולית שרוקנה מתוכן את מהותה של נצרות זו, היינו, את "קדושתו" של הקנון הנוצרי שהתגבש במשך אלפי שנים על-ידי קביעותיהם של אבות הכנסיה.
השלב הבא הגיע בשנת תשכ"ה, כאשר הועדה האקומנית של הוותיקן פירסמה את הצהרת ה"נוסטרה אטאטה", שזיכתה את היהודים החיים כיום מאשמת הריגת משיחם הצלוב. חלק נוסף בהצהרה, שאיכשהו נדחק לשוליים וכמעט לא דובר בו: החלק הזה מהווה רעידת-אדמה לא פחות חזקה והוא הפסקת המסיון, שמי שהמשיך בה באמצעות פיתויים כלכליים מאז ועד ימינו הם הפרוטסטנטים באמצעות החלק הגלוי שלהם - הכנסיות שלהם ובאמצעות החלק הממודר שלהם, היינו, האילומינטי, הבונים החופשים, מסדר הישועים והאקדמיה.
השלב הבא היה כאשר האפיפיור הפולני ביקר בעיר הולדתו של קופרניקס והצהיר שעמדתה של הנצרות הקתולית בדבר הגיאוצנטריות של כדור הארץ היתה מוטעת ושאכן צדק קופרניקוס בקביעתו ההליוצנטרית שהשמש היא במרכז, ושהארץ סובבת אותה. לפני מאות שנים, על הצהרה כזו היו מעלים על המוקד את מי שהצהיר כך.
בשלב הבא הצהיר האפיפיור את היסוד הפרוטסטנטי המרכזי שלמענו לחם מרטין לותר, שיש לבצע "ניסור" בין ה"דת" לבין "החיים ומציאות" הארצי והחומרי שאותם אין הממסד הדתי יכול לחקור, אלא שרק באקדמיה ניתן לחקור אותם ורק בכלים ארציים וחומריים. האפיפיור נכנע גם בכך ואמר בדיוק את מה שמרטין לותר ניסח והוא אמר שהדת עוסקת רק בנושאים שמימיים, אך את כל הידע על המציאות הנגלית במדע המודרני, היינו הנצרות הפרוטס', היא זאת שמתעסקת בכך.
האפיפיור האחרון אף התוודה בספרו נגד הנצרות הקתולית, שהעם היהודי נשאר עמו של האלוקים ושאלוקים לא התייאש ממנו כפי שגרסה הנצרות הקתולית, והוא אף התפטר ממשרתו כאפיפיור על רקע מסקנתו וגם בעקבות לחץ הממשל בארה"ב ולראשונה נבחר אפיפיור ישועי, כיון שכיום רוב ראשי הכנסיות הקתוליות הם ישועים. בשנת תשע''ד הכריז האפיפיור על יוחנן ה- 23, האדריכל של הפיכת הכנסיה לשויונית דמוקרטית.
השלב האחרון של מעבר הוותיקן לנצרות הפרוטסטנטית, היתה הצהרתו של האפיפיור הישועי בסוף חודש כסלו בשנת תשע"ו. הוא ביטל לחלוטין את תיאולוגיית "דוקטרינת ההחלפה" בת למעלה מאלף שנים ששלטה בכנסיה הקתולית, שקבעה שמרגע שהיהודים דחו את "אותו האיש" האלוהות הקתולית נטשה והחליפה את העם היהודי באלו הדבקים בצלוב להיות לו לעם נבחר. הישועי פרנציסקו הצהיר בפני שבעה מליון איש במנילה בירת הפליפינים – „הנצרות והיהדות שזורות זו בזו והאלוהים מעולם לא ביטל את הברית שלו עם העם היהודי“.
למעשה, כיום כשהקתוליות סיגלה את כל מבני-החשיבה הפרוטסט', גם את השויון ובמובלע גם את הדטרמיניזם וויתרה על כל עקרונותיה, היא הפכה לאוסף של סמלים וטקסים, שגם משמעותם בנויה על הנצרות הפרוטסטנטית, כפי שלחם על כך מרטין לותר. הנצרות כיום נשלטת על ידי מסדר הישועים הכפוף לארגון העולמי האילומינטי השבתאי-פרנקיסטי ולכן ארגון זה לוחם על כך שהממשלות תהיינה כפופות לוותיקן, כיוון שהוותיקן כיום הפך לנוצרי פרוטסטנטי במסווה של טקסים וסמלים קתוליים.
ארגון "הבונים החופשיים" שהחל כארגון מקצועי של סתתים והפך לאט לאט לארגון עולמי, שסיגל לעצמו סמלים ואמונות אליליות אשוריות המופיעות בתנ"ך, עם טקסים סודיים וקבלת חברים באמצעות"שבועת מוות" על חבר שיגלה את סודותיו. הוא מורכב מעשרות תת-ארגונים בצורת פירמידה הנשלטים על ידי ארגון-גג, שחברים בו רק מי שהגיע לדרגה ה-33 ומעליהם קבוצת מנהיגים המסומלת בצורת עין בקצה העליון של הפירמידה. ארגון זה משתדל ופועל לגייס כל מי שהוא בעל השפעה כלכלית, מדינית, שיפוטית ורוחנית. חזונו הסודי של הארגון הוא "סדר עולמי חדש" רצחני בו אמורים להשאר רק חלק קטן של האנושות. על חבריו נמנים ג'. וושינגטון מייסד ארה"ב ורבים מנשיאי ארה"ב, רוב קציניו של נפוליאון והוא בתוכם, נשיא רוסיה פוטין, ענף משפחת הרוטשילדים מיסודו של מאיר אנשיל רוטשילד שהשתייך לאלומינטי. הרוטשילדים מימנו את בניית בית-המשפט העליון ואת "הכנסת", כשהם ממלאים אותו בסמלי "הבונים" על אליליו, שחלקם גלויים ורובם מוסווים, למשל על גג בנין הבג"ץ יש את הפירמידה. רובם של המנהיגים מ"רבני" הציונות הדתית משתייכים לארגון זה, כגון הראי"ה קוק וכן חתנו של "הנזיר" הרב הראשי שלמה גורן ובנו של "הנזיר" הרב הראשי של חיפה לשעבר שאר-ישוב, כפי ששמענו את הרב הראשי של אילת משה הדאיה בראיון טלפוני מספר זאת וגם מצהיר שגם הוא עצמו שייך לארגון זה וכן ניסן אברהם מהעיר חברון שדיווח על כך ששלמה אבינר ראש "ישיבת" 'עטרת כהנים' וראש רשת "ישיבות" 'הר המור' צבי טאו, גם הם שייכים לארגון "הבונים החופשיים" ועוד רבים ממנהיגיהם, כדבריו.
בעבר, הובא בכתבת תחקיר של איילה חסון, בראש מהדורת החדשות של 'מבט' בערוץ הראשון בטלויזיה, על גילוי דירה של "הבונים החופשיים" הפרוטס' בתל-אביב בה משתתפים גם ראשי המערכות המדיניות, המשפטיות והכלכליות בארץ. בדירה ניצפו הפולחנים וכן נראים שם גולגלות, חרבות, לחם יבש ודם עיזים, הדומה לדם אדם ["בראשית רבה" (פד, יט), אך בירושלים, היו מקרים בהם נחטפו ילדים שהם דוקא חרדים, אותם הם טימאו וגם הוציאו מהם דם לצרכיהם הפולחניים, לפי עדויות של הוריהם] ש"הבונים" חייבים לשתות כחלק מטקסיהם האליליים לכבוד השטן, אך לא ברור החל מאיזו דרגה של השתייכות משתתפים חברי הכת בטקסיהם, בדירה חשאית זו. גם על ארגון "הבונים החופשיים" השתלט ארגון האילומינטי, אך חברים בדרגות נמוכות בפירמידה של "הבונים" מתמרמרים על כך.
את כל הנ"ל ניתן לצפות באתר "המכון לחקר זיהוי והסרה של סממני עבודה-זרה". הדם והלחם כפוף לנצרות הפרוטס' שדרשה לחזור לנצרות הקמאית, אשר בה גם נעשה השימוש בלחם ודם לשתיה, המופיע רבות ב"ברית החדשה", כגון:
„ויקח יש"ו לחם...ויאמר זה גופי... ויקח את הכוס...וישתו ממנו כולם...זהו דמי דם הברית החדשה ["הסעודה האחרונה", מתי, כ"ו 26-29, מרקוס י"ד 22-25, לוקס כ"ב 15-20 ועוד].
שורה של גדולי ה"אחרונים" תקפו בחריפות את "הבונים החופשיים" כגון: מרן הגאון הרב חיד''א ("מעגל טוב",עמ' 64), רבי נתן מברסלב, רבה של ארם-צובא בספרו "שארית יעקב" עמ' 64 משנת תרפ''ט (מהדורת "חברת אהבת שלום", ירושלים, תשס''ב), הגאון רבי יצחק אקריש בספרו "קרית ארבע" [(קצג:), ירושלים, תרל''ו)], שם הוא כותב – „מצוה רבה וחיובא רמיא עלי להודיע על דין עסק ביש פרמסו"ן (= "הבונים החופשיים" – פריי מייסון), כי נתברר לנו על-פי מגידי אמת, כי אמונה הלזו היא בת בליעל, עבודה זרה גמורה, שורש פורה ראש מדור הפלגה (= בוני מגדל בבל) וכן הוא מבואר בספר "אשל אברהם" [רבי אפרים חיות, (ד.), ליוורנו, תקע''ט] בסדר נח...הדבר מפורש "פרקי דרבי אליעזר הגדול“ (פרק לו)...כי הוא זה ענין התרפים אשר היו ללבן הארמי והם תולים בגדולי ישראל ח''ו ואומרים כי בימי דוד ושלמה ע''ה היו משתמשים בבת ראש הנזכר (= בטקסיהם הם יוצרים את עמודי יכין ובעז)", ה"בן איש חי" (בן יהוידע" עמ' 426 בתוכנת "אוצר החכמה"), הרד''ל על פרקי רבי אלעזר (הערה יז, עמ' 288, הוצ' זכרון אהרן, תשס''ה).
ארגון "הבונים החופשיים" מיתמם ומציג עצמו כארגון חסד, אך הוא "שוכח" להזכיר ש"חסדיו" מופנים רק לחברים בארגון, או לאלו שהוא רוצה לגייס לצרכיו וכמו החסידה שמתהדרת ביופיה, אך בגלל היותה עושה חסד רק עם חברותיה, הינה טמאה ואסורה למאכל ליהודי.
באותה שנה שליולה מגיע לותיקן, מפרסם יהודו-נוצרי אחר בשם עזריה מן האדומים את ספרו השערורייתי "מאור עינים". המהר"ל יצא חוצץ נגדו ונגד אותם יהודים שנתפסו לנצרות חדשה זו שנוצרה בזמנו ובראשם עזריה מן האדומים, אך המהר"ל עדיין אינו יודע שמדובר ביהודים משומדים של נצרות חדשה שנוצרה כעשרים שנים לפני כן, שהטקטיקה שלה היא ההסוואה והחשאיות. המהר"ל חיבר את הספר "באר הגולה" [ירושלים, תשל"א] ותוקף שם (עמ' קכ"ז) את עזריה, על כך שהוא משמיץ את חז"ל עפ"ל בספרו "אמרי בינה" [מנטובה, אטליה, שנת של"ד, שהודפס מאוחר יותר כח"ג בספרו "מאור עינים"] וכן נגד השמצותיו [שם, עמ' קל"ט] בספרו של עזריה "ימי עולם" [מנטובה, של"ד, שמאוחר יותר נכלל כשני מאמרים אחרונים בספרו "מאור עינים" בשם "ימות עולם"]. המהר"ל מתפלא שם בספרו, כיצד יתכן שבזמננו, כשהעם היהודי ירד כל כך בהשגותיו וידיעותיו, יכתוב יהודי בכזו שחצנות ריקה מתוכן נגד אותם ענקים וקדושים כחז"ל.
עזריה פועל בדיוק על-פי נצרות זו: הוא טוען שהוא רק בא לסנגר על מה שנראה כחוסר ידע של חז"ל ולעזור ליהדות, כמו שמרטין לותר טען שהוא רק בא לעזרת הנצרות באמצעות "תיקוניו" בדת זו. עזריה בנה את טיעוניו על בסיס מבני-החשיבה הנוצריים-פרוטסטנטיים, של הארציות-החומרית והשיויון. הוא מניח שחז"ל מתכוונים בכל דבריהם מהבחינה הארצית והחומרית, ושהוא לפחות באותה דרגת הבנה שיויונית כשלהם ולכן הוא יכול לבקר את דבריהם ואף להטיף להם מוסר. המהר"ל מראה באינספור דוגמאות שחז"ל ברוח-קודשם, אינם נמצאים באותה רמה רדודה כשל עזריה, ומרום פסגת דרגתם הם מכוונים לעומקים בלתי נתפסים של מהות המציאות ולא לרמה השטחית של הארציות החומרית בה נמצא עזריה. נראה, שכל כתבי המהר"ל סובבים גם על אותם הסברים המראים על העמקות הבלתי נדלית של התורה שבכתב ובעל-פה, שאנו יכולים בקושי רק לטעום מטיפה של אותו ים אינסופי של חכמתם.
עד המצאתה של נצרות זו, היהודים והכתות שפרשו או הופרשו מהעם היהודי גרמו להרס וחורבן ישיר רק לעם היהודי, כפי שנאמר "מחריביך ומהרסיך ממך יצאו", אך החל מהמצאת נצרות-פרוטסט' זו, משומדיה של נצרות זו כיחידים וכקבוצות גרמו וגורמים להרס וחורבן גם לעם היהודי וגם לכלל האנושות. כדוגמאות לכך נציין לפי סדר הזמנים – איגנציוס ליולה, שבתאי צבי וברוך שפינוזה, כל ראשי "ההשכלה" היהודית" שגם היו שבתאים בסתר, הרוטשילדים, קרל מרכס, ז. פרויד, פריץ הבר – ממציא הגזים שבאמצעות אחד מהם הושמדו ששת מליוני היהודים בתאי-הגזים ועוד מליונים, אלברט איינשטין ועוד קבוצת יהודים שיצרו את פצצת האטום, ראשי הציונות ופעיליה שיצרו את האנטישמיות בפועל ("תאוריית הגזע" ועידוד ליצירת האנטישמיות) ובעקיפין באמצעות המרידה בשבועות שהשביע אלוקים את עם ישראל.
נפרט להלן על תהליכי ההקמה של השבתאות, כיוון שיש לה חלק מכריע בכל מה שהתרחש בעולם במאות השנים האחרונות, תוך השתלטותה על הנצרות הפרוטסטנטית, אחרי שנצרות זו השתלטה ויצקה לאוניברסיטאות את כל מבני ותת מבני-חשיבתה, וכאמור השבתאות והפרנקיזם יצרו את ארגון הגג אילומינטי ובאמצעות אירגונם זה, יצרו את עידן ההשכלה ואת הציונות והציונות הדתית, כאשר האילומינטי משמש הזרוע המבצעת של הנצרות הנ''ל והאקדמיה משמשת כזרוע המחנכת והמטמיעה של מבני-החשיבה שהמציאה נצרות זו.
התפתחות התופעות
מושחתים אלו – שבתאי צבי וברוך שפינוזה – חיים ממש באותו זמן ומתים זה אחר זה, תוך שנה. שבתאי צבי מת ב- 1676 למניינם ושפינוזה ב- 1677 למניינם, כשהשחפת מסיימת לאכול את כל גופו ["משיחי השקר ומתנגדיהם", בנימין שלמה המבורגר,"מכון מורשת אשכנז", ב"ב, תשמ"ט, עמ' 134].
שבתאי צבי מתחיל לפרסם שהוא המשיח. הוא מצליח במזימותיו, בהיותו בעל ידע רב בנגלה ובפרט בקבלה, יופי וכושר התבטאות. הוא כידוע, סחף רבים מאוד מעם ישראל אחריו. הגאון היעב"ץ כתב – „ש"ץ (= שבתאי צבי) הי' בקי מאד בחכמת הקבלה וכל מה שהיה רוצה היה יכול להראות בזוהר שכך פירושו והכל היה על ידי סטרא אחרא“. הוא היה תלמיד של רבו המובהק רבי יוסף איסקאפה בעל "ראש יוסף" באיזמיר וכבר בשנות התבגרותו הוסמך וקיבל את התואר "חכם".
בהיותו בן עשרים נשא בת של אחד מעשירי העיר, התגרש ונשא שוב אשה ושוב התגרש, כי הן לא יכלו לחיות עמו, משום פרישותו המופלגת וסיגופיו (שם), אך מאידך התגלה לאחר מותו, שהוא בא על נערה מאורסת והיה פדופיל. אשתו השלישית היתה אשה מופקרת ומופרעת כמוהו, אשר טענה שהיא אמורה להתחתן עם המשיח.
כאשר שבתאי צבי התאסלם, עשר שנים לפני מותו, היא התאסלמה עמו. כבר בצעירותו הוא סבל ממלנכוליה מחד ומצבי רוח מופרזים מאידך. התפרצויות מוזרות ומעשים משונים היו מרכיב קבוע באופיו של שבתאי צבי. כיום מזהים מחלת-נפש זו בשם "מניה-דיפרסיה". חסידיו נתנו לכל אחד ממעשים אלו פירוש עילאי, כאילו נעשים בהם תיקונים בעולמות עליונים (שם, עמ' 142). מעשיו ודברי הכפירה שהמציא, הופיעו אצלו כאשר היה במצב רוח שגעוני של עליצות.
רבו נידהו והוא גורש מן העיר. הוא נדד מארץ לארץ כולל לירושלים ובכל מקום שהופיע נהג תחילה ברמת שפיות מסוימת ורכש את אמון הקהילה ואז הוא החל מתפרץ עם שטף הזיותיו ואז נודה וגורש, עד שהגיע לעזה. שם היה תלמיד חכם גדול שכונה נתן העזתי, אשר היה בקיא בג' סדרי הש"ס ובקבלה והוא החליט שהוא נביאו של שבתאי צבי, בעטיו של חלום שחלם. מאז, הוא החל להיות מוגדר בפי חסידי שבתאי צבי כ"חוזה" (שם). החל מאז, כיוון שלשבתאי צבי היה כבר עוזר ומסייע, הצליח מעשה שטן והוא סחף את כל הקהילה אחריו. נתן העזתי ועוזריו החלו להפעיל מערכת יחסי ציבור ענפה ומצליחה, שעיקרה הפצת אלפי מכתבים ושלוחים לכל קהילות ישראל בתכיפות ובמשך כל הזמן עד מותו של שבתאי צבי, אשר פיארו אותו וסיפרו על מופתיו וכן הוראות לחזרה בתשובה וסיגופים. המצב הגיע לידי כך, שכאשר רבנים ניסו לקרוע את מסכת הכפירה מעל פניהם של שבתאי צבי ועוזריו הם הסתכנו ברציחתם.
בנו של ה"תיו"ט" נרצח בשבת על ידי שבתאיים, כאשר עלה לקריאת התורה וסירב לעשות "מי שברך" ל"משיח צדקנו" – שבתאי צבי. היו גם רבנים שהתנחמו בכך שבינתיים עם ישראל חוזר בתשובה ונמנעות התנצרויות של יהודים.
גיבור אחד היה אז באירופה – רבי יעקב ששפורטס, אשר הסתכן ותקף כל הזמן את שבתאי צבי ועוזריו.
המצאותיו של שבתאי צבי
סמוך לנישואיו היה רגיל בפיו הפסוק – „אעלה על במתי עב אדמה לעליון“ [ישעיה (יד,יד)] ובאחת הפעמים מרוב האקסטזה בה היה נתון, הוא חשב שהוא טס באוויר. לחבריו שאמרו לו שהם לא הבחינו ב"נס" זה, הוא טען – „לא זכיתם למראה מפואר זה, כי לא ניטהרתם כמוני“. שינון זה של הפסוק שלעיל מטמיע בו את היסוד הכפרני שלו, שהוא האל בכבודו ובעצמו ולא רק המשיח, יסוד המתפתח בהמשך בתנועת השבתאות הרואה בו אדם-אל. הוא מעמיד חופה ו"מתחתן" עם התורה. הוא משוטט במדבר יהודה והריה ו"שומע" קולות נבואה. הוא מבטל את הצומות של עם ישראל ואוכל בהם בשר ושותה יין, כי לדבריו – „הגיע זמן החדוה והחתן יצא מחופתו ומשום כך לא יהיה בבתי ישראל אלא שמחה וששון“ (שם, עמ' 287). הוא הלך למקום המקדש בירושלים כדי להקריב שם קרבן ומינה את אחד מתלמידיו ל"כהן גדול", אך ביטל את תוכניתו על רקע התנגדותם של חכמי ירושלים.
הכינוי "מאמינים", נוצר באותם הימים ומלווה את ארגונו בכל הדורות בהמשך (שם, עמ' 147). הוא חוזר לעיר מולדתו איזמיר בלבוש מלכות ומצווה לערוך בבית הכנסת גם יום כיפור קטן, לא לפני שהוא נכנס לבית הכנסת בתיאטרליות מוזרה ומצווה לשבעת הקרואים להגות את השם המפורש ומכה במקל את ארון הקודש שבע פעמים.
הוא פוקד על מאמיניו ומעריציו השוטים לרצוח עשיר גדול הכופר במשיחיותו והמתנגדים לו מוכרזים ככופרים בתורה. בשבת, כאשר נמנעה ממנו כניסה לבית הכנסת הוא מחלל את השבת תוך כדי שבירת הדלת מתוך זעמו. הוא מפסיק את התפילה, מתחיל לשיר שירי עגבים תוך כדי תירוץ שהוא "מטהר" את השיר מטומאתו ו"מקדש את החול".
ר' א. י. קוק, בנו ותלמידי בנו, עתידים להפוך ריטואל זה לאחד מיסודות דתם החדשה – "דת הציונות" ולקרוא לכך "קידוש החול", כאשר תחת מותג זה אמורים להיכנס כל איסורי התורה, כפירה וטומאה, אשר תרבות-האם שלהם, הציוניזם השבתאי-מודרני "קידש".
ש"צ מכנה את גדולי הרבנים בשמות של חיות טמאות. הוא ממנה את אחד מאחיו ל"מלך" טורקיה ואת השני ל"מלך" רומא ומחלק את שאר המלכויות בין האנשים והנשים שבסביבתו שם. נוצרת שם היסטריה המונית, נשים וטף נתקפים באפילפסיה ופרכוסים ומנבאים "נבואות" שונות, בין היתר על כך שהוא משיח בן דוד (עמ' 150). הג"ר יעקב מעמדין כותב – „לפעמים ניתן רשות לשטן להטעות העולם...ולא חידוש הוא שטעו בו הרבה בני אדם“ ["תורת הקנאות", הגר"י עמדין, דף ה' עמ' א].
סופו ידוע, הוא נשפט בפני השולטאן למוות עם אפשרות להינצל על ידי המרה לאיסלם. הוא המיר מיד את דתו „וישלך כובעו ארצה וירוק עליו ויבז דת ישראל“ ["משיחי השקר ומתנגדיהם", עמ' 166]. חסידיו החלו להסביר מעשה זה בהסברים שונים. חלק מחסידיו אמרו שהוא לא המיר את דתו אלא השולטאן נתן כתר בראשו, חלק אמרו, כי הוא כן המיר את דתו על פי "סוד עמוק". חלק אמרו שיש בו סודות רבים והמיר את דתו כדי להיכנס לקליפות ולהכניעם. הוא החל לערב מנהגים יהודים עם מנהגים מוסלמים והיה רוקד עם נשים במופעי התהוללות ומחלל את השבת. לבסוף, משטרת קושטא עצרה אותו יחד עם שני משומדים שבתאים, עקב חשדות של בגידה באיסלם וגידופה. הוא הוגלה למבצר באלבניה ומת שם כעבור עשר שנים, ביום כיפור. מאות משפחות מחסידיו התאסלמו בסאלוניקי ומתגבשת שם כת ה"דונמה" (הכופרים, המומרים).
בסופו של דבר הם עוברים לטורקיה ויורדים למחתרת. במשך הזמן נוצרות ביניהם כרגיל התפלגויות, כאשר מפעם לפעם קם מישהו הטוען כי הוא יורשו האמיתי של שבתאי צבי, לנוכח חלומות שחלם או הזיות שהזה.
השבתאות לאחר מותו של שבתאי צבי, התפצלה למספר פלגים. אחד הפלגים המרכזיים שבה, הונהג על ידי ברוכיה. הוא מפיץ באיגרותיו וכתביו את הרעיון, כי אלוקים התגשם בתוך גופו של שבתאי צבי, אשר לפי הזיותיו הפגאניות, הוא האל בכבודו ובעצמו.
השבתאים יוצרים דת סודית אשר זרעיה נזרעו על ידי שבתאי צבי עצמו, כאשר הם מקבלים על עצמם לקיים בסתר י"ח מצוות, בצורה שטחית ביותר. היה זה בשנת 1683 ["מחקרי השבתאות", פרופ' גרשום שלם, עמ' 356].
בנו של ברוכיה המשיך להנהיג פלג זה עד לימי נפוליאון ועל ברכי פלג זה צמח יעקב פרנק שהכריז על עצמו כיורשו של שבתאי צבי. פלג זה נקרא "קראקאשים".
פלג אחר נקרא "יעקוביים", על שם גיסו של ש"צ ומייסד ה"דונמה", יעקב פילוסוף-קירידו.
הפלג השלישי נקרא ה"קאפנג'י". פלג זה מבזה את שאר הפלגים ומאמין רק במשיחיותו ואלוהותו של ש"צ.
פלג רביעי נקרא "לכלי". פלג זה הינו אוסף של שבתאים, אשר היגרו לטורקיה ממזרח ומרכז אירופה ["משיחי השקר ומתנגדיהם" (עמ' 427-8)]. הם מוציאים לפועל גזרי דין מוות, על מי שמגלה את סודותיהם ושיטותיהם [שם, (עמ' 433)]. בשיחה שלא לייחוס, הודו מספר שבתאים מכת ה"קאפנג'י", שהשבתאים הינם למעשה אתאיסטים בסתר ומאמינים בש"צ (שבתאי צבי) ושרבים מהם שייכים לתנועות השמאל הקיצוני.
השבתאי אילגז זורלו, מראשי צעירי ה"קאפנג'י", מציין כי קיימת „מזימה ציונית שהיא חלק מקשר השתיקה סביב השבתאים, שמובילה ישראל מסיבותיה“ [תחקיר "ידיעות אחרונות", "יהודי הצללים מאיסטנבול", ה' סיון תשנ"ט (עמ' 48)].
ריפעת באלי, שהינו איש עסקים ו"סופר" יהודי, משמש כאחד מאנשי הקשר הבודדים בין ראשי הכת והעולם החיצון. הוא קובע – „אילגז הוא מסיונר...הוא רוצה להפיץ את רוח השבתאות כמה שאפשר“ (שם). כאשר זורלו פירסם את ספרו האוטוביוגרפי "כן, אני סלוניקאי", בו הוא מסיר מעט את הלוט מעל מנהגי השבתאים, הוא מוחרם על ידי ראשי הכת ובפרט על כך שכתב – „שחזותם המוסלמית אינה אלא תרמית“ (שם). זורלו חש קשר עמוק בין הוויתו השבתאית המקורית לבין השבתאים המודרניים מהזן של הציוניזם הדתי. בשנת 1996 למניינם, הוא מקים ראש גשר גלוי בין קבוצתו לבין "קבוצת יבנה" של הציוניזם הדתי, אשר קיבלוהו בקיבוץ שלהם בזרועות פתוחות. הוא לימד אותם יהדות שבתאית מקורית והם לימדוהו יהדות על פי התובנות של הקומנות הנוצריות בגרמניה – "האחים בורדרהוף", אליהם הגיעו נציגי "הקיבוץ הדתי" כדי ללמוד כיצד לשלב בין המרכסיזם הלותרני ובין התפיסה השבתאית הנוצרית-מודרנית של הציוניזם הדתי [ראה על כך מקורות לעיל עמ' 12]. הוא מאד נהנה מכך [שם, (עמ' 46)]. „"אבי סבי" מצהיר בגאווה זורלו,"היה מורה של אתא תורק בבית הספר היסודי השבתאי"“ [שם, (עמ' 48)].
בדומה לנצרות, חלק מהם מאמין בשילוש – סוג אלילי של אלוהות, שכינה וש"צ ["משיחי השקר ומתנגדיהם" (עמ' 453)], אך כמעט כולם משמיטים את "השכינה" ומאחדים את ש"צ עם מושג אלוהות אלילי. הם נחשבים גם כיום כגייס חמישי בטורקיה. התובנה האתאיסטית הבסיסית שלהם קובעת, כי יש להוציא את הניצוצות מכל הדתות באמצעות ריסוקן מבפנים ולכך יש כיום המשך גלוי בארה"ב, באמצעות הכת "דונמה מערב" ["משיחי השקר ומתנגדיהם" (עמ' 475)].
עיקרי הדת השבתאית (שם, בתחקיר)
1. הם יוצרים את "חג הכבש" בכ"ב אדר, בו זוגות מאורסים מתכנסים בחושך ומתערבבים ביניהם והילדים הנולדים מוכרזים כ"קדושים" [על התרת כל מצוות התורה והוראות לעבור על כל העריות, ראה ב"חמישים משיחים", ג'רי ראבוו, הוצ' גפן, ירושלים, עמ' 110]. ישנם פלגים, הקוראים לכך "חג הגדי", כאשר מפגש זה מתבצע בין זוגות צעירים לאחר נישואיהם.
2. תפקיד הכת לחדור לכל הדתות בשיטה קונספרטיבית ולהתחזות כמאמיניה כדי לרסק את הדתות מבפנים או את ה"קליפה", כפי שפורשה התאסלמותו של שבתאי צבי.
3. במקביל, להשתדל להקים תנועה כלל עולמית אתאיסטית המאמינה באליל האדם (הומניזם). הם אכן עזרו רבות להקמת התנועה הקומוניסטית הבינלאומית באירופה (ראה על כך להלן בקשר למשה בנימין מנדלסון). למשל ראש התנועה הקומוניסטית בטורקיה היתה שבתאית והיא גם אכן קבורה בחלקה השבתאית באיסטנבול.
4. הם קוראים לעצמם "המאמינים" ולשאר "הכופרים".
5. שיטת הטקטיקה שלהם מבוססת בין השאר על שיטה הפכפכנית. למשל, לכל דת ומשטר אשר הם מגיעים הם יספקו הסברים לגבי זהותם הערכית, בצורה המותאמת לדת או למשטר כדי לא להיתפס (תחפושת משתנה).
כדי לרסק את כל הדתות, הם שולחים את סוכניהם בעלי הכישורים המתאימים ואם יש צורך בכך, הם גם מפעילים אנשים ("אידיוטים שימושיים") בלא שידעו שהם פועלים למען השבתאות. מסיבה זו הכחישו אנשי כת ה"דונמה" בצורה מוחלטת כל קשר בין המציאות לנאמר עליהם, בספר אשר הוציא אחד מבני הכת (אילגז זורלו), המתאר את אמונתם ואורח חייהם.
כדי לרסק את כל הדתות, הם שולחים את סוכניהם בעלי הכישורים המתאימים ואם יש צורך בכך, הם גם מפעילים אנשים ("אידיוטים שימושיים") בלא שידעו שהם פועלים למען השבתאות. מסיבה זו הכחישו אנשי כת ה"דונמה" בצורה מוחלטת כל קשר בין המציאות לנאמר עליהם, בספר אשר הוציא אחד מבני הכת (אילגז זורלו), המתאר את אמונתם ואורח חייהם.
כמעט בכל מזרח ומערב אירופה ירדו השבתאים למחתרת וכדי להתקבל לשורותיהם יש לאכול חזיר עם חלב ולבצע גילוי עריות.
רבי יעקב מעמדין כתב ("מור וקציעה", סי' א' ד"ה ולכן יראה) –
רבי יעקב מעמדין כתב ("מור וקציעה", סי' א' ד"ה ולכן יראה) –
"...שיצאו בני בליעל מקרבנו להדיח יעפי הגלות אחר צבי המודח (= שבתאי צבי), לטמא גדולת ישראל... באמרם שכבר יצאה שכינה מן הגלות ואין לזכור עוד גלות ישנה...אך עת רקוד...הנה ככל הגויים בית יהודא לאכול קדלי דחזירי ובשר נחירה ולהתיר להם עריות בפרהסיא, ניחא להו בהפקירא...".
יסוד ביטול התורה בעידן המשיחי וראיית המצוות רק כמושג רוחני ומשל ושמספיק להיות רק "דתי בלב" עם מספר ערכים שניסח ז'ן קלוין, לקח שבתאי צבי כנוצרי-פרוטסטנטי המחוייב לנהוג על-פי הנצרות הקמאית הפאולינית.
פאולוס כתב על כך –
על רקע כפירה זו ניתן להבין את דברי המשנה שכוונה אל הנוצרים הראשונים – „המגלה פנים בתורה והמפר בריתו של אברהם אבינו...אע"פ שיש בו מעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא“ [מס' אבות (ג,יא)] וכן המשנה במס' סנהדרין (י,א) – „ואלו שאין להן חלק לעולם הבא...ואין תורה מן השמים ואפיקורוס אבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים חיצונים“ וכן בתוספתא שם (יב,ט) ובירושלמי שם (י,א) – „הפורק עול - זה שהוא אומר יש תורה ואיני סופנה“ וכן על כך כתב שם פאולוס באיגרותיו.
הציונות הדתית כזרם בנצרות הפרוטסטנטית הפנימה גם כן רעיונות אלו, כפי שנכתב באחת מעלוניה (מוצ"ש 11,15 ,13) – „דיבורים אלו "כיסוי ראש מטרתו להקטין אותי" ו"השינויים מתחילים מלמטה" מבטאים אנטי-נומיזם מוחלט. כלומר, התנגדות לרעיון ה"נומוס" (חוק, או מצווה) (= או יותר מדויק, מבנה החשיבה הפרוטסטנטי הדטרמניסטי עליה מושתתת הציונות הדתית במינונים שונים, לומר "מצוות" אך להתכוון רק ל"המלצות") שעומד בבסיס הדת. איך שלא נסובב את זה, זה מחיקה של העיקרון הדתי הבסיסי של "קבלת עול".
אגב, הביטויים הללו מזכירים מאד כתבים של הוגים רפורמים (= פרוטסטנטים) כצונץ וגייגר, את תיאולוגיית הדור הראשון של הנצרות הפאולינית וגם את הכתבים של נתן העזתי...אצל הפמינסטיות“.
פאולוס כתב על כך –
"יהודי הוא זה שבתוך תוכו הוא יהודי ומילה היא זו שבלב... כי המשיח סוף התורה לצדקה לכל המאמין בו"עפ"ל ("האגרת אל הרומים" ב', שורה 23, וכן ראה "האגרת אל הקורינתים" ב').
על רקע כפירה זו ניתן להבין את דברי המשנה שכוונה אל הנוצרים הראשונים – „המגלה פנים בתורה והמפר בריתו של אברהם אבינו...אע"פ שיש בו מעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא“ [מס' אבות (ג,יא)] וכן המשנה במס' סנהדרין (י,א) – „ואלו שאין להן חלק לעולם הבא...ואין תורה מן השמים ואפיקורוס אבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים חיצונים“ וכן בתוספתא שם (יב,ט) ובירושלמי שם (י,א) – „הפורק עול - זה שהוא אומר יש תורה ואיני סופנה“ וכן על כך כתב שם פאולוס באיגרותיו.
הציונות הדתית כזרם בנצרות הפרוטסטנטית הפנימה גם כן רעיונות אלו, כפי שנכתב באחת מעלוניה (מוצ"ש 11,15 ,13) – „דיבורים אלו "כיסוי ראש מטרתו להקטין אותי" ו"השינויים מתחילים מלמטה" מבטאים אנטי-נומיזם מוחלט. כלומר, התנגדות לרעיון ה"נומוס" (חוק, או מצווה) (= או יותר מדויק, מבנה החשיבה הפרוטסטנטי הדטרמניסטי עליה מושתתת הציונות הדתית במינונים שונים, לומר "מצוות" אך להתכוון רק ל"המלצות") שעומד בבסיס הדת. איך שלא נסובב את זה, זה מחיקה של העיקרון הדתי הבסיסי של "קבלת עול".
אגב, הביטויים הללו מזכירים מאד כתבים של הוגים רפורמים (= פרוטסטנטים) כצונץ וגייגר, את תיאולוגיית הדור הראשון של הנצרות הפאולינית וגם את הכתבים של נתן העזתי...אצל הפמינסטיות“.
בתורכיה היתה הצלחתם מרשימה, בהשתלטותם על המדינה. השבתאי מוסטפא כמאל ("אתא תורכ"), כשהוא מוסווה בתור מוסלמי, ביצע הפיכה ב-1923 בראש תנועת "התורכים הצעירים" וקבע חוקה חדשה למדינה, על פי הכלל של "היה בעל דת פלונית בביתך ואדם בצאתך", כפי שעתיד השבתאי מ.ב. מנדלסון לעצב את התנועה המשומדת היהודו-פרוטסטנטית, היינו, הרפורמים-"המשכילים".
חוקה זו בתורכיה, אוסרת על כל הדתות כל פעילות ציבורית וכן היא אוסרת אף לבוש אשר הוא ייחודי להם ברשות הרבים. לטענתו של אתא-תורכ, הוא הפך בכך את תורכיה למדינה מערבית לכל דבר, היינו, מדינה נוצרית-פרוטסטנטית. הם הסתננו לבית המשפט העליון, לפרלמנט ולממשלה. אשתו של ראש ממשלת תורכיה לשעבר, ג'ונבלאט, היתה גם היא שבתאית. וכן שר החוץ איסמעיל ג'ם וראש הממשלה לשעבר, השבתאית טנסו צ'ילר [שם בתחקיר (עמ' 48)], שר האוצר (מצאצאי ברוכיה רוסו) מחמט צ'אויט ביי, שר הכלכלה כאמל דרויש, שר הפנים מוסטפא אריף ושר החינוך מוסלה אל-דין אדל ועוד ["משיחי השקר ומתנגדיהם" (עמ' 467)].
כאמור, השבתאות החלה את דרכה בריסוק העם היהודי ויהודיותו ועברה לאידיאולוגיה של ריסוק כל הדתות בתקופה שלאחר מותו של שבתאי צבי. נתן העזתי חיבר "ספר תיקוני תפילה" הדומה ל"תיקון לחג העצמאות" של הרבנות הראשית, עם ביטויים כ"ראשית צמיחת מלכותו (= גאולתנו)".
התנועה השבתאית העולמית קבעה לעצמה, כפי שנראה להלן, תכנית פעולה בשלושה שלבים להשתלטות על העולם, כדי להביא לגילויו של שבתאי צבי, כמשיח, אשר יגאל את העולם:
א. ריסוק כל הדתות, האידיאולוגיות והפילוסופיות והפיכתן לאתאיסטיות. הצלחתה בעם היהודי ניכרת בפרט בארה"ב, במרכז ומערב אירופה ובחלק ממזרחה, באמצעות הקמת תנועת ה"השכלה", כאשר השבתאי אשר עמד בראשה היה משה בנימין מנדלסון ובטורקיה על ידי השבתאי מוסטפה כאמל (אתא טורק) ובארץ ישראל על-ידי התנועה הציונית.
ב. הבאת אותם יהודים, אשר תנועת ההשכלה לא הצליחה לרסק את יהודיותם, לארץ מסויימת בשליטתם של מתבוללים (אוגנדה או ארגנטינה ולבסוף לארץ ישראל), כדי להפכם שם לאתאיסטים ולהכשיר בתודעתם את הכרחיותה של משיחיות השקר השבתאית בכלים מודרניים, הנטולה כל קשר ליהודיות המקורית ומנותקת מהתורה שבכתב (זו שאינה משודרגת על-פי הנצרות הפרוטסטנטית) ושבעל פה. תנועה זו הצליחה לבצע גם שלב זה בהצלחה די מרשימה על ידי תנועת ההשכלה הציונית, אשר הזרוע המבצעת שלה היתה הציוניזם הדתי, כאשר המשימה העיקרית היתה לרסק את הווייתם הרוחנית והמנטאלית של כל היהודים הספרדים אשר הגיעו לארץ במיוחד עד 1960 והמשכה בקיום בתי-הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים למיניהם.
הציוניזם הדתי הוכיח את נאמנותו העיוורת כראש-חץ בביצוע התבוללותו של העם היהודי על ידי הציוניזם, כבר עשרות שנים לפני הקמת המדינה, כאשר רבבות בוגרי מוסדותיו התבוללו כאן בארץ זמן רב לפני קום המדינה, כדברי נשיא ה"מזרחי" ורבה הראשי של ת"א [אביגדור עמיאל, "הבעיות הרוחניות של הציונות", הוצ' הסתדרות המזרחי, ת"א, מנחם-אב, תרצ"ז, עמ' כ"ג]. הם גם הוכיחו את נאמנותם לראשי הציוניזם כגייס חמישי, גם כאשר אלו החליטו לחבל במאמצי הצלת מליוני היהודים בשואה, אשר היו ברובם חרדים (מלבד הצלת אנשי שלומם.) וביחד עם ראש ההסתדרות הציונית באמריקה הם פירקו את "ועד ההצלה המאוחדת למען יהדות אירופה" (משה פראגר,"דברי ימי ועד ההצלה בארה"ב")..
ג. השלב השלישי אמור להיות התגלותו של שבתאי צבי בו זמנית כמשיח וכאל. עד היום עדיין יוצאים זקני השבתאים בטורקיה לשפת הים ומייחלים לבואו של שבתאי צבי [שם בתחקיר]. לעומת זאת בארץ מסתפקים המתבוללים ב"חוזה" ו"משיח" במובנם האתאיסטי, כפי שניסח קרל מרכס או ז'בוטינסקי. בארבעים השנים הראשונות של קיומה של המדינה היו לשני השלבים האחרונים האלו הצלחה מסחררת, אך מאידך נתבעו לצורך מימוש שלבים אלו (על פי דיווחי העיתונות, לתמימים – "אידיוטים שימושיים", שעדיין מאמינים בה).
בינתיים, "רק" כשלושים אלף הרוגים הקשורים לפעולות צבאיות של הערבים, מאות אלפי פצועים בגוף ובנפש וכעשרים אלף נרצחים מהמגזר האזרחי ואלפים רבים או רבבות אשר התאבדו במהלך שירותם הצבאי (נתון אשר מוסתר באופן רשמי). כמו כן, הם גרמו הפסדים כספיים לתושבי המדינה בסכום של שמונה עשר מיליארד שקל בשנה לטיפול בפשעים של החברה השבתאית-פרוטסטנטית מודרנית בארץ וטריולני דולרים לשם מימון ההתגוננות מפני פעולות האיבה וגניבת מליארדי שקלים על ידי המתבוללים היהודו-נוצרים בארץ ועוזריהם מכספי המדינה והמדינה שבדרך וחובות של טריולני שקלים לציבור החרדי. בשנים האחרונות, שלבים אלו משתבשים כתוצאה מתנועת תשובה אדירה, אשר בגינה ראשי האליטות של השבתאות המודרנית בארץ, בעיקר באקדמיה, מתחילים להטיף לגיור רפורמי, להתבוללות ולפירוקה של המדינה, בבחינת "הכושי לא עומד ביעדים, הכושי יכול ללכת לאבדון".
בינתיים, "רק" כשלושים אלף הרוגים הקשורים לפעולות צבאיות של הערבים, מאות אלפי פצועים בגוף ובנפש וכעשרים אלף נרצחים מהמגזר האזרחי ואלפים רבים או רבבות אשר התאבדו במהלך שירותם הצבאי (נתון אשר מוסתר באופן רשמי). כמו כן, הם גרמו הפסדים כספיים לתושבי המדינה בסכום של שמונה עשר מיליארד שקל בשנה לטיפול בפשעים של החברה השבתאית-פרוטסטנטית מודרנית בארץ וטריולני דולרים לשם מימון ההתגוננות מפני פעולות האיבה וגניבת מליארדי שקלים על ידי המתבוללים היהודו-נוצרים בארץ ועוזריהם מכספי המדינה והמדינה שבדרך וחובות של טריולני שקלים לציבור החרדי. בשנים האחרונות, שלבים אלו משתבשים כתוצאה מתנועת תשובה אדירה, אשר בגינה ראשי האליטות של השבתאות המודרנית בארץ, בעיקר באקדמיה, מתחילים להטיף לגיור רפורמי, להתבוללות ולפירוקה של המדינה, בבחינת "הכושי לא עומד ביעדים, הכושי יכול ללכת לאבדון".
ברוך שפינוזה (1632-77 למניינם)
בגלל כל תנאי החשאיות וההסוואה שגזרה על עצמה התנועה השבתאית, לא ידוע על קשר ישיר בינה לברוך שפינוזה. קיימים מספר קווי דמיון ברורים ביניהם. אם השבתאות פעלה כביכול על פי הדגם הדתי של הנצרות הפרוטסטנטית, אך למעשה היא כיוונה ליצור את האגף האתאיסטי הפרוטסטנטי בעם ישראל, הרי שברוך שפינוזה פעל בגלוי ליצור אגף זה, היינו, פילוסופיה ומדע אתאיסטי, המהווים את השפה של נצרות זו, כהצגת אלטרנטיבה לעם היהודי וליהודיותו.
השבתאות פעלה יותר במישור הריסוק של היהודיות בצורה מעשית ואילו שפינוזה שישב באמסטרדם הפרוטסטנטית יצר את הבסיס הפילוסופי כאלטרנטיבה, לשם ניתוק העם היהודי מיהודיותו. קו דמיון משותף בינו לבין השבתאות, מהווה גם הגדרת העם היהודי בסטטוס חדש של אוסף "מאמינים".
הגדרה זו נוחה לשפינוזה, כדי להגדיר את יסודה של היהודיות כביכול כאמונה עיוורת. בזמנו של שפינוזה ניתפס הדבר כמובן מאליו, כי רוב העם אשר נסחף אחר שבתאי צבי נקרא על ידו גם בשם "המאמינים" (שם בתחקיר), כפי שה"מינים" המופיעים בחז"ל, היינו, הנוצרים הראשונים קראו לעצמם "מאמינים", כמובא בספר ה"ערוך" (ע' מן ו') – „שהנוטים מן הדת היו קוראים לעצמם "מאמינים" וחז"ל קטעו המילה וקראום "מינים"“. כמו כן, הציוניזם הדתי עתיד לזהות את עצמו על פי אותה גישה נוצרית בעקבות שפינוזה ושבתאי צבי, כ"ציבור אמוני" וכך נקרא גם ארגון הנשים שלו – "אמונה".
לעומת השבתאות אשר המציאה דת חדשה המסתמכת כביכול על מקורות קבליים, נדרשה כעת ורסיה של המצאה חדשה ליהדות הבנויה על מסד פילוסופי מערבי, כמו שקיימת אלטרנטיבה פילוסופית מודרנית בצידה של הנצרות הפרוטסטנטית. המצאה זו נדרשה עבור אוכלוסיית האנוסים. בדומה לכת השבתאות אשר המוסלמים קראו לה "דונמה" (כופרים ומומרים), כך קראו הנוצרים לאנוסים - "מרנים", היינו, חזירים (על שם התחזותם לנוצרים). אחרי למעלה ממאה שנות רדיפה של האינקוויזיציה, נותרו האנוסים עם ידיעות קלושות של מקורותינו, המעורבבות עם מושגים נוצריים.
העידן החדש פתח בפניהם מחד, אפשרויות חדשות של השתלבות במרחב האירופי הפרוטסטנטי באגף החילוני או הדתי של נצרות זו, כדוגמת אישיותו של שפינוזה, אך מאידך אמונות על שאר התובנות הפרוטסטנטיות. מושגי ה"דת" וה"אמונה" קיבלו ניסוח מחודש. על הבסיס הדטרמניסטי של נצרות זו, מושג ה"דת" בדת הנוצרית-פרוטסטנטית קיבל מובן צר ביותר, אשר משמעו הינו אוסף ציוויים צר כפי שמופיע ב"ברית החדשה”, המהווה מסד לציווים אלו, שהפכו רק להמלצות על-פי מבני-החשיבה של הדת החדשה. המושג "אמונה" הפך להיות מושג אשר תחילתו תחושות בטן וסופו תחושות בטן.
גם ה"ברית החדשה" מבוקרת על ידי הפילוסופים הפרוטסטנטים באקדמיה ומחוצה לה כאוסף כתבים, אשר נכתבו בזמנים שונים עם סתירות לא מועטות בתוכה, בניגוד ליהודיות אשר כתביה מחושקים ונאמרו וניתנו כמקשה אחת, גם התורה שבכתב וגם התורה שבעל-פה במעמד הר סיני בידי אלוקים [„...מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו, כולן נאמרו למשה בסיני“ (מדרש רבה קהלת, פרשה ה ב)], כאשר אצורה בקרבה חכמה אלוקית אינסופית המכילה בין השאר את כל סודות היקום, לכל פרטיה.
מושג האמונה בעם היהודי מנוגד בתכלית, לצורת קיומה בדת הנוצרית הפרוטסטנטית. תחילת האמונה היהודית מעוגנת במאורעות עובדתיות של כיפוף כל חוקי הטבע במכות במצרים והתעלות לדרגה של "זיו השכינה" בקריעת ים-סוף, המוטבעת מאז בנשמתו של היהודי [רמב"ן, שמות (טז,ו)].
המשכה, בדיבור אלוקי ישיר עם עם-ישראל ונתינת התורות לעמו בהר סיני תוך העברת אינספור ידיעות בבת אחת לעם שלם אותה מכילה התורה, שחלקה ציוה אלוקים למשה רבינו לכתבה וחלקה הגדול להשאיר בעל-פה, וכך ציווה להעבירה מדור לדור. אם כן, תחילתה של אמונתנו זו מבוססת על שכל ישר של עובדות וחכמה אינסופית הבנויה על מצוות, המקיפות את כל הבריאה, במחשבה, במוסר ומעשה המצוות, וסופה אמונה, מלשון אמון (Trust), היינו, מה שהשכל יודע, יש להפנים לתוך הלב – „וידעת היום והשבות אל לבבך“ [דברים (ד,לט)] כפי שכותב רס"ג ["אמונות ודעות", הקדמה, אות ד' וראה שם (ג,ז)] – „וכאשר תצא חמאת העיון, יקבלנה השכל ויקיפנה ויכניסה בלבבות ותימזג בהם ויהא אדם מאמין“, בעוד שהאמונה של התרבות האירופית הינה אוסף של תחושות בטן שמובנה הוא – Belief ו/או Faith שהיא הופכית לרציונליות ולכן היא נתפסת, מבחינת יסודה המכונן, כאמונה טפלה (Superstition), אצל מי שאינו משייך את עצמו לאגף הדתי של הנצרות הפרוטס'.
המשכה, בדיבור אלוקי ישיר עם עם-ישראל ונתינת התורות לעמו בהר סיני תוך העברת אינספור ידיעות בבת אחת לעם שלם אותה מכילה התורה, שחלקה ציוה אלוקים למשה רבינו לכתבה וחלקה הגדול להשאיר בעל-פה, וכך ציווה להעבירה מדור לדור. אם כן, תחילתה של אמונתנו זו מבוססת על שכל ישר של עובדות וחכמה אינסופית הבנויה על מצוות, המקיפות את כל הבריאה, במחשבה, במוסר ומעשה המצוות, וסופה אמונה, מלשון אמון (Trust), היינו, מה שהשכל יודע, יש להפנים לתוך הלב – „וידעת היום והשבות אל לבבך“ [דברים (ד,לט)] כפי שכותב רס"ג ["אמונות ודעות", הקדמה, אות ד' וראה שם (ג,ז)] – „וכאשר תצא חמאת העיון, יקבלנה השכל ויקיפנה ויכניסה בלבבות ותימזג בהם ויהא אדם מאמין“, בעוד שהאמונה של התרבות האירופית הינה אוסף של תחושות בטן שמובנה הוא – Belief ו/או Faith שהיא הופכית לרציונליות ולכן היא נתפסת, מבחינת יסודה המכונן, כאמונה טפלה (Superstition), אצל מי שאינו משייך את עצמו לאגף הדתי של הנצרות הפרוטס'.
עבור כל אותם המוני האנוסים, אמור היה לקום מתוכם אדם בעל רמה אינטלקטואלית אשר יבצע זיוף של התורה האלוקית בנוסח "הכחשת השואה". אדם זה אמור היה לבדות ולהמציא המצאה אינטלקטואלית, אשר תזייף בשיא הטירוף את יסוד היהודיות, בניגוד לכל העובדות שנמסרו ליהודים מדור לדור, אשר כל האומות ואפילו אומות ששנאו במיוחד את העם היהודי, לא יכלו להכחיש אותן – כיציאת מצרים ונתינת התורות ליהודים בהר סיני, והוא גרם להתייחס בשוויון ובמשקפיים פרוטסטנטיות ביחס להמצאות ההזויות של האפיפיורים הקיימות בקנון הקתולי (כפי שהראנו לעיל), כמו גם לכל מכמני המסורת (שבכתב ו/או בע''פ) של העם היהודי, בדיוק כמעשיהם של מכחישי השואה האנטישמיים בדורנו.
האיש המתאים למשימה זו נמצא בדמותו של ברוך שפינוזה, אשר "תורתו" ליוותה מאוחר יותר את הרפורמים ולאחר מכן את הציוניזם ואת הציוניזם הדתי. שפינוזה, כבן לחוגי האנוסים, התקרב מעט לעם היהודי ואף למד זמן מה בישיבתו של הרב מנשה בן ישראל, אך במהרה נשאב בחזרה לאנוסים ולהשפעתו של אחד ממנהיגיה ד"ר חואן דה פאראדו (Parado) וכבר בהיותו בן עשרים וארבע, נודה על ידי כלל ישראל באמצעות חרם גורף נגדו, על ידי ארבע מאות רבנים. הוא כתב שלושה ספרים מרכזיים. הספר הראשון מהווה טרנספורמטור ערכי בין תורת ישראל לבין הדת הפרוטסטנטית, כפי שהיא רואה את הדת הקתולית. הספר השני, לעומתו, מהווה את האלטרנטיבה הפילוסופית ליהודים שספרו הראשון אמור היה לשכנעם לצאת מכלל ישראל ולהקרא עדיין, לשיטתו, יהודים. ספר שלישי אמור לעוות את לשון הקודש ולשדרגה על פי תפיסתו המעוותת את מקורות ישראל, מה שעלה ביתר שאת בידו של א. בן-יהודה 250 שנים מאוחר יותר בירושלים עיר הקודש. א. "גליון דתי-פוליטי" (Tructatus Theologicum Politicus), אשר בן גוריון פקד לתרגמו, בהיותו חסיד נלהב של שפינוזה - תחת שם יותר יומרני "מסה (לפי התאוריה של פליק) תיאולוגית מדינית" או בתרגום אחר של היהודו-פרוטסטנטים הציוניים – "מאמר תיאולוגי מדיני".
שפינוזה משתמש בספרו, ב"מכבסת מילים" של המושגים "דת", "אמונה", "מאמינים", וכו', כפי שתיארנו לעיל. הוא התעלם לחלוטין ממקור האמונה הלוגית בדת ישראל – המעמד המכונן בהר סיני. כנראה, הוא עדיין אינו מעז לבצע הכחשה מפורשת של נתינת התורה בהר סיני בספר זה (כדוגמת מכחישי השואה) ולכן הוא פשוט מעדיף להתעלם מכך. הוא קורא כאמור ליהודים בשם מוזר "מאמינים", כמו השבתאים, ובתדירות גבוהה ביותר, כדי לעשות 'שטיפת מוח' לכך שמקור הסמכות האמוני של ישראל הוא כביכול כסוג האמונה של הנוצרים.
שפינוזה משתמש בספרו, ב"מכבסת מילים" של המושגים "דת", "אמונה", "מאמינים", וכו', כפי שתיארנו לעיל. הוא התעלם לחלוטין ממקור האמונה הלוגית בדת ישראל – המעמד המכונן בהר סיני. כנראה, הוא עדיין אינו מעז לבצע הכחשה מפורשת של נתינת התורה בהר סיני בספר זה (כדוגמת מכחישי השואה) ולכן הוא פשוט מעדיף להתעלם מכך. הוא קורא כאמור ליהודים בשם מוזר "מאמינים", כמו השבתאים, ובתדירות גבוהה ביותר, כדי לעשות 'שטיפת מוח' לכך שמקור הסמכות האמוני של ישראל הוא כביכול כסוג האמונה של הנוצרים.
הוא ממציא לראשונה את ביקורת המקרא, ככלב הנסרך אחרי אדוניו הנוצרים-הפרוטסטנטים, עוד לפני שמיכאליס וסמלר גיבשו אותה וממציא מבטנו צורות ניתוח כפי שתרבות-האם שלו – הפרוטסטנטיות בתקופה מאוחרת יותר ניתחה את ה"ברית החדשה", היינו, שכביכול התורה נכתבה בזמנים שונים עם סתירות ביניהם ושהתורה לא ניתנה מפי הגבורה, עפ"ל.
המצאות שטניות אלו של שפינוזה אמורות ללוות את המתבוללים היהודים (לכן הרצל, בן-גוריון ואלברט איינשטין הצהירו על דבקותם בפנתאיזם של שפינוזה), ובהמשך לשמש מסד לחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי וכן ב"ישיבות" ההסדר ומכוני המורים שלהם וכמובן באוניברסיטת בר-אילן, אשר שם כבר מופעלות תכניות רשמיות של התנועה הרפורמית.
באותה שנה, כאשר הוחרם שפינוזה, הוא שולח דו"ח מאמסטרדם בהנחיית מדריכו הפרוטסטנטי ד"ר חואן דה-פאראדו לאינקוויזיציה, בו הוא מדווח להם שרצונו להיות שותף מלא עימם בשימודו של העם היהודי, כשהוא מציע את עקרונותיו – א. הוא שומר "מצוות", היינו, המלצות. ב. אלוהים קיים רק במובן הפילוסופי. ג. התורה אינה אמיתית. ד. הנשמה הינה נפרדת מן הגוף (כשיטת אבי הפילוסופיה המודרנית הפרוטסטנט רנה דקרט, שהוותיקן הוטעה לחשוב שהוא עומד לצידם) אך מתכּלית במות הגוף.
הוא כנראה מתכוון בשמירת "מצוות" למספר סמלי של מנהגים שהיו מקובלים אצל האנוסים, אך אינו מפרט מי מצווהו לשמור אותם, אם לדידו "התורה אינה אמת". אולי כוונתו לכך שה"אגו" שלו מצווהו לשומרן, או ה"סופר אגו" שלו (כהגדרת פרויד) – ד"ר ח. דה-פאראדו.
הוא גם שולל את היות עם ישראל עם נבחר. לדעתו – „נוטה אני להאמין, שאם עיקרי דתם לא ירצו את נפשם, ישובו בשעת כושר...ויקימו את מדינתם“ ["תולדות עמנו בזמן החדש", ד"ר א. שמואלי, חלק א', עמ' 50].
למעשה, כוונתו היא לגבי מה שהוא רואה בזמנו את שהתחולל באירופה, היינו, פריקת עול התורה על ידי השבתאות והרצון ליצור גאולה מלאכותית. בכך הוא מתחבר לשבתאות, כאשר הוא רואה בכך אפשרות יחידה, שמתגשמת בסופו של דבר על ידי הציוניזם. אמנם, בניסוח זה הוא למעשה כבר יוצר את השבתאות המודרנית המאוחרת יותר, שאותה קיבלו על עצמם ראשי הציונות, כאשר הרצל כתב ביומנו שהוא שבתאי צבי החדש בכלים מודרניים ו"אחד העם", תלמידו ח.נ. ביאליק וגרשום שלם מכריזים שהציונות היא השבתאות המודרנית.
הציונות ניתקה את עצמה רשמית מן הצורך הדתי בצידוק קבלי מספר "הזהר", לעשיית מעשים מחפירים אותם הם עשו על הבסיס הדטרמניסטי של הנצרות הפרוטס'. זוהי למעשה תפיסת הנצרות-הפרוטסטנטית, בה כל קבוצה או יחיד רשאי לנסח לעצמו את עיקרי דתו וגם את השמטת האמונה ביש"ו ("יונטריזם"), כאשר עשיית הציוויים נתונה רק כהמלצה.
הוא כנראה מתכוון בשמירת "מצוות" למספר סמלי של מנהגים שהיו מקובלים אצל האנוסים, אך אינו מפרט מי מצווהו לשמור אותם, אם לדידו "התורה אינה אמת". אולי כוונתו לכך שה"אגו" שלו מצווהו לשומרן, או ה"סופר אגו" שלו (כהגדרת פרויד) – ד"ר ח. דה-פאראדו.
הוא גם שולל את היות עם ישראל עם נבחר. לדעתו – „נוטה אני להאמין, שאם עיקרי דתם לא ירצו את נפשם, ישובו בשעת כושר...ויקימו את מדינתם“ ["תולדות עמנו בזמן החדש", ד"ר א. שמואלי, חלק א', עמ' 50].
למעשה, כוונתו היא לגבי מה שהוא רואה בזמנו את שהתחולל באירופה, היינו, פריקת עול התורה על ידי השבתאות והרצון ליצור גאולה מלאכותית. בכך הוא מתחבר לשבתאות, כאשר הוא רואה בכך אפשרות יחידה, שמתגשמת בסופו של דבר על ידי הציוניזם. אמנם, בניסוח זה הוא למעשה כבר יוצר את השבתאות המודרנית המאוחרת יותר, שאותה קיבלו על עצמם ראשי הציונות, כאשר הרצל כתב ביומנו שהוא שבתאי צבי החדש בכלים מודרניים ו"אחד העם", תלמידו ח.נ. ביאליק וגרשום שלם מכריזים שהציונות היא השבתאות המודרנית.
הציונות ניתקה את עצמה רשמית מן הצורך הדתי בצידוק קבלי מספר "הזהר", לעשיית מעשים מחפירים אותם הם עשו על הבסיס הדטרמניסטי של הנצרות הפרוטס'. זוהי למעשה תפיסת הנצרות-הפרוטסטנטית, בה כל קבוצה או יחיד רשאי לנסח לעצמו את עיקרי דתו וגם את השמטת האמונה ביש"ו ("יונטריזם"), כאשר עשיית הציוויים נתונה רק כהמלצה.
ניתן כיום לראות בארה"ב עשרות קהילות פרוטסטנטיות, כאשר כל אחת מעצבת את פולחניה לפי מאווייה וכמובן שגם הרפורמים מחקים אותם שם וכאן בארצנו, וכל אחד בונה לו טמפל וקהילה המבוססת על הרהורי ליבו של הראביי ו/או קבוצת מאמיניו.
כיום, גם בציוניזם הדתי מתרחש אותו תהליך. לכן, שפינוזה, על-פי יסודות הדת הנוצרית-פרוטס', הוא למעשה נוצרי פרוטסטנטי, ללא כל צורך בהמרה רשמית.
כיום, גם בציוניזם הדתי מתרחש אותו תהליך. לכן, שפינוזה, על-פי יסודות הדת הנוצרית-פרוטס', הוא למעשה נוצרי פרוטסטנטי, ללא כל צורך בהמרה רשמית.
החל מסוף המאה ה-20 למניינם, מתחיל הציוניזם הדתי לחקות את הנצרות הפרוטסטנטית גם בעיקרון נוצרי זה, של פירוד ותפיסות מוצא שונות בתוך תנועתם, ביחס לעיקרי האמונה וקיום ההלכות בין הקהילות השונות של כת זו.
ב. "Atica" – ספרו של שפינוזה. פרוטסטנט ציוני בשם יעקב קלצ'קין, אשר זרעו התנצר רשמית ונכדו כבר היה כומר, מתרגם ב-1924 למניינם את הספר מרומית לעברית בשם "מידות". חיבור נוסף זה, אמור לרצות את אותם אנוסים או יהודים שאינם רוצים כלל במערכת ציוויים, אך זקוקים בתור חיקוי לדגם השני, היינו, מסד פילוסופי נוח שיהיה הכי מקובל לסביבתם האירופית. הוא כמובן בוחר להם ולעצמו, כאישיות תת-תרבותית, כ"סופר אגו" גם את הפילוסוף הפופולרי ביותר בזמנו – רנה דקרט (Rene' Descartes), המכונה "אבי הפילוסופיה המודרנית", המושפע מתאוריית העצמים (סובסטנציות) של אפלטון. דקרט מנסח פילוסופיה פגאנית ולכן אצלו האינסופיות אינה נתפסת כשלילת הסופי. הוא יוצר מערכת אלילית של "עצמים" שאחד מהם בורא את השאר. שפינוזה מאמץ את שיטתו הפגאנית של דקרט, לא לפני שהוא מבצע שיפוץ באליליו של דקרט. לעצמים הנבראים הוא קורא תוארי האל. אלוהות לגביו, אינו אל אישי. הוא מרחיב את מספר האלילים של דקרט כי הוא מאמין באינספור אלילים, כאשר נציגו של כל אליל הוא חוק טבע יציב וקבוע ללא תכלית. הוא "שוכח" לברר מי הוא הבורא של כל אותם חוקים. למכלול אלילי זה, כפופים מכוח חוק הסיבתיות, שאר הנמצאים.
חוק הסיבתיות אמור להתנפץ לאחר כמה מאות שנים, עם המצאתה של מכניקת הקוונטים. את כל המכלול האלילי והאוילי הזה הנקרא "פנתאיזם", הוא דוחס לספר זה. בסיס אלילי-אוילי זה, אמור גם להזין את ראשי הציוניזם והציוניזם הדתי, כפי שנראה בהמשך. הפרקציה המרכסיסטית של הציוניזם אמורה לעשות במערך אלילי זה מעט שיפוצים, כדי להתאימו לאידיאולגיה האתאיסטית התת-תרבותית שלה. שפינוזה מאמין כשלעצמו באלוהותו של "אותו האיש", כפי שהוא כתב שם בספרו (בתרגומו של פרופ' ירמיהו יובל) בעמ' 346.
ג. "קיצור דקדוק שפת עבר ברומית" – בהתאם לשיטתו הפילוסופית של שפינוזה, הוא גם עיוות את לשון הקודש ובכך היווה דוגמה ל"מחדשי" השפה העברית, או יותר נכון לממציאיה, בראשם אליעזר בן יהודה ואחריו האקדמיה ללשון בירושלים. הוא ערך בה שינויים שונים ושלח את ידו גם במבנה השפה עצמה – „"בראשו שם העצם ואחר כך הפועל", והוא בניגוד לראשוני המדקדקים, ר' יהודה חיוג'...ורבי יונה אבן ג'נאח...עד לרד"ק ור' יצחק פריפוט דוראן הלוי ועוד, שאצלם בראש הפועל ואחר כך השם... וזה מתאים לשיטתו הפילוסופית, כפי שהעידו החכם יעקב בירניס ואחריו מר חיות, כי החידוש והשינוי הזה בדקדוק הלשון מתאים ומסכים לשיטתו בפילוסופיא בספרו אתיקא“ [דוד הכהן ("הנזיר"), "קול הנבואה" - ההגיון העברי והשמעי, עמ' קי"ח, הוצ' מוסד הרב קוק, תשל"ט] היינו, ההערצה שלו – בעקבות אפלטון ודקארט, לגבי קיומם הבלעדי של העצמים.
מאחר שרובם המכריע של המעיינים בחיבורנו הינם דור שלישי ורביעי של קרבנות השיבוש הלשוני והתחבירי של לשון הקודש, נאלצים אנו להשתמש בשיבושים לשוניים, כדי לתקשר עם הקורא.
לפעמים ובכוונת מכוון, איננו מתיישרים עם שיבושי התחביר והלשון אליהם הורגלו רוב הקוראים, על מנת לעוררם למחשבה נוגה על נושא לשון הקודש, אשר אינו עיקרו של ספרנו זה. אנו מקווים, כי לשון הקודש תתוקן שוב בימי האתחלתא דגאולה האמיתית, ויתקיים אז הפסוק "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה" [צפניה (ג,ט)].
ה"השכלה" – הפרנקיזם והרפורמים
במשך עשרות שנים אחרי מות ש"ץ (= שבתאי צבי), ממשיכים להופיע נביאי שקר בשמו הן במזרח והן באירופה, אשר רובם נחשבים כגדולים בקבלה ולעיתים גם בנגלה. הם מוסתים על ידי כת ה"דונמה" בטורקיה וגם מגיעים לשם כדי להשתלם בשיטות הקונספירציה ולתיאום עמדות, כהמשך לדרכו של שבתאי צבי, אשר מחד, הוא התאסלם בכפייה ונאלץ להראות כלפי חוץ אהדה לאיסלם, ומאידך פיזר שבחים והערצה לנצרות וליש"ו ימ"ש, כפי שמצטטו תומס קונן בספרו על שבתאי צבי ["שבתאי צבי", פרופ' גרשום שלם, ח"א, הוצ' "עם עובד", תל אביב , 1974, עמ' 323].
שבתאי צבי פונה בבית הכנסת של איזמיר לגדולי החכמים שם וצועק עליהם בהתרסה – „מה עשה יש"ו שהתעללתם בו כל כך, ואני עוד אבקש להכניסו במספר הנביאים“. מאידך, טוען סגנו, נתן העזתי, כי סבלו וייסוריו של שבתאי צבי יתקנו את רשעו של יש"ו (שם, עמ' 231). זו היא רק עוד דוגמה לטקטיקה ההפכפכנית אשר הופעלה על ידי הכתות של משיחויות השקר, החל משבתי צבי ועד הציוניזם הדתי, כפי שנראה להלן.
רבי יעקב מעמדין כתב ב"ספר השימוש", כי חמישים שנה אחר מותו של ש"ץ (שבתאי צבי), נולד יעקב פרנק ב- 1726, אשר מביא את הטירוף המשיחי הזה כמעט לקצה אפשרויותיו ולמירב השפלות המוסרית, אשר בהישג יד אנוש. תת-תרבות זו מבוססת על-פי כל מבני-החשיבה של הנצרות הפרוטסטנטית. שלוש שנים אחריו נולד משה בנימין מנדלסון, אשר גם הוא בכישרונותיו עיצב תנועה שבתאית מודרנית בגרמניה כתת-תרבות של הנצרות הפרוטסטנטית, המגיעה גם כן לשיא הפאנטיות והשפלות המוסרית, תנועה זו גורמת ליותר ממחצית יהודי גרמניה להמיר רשמית את דתם ושולחת את גרורותיה הסרטניות לפולין ורוסיה, על מנת להרוס גם שם כל חלקה טובה.
כמו שש"צ (שבתאי צבי) ושפינוזה חיו באותו פרק זמן והושפעו משני הדגמים של הפרוטסטנטיות- הדת מחד והפילוסופיה והמדע מאידך כשפת הביטוי שלה, כמו כן זוג זה פרנק-מנדלסון, ממשיכים פיתוח תת-תרבותי, פרימיטיבי ופאנטי זה ביתר עוצמה של שפלות וסחף רחב יותר של יהודים. להסוואת כוונותיהם השבתאיות, הם יוצרים את תנועת ה"השכלה", כחיקוי לתרבות-האם שלהם בגרמניה. כפי שנראה להלן, מנדלסון גם הושפע בנעוריו מקריאת ספרו של ג'ון לוק – אבי הליברליזם הדתי-פרוטסטנטי, אשר השתייך לכנסיה האנגליקנית ולכן גם מובן, מדוע עקר מנדלסון את מצות התוכחה, מ"הביאור" שלו לתורה. מצווה זו נגדה את סיסמתו הידועה של לוק – "האלהים נתן לאדם את הזכות לחופש, חירות ונחלה".
מטרותיהם הן כשל קודמיהם – ריסוק הדתות, אך בראש ובראשונה ריסוק היהודיות והעם היהודי. שיטותיהם הפרוטסטנטיות כבר מוכרות מאז קודמיהם, והם רק מאמצים אותן כיורשיהם – קונספירציה, טשטוש הזהות העצמית והפכפכנות, היינו, בכל מקום הם מתארים את עצמם במושגים הנוחים לאוזני השומעים של תרבות-האם השלטת, בלי לבחול בשקרים, תככים ויחסי ציבור, כשעיקר המטרה היא לקנות את אהדת ראשי האליטות בתרבות-האם המסואבת של הנוצרים הפרוטסטנטים שבסביבותיהם, וכן בעידוד מעשי זימה ומיסודם.
מטרותיהם הן כשל קודמיהם – ריסוק הדתות, אך בראש ובראשונה ריסוק היהודיות והעם היהודי. שיטותיהם הפרוטסטנטיות כבר מוכרות מאז קודמיהם, והם רק מאמצים אותן כיורשיהם – קונספירציה, טשטוש הזהות העצמית והפכפכנות, היינו, בכל מקום הם מתארים את עצמם במושגים הנוחים לאוזני השומעים של תרבות-האם השלטת, בלי לבחול בשקרים, תככים ויחסי ציבור, כשעיקר המטרה היא לקנות את אהדת ראשי האליטות בתרבות-האם המסואבת של הנוצרים הפרוטסטנטים שבסביבותיהם, וכן בעידוד מעשי זימה ומיסודם.
אמנם, הטקטיקה היתה כאמור, חדירה לתוך כל הדתות והאידיאולוגיות, כדי לרסקן מבפנים.
פרנק כותב –
רעיון זה מופיע, למשל, בספר "דברי האדון" במקומות רבים ["מחקרי השבתאות", פרופ' גרשום שלם, עמ' 356].
פרנק כותב –
"אנו צריכים לעבור דרך כל הדתות והנימוסים".
רעיון זה מופיע, למשל, בספר "דברי האדון" במקומות רבים ["מחקרי השבתאות", פרופ' גרשום שלם, עמ' 356].
פרנק, כקודמו, משתמש בכוחות טומאה ומספר שהינו יורשו של ש"צ – אל ומשיח גם יחד. לפי המצאותיו, הקב"ה נמוך משבתאי צבי ושבתאי צבי ברא את העולם וצמצם את תורתו שהיא תורת האצילות הנעלה מתורת משה, וכן שאר הפנטזיות וההמצאות של השבתאים. הוא וחבר מרעיו ממסדים מסיבות זימה והשתוללויות אקסטזיות ומגיעים לשיא שפלותם הבהמית. אחר מותו, בתו מוכתרת תחתיו, אך למעשה פועלת בעיקר בתחום מזוהם זה. עיקרי דתם של הפרנקיסטים היו בנויים כאמור, על הנצרות הפרוטסטנטית. הם הצליחו לשכנע את שלטונות פולין לשרוף את התורה שבעל פה ובעיקר את התלמוד, וכן העלילו עלילות דם על היהודים.
המקובל הגאון רבי יהודה פתייא מספר בספרו "מנחת יהודה - רוחות מספרות" [עמ' 138, ירושלים, תשמ"ה], על נסיונו של שבתאי צבי לשמד יהודי ולשכנע אותו להפוך לנוצרי פרוטסטנטי, מאות שנים לאחר מותו, כששבתאי צבי עדיין נדון ב"כף הקלע" –
רבי יהודה פתייא מספר עוד (עמ' 124), כי בשנת תרע"א (1911 למניינם) בכ"ה בכסלו, הוא תיקן גם את רוחו של נתן העזתי, מחבר "חמדת ימים", כדי לשכנעו לצאת מאדם שרוחו נכנסה בו, לאחר שהוא ניסה לשכנע את רבי יהודה פתייא להאמין במשיחותו של ש"צ.
נתן סיפר לו שהוא חיבר את ספרו, כדי שיראו שהוא צדיק וקדוש, כדי שהוא יוכל בקלות לשכנע את היהודים להאמין במשיחותו של ש"צ.
"בשנת תרס"ג (1902 למניינם) הנזכר בא אלי יחזקאל עזרא בן ישראל, המכונה בשם "בכור" ואמר לי, כי "כמה שנים באים לו הרהורים רעים בלבי בפתע פתאום, בעת היותי בתפילת לחש או בזמן שאומר קדיש או קדושה וכאילו אחד מדבר בלבי ואומר לי: 'המר את דתך בדת הפרוטסטנטי' חס ושלום וכל כך היה ההרהור קשה, עד שהיה מפריע אותי ופוסק אותי מלומר קדיש או עמידה... ולפי ש"בכור" הנזכר הוא אדם ישר וירא ה', נעניתי לבקשתו והתחלתי ליחד אצל אוזנו היחוד של הרוח, כדי שיכנס הבל היחוד תוך אוזנו ואיבריו, כי ההבלא של היחוד מפיק (= מוציא) הבלא של הרוח... והוא היה מקלל ומחרף ומגדף בלבו של בכור ולא השגחתי עליו... אמרתי לו, רצוני לדעת מאיזה עיר אתה ומה שמך ולא תהתל ולא תשקר בי כלל ואם תתריס לנגדי, אני אראך נחת זרועי, עד אשר אשביעך מרורים ויסורים קשים. השיב הרוח ...אני חזק מצור ואיני ניחת מפני כל...הכן עצמך מעתה לסבול צער היחודים...והיה בכור צועק, די, די, כי הוא נכנע ורוצה להגיד שמו ושם עירו...אמרתי לו, כדי לתקן נשמתך שתכנס לגן עדן ולא תהיה עוד בכף הקלע. אמר "אי אפשי לא בך ולא בתיקונך ואיני רוצה ליכנס בגן עדן".
אמרתי לו, עדיין אתה מתריס כנגדי... ואמר ששמו דוד בן סבתי בן רבקה מעיר איזמיר והוא היה מומר ובא על נשים נכריות ולא הניח זרע אחריו...וחזר הרוח לסורו והתחיל להביא מחשבות רעות בלב בכור...וגזרתי עליו להגיד לי שמו באמת ואמרתי לו, כי המלאך הממונה על היחודים הוא הגיד לי את שמך ושם עירך (התלתי ברוח) ולכן אני מיחד אצל אזניך פעמים רבות, עד אשר תאמר לי את שמך כמו שאמר לי המלאך ונבעת הרוח מדבר זה ואמר לי, כי שמו צבי ושם אמו רבקה והוא מעיר איזמיר. אמרתי לו, אמור באמת ...האם אין אתה שבתאי צבי הנודע, שהיה מעיר איזמיר, אשר עשה את עצמו משיח? אמר לי "כן הוא באמת".
אמרתי לו, אם כן הלא אתה נפקדת בשנת תכ"ו (1666 למניינם) מעלה ומטה וזה לך מאתיים שלושים ושבע שנים מפטירתך...ידעתי שאין נשמתך רוצה לקלל אותי, רק הקליפה החופפת עליה, הם המכריחים אותה לקלל..."אני הוא שבתאי צבי ומיתתו היתה בחנק ולא עשה תשובה ונקבר בקברי הנכרים, ובהיותו בחיים היו הקליפות נגלים לעיניו והסיבה שגרמה לו להרשיע, לפי שלא היתה הורתו בקדושה ונתגלגל בכמה גלגולים לאין מספר...ועכשיו הוא מודה שמשה רבינו עליו השלום אמת ונבואתו אמת ותורתו אמת... ופה בבכור הנזכר, הוא מגולגל חלק רוחו, אבל נפשו עדיין היא בחייתו יער...וכשמת היה בן שלושים וחמש שנים... שעכשיו הוא מלובש בסטרא אחרא כעובי אמה... ותחילת חטאו הוא נכשל באשת איש... שבא על הזכור מעוטף בציצית ותפילין וגם שלח בחור אחד לזנות עם שרה אשתו וציווה עליו במפגיע לאמר "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" ושתיים עשרה שנים נמשך חיבוט הקבר שלו ועד עכשיו היה מגולגל בחייתו יער וזה תחילת גלגולו באדם... “.
רבי יהודה פתייא מספר עוד (עמ' 124), כי בשנת תרע"א (1911 למניינם) בכ"ה בכסלו, הוא תיקן גם את רוחו של נתן העזתי, מחבר "חמדת ימים", כדי לשכנעו לצאת מאדם שרוחו נכנסה בו, לאחר שהוא ניסה לשכנע את רבי יהודה פתייא להאמין במשיחותו של ש"צ.
נתן סיפר לו שהוא חיבר את ספרו, כדי שיראו שהוא צדיק וקדוש, כדי שהוא יוכל בקלות לשכנע את היהודים להאמין במשיחותו של ש"צ.
האינטרפרטציה השבתאית החדשה – משה בנימין מנדלסון כשבתאי
ברוך שפינוזה לא השאיר אחריו עקבות של קשר ישיר עם השבתאות, בפרט שמומחיותו בקונספירציה היתה מקצועית מאד ונרכשה על ידו מחוגי המרנים (בספרדית – חזירים, הכינוי שהצמידו הנוצרים לאנוסים), אשר החשאיות אפיינה את כל הגיגיהם ואורחות חייהם.
משה בנימין מנדלסון, ראש תנועת "ההשכלה" לעומתו, השאיר עקבות למכביר, הקושרות אותו בצורה ישירה לשבתאות הפרוטסטנטית. חלק מעקבות אלו מובאים במחקרו של פרופ' אנטלמן על השבתאות המאוחרת ["בכור שטן", פרופ' משה. מ. אנטלמן, הוצ' ירון גולן, 1992, עמ' 24-25. מסת"ב 965-396-019-3 וכן .[M.S. Antelman, To Eliminate The Opiate Zahavia,1974 אנטלמן כותב על החרם שהחרימו את השבתאיי רפאל מארץ יון, אחד מ"נביאי" שבתאי צבי, על גילוי עריות עם אשת איש וביאות אסורות נוספות, המהווה חלק מהפולחן השבתאי לשם ריסוק היהודיות.
לפני כן החרימו על כך בהמבורג – „את בנימין וולף (= כשמו הפרטי של הרצל) סוחר טבק, כאמור בזיכרונות קהילת הספרדים בחודש דצמבר 1667. וולף עבר משם לעיר דסוי. אחותו היתה סבתו הגדולה של משה ב. מנדלסון. בנימין מת בשנת 1696, שנים רבות לפני לידת מנדלסון ביום 29 לאוגוסט 1729. משה בנימין קיבל לא רק את שמו, אלא - כפי שההיסטוריה מוכיחה - גם את שבתאותו.
לפני כן החרימו על כך בהמבורג – „את בנימין וולף (= כשמו הפרטי של הרצל) סוחר טבק, כאמור בזיכרונות קהילת הספרדים בחודש דצמבר 1667. וולף עבר משם לעיר דסוי. אחותו היתה סבתו הגדולה של משה ב. מנדלסון. בנימין מת בשנת 1696, שנים רבות לפני לידת מנדלסון ביום 29 לאוגוסט 1729. משה בנימין קיבל לא רק את שמו, אלא - כפי שההיסטוריה מוכיחה - גם את שבתאותו.
מנדלסון היה כשבתאי שהוחרם, יען שמשפחת אבות מנדלסון לא מחו כנגד בנימין וולף ולפיכך נתנו לו את שמו. לכן נפל חשש שבתאות על משפחתו, אבל אין צורך לכרוך בענין זה את זקני מנדלסון, בשעה שחייו מעידים על כך. מלבד זאת, הרי מצאצאיו המירו את דתם אחר מיתתו והיו לו קשרים עם האלומינטי – ארגון מהפכני אשר ממנו יצאה התנועה הקומוניסטית הבינלאומית. למשל, חברו פרידריך ניקולי (1723-1811), שהוציא לאור את ספריו (= של מנדלסון) היה מאנשי סודם.
אשתו של מנדלסון למדה תחת האילומיניסט בודי (Bode). הוא הכניס לתוך ביתו את השבתאי הפרנקיסט הירשפלד, כדי ללמד את בני ביתו. להירשפלד היו קשרים עם משה דוברושקה מברין במורביה, ממשפחה של בני ברית שבתאיים ופרנקיסטים. כל משפחת דוברושקה היו בני דוד ליעקב פרנק ופרנק עצמו התיישב שם כמה שנים...דוברושקה המיר את יהדותו ב- 1773 בדצמבר, קיבל תואר אצילות ושינה את שמו לפון-שינפלד ולאחר מכן ליוניוס פרי... ובוינה יצר את הארגון Astatic Brethren, שהיה חלק מהאילומינטי והיה מרכז פרנקיסטי. כל משומד שהתקשר עימם, היה צריך לאכול חזיר יחד עם חלב בפרהסיה ואז התקבל כחבר של אנשי הסוד“.
אשתו של מנדלסון למדה תחת האילומיניסט בודי (Bode). הוא הכניס לתוך ביתו את השבתאי הפרנקיסט הירשפלד, כדי ללמד את בני ביתו. להירשפלד היו קשרים עם משה דוברושקה מברין במורביה, ממשפחה של בני ברית שבתאיים ופרנקיסטים. כל משפחת דוברושקה היו בני דוד ליעקב פרנק ופרנק עצמו התיישב שם כמה שנים...דוברושקה המיר את יהדותו ב- 1773 בדצמבר, קיבל תואר אצילות ושינה את שמו לפון-שינפלד ולאחר מכן ליוניוס פרי... ובוינה יצר את הארגון Astatic Brethren, שהיה חלק מהאילומינטי והיה מרכז פרנקיסטי. כל משומד שהתקשר עימם, היה צריך לאכול חזיר יחד עם חלב בפרהסיה ואז התקבל כחבר של אנשי הסוד“.
הירשפלד עצמו גם השתמד. גרשום שלם מתאר ומצביע על הקשר ההדוק שהתפתח בין "הבונים החופשים" ליהודים מזרם היעקוביינים ולפרנקיסטים ושיעקב פרנק מומן על ידי משפחת רוטשילד ושוויסהאופט שמיסד והקים את אירגון האילומינטי החדיר סוכנים ל"בונים החופשים" וכך ארגונו לבסוף השתלט על "הבונים החופשים" ("מחקרים ומקורות לתולדות השבתאות וגלגוליה", עמ' 171, מוסד ביאליק, 1974 וכן ראה במאמרו "מצווה הבאה בעבירה").
פרץ סמולנסקין, אף שהיה מהמשכילים הפרוטסטנטים ושבתאי מודרני מגלה וכותב ["התועה בדרכי החיים" חלק ד' איגרת י"ב] –
מנדלסון היה בתחילה תלמידו של רבי ברוך פרנקל, בעל הפירוש על התלמוד הירושלמי "קרבן העדה" ואב"ד ברלין. מנדלסון נחשב תלמיד חכם גדול, ולכן כשבתאי מובהק יכול היה להפיל לתוך מלכודת ההשכלה השבתאית אנשים רבים ולהפכם לחלק מהאגף החילוני של הפרוטסטנטיות.
"בן מנחם (מנדלסון) סוחר היה לא רבי ולא חכם בחכמת ישראל, וכסוחר סחר סחרו בעמו ובאמונתו ובדתו. בגלוי החזיק בכל ובסתר נתן את כל כלי מחיר“.
מנדלסון היה בתחילה תלמידו של רבי ברוך פרנקל, בעל הפירוש על התלמוד הירושלמי "קרבן העדה" ואב"ד ברלין. מנדלסון נחשב תלמיד חכם גדול, ולכן כשבתאי מובהק יכול היה להפיל לתוך מלכודת ההשכלה השבתאית אנשים רבים ולהפכם לחלק מהאגף החילוני של הפרוטסטנטיות.
האסטרטגיה השבתאית המודרנית, והאינטראקציות בין תרבויות-האם של רפורמציית מרטין לותר והפילוסופיה המערבית, לבין תת-התרבות בהנהגתו של מנדלסון בעם היהודי
מנדלסון חיבר "ביאור" על התורה שנכתב בגרמנית ועקר מתוכו את מצות התוכחה ופסוק שלם גם מספר דברים, כאשר הוא "מנמק" את השמטתו בכך, שמשה רבינו כתבו לא מפי אלוקים [קובץ "בית אהרן וישראל", שנה ח', גליון ג' (מז), עמ' קמ"ז]. מנדלסון מכונן לראשונה רשמית בעם היהודי את ה"ניסור", בין "דת" ולאום ובין ה"דת" ו"החיים", במסגרת העם היהודי. כדתי-לאומי, הוא מטיף לכך שיש לאמץ את עקרונות הלאום הגרמני של ארץ ושפה. לדידו, הארץ והמולדת היא גרמניה והשפה היא השפה הגרמנית. אימוץ זה מחייב, לדידו, להתבטא בגרמנית לא רק ברחוב, אלא בצורה טוטלית גם בקריאת התורה וגם בדרשות בבתי הכנסת – בגרמנית.
"הגדול ממינסק" רבי י. ל. פרלמן הראה, כיצד מ.ב. מנדלסון עקר את עיקר הי"ב מי"ג עיקרי האמונה, היינו, אודות האמונה בביאת המשיח ב"ביאור" שחיבר על התורה – „נמצא שכוונתו לעקור מפירושו כל זכר לעיקרי האמונה שאנו מאמינים בהם“ [קובץ "בית אהרן וישראל", שנה ח', גליון ג' (מז), עמ' קמ"ז]. לכן, רבי יעקב עמדין לא העלה בדעתו (על אף שהיה מגדולי הלוחמים בשבתאות), שמנדלסון הוא בעצם שבתאי, למרות שראה שמנדלסון עוקר את מושג המשיח, עקירה המנוגדת למשיחיות השקר השבתאית.
עקירה זו היתה חלק מטקטיקת ההסוואה השבתאית, אף שיתכן שמנדלסון השתייך לפלג השבתאי שראה בשבתאי צבי את האל בכבודו ובעצמו. בכך הצליח מנדלסון, בשיטות הקונספירטיביות של השבתאות, לממש את מטרת השבתאות, בשלבה הראשון, השתלטות השבתאות על העולם, באמצעות ריסוק היהודיות מבפנים באצטלה של רב.
מטרתו היתה להסיט תחילה את היהודים מידיעת לשון הקודש ולהרגילם לקריאה בספרים של התרבות הגרמנית וכן לרמוז על כך, שהתורה היא לא מן השמים. הוא הצליח להפיל ברשתו את אחד מגדולי ה"אחרונים", רבי יהונתן אייבשיץ, שנתן לו הסכמה נלהבת לחיבור זה. הוא התרשם מאד מאישיותו ולכן אף לא טרח לעבור על כל הביאור כדי לגלות את השמטותיו.
כאשר חבר מרעיו של מנדלסון נוכחו לדעת שתרמיתו התגלתה, מיהרו בפקודתו להוציא הדפסה חדשה של ה"ביאור" ולהשיב חזרה את מה שהושמט ["עובדות והנהגות לבית בריסק", הרב ש. י. מלר, ח"ד , עמ' קפ"ב, ירושלים, תש"ס].
עקירה זו היתה חלק מטקטיקת ההסוואה השבתאית, אף שיתכן שמנדלסון השתייך לפלג השבתאי שראה בשבתאי צבי את האל בכבודו ובעצמו. בכך הצליח מנדלסון, בשיטות הקונספירטיביות של השבתאות, לממש את מטרת השבתאות, בשלבה הראשון, השתלטות השבתאות על העולם, באמצעות ריסוק היהודיות מבפנים באצטלה של רב.
מטרתו היתה להסיט תחילה את היהודים מידיעת לשון הקודש ולהרגילם לקריאה בספרים של התרבות הגרמנית וכן לרמוז על כך, שהתורה היא לא מן השמים. הוא הצליח להפיל ברשתו את אחד מגדולי ה"אחרונים", רבי יהונתן אייבשיץ, שנתן לו הסכמה נלהבת לחיבור זה. הוא התרשם מאד מאישיותו ולכן אף לא טרח לעבור על כל הביאור כדי לגלות את השמטותיו.
כאשר חבר מרעיו של מנדלסון נוכחו לדעת שתרמיתו התגלתה, מיהרו בפקודתו להוציא הדפסה חדשה של ה"ביאור" ולהשיב חזרה את מה שהושמט ["עובדות והנהגות לבית בריסק", הרב ש. י. מלר, ח"ד , עמ' קפ"ב, ירושלים, תש"ס].
נכדו של הגאון בעל ספר ה"הפלאה" מברלין, „היה לו מכתב-יד קודש אשר כתב ה"הפלאה" אל הגאון הקדוש בעל ה"נודע ביהודה" (= רבי יחזקאל לנדא) ומזהירו, כשיבוא אליו אותו רמ''ד (= ר' משה דעסוי מנדלסון) הנ''ל, שלא יתן לו הסכמה על החומש שלו (= "הביאור") וכתב שם בזו הלשון: "האי קנה רצוץ דבטומאה דייש" (נראה דחשש הגאון "הפלאה", אולי הגאון ה"נודע ביהודה" אינו מכירו עדיין).
הגאון הקדוש הרב משינווע ז''ל, התאכסן בבית אחד לשבת קודש. כאשר בא העת לעשות קידוש, לא היה יכול בשום אופן לומר קידוש, הוא אמר אולי יש כאן בבית ספר מספרי מינים. בדקו ומצאו חומש עם פירוש רמ''ד הנ''ל והוציאו את החומש ואחר כך עשה קידוש (דבר זה נודע בעולם)“ [הגאון רבי שמעון פירסט, "שם משמעון ואוצרות שם משמעון", הקדמה, עמ' 16, דפוס בלשן, ברוקלין, ניו-יורק, תשכ''ח].
הגאון הקדוש הרב משינווע ז''ל, התאכסן בבית אחד לשבת קודש. כאשר בא העת לעשות קידוש, לא היה יכול בשום אופן לומר קידוש, הוא אמר אולי יש כאן בבית ספר מספרי מינים. בדקו ומצאו חומש עם פירוש רמ''ד הנ''ל והוציאו את החומש ואחר כך עשה קידוש (דבר זה נודע בעולם)“ [הגאון רבי שמעון פירסט, "שם משמעון ואוצרות שם משמעון", הקדמה, עמ' 16, דפוס בלשן, ברוקלין, ניו-יורק, תשכ''ח].
נראה שבעל ספר ה"הפלאה" ראה בכך צורך דחוף, היות וחברו של מנדלסון נ. צ. ה. ויזל, אשר היה כשרוני כמעט כמנדלסון וכתב ספרי דקדוק וביאורים לתורה, הצליח להוציא במרמה על ספרו הסכמה מרבי יחזקאל לנדא, אשר רק מאוחר יותר עמד על טיבו וחזר בו מהסכמתו.
ויזל עצמו מעתיק קטע ממכתבו של מנדלסון, בו מתגלה מנדלסון כאחד מגדולי המושחתים, המעליל וקובל בפני השלטונות על גדולי ישראל שאינם תומכים בנסיונות לשמד את עם ישראל בהשפעת הרפורמים, באמצעות חיוב לימוד שפות בישיבות.
ה"נודע ביהודה", כאשר הגיע אליו קטע זה של המכתב, הוא מסתפק עדיין אם להאמין לויזל, שכך מנדלסון אכן עשה. הוא כותב [קובץ "בית אהרן וישראל", שנה ח', גליון (מה), עמוד קכג]
במכתב לאב"ד ברלין –
נ. ה. ויזל, חיבר ספרים שונים, עפ"י תובנותיו הנוצריות-פרוטסטנטיות בהבנת דברי חז"ל.
ויזל עצמו מעתיק קטע ממכתבו של מנדלסון, בו מתגלה מנדלסון כאחד מגדולי המושחתים, המעליל וקובל בפני השלטונות על גדולי ישראל שאינם תומכים בנסיונות לשמד את עם ישראל בהשפעת הרפורמים, באמצעות חיוב לימוד שפות בישיבות.
ה"נודע ביהודה", כאשר הגיע אליו קטע זה של המכתב, הוא מסתפק עדיין אם להאמין לויזל, שכך מנדלסון אכן עשה. הוא כותב [קובץ "בית אהרן וישראל", שנה ח', גליון (מה), עמוד קכג]
במכתב לאב"ד ברלין –
"...המקולל הירץ ויזל ימ"ש וזכרו ולא נשא פנים לקצת קציני עירו... אבל ראיתי בסוף קונטרסו...שהעתיק דברי רמ"ד (= ר' משה מדעסוי מנדלסון) ועכשיו אני רואה שכל מה שדנו את אותו האיש (= מנדלסון) לכף חובה הכל אמת וכה הכריז בעצמו שאין לו חלק לא באלוקי ישראל ולא בתורתו והפקיר הדרך שכל אחד יעשה מה שליבו חפץ (= כבר ב"ביאור" הוא השמיט את מצות התוכחה, אשר מתוכן מכתבו של רבי יחזקאל לנדא, נראה שלא היה מודע לכך) ולא עוד אלא שהדפיס דבריו בלשון לעז ואל מלכי עמים ידבר להלשין לפניהם על חכמי ישראל (= על הגאון רבי רפאל הכהן אב"ד אה"ו) והרי הוא כרבשקה ישראל מומר אלא שרבשקה דיבר יהודית וזה מדבר ארמית ושניהם מחשבותם להשחית והרי הוא מין וגם מלשין תרתי לריעותא מאותן שחז"ל הבדילו אותן לרעה ולולי שזה המעתיק הירץ ויזל כבר ניפסל לעדות ואין להאמין בו אחרי שהוא אפיקורס, אבל אם היו שני עדים כשרים מעידים שאמת הדבר שהדפיס דברים כאלה, בודאי גם הוא וכל מי שהוא מעדת ישראל בכלל ההבדלה מעדת ישראל... “.
נ. ה. ויזל, חיבר ספרים שונים, עפ"י תובנותיו הנוצריות-פרוטסטנטיות בהבנת דברי חז"ל.
למשל, בסיפרו "יין הלבנון" – ביאור לפרקי אבות ותיקון המידות (פ"א, עמ' 53), הוא מזכיר שם שוב ושוב את היסוד הפרוטסטנטי-קלווניסטי של "דתי בלב", אשר מאוחר יותר מבסס "אחד העם" על יסוד זה את הגותו וכן תלמידיו ח.נ. ביאליק ור' א.י. קוק, אשר כונה בפי "אנשי הרוח" הציוניים – "אחד העם הדתי".
["אזכרה", ח"א, עמ' צ"ח, קובץ תורני-מדעי, עורך: י. ל. פישמן, הוצ' מוסד הרב קוק, ירושלים, תרצ"ז].
["אזכרה", ח"א, עמ' צ"ח, קובץ תורני-מדעי, עורך: י. ל. פישמן, הוצ' מוסד הרב קוק, ירושלים, תרצ"ז].
ויזל כותב שם (ב"יין הלבנון") –
ויזל מחליף את מושג "שמירת המצוות" בפועל, בשמירה ב"לב" ולדידו העיקר הוא הלב ולא שמירת המצוות בפועל, אשר מבחינתו הם סרח העודף. מסיבה זו הוא גם הלך בגילוי-ראש.
"על ידי שמירת התורה בלב יבואו לכלל המעשה... ואין תקנה אלא בשמירת התורה בלב... כי התורה צריכה שמירה בלב“.
ויזל מחליף את מושג "שמירת המצוות" בפועל, בשמירה ב"לב" ולדידו העיקר הוא הלב ולא שמירת המצוות בפועל, אשר מבחינתו הם סרח העודף. מסיבה זו הוא גם הלך בגילוי-ראש.
ויזל גם כתב כי
("תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה", מרדכי ברויאר ומיכאל גרף, כרך א' עמוד 303- מסורת והשכלה, תשס"א, מרכז זלמן שז"ר, ירושלים).
"להיות אדם, משמע לעמוד בדרגה גבוהה יותר מלהיות יהודי“
("תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה", מרדכי ברויאר ומיכאל גרף, כרך א' עמוד 303- מסורת והשכלה, תשס"א, מרכז זלמן שז"ר, ירושלים).
שלמה אבינר ממנהיגי הציונות הדתית, השתמש גם הוא באותו סוג של הבדל, בין מושג הלאום למושג היהדות. הוא כתב שחרדיות ללאום היא הקומה השניה מעל הקומה הראשונה – יהדות ["באהבה ובאמונה", גליון 731 (24,4,10)].
אין להתפלא על כך שאת ספריו של ויזל הוציאו לאור כיום, תלמידי תלמידיו של ר' א. י. קוק (מ"ישיבת" ההסדר בראשון לציון), כיון שגם ר' א.י. קוק בעצמו הדגיש בכתביו שהעיקר הוא "הסגולה הפנימית". הוצאה זו אף נתנה לכופר זה את הכינוי – "מו"ר נ. ה. ויזל זצ"ל", עפ"ל.
הגאון רבי מרדכי ש. שבדרון אב"ד ברזאן כתב לבעל ה"שדי חמד" שהוא תמה על בעל "זכר יהוסף", כיצד הוא לא שם לב ומצטט את מנדלסון בו בזמן שהוא ידוע בתור כופר בתורת משה ובפרט ש"כבר נודע מה שכתב בספר "עליות אליהו", איך נתגלה קלונו, כי רוח מינות היתה בקרבו והגאון הצדיק בעל "חתם סופר" הזהיר בצוואתו – "בספרי רמ"ד (= מנדלסון) אל תשלחו יד"“
[שם ב"קובץ", עמ' ק"כ].
ממכתבים אלו בלבד, אנו יכולים כבר די להתרשם מהשיטות הקונספרטיביות של השבתאים המשכילים-מנדלסון, ויזל ושאר ראשי כנופיות ה"השכלה".
[שם ב"קובץ", עמ' ק"כ].
ויזל גם מספר במכתבו כיצד מנדלסון וחבר מרעיו לעגו על גדולי ישראל – "...ואעפ"י שאני ואהובינו החכם ר' משה מנדלסון ורבים אשר איתנו פה לועגים ומניעים ראש על דברים... ומעשים זרים כאלו...“(דילגנו על הגידופים שמנדלסון השמיע על גדולי ישראל מפני כבוד תורתם).
ממכתבים אלו בלבד, אנו יכולים כבר די להתרשם מהשיטות הקונספרטיביות של השבתאים המשכילים-מנדלסון, ויזל ושאר ראשי כנופיות ה"השכלה".
מנדלסון כתב עוד ספר פילוסופי בשם "ירושלים". כיום מקובל באקדמיה, שבספריו של מנדלסון ניכרת אי עקביות וצביעות. פרופ' פרוידנטל, בהרצאתו באוניברסיטת תל אביב. בא' חשוון תשס"ז (23.10.06), מזכיר ביקורת זו המקובלת באקדמיה, אך טוען לחפותו של מנדלסון בכך שהגותו מבוססת על הספקנות, אשר לדעתו של מנדלסון המצוות מהוות מזור לספקנות זו. לו היה רואה את האינפורמציה אשר הוזכרה לעיל, סביר להניח שהיה מבין, שספקנותו וצביעותו הינן רק חלק משיטות הקונספירציה של השבתאות, אשר מנדלסון היה חבר בה ומנושאי דגלה המודרני.
כפי שראינו לעיל, השבתאות בתורכיה, יצרה דפוסי התנהגות, אשר בגלגולה האירופי נוסחה באימרה של "היה יהודי בביתך וגוי (או אדם) בצאתך".
בתורכיה התנהגו השבתאים בחיים הציבוריים וברחוב כמוסלמים וחיכו לשעת כושר בה יוכלו להשליט בטורקיה דפוסי חיים ציבוריים אתאיסטיים המנותקים מכל דת, מה שקרה בסופו של דבר על ידי אתא תורכ, כפי שראינו לעיל. בטורקיה גובשה טקטיקה זו, אשר מנדלסון עיצב אותה מוקדם יותר במערב אירופה ועוברת מאוחר יותר לרוסיה ופולין ואחר כך למדינה השבתאית כאן בארץ ישראל. הכללים למעשה ידועים לכולם ומעוצבים על פי התרבות המוכתבת על ידי השלטון.
בתורכיה התנהגו השבתאים בחיים הציבוריים וברחוב כמוסלמים וחיכו לשעת כושר בה יוכלו להשליט בטורקיה דפוסי חיים ציבוריים אתאיסטיים המנותקים מכל דת, מה שקרה בסופו של דבר על ידי אתא תורכ, כפי שראינו לעיל. בטורקיה גובשה טקטיקה זו, אשר מנדלסון עיצב אותה מוקדם יותר במערב אירופה ועוברת מאוחר יותר לרוסיה ופולין ואחר כך למדינה השבתאית כאן בארץ ישראל. הכללים למעשה ידועים לכולם ומעוצבים על פי התרבות המוכתבת על ידי השלטון.
הטקטיקה השבתאית
א. שינויי שמות פרטיים ומשפחתיים, על פי תכתיבה של תרבות-האם השלטת.
ב. השתתפות מלאה בכל מוסדות החינוך של תרבות-האם השלטת ו/או הקמת מוסדות תת-תרבותיים.
ג. שפה ולבוש לפי תרבות-האם השלטת, וסיגול סממנים חיצוניים ואף בצורה קיצונית יותר מתרבות-האם.
ד. השתלבות בכל מבני-החברה אשר השלטון רואה בהם ערך עליון. כגון: צבא, ספורט, אקדמיה, ממשל, מערכת המשפט, תיאטרון ובילוי במקומות שהתרבות הסביבתית מייחסת להם את ביטוייה של התרבות.
ה. עיצוב דת הדומה לדת של השלטון. מסיבה זו, הרפורמים (מתקני ה"דת") שיוו לבתי התיפלה שלהם עיצוב נוצרי פרוטסטנטי, היינו, מקהלה, עוגב, ישיבה מעורבת, הסרת הבימה מאמצעו של בית הכנסת והעברתה ליד מקומו של החזן. לשינויים אלו קראו הרפורמים בין השאר - "תיקוני דת", אותם הם מיסדו ב-1840 למניינם בועידתם בברנשוויג (כפי שדרשה הנצרות הפרוטסטנטית מהנצרות הקתולית) וכל זאת כחיקוי עלוב של הנצרות הפרוטסטנטית, אשר דרשה תיקונים בדת בנצרות הקתולית. "תיקונים"-רפורמות אלו נקראו כך רק לצורכי קונספירציה, כאשר המטרה הסופית היא קבלת הדת השלטת, על פי הטקטיקה השבתאית. הרפורמים הבינו היטב את טיבעה האחדותי של התורה. הם ידעו שכאשר עוקרים אפילו דברים מעטים מהתורה, למעשה זה מוליך לביטולה המוחלט.
ו. אמירות הפכפכניות לאנשים ואישים מהתרבות המקורית, היינו, לומר להם מה שהם היו רוצים לשמוע וכך להתנהג כלפי אנשים מתרבות-האם או מתת-התרבות שלו ולהגיב ו/או להתנהג כמוהם.
ז. לרדוף וללגלג על אנשים, אישים וקבוצות מתרבות המקור, ומאידך להחניף ולסנגר על תרבות-האם ותת-התרבות אשר הם שייכים אליה, בשיטת "המטרה מקדשת את האמצעים".
מנדלסון מתחיל לעצב את זה על ידי דוגמה אישית, כשעוזריו דואגים לכך שתהיה לו השפעה מכרעת על שאר היהודים. הוא מתואר בתארים של "רב" או "רבי", אך מאידך מתלבש כמו גוי אופנתי ומדבר בשפה האופנתית.
הוא מתרועע כל הזמן עם פילוסופים ואנשי צמרת בחברה הגרמנית, והפילוסוף א. לסינג מתפרסם כחברו הטוב.
מנדלסון מפרסם, כפי שראינו לעיל, כי יש לדבוק באידיאולוגיה של הליברליזם, אשר ממנה הוקסם בצעירותו, כאשר הוא נחשף לספרו בלטינית של ג'ון לוק, אבי הליברליזם הפרוטסטנטי בגרסה האנגליקנית – "מאמר על שכל האדם" ["משה מנדלסון", פרופ' שמואל פיינר, עמ' 30, ירושלים, תשס"ה].
הליברליזם החל אז להתפשט במערב אירופה, אשר אחד מעקרונותיו הינו – הערך של "חופש הפרט" בצורה קיצונית, לכן מנדלסון "מודיע" לגדולי ישראל כי אל להם להוכיח את הרפורמים הפרוטסטנטים על השתמדותם, דעותיהם ומעשיהם הנלוזים. הוא משתתף כשאר הגויים בתחרויות שהם מארגנים ובתחרות לכתיבה על חיבור פילוסופי המאורגנת על ידי קיסר גרמניה, בה הוא משתתף וזוכה לפרס ראשון, כאשר הפילוסוף עמנואל קאנט זוכה בה רק במקום השני, כנראה בהשפעת הקיסר, אשר רצה לעודד על ידי כך את מנדלסון בתכניותיו לבולל את עם ישראל, ואילו את קאנט רצה לרסן מעט בביקורתו הקטלנית על הנצרות. בשנת 1789 מפרסם הקיסר יוסף השני "כתב סבלנות" ודואג שיכנו אותו "המושל הנאור", היינו, חבר בארגון הגג השבתאי – "האילומינטי" (המוארים), ארגון שהוחרם בגרמניה, 15 שנים לפני כן כשהוקם רשמית.
הליברליזם החל אז להתפשט במערב אירופה, אשר אחד מעקרונותיו הינו – הערך של "חופש הפרט" בצורה קיצונית, לכן מנדלסון "מודיע" לגדולי ישראל כי אל להם להוכיח את הרפורמים הפרוטסטנטים על השתמדותם, דעותיהם ומעשיהם הנלוזים. הוא משתתף כשאר הגויים בתחרויות שהם מארגנים ובתחרות לכתיבה על חיבור פילוסופי המאורגנת על ידי קיסר גרמניה, בה הוא משתתף וזוכה לפרס ראשון, כאשר הפילוסוף עמנואל קאנט זוכה בה רק במקום השני, כנראה בהשפעת הקיסר, אשר רצה לעודד על ידי כך את מנדלסון בתכניותיו לבולל את עם ישראל, ואילו את קאנט רצה לרסן מעט בביקורתו הקטלנית על הנצרות. בשנת 1789 מפרסם הקיסר יוסף השני "כתב סבלנות" ודואג שיכנו אותו "המושל הנאור", היינו, חבר בארגון הגג השבתאי – "האילומינטי" (המוארים), ארגון שהוחרם בגרמניה, 15 שנים לפני כן כשהוקם רשמית.
תוצאות פעולותיה של השבתאות הרפורמית – השואה הרוחנית הראשונה של העם היהודי באירופה:
פירושה המעשי של "סובלנות" זו היה כפיית היהודים להתגייס לצבא, להתגאל שם במאכלות אסורות ובכך לטמטם את ליבם, חילולי שבת וכן חיוב ללמוד את כל לימודי הכפירה הנוצרית פרוטסטנטית של הגויים, במסגרת של כביכול "לימודי חובה". גזירה איומה זו למעשה הרסה סופית את היהודיות בגרמניה, בסיועם הפעיל של השבתאים-פרנקיסטים הרפורמיים.
התוצאה היתה איומה. כמחצית מיהודי גרמניה מתנצרים רשמית והשאר יוצאים מהיהודיות ומסגלים לעצמם את יסודות הנצרות הפרוטסטנטית. כאשר בא רבי שמשון רפאל הירש לנסות ולשקם את השואה הרוחנית של יהודי גרמניה, הוא מצליח להקים קהילה של אחד עשרה יהודים יראים בפרנקפורט-דמיין.
כאמור לעיל, מנדלסון ידע להסתיר בצורה כה מקצועית את היותו שבתאי, עד שאפילו הגר"י מעמדין, שהיה מגדולי הלוחמים בשבתאות, לא הבחין בכך. גם כאשר הוא גילה שמנדלסון למעשה לוחם נגד היהודיות וההלכה, כאשר הוא יוצר ומעצב עבור המשכילים השבתאיים-הרפורמים, דפוסי התנהגות נוכריים במישור הציבורי מחוץ לביתו של היהודי, הוא תוקף אותו על כך בשורה של מכתבים אליו ["מחקרי השבתאות", פרופ. גרשום שלם, עמ' 356] וחושב עדיין שיוכל להניאו מכך.
אם הגר"י מעמדין היה יודע את מקורותיו השבתאיים ואת היותו כופר מבטן ולידה, ודאי שלא היה מנסה לשנות אותו, אלא לוחם בו כפי שלחם באותם אלו אשר הוא חשד בשבתאות.
"מכבסת המילים" הפרוטסטנטית שהחלה על-ידי עזריה מן האדומים, התמסדה על-ידי שבתאי צבי, השתכללה על-ידי מנדלסון וחבר מרעיו. מעשים ודעות כפרניות הוגדרו כ"קדושים" ו"קדושה".
לבלריהם של הרפורמים, אשר רמתם של רובם ככולם לא עלתה בהרבה מעבר לרמתה של ה"עיתונות הצהובה", מסגלים לעצמם את השם – סופרים ומשוררים, תארים שהיו מוכתרים בהם במקורותינו רק נביאים וקדושי עליון מתקופת ה"כנסת הגדולה", כדוד המלך ועזרא הסופר. הם הכתירו את עצמם בצורה מעוותת בשם "משכילים", אשר בלשון הקודש הכוונה היא לגדולי חכמי התורה שבעל פה [כמובא בדניאל (יב,ג), (יא,לג)], או ללויים המשוררים בבית המקדש, אשר שירתם היתה קשורה לעולמות העליונים, כפי שנמסרה למשה רבינו על ידי האלוקים במעמד הר סיני. מילה זו מופיעה בפסוק [דברי הימים א' (כו,יד)] – „הלוים המשכילים שכל טוב לה'“ [רש"י – „לעניין שירה נופל לומר לשון שכל, כמו שנאמר לעיל בספר דניאל "לזכריהו בנו יוסף בשכל"“]. מושג ה"מדע" קשור לנושאים רוחניים – למושג הדעת, מה שקרוי במדע הפרוטסטנטי "תיאולוגיה", אך במקורותינו הכוונה היא לרוח הקודש [ראה למשל במהרש"א על מסכת כתובות (ה.)]. ה"מדע" הוזכר בדברי הימים ב' (א,י) לגבי בקשת שלמה שה' יתן לו "חכמה ומדע". לכן, הרמב"ם בספרו ההלכתי "היד החזקה" ייחד חלק מיוחד לנושאים הרוחניים וקרא לו "מדע", וממילא לכן גם התרגום של "סיינס" ("SCIENCE") ל"מדע" הינו מעוות מיסודו.
גדולי הדורות כינו רפורמים אלו בשם "מסכילים" מלשון "כסיל". קסמם של אותם לבלרים בעיני הרפורמים נבע מהכמויות הארסיות של שנאה אשר הם הפיקו בכתביהם נגד תורת ישראל ונושאי דגלה.
לכן אנו פוגשים עם קום המדינה בתופעה של עיטור שמות הרחובות הראשיים על ידי ראשי הציוניזם בשמות אותם לבלרים בזויים, אשר כתביהם נלמדים עד היום במוסדות החינוך שלהם ושל הציוניזם הדתי.
השבתאים הרפורמים ממשיכים לפתח בהמוניהם את ביקורת המקרא ומעודדים את וולהויזן וחבר מרעיו באקדמיה בפיתוח זה, בהשראת קיסר גרמניה, כדי "להוכיח" שתורת ישראל שווה ברמתה לכתבי הנצרות, או אז נחה דעתו של קיסר זה והוא מכריז – „כעת ירדה הפריסטיז'ה של היהודים“ [ד"ר א. שמואלי, "תולדות עמנו בזמן החדש", חלק א', עמ' 190-3].
בהשראת קיסר זה הוקמה בשנים 1810-1811 "אוניברסיטת קייזר וילהלם" ושם הוקם המכון הפילולוגי הראשון, כהמשך לתפיסתו של מרטין לותר, שיש לזקק את התנ"ך משיבושים פילולוגיים ואחרים.
איסמר אלבוגן (1874-1943) מתאר את היהודי הפרוטסטנטי ליאופולד צונץ (בערך שכתב על שמו בלקסיקון und Gegenwart Die Religion in Geshichte, מהדורה שניה, 1929) – „זהו מייסד "מדע היהדות"“.
לכן אנו פוגשים עם קום המדינה בתופעה של עיטור שמות הרחובות הראשיים על ידי ראשי הציוניזם בשמות אותם לבלרים בזויים, אשר כתביהם נלמדים עד היום במוסדות החינוך שלהם ושל הציוניזם הדתי.
השבתאים הרפורמים ממשיכים לפתח בהמוניהם את ביקורת המקרא ומעודדים את וולהויזן וחבר מרעיו באקדמיה בפיתוח זה, בהשראת קיסר גרמניה, כדי "להוכיח" שתורת ישראל שווה ברמתה לכתבי הנצרות, או אז נחה דעתו של קיסר זה והוא מכריז – „כעת ירדה הפריסטיז'ה של היהודים“ [ד"ר א. שמואלי, "תולדות עמנו בזמן החדש", חלק א', עמ' 190-3].
בהשראת קיסר זה הוקמה בשנים 1810-1811 "אוניברסיטת קייזר וילהלם" ושם הוקם המכון הפילולוגי הראשון, כהמשך לתפיסתו של מרטין לותר, שיש לזקק את התנ"ך משיבושים פילולוגיים ואחרים.
איסמר אלבוגן (1874-1943) מתאר את היהודי הפרוטסטנטי ליאופולד צונץ (בערך שכתב על שמו בלקסיקון und Gegenwart Die Religion in Geshichte, מהדורה שניה, 1929) – „זהו מייסד "מדע היהדות"“.
הוא לימד וחקר את היהודיות, כאילו היה זה תוצר אנושי. פרופ' גרשום שלם תיאר את צונץ (ולביקורתו היתה השפעה מכרעת), כמי שהכשיר כבר במאה ה-19 את הקרקע ל"פירוקה העצמי" של היהודיות במאה העשרים, כמובא בספרDie Wissenschaft Vom judentum. Udaica 6: ed. P. Schäfer, Frankfurt a. M. 1977.
הם משקרים, מסלפים ומוכיחים בורות מדהימה ב"הוכחותיהם".
צאן מרעיתם – הרפורמים – השבתאים-המשכילים שאינם יודעים כבר, לא רק איך נראית צורתו של דף גמרא, אלא גם כיצד נראית צורת דף מהחומש המסורתי, בולעים בשקיקה את שקריהם ובורותם, בנוסח של "הכחשת השואה", עד שקם הגאון רי"א הלוי ומחבר את "דורות ראשונים" על ששת כרכיו ומראה בעליל את בורותם, שקריהם, סתירותיהם הפנימיות וסילופיהם של מבקרי התלמוד והמקרא. בעקבות פרסום ספריו על דרכיהם הנלוזים, קיבלו ספריו כזאת תהודה, עד שאפילו המתבולל השבתאי ד"ר נחום סוקולוב – נשיא ההסתדרות הציונית, נאלץ להודות – „הלוי הכה על קודקודם“ [הגאון רי"א הלוי רבינוביץ, הקדמה לספר "דורות ראשונים"].
הם משקרים, מסלפים ומוכיחים בורות מדהימה ב"הוכחותיהם".
צאן מרעיתם – הרפורמים – השבתאים-המשכילים שאינם יודעים כבר, לא רק איך נראית צורתו של דף גמרא, אלא גם כיצד נראית צורת דף מהחומש המסורתי, בולעים בשקיקה את שקריהם ובורותם, בנוסח של "הכחשת השואה", עד שקם הגאון רי"א הלוי ומחבר את "דורות ראשונים" על ששת כרכיו ומראה בעליל את בורותם, שקריהם, סתירותיהם הפנימיות וסילופיהם של מבקרי התלמוד והמקרא. בעקבות פרסום ספריו על דרכיהם הנלוזים, קיבלו ספריו כזאת תהודה, עד שאפילו המתבולל השבתאי ד"ר נחום סוקולוב – נשיא ההסתדרות הציונית, נאלץ להודות – „הלוי הכה על קודקודם“ [הגאון רי"א הלוי רבינוביץ, הקדמה לספר "דורות ראשונים"].
עובדות אלו לא הפריעו לראשי הציוניזם והציוניזם הדתי כאן בארץ, לייסד בכל אוניברסיטה מחלקות לצרכי דיסציפלינת "ביקורת המקרא והתלמוד" תחת השם "המחלקה למדעי היהדות", או מחלקות נפרדות למקרא ותלמוד ואף להעביר גישה זו לכל התחומים, לגבי מה שנקרא בפיהם "מדעי" הרוח, על פי הטרמינולוגיה האקדמית בגרמניה במאה ה-19 למניינם.
הם מייסדים תחום "מחקר" הנקרא "חכמת ישראל" ו"מורשת ישראל", מתוך התייחסות לתורת ישראל כדבר שאבד עליו הכלח, אשר לכן צריך לשמר חיבורים מתוך התורה שבעל-פה כמוצג מוזאוני.
במסגרת מכבסת המילים, הם תרגמו את המילה "אויפקלרונג" (Aufklärung) ל"השכלה", בעוד שמילה זו משמעה "מסבירנות".
בשנת תק"ס (1800 למניינם) מפרסם ברוך ייטליש, ממסכילי פראג, ספר "שיחה בין שנת תק"ס ובין שנת תקס"א" נגד מסכילי פראג. הוא תוקף אותם על כך, שהם דבקים בשבתאות ובפרנקיזם.
בשנת תק"ס (1800 למניינם) מפרסם ברוך ייטליש, ממסכילי פראג, ספר "שיחה בין שנת תק"ס ובין שנת תקס"א" נגד מסכילי פראג. הוא תוקף אותם על כך, שהם דבקים בשבתאות ובפרנקיזם.
ייטליש היה ממעריציו של מנדלסון, ונראה כי הוא גוייס על ידי נ. ה. ויזל להסכלה, בלא להבין, כי מנדלסון עצמו ונ. ה. ויזל הינם שבתאים מוסווים, וכי מטרתם היא חיסול העם היהודי. הוא אינו רואה סתירה בכך, שהוא ותנועתו מחקים את תנועת ה"אויפקלרונג" הנוצרית-פרוטסטנטית, אך מעיר על כך, כי השבתאים יוצרים תעמולת כזב תוך מכבסת מילים למושג זה, כדי לרסק את היהודיות ולבולל את העם היהודי. הוא כותב שם בספרו [בעמ' 3 בהערה] – „יען כי פשטה מספחת מילת אויף קלערונג ועלתה ניצה בכל מוחי צעירי זמננו (= צעירי ההסכלה), מבלי דעת כוונת הרצויה המילה הזאת על בוריה. כי מילה הזאת מורה להבין ההבדל בין האמת והשקר, הטוב והרע, הדעת והסכלות ואשרי הבוחר בה, אך המה יהפכו הכוונה, ויחשבו בלבבם, כי רב עשו, אם ישימו לבניהם מורה אשר יקראו האף מייסטער“. הוא „משתמש...במינוח השאול למעשה מדברי נפתלי הרץ ויזל, שהיו להם מהלכים בקרב המשכילים מאז פרסום חיבורו השנוי במחלוקת - "דברי שלום ואמת". וכך הוא מוסיף להוכיחם – בתורת האדם לא שמו עיניהם (= מונח פרוטסטנטי שכוונתו לאוניברסליזם הנוצרי, אשר השבתאים המסכילים יצרו על פיו את הסיסמא המעוותת -"היה יהודי בביתך ואדם בצאתך") ומתורת ה' נבערו...ויפנו מיד פניהם אל הזוהר והקבלה. יען כי לא הורגלו לשפוט משפט הגיוני, לברר וללבן הטוב מן הרע...אמר לכל טוב הוא“ ["השכלה ושבתאות", תולדותיו של מאבק, שמואל וורסס, מרכז זלמן שז"ר לתולדות ישראל, ירושלים, תשמ"ח, עמ' 79].
יש כאן ניסוח שבתאי מדוייק, של שימוש בקבלה כדי להפוך כל דבר רע וטמא לטוב ולטהור. תפיסה שבתאית-מודרנית זו, אמורה להופיע כיסוד מכונן בספרי "אורות" של ר' א. י. קוק ובפרט בכתביו האותנטיים, אשר החלו להופיע החל משנת תשנ"ט (אשר שם מופיעים קטעי קבלה רבים, בהם הוא עושה שימוש מעוות, כדי לתמוך ביסוד זה ובמיוחד בנו ו"הנזיר" שהשמיטו קטעים רבים אלו בספרי ה"אורות"). יסוד מכונן זה, נוסח על ידו כ"קידוש החול". על מהותו השבתאית וכינון יסוד שבתאי זה בכתביו, כבר עמדו על כך האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת" וגדול הדור בפולין – המהר"ם אריק מטורנא [הרב אהרן רוזנברג, "משכנות הרועים", חלק ג', עמ' 1082, מונסי, ניו-יורק].
גם למושג הגרמני "המתפכחים" (Aufgeklärte), אשר יצרו הפרוטסטנטים באקדמיות, ביצעו מסכילי הפרנקיסטים והשבתאים שיבוש במסגרת מכבסת המילים המפורסמת שלהם וקראו לעצמם, מתוך חיקוי לבנטיני זה – "הנאורים".
ביטויים אלו – "השכלה" ו"נאורות", משמשים עד היום את תלמידי תלמידיהם בכל האקדמיות בארץ וכן בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי.
לנוכח הצלחתה של התנועה השבתאית לשמד, להרוס ולהוציא מעולמם חלק ניכר מיהודי מרכז אירופה, מערב אירופה וחלק ניכר מיהודי מזרח אירופה, התחילו לפני כמאה שנים עיתונאים מסכילים וציונים להרגיש די חופשי בכתיבה על הצלחה זו, בכותבם ש"תנועת ההשכלה" והציוניזם הינם למעשה המשך ישיר של תנועת השבתאות בצורה מוסווית יותר. הראשון שעסק בכך היה ש"י איש הורוויץ.
הוא מודה וכותב [שמואל וורסס, "השכלה ושבתאות", תולדותיו של מאבק, עמ' 79, מרכז זלמן שז"ר לתולדות ישראל, ירושלים, תשמ"ח] על השבתאות –
בקובץ "עניני שבתאי צבי", אשר פורסם על ידי חברת "מקיצי נרדמים" ב-1914 למניינם, הוא מוסיף דברים יותר מפורטים, אשר פורסמו ב- 1926 ["עוד לתולדות שבתאי צבי", העתיד, ו' (תרפ"ו), עמ' 128-9] – „שאיפתה לתחיית השפה העברית לשם גאולת הרוח העבר“.
כאן, הורוויץ כבר קושר את השבתאות ככוח המניע את יסודה של תנועת הציוניזם והציוניזם הדתי. הוא מוסיף שם וכותב (עמ' 129) על שבתאי צבי – „נעשה המשורר-המשיח הזה לאבי כל הספרות העברית החדשה, שגרמה לא מעט לתנועת ההשכלה, ועל ידה גם לתחיית הלבבות, להתקוממות נגד המסור והמקובל...לבקשת דרכי חיים חדשים“. ישראל צינברג כותב ["תולדות ספרות ישראל", מרחביה, 1959, כרך ה', עמ' 157] – „צדק מאד י. קליינמן באומרו, כי מבחינה זו יש לראות בפראנק את מבשרם של המשכילים“.
הוא מודה וכותב [שמואל וורסס, "השכלה ושבתאות", תולדותיו של מאבק, עמ' 79, מרכז זלמן שז"ר לתולדות ישראל, ירושלים, תשמ"ח] על השבתאות –
"היא שפנתה דרך גם לפני תנועת ההשכלה שבאה אחריה...נכנסה לחדש עולמו של ישראל... הכניסה לאט לאט ללב העם הרגשות...חדשות ופתחה לפניו אופקים של חיים חדשים“.
בקובץ "עניני שבתאי צבי", אשר פורסם על ידי חברת "מקיצי נרדמים" ב-1914 למניינם, הוא מוסיף דברים יותר מפורטים, אשר פורסמו ב- 1926 ["עוד לתולדות שבתאי צבי", העתיד, ו' (תרפ"ו), עמ' 128-9] – „שאיפתה לתחיית השפה העברית לשם גאולת הרוח העבר“.
כאן, הורוויץ כבר קושר את השבתאות ככוח המניע את יסודה של תנועת הציוניזם והציוניזם הדתי. הוא מוסיף שם וכותב (עמ' 129) על שבתאי צבי – „נעשה המשורר-המשיח הזה לאבי כל הספרות העברית החדשה, שגרמה לא מעט לתנועת ההשכלה, ועל ידה גם לתחיית הלבבות, להתקוממות נגד המסור והמקובל...לבקשת דרכי חיים חדשים“. ישראל צינברג כותב ["תולדות ספרות ישראל", מרחביה, 1959, כרך ה', עמ' 157] – „צדק מאד י. קליינמן באומרו, כי מבחינה זו יש לראות בפראנק את מבשרם של המשכילים“.
פרופ' גרשום שלם, הנחשב כיום בכל העולם האקדמי, כגדול חוקרי השבתאות, פרסם שורה ארוכה של ספרים עבי כרס בנושא השבתאות. הוא מצביע על הקשר האימננטי (= טבוע בפנימיות) החזק בין השבתאות ו"תנועת ההשכלה" והציוניזם. הוא כותב ["מחקרים במקורות ותולדות השבתאות וגלגוליה", ירושלים, 1974, עמ' 141] –
מה שנעלם מגרשום שלם היא העובדה שמ. ב. מנדלסון עצמו היה שבתאי, ודוקא לכן הוא יצר את תנועת ההשכלה הפרוטסטנטית בעם היהודי, כחלק מארגון הגג של האילומינטי.
"הנטייה לתורות אזוטריות וקבליות מזה והנטייה להשכלה ולהלך רוח משכילי מזה. שתי מגמות מתערבות זו בזו ומקנות לתנועה דו פרצופיות מוזרה ומעוררת פליאה“.
מה שנעלם מגרשום שלם היא העובדה שמ. ב. מנדלסון עצמו היה שבתאי, ודוקא לכן הוא יצר את תנועת ההשכלה הפרוטסטנטית בעם היהודי, כחלק מארגון הגג של האילומינטי.
הגה"צ ר' שלמה וולבה מצטט ["עולם הידידות" (בין כסה לעשור), הגה"צ ר' שלמה וולבה, עמ' קע"ב, הוצ' "בית המוסר" ע"ש ר' ח.מ. נאמן, תשנ"ד, ירושלים] את גרשום שלם, המציין כי שורשי הציוניזם נעוצים בתנועה השבתאית. על כך מעיר הגה"צ ר' שלמה וולבה, שעובדה זו ידועה ומקובלת על עולם התורה.
על פי המקורות שהבאנו לעיל, אין בכך כל פליאה. השבתאות יצרה את פיתוחה של תנועה, אשר תכליתה היתה לרסק את היהודיות והעם היהודי, תחת המעטה של החיקוי כעבד נרצע של הפרוטסטנטיות הלותראנית, הקלואניסטית, האנגליקנית והניאו קנטיאנית, באמצעות האוניברסאליזם וה"בילדונג" הגרמני.
גרשום שלם מתאר את המציאות ההיסטורית, אשר בה שורצים בכל מרכז אירופה השבתאים – "המאמינים", הפרנקיסטים, אשר הם וצאצאיהם מהווים את עמוד השדרה וחוד החנית של "תנועת ההשכלה", מלבד כמות גדולה של פרנקיסטים המתנצרת כדי ליצור 'סוס טרויאני' בתוך הנצרות הפרוטסטנטית, כדי לתעל אותה למטרותיה של השבתאות האילומינטית – ריסוק כל הדתות והאידיאולוגיות ו"יצירת סדר עולמי חדש", דבר אשר אמור להוביל, לדעתם, ליצירת דת חדשה – השבתאות. גרשום שלם כותב ["מצוה הבאה בעבירה", כנסת ב' (תרצ"ז) עמ' 347-392] .– „רצוני להראות כאן, שיש התפתחות דיאלקטית (= שיטת הניגודיות, אשר פותחה על ידי גיאורג היגל, מורו של קרל מרכס) ברורה, המובילה מהאמונה בשבתאי צבי לניהיליזמוס הדתי של השבתאות והפרנקאות ל"תורה" המזעזעת את נפש היהדות עד היסוד ש"ביטולה של תורה זה קיומה", ומהניהילזמוס כעמדה דתית המיוסדת על מקורות הדת עצמם אל עולמה החדש של ההשכלה“, שהיא השבתאות הפרנקיסטית המודרנית, שהמשכה היא הציונות המבססת את עוצמתו של ארגון האילומינטי במזרח התיכון.
הוא מתאר את הקשרים האדוקים של חסידי פרנק בפראג, בסוף המאה ה- 118 ותחילת המאה ה- 119 למניינם עם תנועת ההשכלה בברלין, אשר ראש תנועה זו – משה מנדלסון, היה שבתאי מובהק וממשפחת שבתאים, כפי שהראנו לעיל, היוצר את דפוסי הקונספירציה השבתאית של האילומינטי, תחת החקוי של מטריית המסבירנות ("ההשכלה") הגרמנית.
הוא מתאר את הקשרים האדוקים של חסידי פרנק בפראג, בסוף המאה ה- 118 ותחילת המאה ה- 119 למניינם עם תנועת ההשכלה בברלין, אשר ראש תנועה זו – משה מנדלסון, היה שבתאי מובהק וממשפחת שבתאים, כפי שהראנו לעיל, היוצר את דפוסי הקונספירציה השבתאית של האילומינטי, תחת החקוי של מטריית המסבירנות ("ההשכלה") הגרמנית.
גרשום שלם מתאר את הקשר הבלתי אמצעי בין "המאמינים" הפרנקיסטים עם השבתאים הגרמניים - משכילי ברלין – „מנהיג התנועה הברלינאית...מצאו בחוגים אלו בנקל "אנשי צבא" למלחמתם החדשה. ומשפג טעם 'ההזיה' בהם, פנו הכוחות "החיוביים" והגעגועים שהיו גנוזים בה אל ההשכלה וההתבוללות“ [שם, עמ' 392 הערה 15].
הוא מבליט את הזהות בין תנועות אלו בקיסרות האוסטרית ובמרחב התרבות הנוצרית-פרוטסטנטית ומציין, כי קשר אמביוולנטי זה צוין ונדון על ידי המחקר האקדמי בשנים האחרונות. ח"נ שפירא מתאר את כל יסודות השבתאות המובנים בתוך ספרות ההשכלה ["תולדות הספרות העברית החדשה", ירושלים, ת"ש. עמ' 32-4, 36, 171].
הוא מבליט את הזהות בין תנועות אלו בקיסרות האוסטרית ובמרחב התרבות הנוצרית-פרוטסטנטית ומציין, כי קשר אמביוולנטי זה צוין ונדון על ידי המחקר האקדמי בשנים האחרונות. ח"נ שפירא מתאר את כל יסודות השבתאות המובנים בתוך ספרות ההשכלה ["תולדות הספרות העברית החדשה", ירושלים, ת"ש. עמ' 32-4, 36, 171].
מאיר בוסאק כותב ["יעקב פרנק ומהפכת ההשכלה", הפועל הצעיר, נ"ג (תש"ך), גליון 6], כי כל מי שקורא את הכתבים הפרנקיסטיים ומסמכי התקופה ההיא – „נדהם במוצאו בהם את כל עקרונות ההשכלה הלוחמת“. הוא מצביע על רשימה ארוכה של מגמות ונושאים המשותפים לתנועה הפרנקיסטית מחד ולתנועות ההשכלה ו"ספרות התחיה הלאומית" הציונית מאידך.
ברוך קורצווייל, אשר נראה, שהוא מנותק מאותו ידע אשר הובא לעיל, על פי שיטותיה הקונספירטיביות של השבתאות (או שהוא מיתמם מתוך מגמתיות) רחוק מלהתמודד עם ידענותו של גרשום שלם וההיסטוריונים אשר הובאו לעיל, בנושא השבתאות. לכן הוא מנסה לצמצם בכל כוחותיו את המשותף בין כל התנועות האלו, בצורה אשר אינה מעוררת אמון, וניכרת בה המגמתיות, תוך כדי קביעות שונות ללא בדיקה כלשהי בהבאת מקורות לקביעות אלו ["ספרותינו החדשה - המשך או מהפכה?", ב. קורצוויל, ירושלים-ת"א, תשכ"ה, עמ' 78-96].
גם פרופ' אליעזר שבייד כותב ברוח הדברים של קורצוויל, אך גם דבריו – „אינם נסמכים על ידו על עובדות טקסטואליות מוצקות“ ["השכלה ושבתאות", ש. ורסס, ירושלים, תשמ"ח, עמ' 18]. ההיסטוריון יעקב כץ – „הוכיח מתוך העובדות הפרסונליות שהובאו על ידי גרשום שלם עצמו, כגון קורותיהם של הירשפלד (= שבתאי ופרנקיסט, אשר משה מנדלסון הכניסו לביתו כדי ללמד את בני ביתו, כפי שציטטנו על כך לעיל את פרופ' אנטלמן במחקרו), של הניגסברג או של ווהלי, כי המדובר הוא למעשה בהצטרפותם של משכילים מובהקים מלכתחילה אל מחנה הפרנקיסטים דוקא, אשר לכתביהם שנשתמרו ונתגלו, קיימת לדעתו של כץ גם אפשרות של "מזיגה סינקרטיסטית" בין רעיונות הנובעים ממקורות שונים ומשונים זה מזה“ (שם).
יעקב כץ אינו מוכיח כיצד הוא הגיע למסקנה, כי בתחילה הם היו משכילים ורק אחר כך הם חברו לפרנקיזם, בפרט שהניגסברג היה מראשי הפרנקיסטים בפראג ובכתביהם תמיד רואים מזיגה של רעיונות פרוטסטנטיות.
יעקב כץ אינו מוכיח כיצד הוא הגיע למסקנה, כי בתחילה הם היו משכילים ורק אחר כך הם חברו לפרנקיזם, בפרט שהניגסברג היה מראשי הפרנקיסטים בפראג ובכתביהם תמיד רואים מזיגה של רעיונות פרוטסטנטיות.
„גם הלל לוין... נוטה בדרך כלל לקבלת טיעונו של ג. שלם, בדבר תרומתה...של התנועה מיסודו של יעקב פרנק לסיסמאותיהם של תנועות ההשכלה והרפורמה הדתית במערב אירופה בעיקר“ [שם עמ' 19].
משה מנדלסון התנגד לקיומה של השבתאות בצורה גלויה ותוקף את הפלגים השבתאיים בלא להזכיר את שמותיהם ומנהיגיהם, אשר אינם יורדים למחתרת, כפי שהוא עושה יחד עם התנועה שלו, כפי שמופיע באיגרתו ["מכתבי עברית", מ. לטריס, וינה, 1856, עמ' 208].
"משכילים" שונים במזרח אירופה תקפו את השבתאות המקורית, אך כל זאת מסתבר, כי זה היה רק כדי לנגח את ה"זהר", הקבלה בכלל ואת תנועת החסידות בפרט בטענה, שהיא כביכול, ממשיכת השבתאות.
לכן ניתן לראות בהם, כמי שאינם משתייכים לתנועת השבתאות בגלוי אלא רק לשבתאות המודרנית. אם נעקוב אחרי פרסומיהם של משכילי מזרח אירופה, נראה כי תמיד הם כוללים בנשימה אחת את התנגדותם לשבתאות עם התנגדותם לקבלה ולחסידות, אשר היתה אויבתם בנפש, בפרט כאשר הצטרפו לחסידות, אחרי חזרה בתשובה, כמה ממנהיגי ההשכלה ונוצר חשש אמיתי לסחף רציני וכשלון של מטרת השבתאות האילומינטית לחסל את היהודיות באמצעות ההשכלה. דוגמא בולטת לכך, היה יעקב שמואל ביק, מדמויותיה הבולטות של תנועת ההשכלה בגליציה אשר הפנה עורף למחנה המשכילי והביע את אהדתו לתנועת החסידות בזמנו, אשר הסעיר את הרוחות בקרב ידידיו ומיודעיו המשכילים ["בין שני עולמות", גלעד. ט' (תשמ"ו), עמ' 71-73] וכן – „ד"ר גרדיה, רופאו האישי של מלך פרוסיה, אשר נפעם מאישיותו של המגיד הגדול ממזריטש זצ"ל. הוא זנח את משרתו, שינה ארחות חייו והפך לבעל תשובה“ ["מעיין השבוע", הרה"ג ש. וולך, בראשית (כח,יב)].
"משכילים" שונים במזרח אירופה תקפו את השבתאות המקורית, אך כל זאת מסתבר, כי זה היה רק כדי לנגח את ה"זהר", הקבלה בכלל ואת תנועת החסידות בפרט בטענה, שהיא כביכול, ממשיכת השבתאות.
לכן ניתן לראות בהם, כמי שאינם משתייכים לתנועת השבתאות בגלוי אלא רק לשבתאות המודרנית. אם נעקוב אחרי פרסומיהם של משכילי מזרח אירופה, נראה כי תמיד הם כוללים בנשימה אחת את התנגדותם לשבתאות עם התנגדותם לקבלה ולחסידות, אשר היתה אויבתם בנפש, בפרט כאשר הצטרפו לחסידות, אחרי חזרה בתשובה, כמה ממנהיגי ההשכלה ונוצר חשש אמיתי לסחף רציני וכשלון של מטרת השבתאות האילומינטית לחסל את היהודיות באמצעות ההשכלה. דוגמא בולטת לכך, היה יעקב שמואל ביק, מדמויותיה הבולטות של תנועת ההשכלה בגליציה אשר הפנה עורף למחנה המשכילי והביע את אהדתו לתנועת החסידות בזמנו, אשר הסעיר את הרוחות בקרב ידידיו ומיודעיו המשכילים ["בין שני עולמות", גלעד. ט' (תשמ"ו), עמ' 71-73] וכן – „ד"ר גרדיה, רופאו האישי של מלך פרוסיה, אשר נפעם מאישיותו של המגיד הגדול ממזריטש זצ"ל. הוא זנח את משרתו, שינה ארחות חייו והפך לבעל תשובה“ ["מעיין השבוע", הרה"ג ש. וולך, בראשית (כח,יב)].
התקפות אלו משתקפות גם בפרסומיו של נ. ה. ויזל, אשר אף מסתייע, כביכול, בדבריו, של רבי יונתן אייבשיץ ["אהבת דוד", פראג, 1800, בפתח הספר]. סטאנוב, אחד ממשכילי ברלין המפורסמים, שימש כסוכן שבתאי מודרני, המגשר בין הקבלה למחקר הרציונליסטי. בספרו "אמרי בינה" [קוריץ, 1785] ובחיבורו "משלי אסף", נמצאים ניסוחי לשון המופיעים בכתבי יעקב פרנק ["השכלה ושבתאות", ש. ורסס, עמ' 33]. אמנם, מאידך, הוא תוקף במרומז את השבתאות, כנראה כדי לבלבל את הקורא בדבר כוונותיו, בפירושו ל"מורה נבוכים" [מו"נ, (מהדורת סטאנוב), ברלין, תקנ"ו, חלק ב' (נא.)].
על שיטות הקונספירציה של הפרנקיסטים במרכז אירופה בסמוך להופעת הציוניזם, מצביע חתנו של בעל שו"ת "תשובה מאהבה", רבי יו"ט שפיץ ["המגיד" 10 (תרכ"ו), גליון 35, עמ' 277] – „מכסים מעשיהם הרעים במכסה יראה נפלאה, נראים כיראים, מתעטפים בעשרה לבושים...צביים דומים לפרושים, מסיתין ומדיחין בחלקלקות לשונם“.
גם בספרי המשכילים המפורסמים של רוסיה [פרל, ארטר וריב"ל] ניכרת אותה תופעה של השמצת השבתאות כמכשיר מסייע בעיקר נגד החסידות ונגד הקבלה [ש. וורסס, "השכלה ושבתאות", עמ' 133-145].
ההסטוריון שמעון דובנוב, כשבתאי מודרני, מסביר את אהדתו כלפי חוץ לשבתאות, משום שלחמה נגד התלמוד – „בתנועה זו משך את ליבי כמובן, לא היסוד המיסטי שבה, אלא ההתנגדות לתלמוד“. הוא גם מציין כי מורה הדרך שלו היה גרץ [שם, עמ' 185].
נחום סוקולוב שהיה ממייסדי הציוניזם ברוסיה, היה כידוע, פוליטיקאי ממולח שמדיניותו היתה למשוך את יהודי רוסיה שהיו ברובם חרדים לזרועות הציוניזם, באמצעות סיסמאות הקרובות לליבם. הוא נקט בקשר לשבתאות עמדה מאוזנת. הוא מבקש מדוד כהנא להשמיט קטעים שכתב נגד הקבלה במאמר ששלח ל"אסיף" (שם, עמ' 187), כנראה כדי לא לעורר את חמתם של יהודי רוסיה.
ההסטוריון שמעון דובנוב, כשבתאי מודרני, מסביר את אהדתו כלפי חוץ לשבתאות, משום שלחמה נגד התלמוד – „בתנועה זו משך את ליבי כמובן, לא היסוד המיסטי שבה, אלא ההתנגדות לתלמוד“. הוא גם מציין כי מורה הדרך שלו היה גרץ [שם, עמ' 185].
נחום סוקולוב שהיה ממייסדי הציוניזם ברוסיה, היה כידוע, פוליטיקאי ממולח שמדיניותו היתה למשוך את יהודי רוסיה שהיו ברובם חרדים לזרועות הציוניזם, באמצעות סיסמאות הקרובות לליבם. הוא נקט בקשר לשבתאות עמדה מאוזנת. הוא מבקש מדוד כהנא להשמיט קטעים שכתב נגד הקבלה במאמר ששלח ל"אסיף" (שם, עמ' 187), כנראה כדי לא לעורר את חמתם של יהודי רוסיה.
סיכום ביניים
ראינו עד כה, כיצד התרחשה הקורלציה (= ההתאמה) בין התפתחותה של התת-תרבות הלבנטינית בעם היהודי באירופה לבין תרבות-האם והמשכיותה במשך הדורות. תרבות-האם הפרוטסטנטית מזעזעת את הכנסייה הקתולית וכובשת לה מאחזים משמעותיים באירופה ובעיקר בגרמניה בהולנד, בריטניה, צרפת ועוד והיא משתלטת שם על האקדמיה.
הנצרות הפרוטסטנטית לא השתלטה על כל המערב (כי ישנם עדיין במערב, קתולים רבים), אך השתלטה על "תרבות המערב" ולכן כל גוי או משומד יכול להצהיר שהוא אמון על תובנותיה של תרבות המערב, תובנות שהן כביכול אוניברסאליות, בלא להחשד בכך שהוא משוייך לדת הנוצרית הפרוטסטנטית. ברם, הזרוע המבצעת של הנצרות הפרוטסטנטית – "מסדר הישועים", הצליחה לרסק את הנצרות הקתולית מבפנים כשהיא יושבת בתוך הוותיקן וממשיכה להלחם בממסד הדתי של הנצרות הפרוטסטנטית, כדי לאחדה עם האגף החילוני של נצרות זו.
בעם היהודי מושפעים ממנה קבוצות אדירות של יהודים ולמעשה כמעט כל היהודים נסחפו לנצרות זו, כשהם מדרדרים את עצמם לרמתם של הפרוטסטנטים ומחקים אותם והופכים לנוצרים פרוטסטנטים, בלי לזהות את עצמם תחת מותג זה. תופעה זו מופיעה בדמות המשיחיות השבתאית, והמשכה בפרנקיזם. מאידך, קבוצות אחרות מושפעות בצורה מיידית מתופעת ה"רנסאנס" כתרבות-האם המשפיעה על אוכלוסיות שונות בעם היהודי, המנתקים את עצמם מהיהודיות, בדמותם של האנוסים ובראשם שפינוזה ולאחריו מנדלסון בראש הרפורמים היהודו-נוצרים. הצבענו גם על הזיקה בין שפינוזה והשבתאות ובדור הבא בינו לבין מנדלסון והרפורמים, והמשך זיקה זו בין אנשי "חכמת ישראל" לבין ההשכלה השבתאית והפרנקיזם.
חלק מסויים מקבוצות אלו- בפרט ראשי הקבוצות- מודעים לכך שהם פועלים בשירות האידיאולוגיה השבתאית, אך חלקם ואולי אף רובם, כגון רוב הציבור הדתי-לאומי התמים, אשר אינו יודע זאת, נסחף על ידי השיטות הקונספרטיביות והלחץ השלטוני לכיוון מדורג של יציאה מהעם היהודי, עד כדי טמיעה מוחלטת בין אוכלוסיית תרבות-האם הפרימיטיבית והמבוהמת הסובבת אותן, המתהדרת כביכול בהשכלה, תוך 'מכבסת מילים' של מושג זה.
חלק מסויים מקבוצות אלו- בפרט ראשי הקבוצות- מודעים לכך שהם פועלים בשירות האידיאולוגיה השבתאית, אך חלקם ואולי אף רובם, כגון רוב הציבור הדתי-לאומי התמים, אשר אינו יודע זאת, נסחף על ידי השיטות הקונספרטיביות והלחץ השלטוני לכיוון מדורג של יציאה מהעם היהודי, עד כדי טמיעה מוחלטת בין אוכלוסיית תרבות-האם הפרימיטיבית והמבוהמת הסובבת אותן, המתהדרת כביכול בהשכלה, תוך 'מכבסת מילים' של מושג זה.
יהודי אירופה שהיו בשלבי התבוללות שונים, הגדירו עצמם כדתיים-לאומיים על פי התובנה שמקורה בנצרות הפרוטסטנטית. הם ראו את עצמם משוייכים ללאום בארץ בה הם חיו ול"דת" היהודית, שנתפסה אצלם על בסיס תובנותיה של נצרות זו. בעקבות התעוררותה של המילנאריות האוונגליסטית (האמונה שיש"ו ימ"ש אמור להתגלות בסביבות שנת האלפיים למניינם ושעל היהודים לחזור לארצם) החלו גם אותם יהודים מתבוללים לחקות את הנצרות ולהטיף להחלפת הלאום שלהם ללאום "ישראלי", שמשמעו מצטמצם רק לסמלים לאומיים כמולדת ושפה יהודית ואימוץ סמלים יהודיים היסטוריים. התעוררות נוצרית מילנארית זו באנגליה ובגרמניה, היוותה את הרקע להופעת הציוניזם כהמשך ישיר של נצרות זו.
תופעת הציוניזם: עד המאה ה-19 היתה כרוכה העליה לארץ ישראל במסירות נפש גדולה. הכנופיות הערביות שסבבו בארץ ונוגשים עויינים שונים, בחסות השלטון העותמאני או בלעדיו, התנכלו ליהודים שכמהו ואיותה נפשם להאחז בארץ הקודש ותמיד ריחפה מעליהם סכנת חיים ושדידת נכסיהם. עליה המונית בכוח לא באה בחשבון אז, לא רק מכוח השבועה ש"לא יעלו בחומה", אלא גם בגלל שפירושה היתה הכרזת מלחמה על המעצמה העותומאנית ששלטה אז בארץ וגם משום שהיה צריך להתארגן לשם כך בארצות המוצא, שהשלטונות שם היו מכשילים זאת על הסף.
כבר בסוף המאה ה- 16 למניינם, כאשר דון יוסף הנשיא מקבל אישור ליישב את טבריה ביהודים, מתארגנות כנופיות ערביות להילחם בתוכנית זו, מחשש של השתלטות יהודים על הגליל. גם העליה הראשונה – עליית מאות תלמידי הגר"א והבעש"ט נתקלת בהתנגדות גדולה של הערבים.
במאה ה-19 למניינם מתקבל "חוק הקפיטולציות", אשר הכפיף „יהודים בעלי נתינות זרה מבחינה משפטית, לקונסולים של מדינות החסות שלהם. חוק זה הגן עליהם מתגרת ידם הקשה של הערבים וכל מיני נוגשים למיניהם...היקנה לקונסולים סמכויות נרחבות ביותר, עד כדי ביצוע מעצרים ושילוח מן הארץ...אלמלא חוק הצלה זה, לא היו יכולים העולים מרוסיה ומשאר ארצות אירופה לעמוד נגד לחצם ותגרת ידם הקשה של הנוגשים שירדו לחייהם של העולים מאירופה“ ["האיש על החומה", ש. ז. זוננפלד, תשל"ה, ח"ג, עמ' 12. וראה עוד על כך ב"ברית עולם" לרבי ע. י. שלזינגר]. ספרו של א.מ.חיימסון "הקונסוליה הבריטית בירושלים" (באנגלית), מלא בתיאורים והתרחשויות בקשר לפרשת הגנת היהודים על ידי הקונסולים.
הציוניזם מיישם את מטרות הנצרות הפרוטסטנטית האוונגליסטית – לגרום לכל היהודים להגיע לארץ ישראל, לבנות מדינה ובית מקדש שיכשיר את ביאת משיח השקר שלהם
תחילתו של עידן חדש זה בארץ ישראל, יצרה הקמת אגודות שונות על ידי גדולי ישראל שמטרתם עליה לארץ ישראל, של קבוצות קטנות, אך לא לשם קיבוץ כל גלויות ישראל, פעולה שהיא נגד ההלכה של "עליה בחומה", כמובא בסוף מס' כתובות וראה פירוט על כך ב"חסד לאברהם" (ז, כב) לרבי אברהם אזולאי.
במחצית השנייה של המאה ה- 19 למניינם מקים אגודה כזו, אחד מארבעת גדולי הדור דאז, מרן רבי יוסף בער סולובייציק מבריסק [שהגדיר את תנועת "חובבי ציון" כ"כת שבתאי צבי" לאחר השתלטותו של ,אחד העם" על התנועה. ראה להלן על כך בתחילת הפרק הדן במרן הגר"ח מבריסק], בשם "חברה ליישוב ארץ ישראל" ["הרב מבריסק", הרב ש.י. מלר, ח"ג, עמ' 205, ירושלים, תשס"ו]. הרב קלישר הוגה מספר רעיונות להעלאת יהודים לארץ ומפרסם ספר על כך בשם "דרישת ציון". רעיונותיו אלו נכשלים על הסף, כמוהן גם תכניותיו של השר מונטיפיורי להעלות אלפי יהודים לארץ וכן תכניותיו של הרב אלקלעי.
היחיד שתניתו הצליחה, היה הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר, חתנו של רבי הילל מקולומייא, תלמיד ה"חתם סופר".
לאחר שהיה מעורב יחד עם סלומון בהקמת ישובים מחוץ לחומות ירושלים, הוא מייסד את פתח תקוה וממנה את גוטמן, סלומון ושטמפפר לנהל את המושבה. כל זאת, לא לפני שהוא מפרסם ספר בשם "לב העברי", בו הוא משרטט תכנית מפורטת להקמת ישות יהודית אוטונומית מצומצמת על פי התורה וקובע בה אפילו כיצד ומה יוטבעו על המטבעות של ישות זו. מתארגנות אז גם התאגדויות שונות של תנועות, אשר קראו לעצמן "חובבי ציון". רובן של התאגדויות אלו היו של שומרי תורה ומצוות, אך מיעוטן היו תחת השפעתם של המתבוללים ופורקי עול שלבסוף אף השתלטו על תנועה זו.
לאחר שהיה מעורב יחד עם סלומון בהקמת ישובים מחוץ לחומות ירושלים, הוא מייסד את פתח תקוה וממנה את גוטמן, סלומון ושטמפפר לנהל את המושבה. כל זאת, לא לפני שהוא מפרסם ספר בשם "לב העברי", בו הוא משרטט תכנית מפורטת להקמת ישות יהודית אוטונומית מצומצמת על פי התורה וקובע בה אפילו כיצד ומה יוטבעו על המטבעות של ישות זו. מתארגנות אז גם התאגדויות שונות של תנועות, אשר קראו לעצמן "חובבי ציון". רובן של התאגדויות אלו היו של שומרי תורה ומצוות, אך מיעוטן היו תחת השפעתם של המתבוללים ופורקי עול שלבסוף אף השתלטו על תנועה זו.
רובם של גדולי ישראל וגאוני הזמן ראו בעליה לארץ שילוב של כמה אפשרויות, מחד קיום מצות יישוב ארץ ישראל ומאידך אפשרות לפיתוח מקורות פרנסה ומניעת האנטישמיות שרווחה אז באירופה ובריחה מהלחץ האנטישמי של משומדי משכילי רוסיה שכל הזמן הסיתו את השלטונות שם לשמד את היהודים באמצעות "חינוך מחדש", כפי שהתחיל בכך האנטישמי השבתאי משה ב. מנדלסון.
הרב קלישר גם ראה בכך ניסיון של התעוררות דלתתא של העם היהודי וכן העלה רעיון לבנות מזבח במקום המקדש. הוא סבר שעל ידי כך תהיה התעוררות מלמעלה, אך בשום אופן לא כתחילת הגאולה עצמה כפי שרוצה הציוניזם הדתי לפרשן את דבריו ואם מדובר על התעוררות, ודאי שלא על ידי פורקי עול, אשר יגרמו לחיסול כל תקוה של התעוררות מלמעלה וסיוע אלוקי לכך, שאת אותם פורקי עול הוא המליץ להכניס לכלא, כפי שכתב בנו. הוא שלח את ספרו כדי לקבל את חוות דעתם של גדולי הדור על כך וכאשר כולם פסלו את רעיונותיו ובפרט הגדול בדורו, בעל "נתיבות המשפט", רבי יעקב מליסא, הוא חזר בו מרעיונותיו ["הפלס", חוברת ג', שנה ג'].
תרשים זרימה של יחסי הגומלין בין תרבויות-האם באירופה, לבין תת-התרבויות בעם היהודי ובין עצמן:
תרבויות-האם
הנצרות הפרוטסטנטית ה"רנסאנס"
תת-התרבויות
השבתאות שפינוזה
ההשכלה-
הפרנקיזם משה ב. מנדלסון והרפורמים דתיים-לאומיים גרמנים
גשר דתי-פרוטסטנטי ותרבותי, חד-צדדי
הציוניזם- הדתי הציוניזם
דתיים-לאומיים – גשר אנושי חד-צדדי
לנוכח מאמרנו זה, יש בידינו כעת את הכלים האינפורמטיביים להבין, כיצד הרסה ופוררה האקדמיה הישראלית הפרוטסטנטית את החברה הישראלית, באמצעות עיצוב פרוטסטנטי של שלושת הרשויות הנוצריות השולטות בארץ ישראל – המחוקקת, השופטת והמבצעת ובכללם משרד החינוך, לא רק הרס ברמה היהודית של העדר צלם האלוקים, אלא שכעת ניתן להבין, כיצד האקדמיה הישראלית גם גרמה להרס צלם האנוש הבסיסי של כלל "החברה הישראלית", תוך דרדורה גם לרמה תת-בהמית.
החורבן וההתפוררות של החברה הישראלית מתבטאת בכל המישורים, אך נתרכז כדוגמא רק במישור האלימות, אותה ניתן לחלק לחמישה מימדים ונראה כיצד הם נובעים ישירות ממבני החשיבה הנוצריים האקדמיים ומושגיהם:
המימד הראשון – ארגוני פשע רבים השולחים את זרועותיהם לתוך מוקדי ההון והשלטון. בתשע''ג ארעו 200 רציחות ומתוכן עשרות נשים על ידי בעליהן.
המימד השני – בכל "בית ספר" קיימת אצל כמעט כל התלמידים התמכרות לאלכוהוליזם ובכל "בית ספר" מעשנים סמים (ע''פ עדות המטפלים בנושא זה).
ב- 21.1.14 למניינם, דיווחה רחל ארזי-שיף ממשרד הרווחה בדיון שנערך ב"ועדה לזכויות הילד" בכנסת, שאשתקד הופנו ל"שרות מבחן" 16 אלף נערים שביצעו 24 אלף עבירות פליליות ובשבט תשע''ד בלבד, היו 6 רציחות ונסיונות לרצח על ידי נערים. כעשרת אלפים בני נוער מצטרפים מידי שנה בקביעות למעגל הפשע והופכים לפושעים, החל מגיל 10 (כך פרסם, מפכ''ל המשטרה דאז, י. דנינו).
ב- 21.1.14 למניינם, דיווחה רחל ארזי-שיף ממשרד הרווחה בדיון שנערך ב"ועדה לזכויות הילד" בכנסת, שאשתקד הופנו ל"שרות מבחן" 16 אלף נערים שביצעו 24 אלף עבירות פליליות ובשבט תשע''ד בלבד, היו 6 רציחות ונסיונות לרצח על ידי נערים. כעשרת אלפים בני נוער מצטרפים מידי שנה בקביעות למעגל הפשע והופכים לפושעים, החל מגיל 10 (כך פרסם, מפכ''ל המשטרה דאז, י. דנינו).
המימד השלישי – בתי הסוהר מלאים עד אפס מקום, עד שמתקבל הרושם שמי שמחוץ לכלא, זה רק משום שעדיין לא נחשפו פשעיו. גם בתי הסוהר לקטינים מלא עד אפס מקום.
המימד הרביעי – 87% מהתלמידים בשנת תשע''ה דיווחו שהותקפו על ידי חבריהם ובשנת תשע"ה הוחמרה האלימות לכדי 90% . נרשמו 160 אלף שעות העדרות של תלמידים מבית הספר, מחשש לאלימות ונידוי ו- 90% מהמורים דיווחו בשנת תשע"ה שהותקפו על ידי תלמידים. בשנים תשע"א-ז, בכל יום הותקפו תשעה קשישים באלימות בתוך המשפחה ומחוצה לה. אלימות זו נובעת מארבעת מבני החשיבה הפרוטסטנטית שהאקדמיה אמונה עליהם ומחנכת באמצעותם את החברה הישראלית. סקרים שערכו באקדמיה מאששים עובדה זו ומתברר מתוכם שפשעים רבים בוצעו בהשראת סרטי שוד, רצח ואלימות מילולית ומינית ופרסום אינטנסיבי של פשעים אלו בתקשורת ובלימודי האקדמיה.
כל זה יצר אוירה כללית אלימה שהובילה למצב בו רוב החברה הישראלית הצעירה (75%) דורדרה להתנהגות חסרת צלם אנוש ולוקה בהתנהגות אלימה וסטיות מכל הסוגים, שמקורם במבני החשיבה הנוצריים – שויון, דטרמניזם, חומריות ויכולת הקביעה האובייקטיבית של השכל האנושי האישי לגבי המותר והאסור.
השוויון הנוצרי מחייב ליצור שוויון הזדמנויות לכולם, להיחשף לאלימות אינטנסיבית וחייתית בחדשות ובתכניות שבתקשורת הכתובה והאלקטרונית ובאינטרנט והנגשת סרטי אימה של רצח, שוד ואונס לילדים ולמבוגרים.
מבנה-החשיבה הדטרמניסטי מתרגל את פריטי חברה זו לכך, שאין משמעות מוסרית ופלילית למעשי האדם, מעוותים ככל שיהיו, כשהאדם אינו פוגע פיזית בזולת. כאשר פריטי חברה זו מתרגלים חשיבה ואורח חיים מעוות זה בכל רגע נתון, מבנה חשיבה נוצרי זה זולג במהירות גם לפגיעה בזולת בצורה פיזית, נפשית וחינוכית.
שוויון זה מחייב גם שוויון בין ילד למבוגר, בין תלמיד למורה וש"אין ילד רע אלא יש ילד שרע לו". החמרה נוצרית זו, כבר מביאה לחוסר שוויון במדעי הפסיכולוגיה ובתחומים הקרובים לה. האקדמיה מטיפה ומחנכת לכך שכאשר הילדים מאבדים צלם אנוש, ההורים הם שאשמים בכך, אף שהאקדמיה היא שחינכה גם את ההורים.
כמו כן על-פי שוויון זה, יש לחנך את הילד באמצעות פינוק קיצוני ואסור להכותו ויש להוריד ממנו מטלות המקשות עליו ושכל הידע הנרכש על ידו יונגש לו בצורה בידורית וקלילה וכן למבוגר.
התפוררות חברה זו כאמור לעיל, בנויה גם על מבנה-החשיבה המעוות הראשון, שלמבוגר ולילד יש יכולת שיפוט אובייקטיבית ו/או לגיטימית שווה ולכן הם לא יאבדו את צלם האנוש שלהם בהיחשפם לחומרי צפיה ולימוד של התנהגות בלתי אנושית, סוטה ובעלת מאפיינים של חוסר שפיות, מכיוון שממילא אין להם מה לאבד, כי לפי שוויון הזוי זה, האדם שווה לחיה ובדברים מסוימים החיה (כגון הכלב שהוא המאוס והטמא ביותר) אף יותר מוסרית מהאדם ושהאדם חייב ללמוד מהחיה כיצד לנהוג ולהרגיש, כגון התעמולה שיש ללמוד מהכלב חמלה ואחריות כלפי הזולת, בניגוד לתורה המלמדת אותנו שהכלב הינו הכי טמא ושמאז מתן תורה, אין ללמוד מידות טובות מבעלי-חיים (מס' עירובין ק:).
לנוכח חינוך אקדמי זה, קיים דיווח על עליה של מאות אחוזים בעשורים האחרונים של כלל מחלות הנפש והאוטיזם שמתרצים אותם כמצבים מולדים וגנטיים, כדי למנוע את האשמת האקדמיה בחינוך מעוות זה וכגורם העיקרי המאיץ לכך.
המימד החמישי – האלימות הטראומטית על רקע מיני, כאשר כל שנה מתלוננות על כך מאות אלפי נשים בארץ ואפילו בצה''ל, אף שקיים הפחד של החיילת הנתונה לשבט או לחסד בידי המפקדים, בכל זאת, בשנת תשע''ג כל אשה שביעית בצבא העזה להתלונן על כך. הסיבות לאלימות זו, כמובן נעוצות ישירות במבני החשיבה שצוינו לעיל ובתת-מבנה חשיבה נוסף של השוויון – שוויון קיצוני בין איש לאשה, בלבוש, במגע פיזי בין המינים, בערבוביה מוחלטת ביניהם ובדחף של החינוך האקדמי לדחוק את הנשים לכל תפקיד גברי או שהיה נתון בידי גברים גם בצבא, דחיקה שהרסה אנושות את נפשה ואישיותה של האשה ב"חברה הישראלית", כמשתמע מהודאת קצינת ח''ן ראשית תא''ל טבת-ויזל בועדת הכנסת ל"קידום מעמד האשה", בתחילת אדר א' תשע''ד, שמבנה-החשיבה של השוויון גרם לריבוי נשים בצבא שיצר פיגוע מיני המוני וטראומטי שם. החמרה נוצרית מואצת של תת-מבנה זה התרחשה בעיקר בעשור האחרון.
המימד החמישי – האלימות הטראומטית על רקע מיני, כאשר כל שנה מתלוננות על כך מאות אלפי נשים בארץ ואפילו בצה''ל, אף שקיים הפחד של החיילת הנתונה לשבט או לחסד בידי המפקדים, בכל זאת, בשנת תשע''ג כל אשה שביעית בצבא העזה להתלונן על כך. הסיבות לאלימות זו, כמובן נעוצות ישירות במבני החשיבה שצוינו לעיל ובתת-מבנה חשיבה נוסף של השוויון – שוויון קיצוני בין איש לאשה, בלבוש, במגע פיזי בין המינים, בערבוביה מוחלטת ביניהם ובדחף של החינוך האקדמי לדחוק את הנשים לכל תפקיד גברי או שהיה נתון בידי גברים גם בצבא, דחיקה שהרסה אנושות את נפשה ואישיותה של האשה ב"חברה הישראלית", כמשתמע מהודאת קצינת ח''ן ראשית תא''ל טבת-ויזל בועדת הכנסת ל"קידום מעמד האשה", בתחילת אדר א' תשע''ד, שמבנה-החשיבה של השוויון גרם לריבוי נשים בצבא שיצר פיגוע מיני המוני וטראומטי שם. החמרה נוצרית מואצת של תת-מבנה זה התרחשה בעיקר בעשור האחרון.
ישנן עוד דוגמאות קשות של התפוררות "החברה הישראלית": 40 מורים תקפו מינית תלמידים בתשע''ג.
בגלל שחברה זו מושתתת על מבנה-החשיבה הנוצרי הפרוטסטנטי של השוויון ובכללו השוואת מעמד האשה לגבר שמוביל להעדפת האשה על הגבר, התאבדו בשנת תשע''ג 200 גברים שהיו בהליכי גירושין, עקב ההתעללות של נשותיהם ומערכת המשפט הנוצרית הרפורמית בארצנו בגברים שהיו בהליכי גירושין ולכן ארגוני זכויות הגברים ארגנו צעדת מחאה מת''א לכנסת בירושלים. התאבדויות רבות מתבצעות מידי שבוע בצה''ל כן מדווח על ירידת גיל ההתאבדויות, מעשי אונס ורצח לגילאי 10-12 וכו', אך דומה שמה שהבאנו עד כאן במתומצת, די בו כדי להמחיש את התפוררות חברה זו, לא רק לרמה תת-אנושית, אלא במובנים מסוימים גם לרמה תת-בהמית ובפרט שהאקדמיה באמצעות מבני החשיבה ומושגיהם מטיפה ויוצרת לא רק ריפוי באמצעות חבירה לבעלי-חיים, אלא גם ממליצה ומעודדת את כולם, כפי שהובא לעיל, ללמוד מוסר והתנהגות מבעלי-חיים ולחקותם גם באמצעות הספורט (גם באמצעות קבוצות ספורט המייצגות את האוניברסיטאות) על ידי התכתשות, זו הקיימת בין חיות טורפות, כגון על ידי תחרויות אגרוף וכו' ופיתוח מיומנויות חייתיות אלו כנ''ל.
בגלל שחברה זו מושתתת על מבנה-החשיבה הנוצרי הפרוטסטנטי של השוויון ובכללו השוואת מעמד האשה לגבר שמוביל להעדפת האשה על הגבר, התאבדו בשנת תשע''ג 200 גברים שהיו בהליכי גירושין, עקב ההתעללות של נשותיהם ומערכת המשפט הנוצרית הרפורמית בארצנו בגברים שהיו בהליכי גירושין ולכן ארגוני זכויות הגברים ארגנו צעדת מחאה מת''א לכנסת בירושלים. התאבדויות רבות מתבצעות מידי שבוע בצה''ל כן מדווח על ירידת גיל ההתאבדויות, מעשי אונס ורצח לגילאי 10-12 וכו', אך דומה שמה שהבאנו עד כאן במתומצת, די בו כדי להמחיש את התפוררות חברה זו, לא רק לרמה תת-אנושית, אלא במובנים מסוימים גם לרמה תת-בהמית ובפרט שהאקדמיה באמצעות מבני החשיבה ומושגיהם מטיפה ויוצרת לא רק ריפוי באמצעות חבירה לבעלי-חיים, אלא גם ממליצה ומעודדת את כולם, כפי שהובא לעיל, ללמוד מוסר והתנהגות מבעלי-חיים ולחקותם גם באמצעות הספורט (גם באמצעות קבוצות ספורט המייצגות את האוניברסיטאות) על ידי התכתשות, זו הקיימת בין חיות טורפות, כגון על ידי תחרויות אגרוף וכו' ופיתוח מיומנויות חייתיות אלו כנ''ל.
המסקנה המתבקשת – לנוכח העובדות שהובאו עד כה במאמרנו האינפורמטיבי, יש לעצור מיידית את החינוך האקדמי השיטתי של "החברה הישראלית" שגרמה להתנצרות פרוטסטנטית-רפורמית באמצעות עיצוב החינוך בארצנו מאז ייסוד האוניברסיטה העברית באמצעות יהודו-נוצרים מגרמניה, מתלמידיהם של היהודו-נוצרים פרופסור הרמן כהן שכתב – ,,ייסוד המדינה החילונית-הפרוטסטנטית (כדוגמת מדינת ישראל) הוא מפעלו הנצחי של לותר“ (בעיית הנצרות במחשבה היהודית ממנדלסון עד רוזנצווייג/ עמ' 142 פרופ.
יעקב פליישמן/הוצ' מאגנס/האוניברסיטה העברית ירושלים/ תשכ''ד) ופרנץ רוזנצוייג שכתב – ,,כל היהודים המודרנים ויהודים גרמניים יותר מכל האחרים, הם פרוטסטנטיים“ ["הרמן כהן ושאלת הפרוטסטנטיות היהודית", ד.נ. מאיירס, 2001, עמוד 195-9, בתוך ספר השנה, ספרי ברגן, אוקספורד(באנגלית)]. ראה על כך בהרחבה, תוך גיבוי ממקורות רבים, בספר "מגרסת הזהויות", מעמ' 140, ולכן יש לסגור מיידית את כל המחלקות לפסיכולוגיה, סוציולוגיה חינוך וכו', כדי לבלום דרדור זה.
יעקב פליישמן/הוצ' מאגנס/האוניברסיטה העברית ירושלים/ תשכ''ד) ופרנץ רוזנצוייג שכתב – ,,כל היהודים המודרנים ויהודים גרמניים יותר מכל האחרים, הם פרוטסטנטיים“ ["הרמן כהן ושאלת הפרוטסטנטיות היהודית", ד.נ. מאיירס, 2001, עמוד 195-9, בתוך ספר השנה, ספרי ברגן, אוקספורד(באנגלית)]. ראה על כך בהרחבה, תוך גיבוי ממקורות רבים, בספר "מגרסת הזהויות", מעמ' 140, ולכן יש לסגור מיידית את כל המחלקות לפסיכולוגיה, סוציולוגיה חינוך וכו', כדי לבלום דרדור זה.
יש לציין, שעד להקמת המדינה, ראשי הציונות והמשפיעים הגדולים ביותר על עיצוב החינוך והתפיסה הציונית (מנהיגים מדיניים, פרופסורים, סופרים ומשוררים), דיברו וכתבו בחופשיות (וראה מקורות רבים על כך בנספח) על תפיסותיהם הנוצריות-פרוטסטנטיות כחלק מתפיסתם הציונית והאקדמית ועל דבקותם ביסודות נצרות זו ואמונתם ביש''ו ימ''ש כמי שהביא מזור רוחני-ארצי וחומרי לאנושות, אך לנוכח גלי העלייה אחרי קום המדינה והצורך לשמד אותם במהירות, הם עשו זאת באמצעות יציקת "חינוך מחדש" על פי מבני-החשיבה הפרוטסטנטיים הנ''ל, אך בהשמטת והסוואת עובדה זו שמדובר בנצרות פרוטסטנטית – לשם ניצור המוני מתמשך ומקצין, שלא מדעת!
החינוך האקדמי הקלוויניסטי לתחרותיות חומרית, כקריירה וספורט, כל אלו גרמו לנערים רבים לרצוח על רקע תחרותי, על רקע רומנטי וכו'.
מבחינה מעשית, יש לסגור את כל האקדמיות הישראליות ולפתוח רק בתי ספר להשכלה מקצועית-טכנית, כפי שהיה נהוג לפני השתלטותה של נצרות זו על האוניברסיטאות. במקומות אלו יעסקו רק במקצועות טכניים ולימודי הטבע הנלווים אליהם הכוללים גם את הלימודים הטכניים כמחשבים, הנדסות, ראיית חשבון ורפואת הגוף הנחוצים לחברה וכו' ולעקר מתוכם את כל מבני-החשיבה הנוצריים הנ''ל ולבססם על החכמה האינסופית המופיעה בתורות שבכתב ובעל פה.
כמו כן, יש לצמצם את הלימודים לשנה אחת בלבד, כפי שקיים הדבר באקדמיה לגבי אוכלוסיית קציני הצבא, פרחי טייס ופרוטקציונרים. מספר התלמידים יוגבל רק לכמות הנדרשת לצרכי החברה ואת התואר השני יש לבטל, כנהוג במקומות מסוימים בארה''ב.
את הדוקטורט ילמדו רק מי שאמורים ללמד במוסדות אלו ורק במשך שנה אחת בלבד.
את הדוקטורט ילמדו רק מי שאמורים ללמד במוסדות אלו ורק במשך שנה אחת בלבד.
את כל החינוך מהגן ואילך יש למסור מיידית למחנכי הציבור החרדי, ללא כל "לימודי ליבה" שנחיצותם לרובו של הנוער היא אפסית ונוצרה על בסיס מבני-החשיבה הנוצריים הנ''ל ושהחינוך יהיה מבוסס על לימוד, מחקר והעמקה תורניים ורק אז, תהפוך "החברה הישראלית" מחברה נוצרית תת-בהמית לחברה יהודית שפויה, פורחת ומחונכת, כמו הציבור החרדי.
האלהת הצגות תאטרון, סרטים וספרי סיפורים על-ידי הנצרות הפרוטסטנטית
"...וביציאתו (= מבית המדרש) מהו אומר: מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות ולא נתת חלקי בבתי תרטיות [פני משה – "שעושין בו מיני שחוק ויכלו בהבל ימיהם".] ובבתי קרקסיות, שאני עמל והן עמלים, אני שוקד והן שוקדים אני עמל לירש גן-עדן והן עמלים לבאר שחת" ["תלמוד ירושלמי", ברכות (ד,ב) (לג.)].
"בשעה שהקב"ה מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה ובית מקדשו חרב הוא אפילון [פני משה– "רוצה להפיל עולמו ולהחריבו וזהו סימן רעידת הארץ“.] לעולמו להחריבו“ [שם (ט,ב) (סד.)].
מקומות אלו נבנו כארמונות עם אולם ענק ולכן הם גם שימשו לאסיפות ציבוריות, ששם התוועדו לשם קבלת החלטות ציבוריות, שלעיתים גם התייחסו להחלטות מפלות ואף רצחניות נגד העם היהודי, שלכן הותר אפילו בשבת להגיע לשם כדי למונען [מס' שבת (קנ.)].
במדרש "רות רבה" בפרק י"ג, הובא "התחילה סודרת לה הלכות גרים, אמרה לה: "בת, אין דרכן של בנות ישראל לבתי תיאטריות ולבתי קרקסאות". אמרה (= רות) לה "אל אשר תלכי אלך"“.
"אין הולכין בחוקות הגויים ולא מדמין להם... שנאמר: "ולא תלכו בחוקות הגוי" [ויקרא (כ, כג)] ונאמר: "ובחוקותיהם לא תלכו" [ויקרא (יח, ג)] ונאמר: "השמר לך פן תנקש אחריהם" [דברים (יב, ל)], הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן, אלא יהיה הישראלי מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו, כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו וכן הוא אומר: "ואבדיל אתכם מן העמים" [ויקרא (כ, כו)]...וכל העושה אחת מאלו, לוקה מלקות ארבעים“ [רמב"ם, הלכות ע"ז (יא, א)].
"שחייב אדם להרחיק עצמו מן הכעור ומן הדומה לכעור ומן הדומה לדומה, מכאן שעשתה תורה סיג לדבריה...“ ["במדבר רבה", פ' נשא (י, ח)].
"הלל הזקן אומר בשעת המכניסין פזר בשעת המפזרים כנס“ [מס' ברכות (סג.)]. בשעה שדברי תורה בכלל או בחלקם מכונסים, למשל בנושא זה והם מוטלים בבזיון, כדברי רש"י שם, יש "לפזר" לבאר דברים אלו על-פי התורה בהרחבה.
"הלל הזקן אומר בשעת המכניסין פזר בשעת המפזרים כנס“ [מס' ברכות (סג.)]. בשעה שדברי תורה בכלל או בחלקם מכונסים, למשל בנושא זה והם מוטלים בבזיון, כדברי רש"י שם, יש "לפזר" לבאר דברים אלו על-פי התורה בהרחבה.
ראינו לעיל, שחז"ל ב"תלמוד ירושלמי" קובעים להלכה, שמספר פעמים ביום כאשר היהודי יוצא מבית המדרש ו/או בית הכנסת, הוא חייב להודות בלעדית על כך שאין לו חלק כלשהו לאותם מקומות שהם באר שחת, המובילות את מי שיש לו שייכות כלשהי למקומות אלו לשאול, כמובא שם בפסוק. כמו כן, הוא גורם לא רק להרס האנושות מבחינת צלם האלוקים וצלם-האנוש שלו, אלא אף לאפשרות של חורבן הארץ. חז"ל אינם מסייגים ומוציאים מן הכלל המציג בהצגותיו גם תכנים חיוביים, והם רואים בעצם מופעים אלו כחורבן וכמנגנון חושך מוחלט, מכל הבחינות.
ראינו גם לעיל את מה שפסק הרמב"ם, שמדין תורה אין להידמות לגויים בחוקותיהם. התיאטרון הינו אחד ממסגרות הפולחן על-פי חוקות הגויים בהם יש לחנך את הציבור בכל האמצעים, כגון, על-ידי הצגות וסרטי מתח הממכרים ומערערים את הנפש וכן באמצעות בידור ההורס את האישיות האנושית (ולזה הם קוראים "שמחה").
הרמב"ם מציין גם את האיסור להידמות לגוי אפילו במעשה, היינו, גם עצם המעשה התיאטרלי הוא אסור, אפילו אם רוצים להעביר דרכו מסר חיובי, כל-שכן כאשר העברת המסר החיובי מועבר באמצעות הכלים ההרסניים של מתח ואימה או בידור או בשיטת ה"קומיקס", כאשר במצב זה המסר החיובי הופך לזניח ומעוות מבחינה אנושית, וכל שכן שמסר "חיובי" זה פוגע בצלם האלוקים של היהודי.
הרמב"ם מציין גם את האיסור להידמות לגוי אפילו במעשה, היינו, גם עצם המעשה התיאטרלי הוא אסור, אפילו אם רוצים להעביר דרכו מסר חיובי, כל-שכן כאשר העברת המסר החיובי מועבר באמצעות הכלים ההרסניים של מתח ואימה או בידור או בשיטת ה"קומיקס", כאשר במצב זה המסר החיובי הופך לזניח ומעוות מבחינה אנושית, וכל שכן שמסר "חיובי" זה פוגע בצלם האלוקים של היהודי.
ראינו גם לעיל את דברי המדרש "רות רבה", שהאיסור ללכת להצגות, לקרקס (וכל-שכן לסרטים), אפילו לכאלה שעומדים מאחוריהם רבנים ואנשי חינוך, שהוא מתנאי גירות ותנאי הכרחי כדי להקרא ולהיות יהודי.
ראינו לעיל, שמדבר שיש בו כיעור אנושי וכל שכן רוחני כגון המעשה התיאטרלי, יש להתרחק עד כדי כך שאפילו מדבר שרק מזכיר כיעור זה יש לברוח ולהתרחק ממנו וכל שכן התיאטרון והסרטים שהפכו לשגעון פולחני משחית וחובק עולם.
כדי להבין את כמה הדבר משחית, נוכל לראות זאת באמצעות "מרכבת הטומאה" – הנצרות-הפרוטסטנטית (כפי שגדירה רבי שמשון מאוסטריפולי בספרו "קרניים"), שהפכה מוסדות אלו באמצעות האלהה שלהם, למכשיר רב עוצמה נוסף, שהוא הרבה יותר סוחף ומושחת ממה שמוסדות אלו היו בתקופת חז"ל וכל זאת, כדי להשליט את כל מבני-החשיבה החשוכים שלה על מה שמכונה "החברה והתרבות המערבית" ובהמשך על כל העולם ובכך להשחית את כל המין האנושי.
בתקופת יון ורומא התיאטראות היו רק בכרכים הגדולים, כפי שהובא בחז"ל. לעומת זאת, החל מהמצאת הנצרות הפרוטסטנטית, על-פי מבנה החשיבה של השיויון, התפשטו התיאטרונים בכל הערים ונוצרו תיאטרונים נודדים, כדי שהם יגיעו לכל המקומות.
השחקנים והשחקניות נתפסו מאז המצאת נצרות זו, בדרגה שווה של גדלות רוחנית כמו מנהיגי הציבור ומעצבי העמדות של המוסר וההתנהגות של כלל הציבור ואף יותר מכך, עד כדי השוואתם לכוכבים כשהם מכונים "כוכבים" ועל-פי מבנה החשיבה הפרוטסטנטי של השוויון בין איש לאשה, כונו גם השחקניות ל"כוכבות", על אף שהם/ן התפרסמו באורח חיים מושחת הרבה יותר מכלל הציבור ומותם/ן צוין בכותרות העיתונים ולעתים בראש מהדורת החדשות. הם/ן קיבלו גם את הפרסים החשובים ביותר מטעם מדינתם (במדינה הנוצרית כאן בארצנו, הם/ן קיבלו את 'פרס ישראל'), עקב הצלחתם בעקבות כישרונותיהם/ן, להחדיר את מבני-החשיבה של נצרות זו לכלל האוכלוסיה.
הארציות והחומריות – מבנה חשיבה זה של הדת הנוצרית-פרוטסטנטית מקדש את מושג "הכישרון" הארצי-חומרי, בדיוק כפי שהיה בזמן האלילות הקדומה ולכן הומצאו אלילים שכל אחד מהם הצטיין בכישרון מיוחד וכאשר אדם הצטיין בכישרון מיוחד הפכוהו גם כן לאליל. לכן, גם כיום היהודו-נוצרים בארצנו מקדשים את האדם על עצם כשרונו וכך גם קוראים לו "אליל הזמר" או "כוכב הזמר" או "כוכב קולנוע", על-שם הכוכבים שנחשבו בזמנו לאלים. לכן בני דת זו מחייבים את ילדיהם ללמוד ב"חוגים" שהוא גם טקס פולחני של דת זו, כדי לפתח "כישרונות" של כל אחד לפי נטייתו – "כישרון ספורט", "כישרון משחק" בתיאטרון או בקולנוע, "כישרון ספרותי" וכו' וממריצים אותו לכך שיעלה בכשרונו על האחרים כדי שיהפך לאליל בתחום כישרונו. מבני-החשיבה של השיויון והדטרמניזם הנוצריים-פרוטס', מעודדים גם את הכישרונות החייתיים של פיתוח כישרונות הכוח וההאבקות כמו לחיות ויכולת קפיצה וריצה מהירה כשל חיות וכו'.
התורה הקדושה מלמדת אותנו למאוס בשאיפות חייתיות אלו ולשאוף לפסגות רוחניות של יראת-שמים ואהבת ה' ולעבודת האדם על מידותיו ועל שקיעה בעמל הבנת התורה האלוקית, ורק בענין זה הותרה "קנאת סופרים" כי היא "תרבה חכמה".
נפנה אל החכם מכל האדם – שלמה המלך ונראה מה הוא מסר לנו ברוח קדשו, על פולחן זה שלא לשם שמים ותוצאותיו:
קהלת (ד,ד) – "וראיתי אני את כל-עמל ואת כל-כשרון המעשה [רש"י – "שאינו לשם שמים אלא לקנאת איש מרעהו ששניהם הבל“.
אבן עזרא – ,,...בעבור בני האדם שיקנאו זה בזה ושלא יהיה הוא חסר ממנו בדירתו ומלבושיו ובניו ומאכלו וחכמתו וטוב השם“. ספורנו – ,,ההשתדלות לקנות שם טוב וכבוד בהמון באופן זה הוא הבל, דבר שתכליתו בלתי נחשב“] כי היא קנאת איש מרעהו, גם זה הבל ורעות רוח“. כמו כן, הנביא ישעיה (ל, כ) מלמדנו, שהיהודי חייב להסתכל ולראות את מוריו [ולא לחקות את הגויים ולראות בכך חסד שהוא חטאת, כמובא במס' בבא בתרא י: וב"תנחומא" פ' כי תשא א'] ולא שחקנים בהצגות.
אבן עזרא – ,,...בעבור בני האדם שיקנאו זה בזה ושלא יהיה הוא חסר ממנו בדירתו ומלבושיו ובניו ומאכלו וחכמתו וטוב השם“. ספורנו – ,,ההשתדלות לקנות שם טוב וכבוד בהמון באופן זה הוא הבל, דבר שתכליתו בלתי נחשב“] כי היא קנאת איש מרעהו, גם זה הבל ורעות רוח“. כמו כן, הנביא ישעיה (ל, כ) מלמדנו, שהיהודי חייב להסתכל ולראות את מוריו [ולא לחקות את הגויים ולראות בכך חסד שהוא חטאת, כמובא במס' בבא בתרא י: וב"תנחומא" פ' כי תשא א'] ולא שחקנים בהצגות.
השחקנים והשחקניות מתאמנים תקופות ארוכות כדי "להכנס" לדמויות אותן הם מציגים, ובכך הם עושים שקר בנפשם. לעיתים דמות זו הוא שיא הרוע, לעיתים דמות זו הוא שיא הטוהר, אך לפי הבנת הבמאי/ית והשחקן/נית, ולעיתים דמות זו יש בה גם מן רוע וגם מן הטוב. דפוס-חיים זה מנוגד לכל מה שמובא במקורותינו. כידוע, אנו מצווים להדבק רק בתלמידי-חכמים וללכת לאורם וכדי לדעת ולהבין כיצד להבין את אישיותם וכיצד להדבק בהם, אנו זקוקים גם לדוגמא אישית מחיי היום-יום של תלמידי-חכמים ולא לשחקנים-ליצנים ובמאים.
שחקנים-ליצנים אלו עוברים במשך חייהם מדמות לדמות בקלות ואינם חיים את עצמם וכך הם הופכים לדמות חלולה ולכן כאשר הלב והמוח שלהם ריקים מכל בסיס רוחני ממשי, הם ממלאים את ליבם במחשבת העריות, כמובא ברמב"ם בסוף הל' רוצח ואכן אותם ליצנים-שחקנים ידועים באורח-חיים מושחת זה. כאשר הבמאים והשחקנים-ליצנים הופכים למחנכי הדור, זו ההשחתה בהתגלמותה של יצירת חושך נורא, תחת הכותרות המזויפות של "אור", "נאורות" ו"מוארות" (אילומינטי), כותרות שרק טומאת החושך של הנצרות הפרוטסטנטית יכלה ליצור על בסיס מבני-החשיבה שלה – הארציות-החומרית, השויון, וחוסר הבחירה בין טוב לרע (הדטרמניזם), שמהם יש לברוח כמו מאש.
תולדות התיאטרונים, הצגות וסרטים בציבור החרדי:
הפעם הראשונה בעת העתיקה שעם ישראל השתתף בהצגות היה במצרים. כידוע, עם ישראל מסרו את נפשם אז, בניגוד לזמננו, שגם החרדים שינו את לשונם ומדברים בשפה המשיחית והכפרנית – "השפה העברית" שהמציא אליעזר בן יהודה או בשאר הלשונות, לעומת עם ישראל דאז שמסר את נפשו גם בשיא השיעבוד ולא שינה את לשונו וגם לא שינה את לבושו, בניגוד לימינו שנשים הולכות בלבוש אופנתי של הגוים וישנה גם תופעה של הליכה בלבוש פרוץ.
לפני תחילת השעבוד במצרים, עם ישראל היה מכובד בעיני המצריים, אך כאשר הם חיקו את המצריים והלכו להצגות תיאטרון, מיד המצריים הפרישו את עם ישראל מעליהם כדבר מאוס והחלו לשעבדם בשיטות איומות, כמובא במדרש [פסיקתא רבתי, "ילקוט שמעוני", ירמיה, פיסקא רצ"ג] – „"לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז" אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם, מימי לא נכנסתי בבתי-טרטיאות ולבתי קרקיסאות של עו"א ושחקתי עמהם מפני ידך בדד ישבתי“.
ב"ילקוט שמעוני" [תחילת פרשת שמות, על הפסוק "ובני ישראל פרו וישרצו"], הובא – „"ותמלא הארץ אותם" ומיד "ויקם מלך חדש". אמר רבי יוחנן "ותמלא הארץ אותם" – מלאו את מצרים. דבר אחר, שנתמלאו בתי טאטראות ובתי קרקסאות מהם, מיד גזרו עליהם שיפרשו מהן“. אנו רואים, שעצם המשחק של חיקוי דמויות והעליזות סביב המשחק, היא התנהלות פסולה ומאוסה של קלות דעת ונוגדת את נשמת עם ישראל, אפילו בלא קשר לכך שהמסרים בהצגה הם חיוביים או שליליים, וכאשר מתדרדרים ומחקים את הגויים ואף יוצרים מסגרת כזו של הצגות וכל שכן סרטים, יוצרי ההצגות, משתתפיהם והקהל שבא לחזות בהם, מביאים בכך על עם ישראל אסון איום ונורא של עינויים עד מוות, עבודת פרך ורציחת שלוש מאות תינוקות בכל יום כדי לרפא את פרעה מצרעתו, מדמם של אותם תינוקות.
הפעם הראשונה בעת החדשה שהופיעה הצגה בציבור החרדי המאורגן, היה לאחר מלחמת העולם הראשונה בעיר קראקא שבפולין. את ההצגה יצרה הצדקת והמחנכת הדגולה שרה שנירר, מייסדת סמינר למורות ורשת "בית יעקב" לבנות ישראל, אשר כל גדולי ישראל סמכו את ידיהם עליה. "בית-ספר" ו"בית ספר תיכון" הינם זמורת-זר בכרם ישראל שיצר ז'ן קלוין, מאבות הנצרות הפרוטסטנטית. הצורך במוסדות אלו כפי שהוא שהוא יצר [ראה להלן בעמ' 11, מהו בית ספר ע''פ חז''ל], נבע לשיטתו מתוך ארבעת מבני-החשיבה המרכזיים של הנצרות-הפרוטס', שהמקובל האלוקי רבי שמשון מאוסטרופולי הגדירה לפני כמעט ארבע מאות שנים בחיבורו "קרניים" – "מרכבת הטומאה".
כדי להבין, כיצד זה שגם שרה שנירר עשתה צעד כזה תמוה והקימה בית-ספר, יש להבין את הרקע החינוכי ששרר באותה עת בפולין ובכל מזרח אירופה. כבר לפני מלחמת-העולם הראשונה החלה נטישה של התורה והמצוות, אך אחרי המלחמה שפגעה קשות בעם היהודי, התערערה יציבותן של הקהילות ותנועות יהודו-נוצריות שונות (הבונד, הציונות הכללית והדתית וכו') ניהלו תעמולה ברחוב היהודי, שגרמה לסחף המוני של נטישת התורה והמצוות, לסגירת ישיבות רבות, עד שמרן "החפץ חיים" סירב ברוב המקרים לברך הורים לזרע של קיימא, באומרו שכמעט כל הילדים ממילא יצאו לתרבות רעה. מצבן של הבנות היה הרבה יותר גרוע משל הבנים, היות ולא היתה להן מסגרת חינוכית. סמכות ההורים התערערה לחלוטין, אם משום שההורים היו שקועים בשיקומם אחרי המלחמה ואם משום שהיו הרבה יתומות מאב או גם מאם והן נפלטו לרחוב והיוו טרף קל לאותן תנועות שהבטיחו להן חיים של אושר כוזב.
המצב היה כה חמור, שכאשר ראו ברכבת אשה נשואה בעלת מום קמו לכבודה, משום שהיא כנראה נשואה לאברך תלמיד חכם, כי האחרות סירבו להנשא לבן-ישיבה, אפילו שהן עדיין שמרו על מעט מצוות.
התרסקות יהודית זו יצרה את הצורך הדחוף להקמת מסגרות לבנות, היינו, מוסד הדומה למוסד חינוכי של הגוים, כדי לפתות את ההורים והבנות ללמוד בו. מסיבה זו יצרה שרה שנירר הצגה על חנה ושבעת בניה במוסד שהיא הקימה, כדי שכל הבנות לא תתפתנה ללכת לתיאטרון של הגויים או של היהודו-נוצריים. אפילו כאשר שרה שנירר התארסה, ניסו חברותיה לפתות אותה לכבוד יום אירוסיה ללכת לתיאטרון. גם לאחר שהיא הקימה וביססה מספר בתי-ספר של "בית יעקב", היא עדיין לא בטחה לחלוטין בחניכותיה וכאשר היא נפטרה בשנת תרצ"ה בגיל חמשים ושתים, היא ביקשה בצוואתה מהמורות שהיו גם חניכותיה – "אל תהינו ללכת לתיאטראות". סביר להניח, שאם גדולי ישראל היו יודעים אז, שבניגוד לתקופת יון ורומא "ההצגה", התיאטרון ובתי ספר מושתתים ושייכים ללב ליבה של הנצרות הפרוטסטנטית (וכיום כבר אין מסתירים זאת) הם לא היו מאפשרים זאת. למעשה, אם היו יודעים אז מה שידוע כיום, שכל התנועות סוטות-הדרך הינן למעשה של משומדים נוצריים פרוטס', לא היה נוצר סחף זה של השתמדות רובו של העם היהודי.
היו מספר תנאים ליצירת "ההצגה" על ידי שרה שנירר, שכיום הם אינם מתקיימים:
א. יצירת הצגה מן המסד ועד הטפחות יכולה לעשות רק אישיות גדולה כמוה, שכל גדולי ישראל יכירו אישית את יוצרת ההצגה כאחת מגדולות הצדיקות שבדור ויתנו לה הסכמה מפורשת בכתב על כך.
ב. ההצגה תהיה רק להמחשת סיפור שהובא בתורה או בחז"ל, כחנה ושבעת בניה ולא כהצגות הפרוטסטנטיות הממחישות סיפור המתרחש בימינו, או מתקופה שלאחר תקופת חז"ל.
ג. הסיפור מהמקורות חייב להמחיש רק מצב בו בנות או נשים מסרו את נפשן על קדושת השם, כמו חנה.
ד. יצירת הצגה תהיה רק במצב כפי שהיה בזמנה של שרה שנירר, שכל בנות ונשי עם ישראל הלכו או היו עלולות ללכת לתיאטרון, ולא כשיש חשש שאם לא יעשו הצגה, מיעוט של פרחחיות מבתים חרדיים תלכנה לתיאטרון או קולנוע.
ה. ההצגה תהיה רק בתחום בית הספר, כפי שעשתה זאת שרה שנירר.
ה. ההצגה תהיה רק בתחום בית הספר, כפי שעשתה זאת שרה שנירר.
ו. יוצרות ההצגה תהיינה תמימות, שאינן יודעות שיצירת "הצגה" או סרט הוא למעשה יצירת פולחן טמא של הנצרות הפרוטסטנטית, כפי ששרה שנירר לא ידעה עובדה זו בזמנה. התנאים הנ"ל אינם מתקיימים כיום, אף שבזמנו התירו זאת גדולי ישראל וכבר נפסק הדין.
"משנה ברורה" (תרצ, יז), "באור הלכה" (על-פי גדולי "הראשונים" ו"האחרונים"): ,,מנהג שיש בו צד איסור אין הולכים אחריו, גם כשהונהג על-פי חכמים וחשובים לצורך חיזוק הדת – ובודאי לא כשהמנהג החל מפשוטי העם (= על-ידי המשומדים היהודו-נוצריים) בתורת רפיון בקיום התורה ומצוותיה“.
בשנת תשס"ג, אדר א' פירסמו גדולי הפוסקים (מרנן רבי יוסף שלום אלישיב, רבי שמואל הלוי וואזנר ורבי נסים קרליץ) פסק הלכה – ,,בנוגע לצפייה בסרטי מחשב, אפילו אין בהם מראות אסורים, הוא בכלל מה שכתוב בשולחן ערוך [אורח חיים (שז, טז)] "ספרי מלחמות אסור לקרות בהם...ועובר משום 'אל תפנו אל האלילים' - אל תפנו מדעתכם" וב"מגן אברהם" שם (כב) כתוב: "והרי הוא ההולך לטרטיאות וקרקסיאות והם מיני שחוק כדאיתא במסכת ע"ז י"ח" ו"המאירי" [מס' שבת (קמט)] כתב וזה לשונו: "שהם דברים המושכים לבו של אדם ומפנים אותו לבטלה ומייאשים אותו מעבודת בוראו" וב"חיי אדם" כתב: "שדברים אלו מושכין לבו של אדם ומבטלין ממנו יראת שמים" ומה לי אם הולך לראות סרט במקום אחר או שיושבים בבית וצופים כדרך מבלי עולם ויעויין בגמרא [מס' ע"ז (יח)] שהעונש על זהגדול מאוד, שנסורין באין עליו ומזונותיו מתמעטין , רחמא ליצלן. ואף לנשים ובנות הדבר מזיק ומרחיק מהן יראת-שמים (יעויין שם במס' ע"ז בתוס' בקרא 'אשרי האיש', אין זה למעט אשה). היוצא מכל הנ"ל, שאסור על-פי הדין שימוש במחשב לצרכי משחק או סרטים, אפילו אם לא יהיה בהם מראות ודברים אסורים מצד עצמם. וכבר ידוע ומפורסם אצל העוסקים במלאכת חינוך הבנים והבנות, עד כמה המחשב מרחיק את נפש הילדים מתורה ויראת שמים. על כן הננו להזהיר את ההורים והמחנכים שלא להשתמש במחשב לענייני בילוי כלל“
פסק נוסף שיצא על סרטים לנשים, בחודש תשרי בשנת תשע"ג, מטעם "בית הדין המיוחד לענייני פרצות":
,,בעקבות פירצת הסרטים לנשים (= שיצרו במאיות פרחחיות "חרדיות"), הננו לגלות בזה את דעתנו ואת דעת רבותינו (= גדולי ישראל) שליט"א, שהקרנות סרטים וכדומה המתקיימות בעירנו בימי חול המועד, חנוכה וכו' אין רוח חכמים נוחה מהם, על אף שצוין שהם מבוקרים על-ידי אנשי חינוך וכדומה (= רבנים). באנו על החתום: רבי יצחק זילברשטיין (= חבר מועצת גדולי התורה), רבי שלמה זלמן אולמן, רבי שריאל רוזנברג (= ראש אבות בתי דין צדק - בני ברק), רבי שלמה בן שמעון“.
פסק הגאונים ראשי בתי-הדין של "העדה החרדית" בא"י: ,,אסור לחזות בהקרנת סרטים באיזה צורה ואופן שהוא ואף מבוקרים ואף לצורך מצוה, כי הוא מצוה הבאה בעבירה. באנו על החתום: ישראל משה דושינסקי, בנימין ראבינאויטש, ישראל יעקב פישר, אברהם דוד הורביץ“.
סרטי טבע – על פי מבנה-החשיבה הנוצרי של השוויון, קיים שויון גם בין האדם לחיה ובין האנושיות לחייתיות ולכן על-פי הדת הזו, יש ללמוד ולחוות את אורחות החייתיות של בעלי-החיים אף בסרטים, כי כך ניתן לחוש שהאדם הינו כבר חלק מהחיה עצמה. גם כאשר חווים את אכזריותם ושאר המידות המגונות שלהם, מבחינה דתית-נוצרית, אין לבני דת זו כל בעיה על-פי מבנה החשיבה הדטרמיניסטי של דת זו, שאין לאדם בחירה בין טוב לרע וממילא כולו חטאים גדולים וקטנים, כדברי מרטין לותר, או לפי ז'ן קלוין שקבע על-פי דת זו, שהכל כבר נקבע ב"גזירה הקדומה" ולכן גם כאשר האדם מתדרדר לשאול-תחתית רוחנית, זה כבר נקבע מראש וגם כך ממילא האדם מלא חטאים, לכן זה אינו מעלה או מוריד לגבי הנזקים שמהם ייפגע הצופה בסרטים אלו.
אשרינו, שאנו משתדלים לחוות רק את אורחות חייהם של צדיקי גדולי הדורות ולא להתקרב לסרטי הטבע שהם חיי-הרוח המצחינים והטמאים של אותה דת, ושאיננו מתפתים למקומון "חרדי" בבני-ברק, שתמורת בצע כסף מפיץ פרסומת לסרטים חייתיים אלו תחת הכותרת "סרטי טבע", וגם מבטיח כנותן כשרות על-פי השויון בין הצוות היהודו-נוצרי של מקומון זה לבין גדולי ההלכה, שסרטי הטבע שהוא מפיץ הם "כשרים למהדרין", אך הוא "שכח" לציין שהם כשרים למהדרין, רק לפי הנצרות הפרוטסטנטית.
ספרי סיפורים ושירים – לשם התפתחותה והתרחבותה של הנצרות הפרוטסטנטית, נדרש סוג חדש של ספרים כדי להחדיר את מבני-החשיבה שלה בכל העולם. לשם כך התפתח ענף שירי וספרי סיפורים. על בסיס מבני-חשיבה אלו נוצרו ספרים המבוססים על נושאים ארציים-חומריים. על בסיס השוויון, מחברי הספרים היו מבוגרים-נוער-ילדים, אנשים-נשים, אנשים חשובים-אנשים פחותי ערך, אנשים מהוגנים-פושעים, בעלי ידע נרחב או חסרי כל ידע, אנשים בעלי חזון וכושר העמקה - חסרי חזון והעמקה, אדם-בעלי חיים – לא עוד משל קצר, למשל "משלי שועלים", אלא ספרי עלילות והאנשה של חיות, למשל, "חיות מספרות על עצמם". על-פי מבנה החשיבה של הדטרמניזם הפרוטסטנטי, בספרים אלו מועלים על נס גם התנהגות ודעות פסולות, מעוותות, מיניות, סטייתיות ואף פשעים, שכדי להחדירם לליבם של הקוראים הם נכתבו בפרוטרוט, בהתלהבות, ולעיתים תוך יצירת מתח נפשי. גם אם לעיתים המחבר יוצא נגד התנהגות ודעות אלו, העיקר היה שכתוצאה מהכתיבה המתלהבת ויוצרת המתח והמסתורין, אישיותו של הקורא תתעצב גם על הבסיס הלגיטימי ולעיתים הסובלני של התנהגות ודעות אלו בכל פרטי פרטיהן, כדי שהתנהגויות ורעיונות פסולות אלו יהפכו לחלק מהוויתו של הקורא על הבסיס הדטרמניסטי של הנצרות הפרוטס'.
למחברים אלו, על-פי הבסיס הדטרמניסטי (היינו, שממילא אין בחירה חופשית) והשיויוני, הוענקו למחברים אלו תוארים שנתפסו כבעלי כבוד – "סופרים" ו"משוררים".
למחברים אלו, על-פי הבסיס הדטרמניסטי (היינו, שממילא אין בחירה חופשית) והשיויוני, הוענקו למחברים אלו תוארים שנתפסו כבעלי כבוד – "סופרים" ו"משוררים".
ספרי קריאה של "ידע" – כאמור, מבנה החשיבה של הדת הנוצרית-פרוטס' של הארציות-החומרית דורש מההמון לדעת לפרטי פרטים כל ידע חומרי-ארצי. לשם כך, נכתבו ספרים ומאמרים שטותיים רבים, למשל, תיאור לפרטי פרטים כיצד טבעה ספינת הפאר טיטניק וכיצד אחרי שנים רבות נעשו מאמצים לשלות את חלקיה של הספינה והפריטים שבה, כדי שראשיהם של הקוראים יהיו דחוסים עם "ידע" עלוב ורדוד של פרטים ארציים-חומריים.
ספרי קומיקס – מאז תקופת מצרים העתיקה, קיימים תאורים ששרדו על מאורעות שונים באמצעות רצפי תמונות חקוקים על הקירות או על בדים. הדת הנוצרית הפרוטס' גייסה מכשיר הסברתי זה, לשם הטמעת מבני-החשיבה שלה בכל העולם, כיון ש"תמונה אחת שווה אלף מילים".
נוצרים פרוטס' יצרו רצפי תמונות בעיתונות ובספרים על בסיס מבני החשיבה הנוצריים של הארציות-החומרית, הדטרמניזם והשיויון, באמצעות ליצנות והיתולים של הדמויות בצורה שווה של אנשים חשובים ופחותי ערך, נשים-גברים, ילדים/ות ובעלי-חיים תוך כדי האנשתם, על ידי עוות גופם ופרצופם, כדי להטמיע את הארציות-החומרית, הדטרמניזם והשיויון הפרוטס' בליבות הקוראים.
נוצרים פרוטס' יצרו רצפי תמונות בעיתונות ובספרים על בסיס מבני החשיבה הנוצריים של הארציות-החומרית, הדטרמניזם והשיויון, באמצעות ליצנות והיתולים של הדמויות בצורה שווה של אנשים חשובים ופחותי ערך, נשים-גברים, ילדים/ות ובעלי-חיים תוך כדי האנשתם, על ידי עוות גופם ופרצופם, כדי להטמיע את הארציות-החומרית, הדטרמניזם והשיויון הפרוטס' בליבות הקוראים.
תולדות ספרי הסיפורים והשירים המודרניים בציבור החרדי – ראשוני החרדים הידועים שחיברו ספרות מודרנית, היינו, ספרי סיפורים דמיוניים על המתרחש בתקופתו של המחבר היו בגרמניה. המחבר הידוע ביותר היה הרב מאיר להמן.
בעצם כתיבת ספרי סיפורים, בהם יש סיפורים לפרטי פרטים על הארציות-החומרית של ההויה האנושית בציבוריות של הגויים ועל השיויון בין הבלטת גויים ומתבוללים ופעולותיהם לבין הבלטת פעולותיהם של ענקי התורה בעם היהודי, הוא למעשה יוצר את הטמעת מבני-החשיבה של הדת הנוצרית הפרוטס'. הרב מאיר להמן לא ידע על כך וגם גדולי ישראל לא ידעו על מבני-החשיבה הנוצרית הזו, עקב שיטות החשאיות בה נקטו נושאי דגלה של נצרות זו. הם רק הבחינו במעורפל בעובדה שישנה משיכה לדרכי הגויים, שממנה יש להתרחק. מסיבה זו נסחפו כמעט כל יהודי גרמניה להתבוללות, עד כדי נישואי-תערובת המוניים. כאמור להלן, כל היהודים המודרניים, הינם נוצרים פרוטסאנטיים.
מהמעטים שנשארו יהודים, היינו, החרדים, אותם היה הכרח להציל. במסגרת החשאיות וחוסר-הידע שמדובר למעשה בטומאה החמורה ביותר של נצרות זו, נעשה נסיון לכתוב ספרות חרדית על פי מבני-החשיבה הנוצריים הנ"ל, תוך צנזור תאורים לא צנועים ותוך הפקת לקחים מוסריים, ותאור מתבוללים החוזרים בתשובה.
עם קום המדינה, נעשה כידוע מאמץ עצום להתחיל לבנות מחדש את הציבור החרדי, מאותם יהודים אשכנזים וספרדים, שהיו שרידי כבשני השריפה הרוחנית שנשרפו באמצעות אלימות כלכלית ופיזית על ידי היהודו-נוצרים בחו"ל ועל ידי הממשלה הנוצרית-פרוטסטנטית שהקימה במרד ובחטא את המדינה ולכן אמר אז מרן "החזון-איש" זצוק"ל, שזו אינה מדינה ואף סירב לקבל תעודת-זהות.
מרן "החזון-איש" היה המצביא המרכזי והחשוב שניהל את המערכה להקמת הציבור היהודי מחדש, תוך כדי מאבק בלתי מתפשר נגד היהודו-נוצרים הציוניים והציוניים-הדתיים, שעינם היתה צרה גם באותו מיעוט, שגם אותם הם רצו לשמד.
מקימה של "מדינה" זו, היהודו-נוצרי דוד בן-גוריון, הגזען האנטישמי והשבתאי (שניסה להתקרב יחד עם יצחק בן-צבי לכת "הדונמה" השבתאית בתורכיה ונאסר שם ע"י התורכים בשנת תרע"ה. הוא קרא לעצמו "בן-צבי", ע"ש שבתאי צבי), הלך להפגש עם מרן, כדי להיווכח מיהו אותו מצביא המצליח לנצחו ללא צבא ומשטרה, וכל זאת מתוך חדרו הדל עם שולחן וכסא שבור.
מקימה של "מדינה" זו, היהודו-נוצרי דוד בן-גוריון, הגזען האנטישמי והשבתאי (שניסה להתקרב יחד עם יצחק בן-צבי לכת "הדונמה" השבתאית בתורכיה ונאסר שם ע"י התורכים בשנת תרע"ה. הוא קרא לעצמו "בן-צבי", ע"ש שבתאי צבי), הלך להפגש עם מרן, כדי להיווכח מיהו אותו מצביא המצליח לנצחו ללא צבא ומשטרה, וכל זאת מתוך חדרו הדל עם שולחן וכסא שבור.
מרן בזמן המפגש הוריד את משקפיו, על-פי ציווי התורה, שאין להסתכל על פני אדם רשע. בן-גוריון יצא מהמפגש המום ואמר למזכירו שמדובר באדם שהוא "סולם מוצב ארצה וראשו בשמים".
מרן "החזון איש" הקים בבני-ברק את "הכולל" הראשון, שהיווה את הדגם לאלפי כוללים ברחבי העולם. כמו כן הוא הקים את "הישיבה הקטנה" הראשונה שהיוותה את הדגם לרבים כמותה בכל העולם. הוא עודד את שרידי הישיבות הגבוהות ששרדו את "השואה" ואת חצרות החסידים להשתכן בבני-ברק. כאשר פנה אליו שכן של הישיבה הקטנה ואמר לו שהוא שליח של השכן המבקש שאחרי עשר בלילה, מפני הרעש, שיפסיקו ללמוד. הוא ענה לו ברוב פקחותו, שראשית מדוע השכן שולח שליח, הוא יכל להגיע בעצמו ולומר שהוא השליח ושנית הוא הציע לאותו "שליח" שיאמר לשכן, שעדיף שיעקור את דירתו מבני-ברק, כי עוד מעט לא יהיה רחוב בבני-ברק שלא יהיו בו בתי-כנסיות וישיבות.
מרן פעל להקמת שכונה חרדית "זכרון מאיר" בבני-ברק, כדי למנוע את תוכניתו של בן גוריון להפוך את המושבה לחילונית, כפי שקרה בכל הארץ. הוא הינחה את הרב אברהם וולף זצ"ל לבסס את הסמינר המקומי למורות על אדני ההשקפה התורנית הצרופה, כדי שהבוגרות יצאו יראות שמים, כשיהפכו למורות בתי החינוך "בית יעקב". הוא עודד את הצדיקים הרב פרדו זצ"ל ושותפיו בהקמת סמינר "אור החיים" לשרידות הספרדיות של כבשני המעברות שהוקמו כמחנות ריכוז להשמדתם הרוחנית של העולים החדשים מהמזרח, שארגון "אליאנס" עדיין לא הצליח להגיע אליהם בחו"ל כדי לשמדם.
מרן עודד את הקמת הוצאת הספרים "נצח", אשר דרכה הוצאו לאור במקום ספרות מודרנית-פרוטסטנטית עבור החרדים, ספרים המתארים את אישיותם של גדולי ישראל במאת השנים האחרונות ואת פועלם לביסוסם של החיים היהודיים.
מרן הגרא"מ שך תמיד עורר על כך, שבסיפורים בעל-פה, במאמרים, כתבות וספרים, יש לספר תמיד רק על מעשיהם וגדולתם של גדולי התורה והצדיקים, כי רק כך ניתן להחדיר בשומעים והקוראים יראת-שמים, השקפה טהורה והליכות יושר בדרך התורה.
מה שקרה וקורה בפועל בשדה הכתיבה בציבור החרדי, הוא כרחוק מזרח ומערב מדעת התורה שהובאה לעיל.
בתחילה, לילדים הקטנים היו יוצאים לאור רק ספרונים של "סיפורי צדיקים" ולילדים הגדולים הוצאו לאור רק ספרים על גדולי ישראל. העיתון היומי הארצי היחיד היה עתון "המודיע" שנפחו היה קטן, כדי לצאת ידי-חובת הסקרנות של פועלים חרדים וכן כדי שהעיתון ישמש במה להתייחסותם של גדולי ישראל על בעיות השעה, כפי שכבר התבטא על מושג "העתון" הגאב"ד הראשון של בד"ץ "שארית ישראל" הגאון הגדול רבי חיים שאול קרליץ זצוק"ל – ,,זה דף טרף, אך נחוץ“, דף ולא קבוצת חוברות ענקיות שבועיות וחוברת יומית המהודקות עם מכשיר סיכות.
העיתונות החרדית כיום התדרדרה באמצעות חיקוי זול של הרפש הרחובי היהודו-נוצרי ונופחה לממדים מפלצתיים, כשהיא מתבססת על מבני-החשיבה הפרוטסטנטית של הארציות-החומרית, השיויון בין ילד למבוגר ובין איש לאשה ועל מבנה-החשיבה המרכזי של נצרות זו, שאין לסמוך על גדולי התורה הנשענים על המסורת האלוקית בפסיקתם, שעיתון הינו רק הכרח של בדיעבד ואין להופכו לדבר המותר לכתחילה [כך גם אמר הראשל"צ הגאון רבי שלמה עמאר והובאו דבריו בעיתון "מים ליום", מוסף "עונג שבת", י"א מר-חשון תשס"ז] ושיכתבו בו רק בני תורה בעלי דעת תורה, את החדשות בקצרה. כך גם אמר כ"ק האדמו"ר מגור כאשר נוסד עיתון "המודיע", שיצירת העיתון, הוא דבר של בדיעבד שבדיעבד, של מניעת הפועלים החרדים הסקרנים מלהתדרדר ולקרוא את העיתונים המשוקצים ומאוסים של היהודו-נוצריים ולהגיב על דברי הכפירה שלהם והתקפותיהם השקריות וההסתה האנטישמית שהם מנהלים כנגד הציבור החרדי ולכן הוא אמר "מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו ישראל בשר תמותות נבלות" [אהרן סורסקי, "גולת אריאל", עמ' קכ"ג, תשנ"ב].
מרן הגראי"ל שטיינמן אמר לעורכי העיתון "יתד נאמן" ש"המשימה העיקרית היא: נקדש את שמך בעולם. המטרה היא בסופו של דבר, שיהיו האברכים בני עליה שלא צריכים עיתון" (בגליון לרגל 30 שנים להופעת העיתון 'יתד נאמן').
הספרות החרדית התדרדרה לשפל חסר תקדים והפכה כיום לספרות דתית-פרוטסטנטית המבוססת כיום על כל מבני החשיבה של דת נוצרית זו ועל תת-מבניה ועל ברכיה כבר התחנכו דורות של החרדים, אף שספרים אלו מצופים ברקע של מסר תורני בסוף הספר או בתפזורת בגוף הספר.
מבנה החשיבה הראשון – מחברי הספרים אינם נמנים על תלמידי החכמים ואף לא על אברכי כולל ולכן כל הספרים רוויים מתוך בורות בניסוחים שאינם מבוססים על מסורת ישראל. כמו כן, בכל ספר ישנם כמויות גדולות של מידע שאינם עולות בקנה אחת עם מה שמקורותינו מלמדים אותנו על מה אין לכתוב וכיצד להתייחס על פי דעת תורה בכל משפט המובא בספרים אלו וכמובן שמחברים/ות אלו עוברים על דעת תורה ואינם ממקדים את ספריהם סביב אישיותם של גדולי ישראל.
מבנה החשיבה של השיויון – קבוצת מחברי הספרים מתבססת על כך, שיש שיויון בין אשה לאיש, בין תלמיד חכם לנפלטי ישיבות ובין ילדים למבוגרים, בין צדיק לאדם פשוט, היינו, כ-ו-ל-ם מסוגלים להיות מחברי/ות ספרים המשפיעים של עיצוב אנשי הדור באמצעות כתיבתם והעיקר שיכתבו "יפה", "מושך" ו"מרגש".
לאחרונה אף הגדיל לעשות אחד "הסופרים" המוקע על-ידי גדולי ת"ח וגדולי הפוסקים כחילוני עם כיפה שחורה ויצר ספר עבור החרדים המבטא שיויון בין האדם לבין בעלי-חיים באמצעות האנשתם – "חיות מספרות על עצמם". הוא גם אחראי ליצירת טראומות וערעור נפשם של ילדים רבים, באמצעות יצירת דיסקים רוויי-מתח ואימה [מתוך תחושה נחיתית וכתת-תרבות של ספרי הרפש, מהסוג של "ספרי-מתח" המחוברים על-ידי מחברים פרוטסטנטים], כפי שהתלוננו עליו הרבה הורים.
יש לציין שבמסגרת ההתקפות האלימות של משרד החינוך הנוצרי-פרוטס' נגד החינוך היהודי של רשת החינוך החרדי "בית יעקב", באחת מהתפרצויותהם של מפקחיו (לעיתים בלבוש חרדי) הם התנפלו על הגננות והמורות וצעקו עליהן על כך שהן מלמדות את תלמידות הגיל הרך על עקדת יצחק ועל גזרות פרעה בתירוץ שזה יכול לגרום לטראומה אצל התלמידות.
מעבר לכך שזה תרוץ אווילי ומטופש כדי למנוע חינוך יהודי מבנות ישראל, שהרי במשך אלפי שנים שילדות ישראל חונכו על סיפורים מכוננים אלו ולא רק שאף אחת מהן לא סבלה משום טראומה אלא להפך, הן קיבלו בכך חוסן נפשי ורוחני של יראת-שמים ועמידה בפני פגעי הגלות, כפי שכבר נאמר במשלי (י, כז) – "יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה", היינו, יראה ופחד מה', לא רק שאינה פוגעת בירא-שמים, אלא אף מוסיפה לו אריכות ימים וכן הסביר הגר"א שם בביאורו – "כאשר האדם תמיד ביראה ופחד, חייו אינם חיים ויכול למות מן הדאגה בימים מועטים, אבל יראת ה' תוסיף ימים ואינו כשאר היראות ופחדים" וכן הסביר ביתר הרחבה שם ענין זה רבינו יונה מגירונדי בפירושו שם.
מעבר לכך שזה תרוץ אווילי ומטופש כדי למנוע חינוך יהודי מבנות ישראל, שהרי במשך אלפי שנים שילדות ישראל חונכו על סיפורים מכוננים אלו ולא רק שאף אחת מהן לא סבלה משום טראומה אלא להפך, הן קיבלו בכך חוסן נפשי ורוחני של יראת-שמים ועמידה בפני פגעי הגלות, כפי שכבר נאמר במשלי (י, כז) – "יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה", היינו, יראה ופחד מה', לא רק שאינה פוגעת בירא-שמים, אלא אף מוסיפה לו אריכות ימים וכן הסביר הגר"א שם בביאורו – "כאשר האדם תמיד ביראה ופחד, חייו אינם חיים ויכול למות מן הדאגה בימים מועטים, אבל יראת ה' תוסיף ימים ואינו כשאר היראות ופחדים" וכן הסביר ביתר הרחבה שם ענין זה רבינו יונה מגירונדי בפירושו שם.
יש בכך לעורר על חשיבות הצורך לידיעת מבני-החשיבה הנוצריים-פרוטס' עליהם אמונים אותם מפקחים עלובי-נפש, שהרי אם הגננות והמורות היו יודעות על כך, הן היו יכולות מיד לענות לאותם מפקחים, שבהיותם מושתתים ומונעים ממבנה-החשיבה הדטרמניסטי הנוצרי שאין בחירה לאדם ולכן אין שכר ועונש ואין מה לפחד מעבירות, וכן שלפי נצרות זו כל מה שהועבר בתורה שבעל-פה כדי להבין את החומש אינו מסיני ולכן אינו מחייב עפ"ל, ולכן זה מיותר ושרק כתרוץ לחפות על כך הם אומרים שיש בעיה עם מסרים אלו.
"סופר חרדי" זה גם מחדיר את תת-המבנה הנוצרי הקרייריסטי ובראיון לתלמידות תיכון עיוות את מאמר חז"ל, שכביכול "קנאת סופרים תרבה חכמה", כוללת את ההיתר לקנא בהצלחות חומריות ובנכסיו החומריים של זולת.
מבנה-החשיבה הנוצרי הדטרמניסטי – אף אחד/ת מה"סופרים/ת" אינם/ן מצהירים שהם כופרים ביסוד של הבחירה בין טוב לרע, אך כיון שהם/ן עוברים על הלכות שונות בעצם כתיבת הספרים ובמסרים ועובדות שאינם על-פי התורה, הם מבטאים למעשה את הזלזול ביסוד זה, שכביכול אין לירא מעונש הצפוי להם מהשפעתם השלילית על הקוראים/ות ועל כך שהם/ן גם חיים על-פי המסרים השליליים שהם מעבירים בספריהם או במאמריהם.
מבנה-החשיבה של הארציות החומרית – ספרי הסיפורים החרדיים כיום נכתבים כ"עלילה" ארצית-חומרית על מאורעות שקרו או שהם פרי-דמיונם והעיקר שהם ימלאו את המאפיינים החומריים – כתיבה "עלילתית מושכת ומרגשת" ולא כתיבה המלאה ורוויה ביראת-שמים ואהבת ה'. התגובות לספר הן בהתאם – "זה ספר יפה ומרתק" ולא "זה ספר טוב המחנך ליראת שמים ויראת חטא". גם כאשר הילדים בגרו, הם מתמכרים לדרשנים כאלו שמחצית מדרשותיהם מורכבות מסיפורים. הדרשנים יכולים לספר גם "סיפורי מתח", שהמתח ואימה יהיו ארציים-חומריים, אך לא מתח ואימה מיראת העונש, כי כך חינכום מחברי-הספרים בילדותם, ולא כפי שדרשני ומגידי העבר היו גורמים לשומעיהם להזיל דמעות מיראת העונש וגורמים להם לחזור בתשובה. חינוך ספרותי קלוקל, הרסני ונוצרי-פרוטסטנטי זה, גרם כבר כיום לקרירות ביראת שמים, כפי שמתאוננים ומתריעים על-כך גדולי ישראל.
הוקמה ועדת-פיקוח שויתרה מראש על עמידה על-כך שהספרים לא ייבנו על היסוד הפרוטסטנטי של כתיבה ארצית וחומרית, אך גם זה אינו עוזר, הן משום שקשה מבחינת הזמן לעבור עיונית על הספר והן משום שמחברי/ות ספרים מעדיפים לא לקבל הסכמה על ספריהם, כל עוד שגדולי ישראל עדיין אינם יוצאים בקול רעש גדול ומחרימים את ספריהם/ן ומנדים אותם/ן. התדרדרות נוספת נרשמה לאחרונה, באמצעות החדרת סיפרי וסיפורי "הקומיקס" ע"י חוזרים בתשובה לציבור החרדי.
התייחסות התורה ל"חוכמות" שנוצרו בלעדית באמצעות המוח האנושי, שמקור רובן ככולן בתפיסות דתיות-אליליות: מסקנות פיזיקת הקוונטים, כמעט מתלכדות עם מה שהורו לנו חז''ל, שיש לאדם בחירה לגבי מעשיו, אך עדיין כופרות במסורת האלוקית, שבחירה זו מוגבלת רק לגבי ההחלטה אם לעשות טוב או רע ו/או להשמר ממחלות של פגיעה מקור או חום. מסקנות אלו מתלכדות גם עם המסורת האלוקית, שאין "חוקי טבע", היינו, חוקים מוחלטים בטבע בזמן ובמרחב (האקדמיה התת-תרבותית בארץ מפגרת ועדיין לא הפנימה מסקנות אלו שהוסקו לפני למעלה ממאה שנים) . מסקנות אלו גם מתלכדות עם המסורת האלוקית שקיימת השפעה רוחנית אנטי-פיזיקלית מרחוק על עצמים בטבע בכל המובנים. מסקנות אלו מתלכדות עם המסורת האלוקית, שכל עצם קיומי יכול בו-זמנית במספר מקומות.
מסקנות אלו גם מתלכדות עם המסורת האלוקית לגבי התהוות היקום, שהיקום אינו קדמון, פיזיקת הקוונטים הפריכה "ידע" מעוות זה של המדע הקוסמולוגי, אך עדיין כופרת בבריאת העולם יש מאין וגורסת ששייך לומר שהעולם התפתח מ"נקודה סינגולרית" שיצרה "פיצוץ" וכן היא עדיין כופרת בכך ומסתפקת, אם העולם קיים רק פחות מששת אלפים שנים או מליוני שנים.
מסקנות אלו גם מתלכדות עם המסורת האלוקית לגבי התהוות היקום, שהיקום אינו קדמון, פיזיקת הקוונטים הפריכה "ידע" מעוות זה של המדע הקוסמולוגי, אך עדיין כופרת בבריאת העולם יש מאין וגורסת ששייך לומר שהעולם התפתח מ"נקודה סינגולרית" שיצרה "פיצוץ" וכן היא עדיין כופרת בכך ומסתפקת, אם העולם קיים רק פחות מששת אלפים שנים או מליוני שנים.
פיזיקה זו שהפריכה את כל יסודות המדע המודרני-הנוצרי הפרוטסטנטי, יצרה נצרות-פרוטסטנטית משופצת עם בעיות מושגיות שהביכו לחלוטין את המדע והוליכו להבנה, שמדע משמעותו – פיקציה, ושכל הבנה או תאוריה מדעית של המציאות רק יתכן שהן נכונות ברמת סבירות לא יציבה ולא ידועה וגם אז במגבלות הזמן והמרחב, ולכן מדע = פיקציה, גחמות תיאטרליות וסיפורים (נרטיביים) ותדמיתיים. כך היא גם כיום נתפסת באקדמיה בתחום הפילוסופיה של המדעים, אך עדיין לא הופנמה אצל שאר ההמון הפרופסיאלי באקדמיה וכל שכן לא אצל המון תלמידיהם. רק התורות האלוקיות שבכתב ובעל-פה הן היציבות, הנצחיות והאמת-המוחלטת בכל מרחב, בכל זמן, בכל מציאות ובכל דור.
פרופסור ליב לנדאו, מגדולי המדע בכל תחומי מדעי הטבע לגלג בזמנו וקבע – ,,קוסמולוגים טועים לעתים קרובות אבל לעולם אין להם ספיקות“. הקוסמולוגיה, כידוע, עברה מתפיסה תדמיתית של התהוות היקום על פי אריסטו, שהעולם מעולם לא נברא והוא קדמון, להשערה של אפלטון (Pleto) שהעולם נברא מ"עצם" קדמון – "נקודה סינגולרית" – "המפץ הגדול". אונקלוס הגר אמר לדודו הקיסר [שמות רבה (ל. יב)] – ,,... קטן שבכולם יודע מה שאין האומות יודעין, קטן שבהם יודע מה נברא ביום ראשון ומה נברא ביום שני ושלישי“.
הרמב''ן כתב על כך (ב"דרשת תורת ה' תמימה", עם פירוש "בית היין", עמ' סג, תשס''ט) – ,,הנה אמר בפרוש שאין חכמי הגויים, והם הפילוסופים, שהוא בימי הפילוסופים היה, מיד אחרי אריסטו, כולם אינם יודעים ביצירה מה שידע קטן שבישראל... כשהם מבלים ימיהם בחכמת ההיגיון... ויולדו להם ספקות ומחלוקות אפילו לפי דעתם, עד כי ראשם הידוע (= אריסטו) לא יוכל להביא ראיה אם העולם קדמון או מחודש ובחר ברצונו בקדמות, כאשר ספר הרב (= הרמב''ם) בספר ה"מורה" (ב, טו ואילך) בראיות מדבריו“. בהקשר לכך, הרמב''ן מביא בהמשך (שם, עמ' ע) את שאלת הפילוסוף האפלטוני, ששאל את רבן גמליאל לגבי בריאת העולם, בחושבו שהעולם נברא מעצם קדמון ולא יש-מאין [ב''ר (א, ט)].
לגבי חוסר היכולת של המדע לנבא במדויק את "התנהגות" החומר והתופעות באמצעות ניסוי, הורו לנו חז''ל [מס' נדה (ל:)] שגם הגדולים ביותר במדע היווני באלכסנדריה היו יכולים רק לגשש באפלה ובמעורפל, לגבי ניבוי תופעות והגדירום כשוטים – "אין מביאין ראיה מן השוטים", כמו השוטים התופסים את פרטי המציאות בצורה שויונית ומטושטשת וכן הגדיר מרן החזו''א את מחקרי המדע ואפילו ברפואה, שחוקרי הרפואה דומים לאדם עיוור המגשש באפילה ומנסה רק לדמיין את מה שהוא חווה תוך כדי מישוש הקיר ושרופא גדול יודע מעט ורופא קטן לא יודע כלום.
חז''ל הורו לנו ברוח קודשם [חולין (נז:)], שאפילו אם תנא גדול כרבי שמעון בן חלפתא ינטוש את הבנת הטבע על פי השכל האלוקי הגלום בתורה ויבצע ניסוי אמפירי באמצעות התנסות ישירה (כדי לדעת האם לנמלים יש מלך וקצין) כדי לגלות תופעת טבע, לא תהיה זאת הוכחה אלא רק הבנה מטושטשת של שוטה, על פי הדברים ממסכת נידה (ל:) שהובאו לעיל.
לכן, המחקרים המתבצעים מחוץ למסגרת הידע האלוקי ביהודיות נקראו "חוכמות חיצוניות", היינו, לא ממש חוכמה, אלא רק חיצוני לחוכמת האמת. "חיצוניות" ו"חיצונים" מופיעים במקורותינו, ככינויים ליסודות וכוחות הטומאה.
כידוע, הס''מ הינו שרו של עשו, הוא שנאבק עם יעקב אבינו עד עלות השחר והוא אבי אבות הטומאה. לכן, גם החוכמות החיצוניות מקורן מעשו וצאצאיו, היינו, צפו בן אליפז בן עשו שהגיע ליון ואיטליה, שהיו אז מאוחדות והוא היה המלך הראשון שם (מדרש "ילמדנו", הובא ב"בתי מדרשות", קס), כאשר הוא ומשפחתו לימדו חוכמות אלו את היוונים והרומים, כפי שכותב על כך בארוכה דון יצחק אברבנאל במספר מקומות בפירושו על התנ''ך [כגון, בראשית (י,א), עמ' (קעא.), ישעיה (לה, י)]. הרמח''ל כתב (ב"אדיר במרום", עמ' רלו) – ,,הדברים האלה (החוכמה האמיתית הפנימית) אי אפשר לחכמי התולדה (חכמי הטבע) ועל דברים אלה אמר רשב''י ("זהר", ויקרא י') שהם לא נמסרו ל"מודדי גבולות", כי הם אינם אלא דרכי החיצוניות ובפנימיות שהוא העיקר אינם יודעים כלל“.
כך גם כתב המהר''ל ("באר הגולה", הבאר הששי) שאף החוכמה החיצונית – אסטרונומיה, גם אם תצפיותיה היו מדויקות, הרי שחישובים אלו אינם נקראים חוכמה. המהר''ל מבאר שחוכמה נחשבת רק ההבנה למה המרחקים בין הכוכבים ומסלוליהם הם כפי שנראים וכדי לדעת זאת, הוא כותב שניתן להגיע לכך רק באמצעות "סוד העיבור".
גם כדי להכין לוח זמנים של מולדות הירח לכל השנים הבאות בצורה מדויקת ולנבא את המולדות בצורה מדויקת, כפי שערך אותם הלל השני בסוף זמנם של אביי ורבא, אי אפשר לעשות זאת באמצעות המדע שהוא רק תדמיתי, אלא רק על ידי "סוד העיבור" [רש''י, מסכת ביצה (ד:)].
לכן, מה שמובא שהודו חכמי ישראל לקביעות האסטרונומיות של חכמי אומות העולם [מסכת פסחים (צד:)] וכפי שהובא שם "נראים דבריהם", כבר ביארו במקורותינו, שמדובר רק לפי שיטתם ותפיסתם החיצונית של אותם אסטרונומים ולכן נוסחה שם גם הראייה נגדם במלים "תשובה לדבריהם", היינו, לשיטתם.
גם לפי תפיסתם החיצונית הנ''ל, מראים לנו חז''ל [מסכת בכורות (ח:)] שריב''ח ניצח את זקני אתונה בויכוח לגבי הבנת ותיאור המציאות והגר''א מבאר את עומק תשובותיו של ריב''ח לזקני אתונה.
ריב''ח הראה להם שאין כל אמינות בידע האמפירי של גדולי המדע שלהם שנרכש באמצעות ניסויים מעבדתיים, גם אם הם מגובים באמצעות מנגנוני בקרה המדוקדקים ביותר, כשם שחז''ל אמרו במסכת נדה שכל הידע האמפירי שלהם הוא מטושטש ושגוי והגדירום כשוטים.
לכן, כדי לומר שיש להם חוכמה שלפחות מתקרבת לאמת צריך לכך אמונה, כמובא בזהר [ח''ב (רלז.)], ש ,,פרה אדומה תמימה – זו יוון, שיש להם קורבא לאורחא דמהימנותא“.
לחוכמה כזו שמתקרבת לאמת, אף על פי שהיא נוצרה על ידי מדענים, אכן הכרחית לכך אמונה ולכן נאמר "חכמה בגויים תאמין", שאי-אפשר לראות עומק חוכמה זו בעיניים, מה שאין כן בשאר המדעים שאנו מכירים ושהם מוחשיים, אך כדי שלא נטעה לחשוב שחוכמה זו אפילו רק נושקת לחוכמת האמת – התורה, לכך נאמר "תורה בגויים אל תאמין".
אין אנו מכירים סוג חוכמה זו בזמננו, אם כן על איזו חוכמה יוונית מדובר, שהיא מתקרבת לדרך האמת ? על כך עונה אחד מגדולי הראשונים והמקובל האלוקי המהר''ם רקנטי בפירושו לספר בראשית [עם פירוש "לבוש אבן יקרה" על הרקנטי (רעט:), הוצ' זיכרון אהרן, תש''ס] שמדובר רק על חוכמה שהיתה עד תקופתו של אריסטו.
מאז שאריסטו ביסס את המדע כמרד נגד מורו אפלטון רק על "כאילו"-מחקר חושי, לפחות בתור שפה ולא חוכמה אמיתית, אין יותר מחוץ למקורות היהודיות, שום חוכמה ומדע אמיתי, אלא רק מדע-דתי של הנצרות הפרוטסטנטית המנוסחת באמצעות תפיסות תדמיתיות וחיצוניות לחכמת אמת.
הגר''א כידוע ידע את כל מעשה בראשית על כל חוכמותיה, בין השאר על פי מגידים מן השמים. ברצותו לעצור את שטף מחשבתו בלימודי הקודש בהיכנסו ל"בית המים", רק אז עסק בחוכמות החיצוניות, כפי שכתב הגדול בדורו, מבית מדרשו של הגר''א והגדול מבין תלמידי הגר''ח מוולוז'ין (גדול תלמידי הגר''א) – רבי אליהו ראגולער (שו''ת "יד אליהו", ח''א, פסקים, סי' כה, ורשה, תר''ס). כך גם נהגו הרמח''ל (בספרו "דרך חכמה", סדר הלימוד הראוי), הרמב''ן וה"חכם צבי" שלמדו את החוכמות ב"בית המים" בשפת לע''ז ("שאלת יעבץ", רבי יעקב מעמדין סי' י).
הרמב''ם, כידוע, פסק בהלכות מלכים, שגויים (דוגמת אריסטו) שאינם מקיימים ז' מצוות בני נח, אינם נחשבים "חכמי אומות העולם" וממילא אין לברך עליהם "שנתן מחוכמתו לבשר ודם" ולכן כתב הרמב''ם על אריסטו [מו''נ (ב' כב)] – ,,שכל מה שאמרו אריסטו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ היא אמת בלי ספק“.
היינו, הרמב''ם אינו מייחס לאריסטו חכמה ומצמצם את ידיעתו האמיתית רק לגבי החישוב והידע האסטרונומי בסביבות כדור הארץ (ועל כך מדובר שם בפרק כב), ממרכז הארץ ועד הירח ולא עד בכלל, אך אינו מייחס לו ידע אמיתי לגבי המהות הנמצאת בטווח זה, שהרי אריסטו עצמו כתב [DE ANIMA, ספר ראשון, פרק ח] על החושך שאנו חווים במחצית חיינו, ש"יש אומרים", מהי הגדרתו באופן מעורפל, אך הוא עצמו אינו יודע מהו.
כמו שיש "ירידת הדורות" בהבנת התורה ובכוחות הנפש והגוף של האדם [מס' חולין (פד.), רש''י], באותו יחס קיימת נפילה תהומית בהבנת החוכמות החיצוניות אצל חכמי אומות העולם (בניגוד לשטיפת המוח המתמשכת לגבי "הקידמה" של המדע המודרני), כפי שאמר ריב''ח [מס' חגיגה (ה:)] בסוף ימי בית שני, שכאשר "אבדה עצה מבנים" (מחכמי ישראל), כבר אז "נסרחה חכמתם" של חכמי האומות וכבר אינה חכמה [ירמיה (מט, ז)], קל וחומר וכל שכן שבימינו אין כלל חכמה בגויים, אלא נרטיבים (סיפורים, הנובעים מדחף נפשי) נוצריים פרוטסטנטיים, כפי שהמדע נחשב באקדמיה.
חז''ל זלזלו ברמת האומנויות של המרכז המדעי והיוקרתי ביותר בעולם דאז שבאלכסנדריה [מסכת יומא (לח.)] והוכיחו שם, שכל האומנויות שנדרשו לבצען בבית המקדש, אומני מרכז זה לא הצליחו לבצע, כגון: פיטום-הקטורת, לחם-הפנים וכו'. פרופסור שאול ליברמן מוכיח בספרו "יוונים ויוונות", שחז''ל משתמשים במקורות התורה שבעל-פה במלים יווניות שנפוצו במרחב ההלניסטי, כדי להורות לנו באלו מלים מותר להשתמש כברירת-מחדל ובאלו מלים אסור להשתמש, כדי לא לדרדר את רמתנו הרוחנית לרמה הפרימיטיבית של המדע. הם מציגים מלים יווניות שיש להן רק משמעות טכנית ולא משמעות מדעית וגם כאשר הם מציגים ומשתמשים במלים בעלות מובן דו-משמעי (טכני ומדעי), הם מסרסים את הגיית המלה.
יש לציין, שאחרי שנעלם מאתנו "סוד העיבור", נאלצו חכמי ישראל להשתמש באסטרונומיה היוונית, כפי שכתב הרמב''ם וחכמי ישראל שיכללו חוכמה זו (כגון, הרמב''ם, הרלב''ג והחזו''א).
המדע המודרני בנוי על יסודות הנצרות הפרוטסטנטית וספוג בכל תובנותיה. לכן, כיום, כל אחד יכול להבין את משמעות דברי ה"זהר" [ח''ב (קכד)] – ,,"ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא ישמע על פיך“ [שמות (כג, יג)], מכאן שלא יעסוק אדם בספרים אחרים זולת ספר התורה" וכן [שם, ח''א (ק.)] – ,,אית לכו לאתרחקא מאינון ספרין“.
על המשכו המתעצם של המאבק מאז : ,,וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך. ויאמר [השטן, יצר הרע, שרו של עשו-אדום (ע''פ חז''ל) והנצרות האוונגליסטית (בספר הקבלה "קרניים", רבי שמשון מאוסטרופולי)] למה זה תשאל לשמי“ (בראשית לב, כט).
מרן רבי י.ל. חסמן ביאר בספרו ("אור יהל", ח''ג) – ,,...שאומנם זהו שמי "למה זה תשאל לשמי", כלומר: הלא כל שם מורה על מהות נושא השם וזו היתה תשובת שרו של עשו...היינו, שלא תחקור ולא תבדוק אחריו, שכל כוחו אינו אלא בסמיות עיניים ודמיונות“. הדמיונות, מגוונים הם ורק נראים שונים זה מזה – שויון ופלורליזם באופן גורף, חרות, שבתאות, דתי-בלב, מדע מודרני, תרבות מערבית, טכנולוגיה, קאוצ'ינג, רפורמה, השכלה, ציונות עם דת ובלעדיה וכו' וכו', אך מקור ההשתלשלות של כולם הינו בדמיון שווא אחיד – נצרות האוונגליון הפרוטסטנטית (משרו של עשו), שנולדה במוחו המדומיין של נזיר נוצרי, פרימיטיבי, אנטישמי וחולה נפש מסוף ימי הביניים – מרטין לותר.
לא בכדי, עשיו (במילואו) = באותיות מתחלפות: ישוע (יש''ו), שבו התגלגלה נשמת עשו (אברבנאל, ישעיה לה, י) וכן הובא מהאר''י הקדוש ב"פרי עץ חיים" (ר''ח פ''ג ח''ב תס) שעשיו התגלגל בישוע.
לנוכח מה שכתב והוכיח המקובל האלוקי רבי שמשון מאוסטרופולי, (בספרו "קרניים" הנ''ל), שהנצרות הפרוטסטנטית ("נצרות האוונגליון") היא מרכבת הטומאה ושרק משיח בן יוסף יוכל לשבור את קליפתה, אין מעשה נבלה גדול יותר מכך, שרבני הציונות-הדתית והנוהים אחריהם לוקחים בשיטתיות את כל יסודות נצרות זו וכל מה שנובע ממנה, כגון: מושג הלאומיות, הציונות, אתחלתא דגאולה, מדינה, מודרנה, אבולוציה, שויון, פלורליזם וכו', כדי "להוכיח" שלמושגים נוצריים אלו אחיזה כביכול וביסוס בשיא הטהרה – בתורתנו הקדושה, בפרט שזה נעשה באמצעות בורות מכוונת וסילופים. בכך, הינם גרועים יותר מהחילונים שלפחות אינם מתיימרים לבסס נצרות זו על פי התורה הקדושה, כ"אותו האיש".
הגרועים ביותר מבין הד''ל, הינם אנשי החרד''ל המתיימרים לקיים מצוה קלה כבחמורה, היות שכאשר ההלכות מתנגשות בנצרות הפרוטסטנטית, הם מקיימים קלה כבחמורה רק את "הלכות" נצרות זו.
מהיסוד הנוצרי המדעי הראשי הנ''ל הקובע שהמוח והשכל האנושי יכולים להבין ולתאר בצורה לוגית את המציאות, נגזרים כל שאר היסודות הדתיים של המדע הנוצרי המודרני, כי אם מניחים שהמוח יכול לייצר מבני ידע ברמה לוגית, רק אז ניתן לייצר עוד יסודות שמקורם במוח ולטעון שהם נכונים ברמה הלוגית, אך כאמור לעיל, יסוד מרכזי ובסיסי זה הופרך באמצעות תאוריית הקוונטים (הפרכה זו מובאת מובאת במאמר נוסף ומפורט על הפיזיקה הקוונטית).
סיום – קשה כיום ל"חברה הישראלית" להתמודד עם שלושה תסביכים בהם היא נתונה:
א. התסביך במישור האישי – השויון בין האדם והחיה, מביא את בני ובנות חברה זו לשבח ולהלל את בעלי החיים ולדאוג להם יותר מאשר לבני האדם ובכל פעם שהם מזכירים את הכלב או כותבים עליו, הם מתארים אותו כ"חברנו" או כ"חברנו הטוב ביותר". כאשר מזכירים להם את הכלל המוסכם ש"אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה", אם כן יוצא איפוא שהם מעידים על עצמם שגם הם בהמות. תסבוך זה מייצר אצלם תסמונת של מניה-דפרסיה, היינו, או מצב של דיכאון או חוסר סבלנות (או חוסר סובלנות – מושג שהומצא על-פי היסוד הדטרמיניסטי הפרוטסטנטי), המלווה בהתפרצויות של כעס, כשתגובתם הינה – ,,מה, אני בהמה“ ? ואז עונים להם ,,הרי זה מה שאתם עצמכם מתארים ויותר מכך, הרי אתם אומרים וכותבים שהכלב הוא ה'סופר-אגו' שלכם, כשאתם רואים בו את גדול המחנכים שלכם, שרק ממנו ניתן ללמוד ולא מההורים והמורים, כיצד לנהוג בחמלה, באחריות ובנאמנות. למעשה, אתם אומרים ומאשרים ש'פני הדור כפני הכלב', המצב אותו כבר צפו חז''ל שיהיה בזמן 'עקבתא דמשיחא', משמעו כפשוטו. אם כן אתם מאבחנים וממצבים את עצמכם בדרגה של תת-בהמה“. ב. התסביך במישור הציבורי (או לפי הניסוח-הפרוטסטנטי – "הזהות החברתית") – כאשר הם מתארים לפני בני "החברה הישראלית" באמצעות אינפורמציה, כיצד כל אורחות חייהם, הגיגיהם וחשיבתם מתנהלים בכפייתיות על-פי הדת הנוצרית הפרוטסטנטית וכפי שכבר כתב הפילוסוף פרנץ רונצוייג – ,,כל היהודים המודרניים הם נוצרים פרוטסטנטים“, הם מיד מתפרצים ואומרים ,,מה, אתה רוצה לומר שאני נוצרי ? הרי אני מאמין באלוקים וצם ביום כיפור“ ואז עונים ומסבירים להם, שבניגוד לנצרות הקתולית, הנצרות הרפורמית מרשה לקיים את ההלכות, אך רק כהמלצות, אך ניתן להסוות אותן ולקרוא להן "מצוות", אך נצרות זו אינה מרשה לקיים הלכות והתבטאויות-הלכתיות, כגון: "ההומואים הם סוטים", בהיותן מנוגדות למבני-החשיבה הפרוטסטנטיים. ישנם גם גויים נוצריים המאמצים לעצמם הלכות שונות, כגון, תקיעת שופר וכו'. ג. התסביך במישור היהודי (או כפי הניסוח הפרוטסטנטי – "הזהות היהודית" או "הזהות הלאומית") – כאשר מתארים בפניהם אינפורמטיבית, שהציונות היא למעשה התגלמות הנצרות הפרוטסטנטית האוונגליסטית ולכן ישנם גויים רבים המגדירים את עצמם כ"נוצרים-ציוניים" וששההנהגה המייסדת של הציונות על לבלריה (שעל-פי יסוד השויון הנוצרי, הם קוראים להם "סופרים" ו"משוררים") היו נוצרים פרוטסטנטים דתיים או חילוניים ושהנהגה זו הפנימה לתוכה את האנטישמיות הקיצונית ויצרה את "תאוריית הגזע" שנוכסה על-ידי התנועה הנאצית, הם מתרעמים ומגיבים בעלבון ,,אז, אתה רוצה לומר שאני נוצרי-פרוטסטנטי אנטיששמי וגזעני“ ?
מאמר זה נועד כאמור, לחשוף ולאבחן לאיזה מצב התדרדרו יהודים רבים בשוגג או מאונס, איבחון שהוא תנאי מוקדם והכרחי לאלו שבאמת רוצים להחלץ מנצרות טמאה ומשחיתה זו, כי "כל ישראל ערבים זה בזה" !
מילון המושגים הנוצריים- פרוטסטנטיים המדגמי, של "החברה הישראלית"
מושגים אלו בנויים על ארבעת היסודות והתת-יסודות המרכזיים של הנצרות הפרוטסטנטית-רפורמית ומקבלים עם הזמן משמעות מוקצנת בהתאם להקצנת יסודות אלו. לעיתים, כתוצאה מהקצנה זו, ממציאים בעברית המודרנית מושגים חדשים, כגון הקצנת היסוד הנוצרי הפרוטסטנטי של השויון, שגרם להמצאת המושג "מגדר". מושגים אלו מדגישים יסוד נוצרי מסוים, אף שהם נשענים תמיד גם על שאר היסודות של נצרות זו. נביא להלן בהמשך את מבני החשיבה של נצרות זו.
לנוכח ירידת הדורות, מתוך זהירות כדי לא להמית את שפתנו באמצעות חילולה וחילונה, דיברו לצרכי חולין ולשם הסברי הלימוד, בלשונות זרות – ארמית, יידיש ולדינו. אליעזר בן-יהודה המציא שפה באמצעות המתת לשון הקודש, עבור המומרים הנוצריים (= חילונים או דתיים) שגם אישיותם היהודית היתה מתה, היינו, שפה מתה עבור יהודים שיהודיותם הינה מתה, כפי שהגדירו את "החברה הישראלית" – כ"גויים דוברי עברית", "ראש המטה לביטחון-לאומי" לשעבר, האלוף (מיל.) יעקב עמידרור (במוסף עיתון "מעריב", ב- 30.4.1998) וראש ארגון "גשר" ד''ר דני טרופר (בעיתון "הארץ", ב- 5.6.2006).
ראשית לכל, הוא החל בכך בעצם קריאת שם חדש ללשוננו. לשוננו נקראה תמיד "לשון יהודית" [מלכים ב' (יח, כו), (יח, כח), ישעיה (לו, יג), נחמיה (יג, כו)] או "לשון הקודש", אך כיון שהוא כבר כתב על עצמו – ,,אני חש את עצמי רוסי גמור“ ["החלום ושברו", עמ' 62], לכן הוא קרא לשפה שהוא המציא, כפי שקרא העם הרוסי בלגלוג ליהודים ולשפתם – "עברייה", כלומר עם שאינו שייך לארצו, אלא שייך למקום שממנו הגיע אברהם אבינו, מעבר הנהר, ממסופוטומיא, ולכן אברהם אבינו נקרא גם "אברהם העברי" [בראשית (יד, יג), "בראשית רבה" (מג, ו)], אך הוא או צאצאיו כעם נקראו גם בתנ"ך כך, רק כאשר מדובר באישיות מבוזה כ"עבד עברי" וכן "שפחה העבריה", או בשיח עם בני עמים אחרים, שכינו את היהודים "עבריים" או "עברי", כדי לגנותם על כך שהם שייכים לעבר-הנהר (מסופוטומיא – ארם-נהריים וארם-צובא) ולא לארץ ישראל או למושג "ישראל". כך גם כתב הנצי''ב מוולוז'ין על יחסו של פרעה לעם ישראל, בפירושו על התורה "העמק דבר" [שמות (ט, לה), על הפסוק "ולא שלח את בני ישראל"] – ,,מכאן ואילך כתב בני ישראל ולא את "העם", ללמדנו שמאז החל (שויון פרעה) להוקיר את ישראל והסיר מהם כל העבודה... “.
ראשית לכל, הוא החל בכך בעצם קריאת שם חדש ללשוננו. לשוננו נקראה תמיד "לשון יהודית" [מלכים ב' (יח, כו), (יח, כח), ישעיה (לו, יג), נחמיה (יג, כו)] או "לשון הקודש", אך כיון שהוא כבר כתב על עצמו – ,,אני חש את עצמי רוסי גמור“ ["החלום ושברו", עמ' 62], לכן הוא קרא לשפה שהוא המציא, כפי שקרא העם הרוסי בלגלוג ליהודים ולשפתם – "עברייה", כלומר עם שאינו שייך לארצו, אלא שייך למקום שממנו הגיע אברהם אבינו, מעבר הנהר, ממסופוטומיא, ולכן אברהם אבינו נקרא גם "אברהם העברי" [בראשית (יד, יג), "בראשית רבה" (מג, ו)], אך הוא או צאצאיו כעם נקראו גם בתנ"ך כך, רק כאשר מדובר באישיות מבוזה כ"עבד עברי" וכן "שפחה העבריה", או בשיח עם בני עמים אחרים, שכינו את היהודים "עבריים" או "עברי", כדי לגנותם על כך שהם שייכים לעבר-הנהר (מסופוטומיא – ארם-נהריים וארם-צובא) ולא לארץ ישראל או למושג "ישראל". כך גם כתב הנצי''ב מוולוז'ין על יחסו של פרעה לעם ישראל, בפירושו על התורה "העמק דבר" [שמות (ט, לה), על הפסוק "ולא שלח את בני ישראל"] – ,,מכאן ואילך כתב בני ישראל ולא את "העם", ללמדנו שמאז החל (שויון פרעה) להוקיר את ישראל והסיר מהם כל העבודה... “.
בן יהודה לחם כדי לנתק את העם היהודי מארצו והתייצב בראש הלוחמים כדי לממש את הקמת המדינה עבור היהודים באוגנדה והוא הסביר – ,,דוקא ניתוק הקשר ההיסטורי עם ארץ ישראל, פותח לפני העם היהודי אפשרות לכונן חיים לאומיים על יסודות מודרניים...אם הציונות רוצה להיות עקבית עם עצמה, היא מוכרחה להכריז בגלוי וללא כל הסוואה, שהיא פונה עורף לעבר ומצהירה "אנו כולנו פנינו לעבר עורף" “ ["ההתנגדות היהודית לציונות"-תולדות המאבק הנמשך, תורגם מצרפתית, פרופ. יעקב רבקין, הוצ' פרדס, ישראל, תשע''ד, עמ' 75] ובכך הוא משליט את מבנה החשיבה הפרוטסטנטי – השיויון המלאכותי, על שפתנו, בהשמיטו את היסוד המייחד של ארץ ושפה המיוחדים לעמנו, אלא רואה בלשוננו שפה אשורית מארץ אשור ורואה בצורה שיויונית את אוגנדה וארץ ישראל כארץ היהודים ואף נותן העדפה לאוגנדה. הסיבה לכך שהוא בחר במבטא של העברית המודרנית (בהברה ספרדית), נובעת גם היא מסיבות נוצריות, כי – ,,אף הנוצרים קוראים בה בכתבי הקודש“ ["מפעל חייו", פרופ. י. קלויזנר, "טוהר הלשון", עמ' 49, שמואל רוטשילד, ירושלים, תשס"ח].
רובם של המושגים בעברית המודרנית נלקחו מלשון-הקודש המופיעים במקורות היהודיים, תוך עיוותן וסילופן של המילים ו/או משמעותן וחלק מהמושגים המכוננים הלועזיים של נצרות זו, הוטמעו ישירות והפכו לחלק מהלשון העברית המדוברת, הכתובה והמשודרת. אנו הסתמכנו לשם הגדרת המושגים בעיקר על מילונו העדכני של פרופ. שוויקה "רב-מילים", שככל שעובר הזמן משמעותן של המילים מוקצנות ו/או משתנות.
אלפי מילים של לשון-הקודש (כולל מילות קישור) סולפו ועוותו כדי שיתאימו למשמעויות של היסודות הפרוטסטנטיים וכך נוצרה שפה חדשה אנטי-יהודית – "השפה העברית המודרנית". במילון המדגמי דלהלן הובא חלק גדול מהמושגים המכוננים, מתוך התקווה שהקורא יוכל להבין על בסיס הסברי המושגים את המשמעויות הנוצריות הפרוטסטנטיות של שאר המושגים המכוננים שלא הובאו ושיווצרו בעתיד וכך הוא יוכל להבין את המשמעויות הנוצריות של שאר רבבות המילים שסולפו ועוותו ויצרו את השפה החדשה.
מטרת המילון המדגמי היא לתת כלים ביד הקורא, כדי שיוכל להזהר ולהמנע משימוש במושגים אלו בבואו לדבר ו/או לכתוב על נושאי הקדושה של מקורותינו ו/או בבואו לבטא את עצמו ואת מחשבותיו ויזהר מלהכניס צלם בהיכל ולהפוך את התורה שבכתב ובעל-פה ל"תורה" נוצרית פרוטסטנטית ואת אישיותו ואת עצמו, בלא-משים, לנוצרי פרוטסטנטי מקיים "מצוות".
יצרו הרע של האדם מפתה אותו ואומר לו "מה בכך שאני משתמש במושגים אלו והרי אני לא מכוון כלל לנצרות זו ובפרט כשאני משלב מושגים אלו כדי לקרב ולהחזיר את אחינו התועים", אך פיתוי זה הינו ההפך הגמור ואף כפירה בתורה. לדוגמא: האמירה הידועה של ה"חובות הלבבות" – "הלשון הוא קולמוס הלב", היינו, ההשפעה היא הדדית, כשם שהלב פוקד על הלשון מה לומר, כך בסופו של דבר הלשון משפיע על מה שהלב יחוש ומתוך הרגל, הלשון יוציא לפועל את המילים בלי שהאדם כבר ישים לב לכך וכפי שכבר כתב "ספר החינוך" במצווה ט"ז – "שאחרי הפעולות ילכו הלבבות" ולא להפך.
במסכת מנחות (מג:), הובא – ,,מה השתנה תכלת מכל הצבעונין, שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד“. חז"ל מבארים כדרכם מספר יסודות במשפט אחד. ראשית, במשפט זה הם מבארים, לשם מה נבחר דוקא התכלת כצבע אותו חייב כל יהודי לשאת כל היום על הטלית-קטן שלו?
חז"ל מבארים, שראיית צבע זה על-ידי כל יהודי במשך כל היום, תגרום לו להזכר בכל רגע בקיומו של כסא הכבוד האלוקי, כדי שתתמיד אצלו יראת השמים ואהבת ה', אך חז"ל מבארים לנו במשפט זה עוד יסוד בסיסי כיצד פועלת נפש האדם. כאשר הוא נחשף דרך עיניו וכל שכן דרך ליבו לדבר כלשהו או מושג כלשהו, הרי שבמהירות הבזק הוא מקשר את כל המשמעויות של חפץ או מושג זה למארג אחדותי יחיד. לכן, כאשר יהודי למשל מבטא בפיו את תת-המבנה הנוצרי-פרוטסטנטי "ערכים" והוא מחיל אותו על דבר שבקדושה או מזדהה עם מושג זה, במהירות הבזק מוחדרים לליבו כמארג אחדותי כל המושאים הכפירתיים שמושג זה מבטא, ללא יכולת הפרדה מחשבתית, כגון, "הערכים הדמוקרטים", "ערך השיויון" וכו', כאשר כל אישיותו הרוחנית מתעוותת ויוצרת בו קרירות ביראת שמים שלו ובאמונה ובטחון בה'.
כמו כן, כל הבנת מקורותינו נפגעת ומסתלפת אצלו על בסיס המארג הכפירתי שהוא גרם עצמו לשאוף לקרבו. כמובן, שכאשר יש להפריש מאיסור אדם או/ו ציבור, יש חובה לנקוב במושגיהם היהודו-נוצריים, כפי שאנו נוקטים כאן במאמר, כדי לדעת מאילו מושגים להזהר וכדי לא להפגע.
למשל: דרשן ידוע התבטא על "המעמד ההיסטורי של הר סיני".
נראה כיצד הצירוף של שתי מילים אלו שייכות ללב ליבה של הנצרות הפרוטסטנטית. המילה "מעמד" סולפה ועוותה באמצעות המשומדים בארצנו, כדי לבטא מספר יסודות של נצרות זו.
המילה "הסטוריה" נוצרה על ידי יוצרי נצרות-אקדמית זו כדי להסביר כיצד ללמוד את תולדות האנושות והתרחשויותיה על בסיס מודלים ותיאוריות, בכפוף ליסודות נצרות זו.
גם אם משמיע הגדרה זו אינו מכוון למשמעות הממוקדת של המושג, אך כוונתו היא לכך במובנו המעורפל ובכך לא זה בלבד שהוא מגמד גילוי אלוקי נשגב ורב הוד זה, אלא גם מפיץ טומאה, כפי שכבר השריש לנו המהר"ל במקומות רבים בספריו ש"כל היוצא מהטמא – טמא ומטמא".
המילה "הסטוריה" נוצרה על ידי יוצרי נצרות-אקדמית זו כדי להסביר כיצד ללמוד את תולדות האנושות והתרחשויותיה על בסיס מודלים ותיאוריות, בכפוף ליסודות נצרות זו.
גם אם משמיע הגדרה זו אינו מכוון למשמעות הממוקדת של המושג, אך כוונתו היא לכך במובנו המעורפל ובכך לא זה בלבד שהוא מגמד גילוי אלוקי נשגב ורב הוד זה, אלא גם מפיץ טומאה, כפי שכבר השריש לנו המהר"ל במקומות רבים בספריו ש"כל היוצא מהטמא – טמא ומטמא".
כיום, כל מושג לועזי השגור בפינו, מקורו בהשראת נצרות זו, אפילו כשמדובר על דבר חומרי, אלא שאז לעתים הנזק קטן יותר, אך לא ניתן להעריך את השלכות הנזקים.
השימוש במושגים אלו לצורך הבנת התורה ואורחותיה, גורם גם לעבור על האיסור של "לא תסור" מדרבנן, כיון שגדולי ישראל מורים לנו גם כיום לא להשתמש במושגים אלו לצורך הסברת התורה ואורחותיה, בעצם המנעותם משימוש זה.
כאשר אחינו התועים שומעים את צמד-מילים הנ''ל של "מעמד הסטורי", כאשר מושג זה מחובר למושג של קבלת התורה בהר סיני וכן את שאר המושגים המכוננים והאחרים המבוססים על נצרות זו, הם מייד מקשרים את הדברים למה שהערנו, שהרי כך נצרבה אישיותם במערכת החינוך מגיל הגן, אלא שהעלימו מהם שמחנכים אותם לנצרות זו ואם הם יחלו לקיים מצוות על פי מחזירים-בתשובה אלו, שלא רק שלא טרחו לעקור מתוכם יסודות נוצריים אלו בצורה מובחנת, אלא אף השתמשו לשם קירובם במושגים נוצריים אלו כדי "להסביר" להם את התורה, יהיה בכך נזק לדורות, בכך שהם וצאצאיהם יהיו 'גוים שומרי מצוות', או יותר נכון "גוים שומרי המלצות" שמקיימים את המצוות, משום שהם חשים שהם "מתחברים" (עוד מושג נוצרי פרוטסטנטי) אליהם ולא משום שהם מוכרחים לקיים את המצוות, כי נשמותיהם צוו על כך בהר סיני בכריתת הברית עם אלוקים, שכפה עלינו הר כגיגית.
לפני שנתחיל לפרט את מכלול המושגים ששובשו על- פי נצרות זו, נתייחס לאוסף המושגים שהומצאו כדי להתאימם לנצרות זו, במקום המושגים של הנפש וכל המכלול הקיים בלבו של האדם – הרוח, המחשבה, החכמה, הבינה, הרצון- הדעת, היינו, הבחירה וכן הנשמה הנמצאת רק אצל מי שהוא יהודי, כפי שנמסר לנו מכלול זה על-ידי "חכמי הדורות".
פסיכו-לוגיה (בכללה פדגוגיה, פסיכיאטריה, סוציו-לוגיה, עבודה סוציאלית, יעוץ חינוכי, קאוצ'ינג וכו'):
ל"פסיכו" הוצמד מושג ה"לוגיה" מתחום הלוגיקה, הדן בטענות מתוך עולם מדומיין בו קיימים רק "אמת מוחלטת" או "שקר מוחלט", כדי ליצור תעמולה מחוללת וודאות של התחום העוסק באקדמיה בנפש, המבוסס רק על מודלים שמקורם בסברות-כרס.
א. רגש – עד לפני מאה שנים, מושג זה היה נהיר ומובן לכל יהודי שהיה אמון על הבנת מקורותינו, אך החל מהזמן בו החלו "המשכילים" להמציא שפה חדשה ולקרוא לה בשם "השפה העברית", גם מושג "הרגש" שובש לחלוטין ונוצר הצורך בחידוד הבנת מושג זה, כיון שהבנת המושג והשימוש היומיומי בו לא זה בלבד שאינו תואם את המובא בתנ''ך ובחז''ל, אלא גם פוגע ביסודות האמונה של זה שמשתמש בו.
המקור היחיד שמושג זה קיים בתנ"ך הוא בתהלים (נה, טו), שם נאמר "נהלך ברגש". כל המפרשים שם (רש"י, אבן עזרא והרד"ק וכן בפירושו בחיבורו "שרשים"), מבארים שהכוונה היא ל"קיבוץ ההמון" או ל"חבורה". בשאר המקורות בתנ"ך ובחז"ל מוזכר מושג זה בהטייה וגם שם הכוונה היא לקיבוצים שונים של אנשים, מלאכים, עמים, גלי הים, מיחושים, חלק מהחושים [מס' שבת (קטו:)] וכו' וגם כאשר חז"ל מקשרים את מושג ההרגשה לנפש [שם (קכט.)], כוונתם היא לחולשה הגשמית של כלל האיברים, כדי להבדיל מההתייחסות לאיבר אחד, שאז נקטו חז"ל במושג "חש". למשל, "חש בראשו..." [מס' שבת (לב.), מס' עירובין (נד.)]. גם כאשר חז"ל אמרו "נפש, הם הרבה פעמים התכוונו לגוף וכוונה זו מובעת שם בהמשך (קמא.) לגבי ניגוב הגוף – "לינגיב נפשיה" וכך גם בלשון תורה, לעיתים נאמר בתורה "נפש" והכוונה לגוף, כפי שמביא שלל ראיות על כך רס"ג ["אמונות ודעות" (ו,ה)]. בתקופת ה"ראשונים" מופיע הרגש כקיבוץ האיברים הרוחניים של האדם, היינו ה"צלם" [רבינו בחיי, בראשית (מט,לג)] או "הרוח" [רבי אליעזר אשכנזי, "מעשי ה' " (ח"א, פ"ב)].
בעקבות בורותם והעם-ארציות של ה"סופרים" הלא ציוניים והעבריים (ביאליק, הזז, שטיינברג וכו' – ראה מילון אבן-שושן), חדר מושג זה למילונים, לאקדמיה, לתקשורת ולשפת היום-יום במובן שונה לחלוטין, של משהו מטושטש ולא מקצועי שאינו קיים כלל במציאות האנושית או בתוך האדם. מושג שלעיתים שייך רק במובן מסוים למחשבת הלב ו/או חכמת ובינת הלב ו/או לרצון שבלב או לפזיזות ו/או קלות דעת, ללא כל הגדרה מסווגת ומוגדרת ולכן מושג זה כפי שהוא מוכר ונפוץ, אינו קיים כלל במציאות. יש מגדולי ישראל שחיברו ספרים נגד ה"מסכילים" או גם עבורם, שלכן הם השתמשו לעיתים במושגים מלשונם הקלוקלת ובכללם במושג "רגש" באופן מעוות, אך לא כמושג מכונן ורק בדרך אגב ולעיתים רחוקות הם השתמשו במושגים הפיקטיביים של "תת-מודע" או "תת-הכרה", אך במשמעות הפוכה מיוצרי פיקציות אלו, כדי "להוציא מליבם" [מס' ע"ז (יד:), רש"י ד"ה איערומי].
"תת-המודע" הומר אצל רבים באקדמיה במושג "תת-ההכרה".
"תת-המודע" הומר אצל רבים באקדמיה במושג "תת-ההכרה".
המרה זו התרחשה לנוכח ההפרכות של יסודות המדע על-ידי פיזיקת הקוונטים וההודאה בכך, שאין למדע כל יכולת הבנה במהות המציאות (אונטולוגיה) [הניתנת להבנה רק באמצעות המסורת האלוקית מהר סיני], אלא יש לה רק הבנה שטחית על-פי ההכרה הארצית והחומרית של האדם (אפיסטמולוגיה).
לנוכח הגילוי דלעיל, הקורא הנבון יפנים שה"רגש" שנתפס בטעות עד היום כמשהו מטושטש שקיים כביכול באדם, התברר שלמעשה הוא אינו קיים כלל באדם. משל למה הדבר דומה, להחלטה של "סופרים", אנשי "מקצוע" באקדמיה והתקשורת, שלכל אדם יש אצבע שישית והם יתארו בפירוט את תכונותיו וכולם יבינו פחות או יותר למה כוונת המושג, אלא שקיימת בעיה "קטנה" שאצבע זו כלל אינה קיימת באדם. בעקבות ובהסתמך על "אצבע" מדומיינת זו נוצרו באקדמיה עוד "אצבעות", השביעית והשמינית וכן הלאה.
סיכום ביניים: בכל תחום לימודי המתייחס לאישיותו של האדם ובכל טיפול באישיותו, חייבים לחשוב אך ורק במושגים של התורה: הנפש – רוצה לספק את תאוות האדם, שיכול באמצעות בחירתו לזכך את הנפש ולרותמה לעבודת ה'. רק בלב האדם ולא במוחו נמצאים– הרוח, המחשבה, החכמה, הבינה, הרצון- הדעת, היינו, הבחירה המכריעה הבלעדית האם יש להשמע ליצר-הרע או הטוב. כמו כן יש גם להשתית את הטיפול על בסיס קיומה של הנשמה הנמצאת רק ביהודי. המחשבה נמצאת בלב והלב הוא המחליט כמובא במסכת פסחים [(מו:), (סג.) ועוד], וכדי שהמחשבה תצא לפועל יש לה נציגות במוח, כפי שכבר כתב הרמב"ן [שמות (יג,טז)] – "הלב והמוח שהם משכנות המחשבה". כמו כן, הובא במדרש "שוחר טוב" וב"ילקוט שמעוני" [ירמיה, סימן רצ"ו, אות י"ז] – „"אני ה' חוקר לב בוחן כליות". למה הוא מכיר הלב והכליות יותר מכל האברים, אלא העינים הולכות אחר הלב ואזנים הולכות אחר הלב ורמ"ח אברים אחר הלב ולפי שהכליות יועצות אחר הלב והלב גומר, לפיכך אינו מזכיר אלא אותם בלבד והקב"ה בוחן אותם..."כי כל לבבות הוא דורש", אלו שני לבבות יצר טוב ויצר הרע“.
כל זה הוא בניגוד מוחלט לפסיכולוגיה הנוצרית האקדמית המוקצנת, שעל פיה פועלים כל מטפלי הנפש, כולל אלו המטפלים/ות הטוענים/ות שהם/ן חזרו בתשובה, אך עדיין הם/ן שקועים/עות באותה טומאה חשוכה נוצרית מוקצנת הדוגלת בכך, שאין נשמה ואין יצה"ר ויצה"ט וששאר המושגים שהוזכרו לעיל נמצאים רק במוחו של האדם ולא בלב כמובא בכל המקורות, שלדידם הלב הוא רק משאבת דם ועל פי כפרנות זו הם מטפלים/ות ובכך מרסקים/ות את אישיותם/ן הרוחנית של המוטפלים/ת, אף שבחייהם/ן הפרטיים הם מודים שיש נשמה והיצרים הנ"ל.
עם תחילתו של עידן פיזיקת הקוונטים, שממציאיה גרסו (לאחר "ניסוי שני הסדקים") שגם אלקטרון יכול להשפיע מרחוק באמצעות כח רוחני על אלקטרון אחר לזוז ממקום אחד למשנהו, לא היה ניתן להמשיך בהקצנה האקדמית הפרימיטיבית הנוצרית של יסוד הארציות והחומריות, היינו, שכל המציאות ובכללה האדם מורכבת מחומר מוחלט ושכל דבר בגוף זז רק כתוצאה מכך שדבר פיזי אחר מזיזו. לכן, מאז הפנמה חלקית של עידן זה באקדמיה, החלו כוהני הדת הנוצרית-פרוטס' של האקדמיה במדעי החברה לנסח את התנהגות האדם כבנויה רק על המושג הפיקטיבי של ה"רגש", הכופר בכל יסודות התורה. לכן, הפך גם המוח באקדמיה ל"מוח רגשי", הפועל אוטומטית כמו בבעלי-חיים, אלא אם יאלפוהו (יאמנו אותו) אחרת, בכפוף למבני החשיבה הנוצרית- פרוטס' של השוויון בין האדם לבעלי-חיים ושל הדטרמניזם.
ב. בטחון עצמי – במקורותינו מופיע תמיד מושג הבטחון כדבר חיובי, כאשר בוטחים בה' ואילו כאשר בוטחים באדם מופיע מושג זה כדבר שלילי ביותר ובפרט כאשר האדם בוטח בעצמו המוביל לגאוה שהיא שורש של כל המידות הרעות. לעומת זאת, מבנה החשיבה הנוצרי-פרוטס' של הארציות והחומריות ובפרט תת-המבנה הקלווניסטי של המצליחנות, כופרים בתורה ודוגלים רק בבטחון האדם בעצמו ובכישוריו וכך מחדירים מטפלי הנפש האקדמיים במטופל את הצורך בטיפוח הבטחון העצמי שלו ולא את הצורך בבטחון באלוקים. גם כאשר מטפלי הנפש הללו החליטו שהם חזרו בתשובה, הם ממשיכים להשתמש לצורך הטיפול במושג זה. לעיתים כדי לצאת ידי חובה, הם מזכירים את המושג הסותר "הבטחון באלוקים", רק כמושג זניח, כדי שהם לא יתפסו כמי שכופרים בתורה.
ג. שיטת קרל רוג'רס – היסודות הנוצריים הדטרמניסטיים והשיויוניים של שיטתו התקבלו כמעט על כל המטפלים. על פי נצרות זו, כיון שאין בחירה-חופשית, לכן אין להאשים את האדם במעשים פסולים או מגונים ולכן כולם שוים ואף אחד אינו רשאי לומר לשני שהוא אינו מוסרי ולהוכיחו. לכן, כל מטופל ניתן לקבלה בלתי-מותנית כלגיטימי ובלא כל יכולת לשלול את חשיבתו, דיבורו ומעשיו. שורש הבעיות הנפשיות של האדם לפי שיטתו החומרנית של רוג'רס, אינו נעוץ באי-קיום המצוות וחוסר אמונה ובטחון בה' כמופיע בתורותינו, אלא אך ורק עקב הפער בין ה"עצמי האידיאלי" לבין "העצמי בפועל" ולכן אם האדם יתנהג כמו בעל-חי שאין לו פער זה, נפשו תהיה מאוזנת ומושלמת.
כל הנ"ל מהווה כפירה מוחלטת בכל התורה, ועל פיה ניגשים מטפלים "חוזרים בתשובה" אל המטופל. כמובן שכאשר מעירים להם, הם מתגוננים ואומרים שהם לא ממש חושבים כך.
הם לא חושבים כך אולי כשהם בביתם אך לא בחדר הטיפולים, שהרי כך לימדו אותם באקדמיה ואם הם חושבים אחרת זה כבר אינו טיפול פסיכולוגי וכמו שאמר חוקר דתי באקדמיה – "כשאני בבית אני יהודי וכשאני נמצא בעבודה האקדמית אני כופר ולא יהודי". פיצול-אישיות זה כבר נוסח על-ידי ה"מסכילים" – "היה יהודי בביתך ואדם (היינו, גוי) בצאתך".
ד. דיכאון – מושג זה הומצא על-ידי הנצרות האקדמית, מהשורש של ד.כ.א. כדי שניתן יהיה ליצוק לתוכו את ארבעת מבני החשיבה המרכזיים של הדת הנוצרית הפרוטס'. 1. האיסור החמור להסתמך על המסורת האלוקית מסיני לשם הבנת הנפש והלכי הנפש. ההסתמכות חייבת להבנות אך רק על פי סברות- כרס של הפסיכולוגים. הניסויים והתצפיות שאמורים להוות גיבוי לסברות אלו חייבים להיות מותנים ומכורים מראש אך ורק על-פי הפרמטרים של חוקי הדת הנוצרית על מבניה ותת-מבניה ועל מודלים ותיאוריות שנוצרו על ידי מבצעי התצפיות או קודמיהם, כדי שהכוון הכללי יתקבל כפי המצופה, בבחינת " 'נבואה' המגשימה את עצמה". מסיבה זו כבר עשרות שנים מתייחסים באקדמיה במערב ל"מחקרי" הפסיכולוגיה ולכל מדעי החברה והרוח, רק כנרטיב של הצהרות פוליטיות-חברתיות-אישיות.
2. סברות אלו חייבות להתבסס על "משקפיים" ארציות וחומריות בלבד.
3. סברות אלו חייבות להתבסס על שיויון פנאטי בין יהודי לגוי ובין איש לאשה ובינם לבין ילד וילדה וכל אלו בינם לבין בעלי החיים ומסיבה זו נערכים ניסויים על התנהגות האדם גם על-פי התנהגות של בעלי-חיים.
4. אין בחירה חופשית ולכן אין התנהגות שלילית של האדם גורמת לו למצב נפשי חולני, שהוביל אותו למצב של "הרגל נעשה טבע", אלא מומים נפשיים מולדים אצלו או אצל מחנכיו או סביבתו, כמו תירוציו של הרקדן הגרוע שהמרצפות העקומות גורמות לכך. לכן הומצא המושג של "רגישות". נוכל לבדוק זאת לגבי ניסוח הסיבות של הפסיכולוגיה לגבי המושג "דיכאון".
3. סברות אלו חייבות להתבסס על שיויון פנאטי בין יהודי לגוי ובין איש לאשה ובינם לבין ילד וילדה וכל אלו בינם לבין בעלי החיים ומסיבה זו נערכים ניסויים על התנהגות האדם גם על-פי התנהגות של בעלי-חיים.
4. אין בחירה חופשית ולכן אין התנהגות שלילית של האדם גורמת לו למצב נפשי חולני, שהוביל אותו למצב של "הרגל נעשה טבע", אלא מומים נפשיים מולדים אצלו או אצל מחנכיו או סביבתו, כמו תירוציו של הרקדן הגרוע שהמרצפות העקומות גורמות לכך. לכן הומצא המושג של "רגישות". נוכל לבדוק זאת לגבי ניסוח הסיבות של הפסיכולוגיה לגבי המושג "דיכאון".
רגישות יתר – "מי שניחן ברגישות יתר", היינו, הוא כביכול אינו אחראי למעשיו, אלא נולד עם מום רגישותי.
אוירה רגשית שלילית במשפחה – ביקורת יתר, העדר חום ואהבה, דחיה חברתית, אלימות פיסית או מילולית, הורים עם דיכאון. היינו, אין בחירה-חופשית וכביכול דחפיו החייתים מעוצבים באמצעות דחפים חייתיים של הסובבים אותו מגיל קטן.
כמו כן, מופיעים גם כאן הנשאים הסרטניים הרוחניים של הפסיכולוגיה של השיויון השטחי הנוצרי, בין איש ואשה ובין יהודי לגוי ללא אבחנה.
כמו כן, מופיעים גם כאן הנשאים הסרטניים הרוחניים של הפסיכולוגיה של השיויון השטחי הנוצרי, בין איש ואשה ובין יהודי לגוי ללא אבחנה.
על פי מבנה-החשיבה של הארציות החומרית, קיימת גם כאן התעלמות מרמת יראת-השמים, אמונה ובטחון, אהבת ה' והדבקות במידותיו והחינוך לדקדוק במצוות והחינוך לעמל התורה, המהוה חוסן מרכזי ביכולות הילד והילדה להגיע לשורה של בחירות טובות מול יצר הרע המסית אותו לחקות התנהגויות שליליות ו/או לפרשן את התנהגויות הוריו כשליליות וכל זה נובע מבסיס התפיסה הנוצרית האקדמית, שאין לאדם בחירה-חופשית ושהוא והחיה שווים מבחינה זו.
גורם ביולוגי – חלק מהדכאונות נגרמים עקב הפרשת חומרים מסויימים במוח, שגורמים לדיכאון. גם כאן מתקיים אותו מופע המציג את האדם כמי שאינו אחראי למעשיו, כבעל-חי המופעל באמצעות דחפים כתוצאה מהפרשות במוח.
מופע זה פועל בעיקר על מדעני הפסיכולוגיה בארצנו, הרואים עצמם כתת-תרבות נחיתית מול האקדמיה הנוצרית של הגוים ולכן מופעל עליהם אחד מהסימפטומים של תת-התרבותיות, היינו, חוסר יכולת הפנמת השינוי שחל בתרבות-האם שלהם – הנצרות הפרוטס' האקדמית של הגויים.
בעקבות מהפכת פיזיקת הקוונטים לפני למעלה ממאה שנים ותחילת ההכרה בקיום הבחירה. רבים ממדעני "מדע המוח" באירופה ובארה"ב מודים שיש לנסח את ההפרשות במוח אחרת – ,,בנוכחות סימפטומים של דיכאון בנפש מופיעים הפרשות שונות במוח המעצימים דכאונות אלו". לכן אם האדם יבחר בחירה טובה להלחם בהדרדרות הרוחנית שלו, לעלות ממצב של דיכאון למצב של שמחה ולרומם את הכבוד האישי שלו (ולא חלילה את התחושה הכפירתית של "בטחון עצמי", "בטחון האגו"), מיד ייעלמו הפרשות אלו.
אמנם אם יש בו בגלל בחירתו הרעה את מידת העצלות ובפרט סביבה פסולה של פסיכולוגים, יועצים חינוכיים ופדגוגים (תחום שהומצא על-ידי מלכנתון מראשי הנצרות הנ"ל), ש"יבינו" אותו ואת דחפיו ויסיתו אותו שיש לו מום נפשי בלתי ניתן לתיקון בחירתי, בוודאי שהוא חייב מייד לקחת טיפול תרופתי.
אמנם אם יש בו בגלל בחירתו הרעה את מידת העצלות ובפרט סביבה פסולה של פסיכולוגים, יועצים חינוכיים ופדגוגים (תחום שהומצא על-ידי מלכנתון מראשי הנצרות הנ"ל), ש"יבינו" אותו ואת דחפיו ויסיתו אותו שיש לו מום נפשי בלתי ניתן לתיקון בחירתי, בוודאי שהוא חייב מייד לקחת טיפול תרופתי.
הפרשות אלו במוח הינם מצב חמור, אותו מגדיר הרמב"ם ב"שמונה פרקים" כ"קניין חזק בנפש", שבכל זאת כותב הרמב"ם עליו שהוא יכול לשנותו על ידי בחירתו, באמצעות מעבר לקצה השני, כדי להגיע ל"שביל-הזהב" הידוע של הרמב"ם. על כך כבר אמרו גדולי בעלי המוסר, שלעולם ובכל מצב יעבוד האדם על עצמו לבחור בשביל הזהב האמצעי בין "אנכי עפר ואפר" לבין "כי בצלם אלוקים ברא את האדם", כי יצר-הרע מסיתו כל הזמן לבחור דווקא באחד משני הקצוות. הוא הדין בענין החרדה, חייב האדם לבחור את שביל-הזהב בין "גילו ברעדה", לבין "אשרי אדם מפחד תמיד" [משלי (כח,יד)] שמא ישכח דברי תורה [מס' ברכות (ס.)] וכך יש לחנכו מגיל ילדות בעיקר באמצעות דוגמא-אישית ואם זה לא נעשה, מחנכיו האחרים חייבים לזהות זאת מוקדם ולחנכו לכך. כפייתיות, הוא גם מושג שהומצא מאותם סיבות, כדי להסיר את האחריות מעל האדם, שכתוצאה ממספר עבירות שהוא עשה ומחוסר ביראת-שמים שלו, הוא הביא את עצמו למצב כזה של "קנין חזק בנפש".
ה. איד – אגו – סופר אגו: מושגים אלו נוצרו בסוף ה- 119 למניינם, עלי ידי המשומד הפרוטס' זיגמונד פרויד, כאשר המדע הגיע לשיא שגעון הגדלות, כשכוהניו ניהלו תעמולה מחוללת ודאות, על ה"ידע" המוחלט כביכול של נציגי המדע. בתעמולה זו התקיים הכלל של "לפני שבר גאון", כאשר מספר שנים לאחר מכן הופרכו כל יסודות המדע המודרני ובראשם היסוד האובייקטיבי באמצעות פיזיקת הקוונטים ולתוך המדע והחברה המערבית מתחילה לחלחל העובדה העגומה, שאין ביכולתו של ה"מדע" להבין דבר על המציאות ובכללה נפש האדם ותהלוכותיה, כאשר המדע יכול ליצור רק שפת סיפורים סובייקטיביים פיקטיביים לגבי מה שמתרחש בתוך האדם ומחוצה לו.
פרויד המציא מערכת נפשית הבנויה על יסודות החומריות, הדטרמניזם והשוויון בין האדם והחיה של הנצרות הנ"ל. הוא המציא שני דחפים חייתיים הזויים שעל פיהם פועל כביכול האדם, "הדחף המיני" ו"הדחף התוקפני", הנע בין "הכאב" ו"העונג" וקרא לכך "פסיכו-אנליזה", כשהוא פועל כל ימיו לשכלל את הדחף הראשון שהוא המציא.
במסגרת דחפים אלו, פועלים כיום כמעט כל הפסיכולוגים (פדגוגים, יועצים חינוכיים, קאוצ'ינג, נ.ל.פי. וכו'), כולל אלו שאמורים היו לחזור בתשובה, כשהם מנסים להסתיר את העובדה שיסודות אלו מנחים את הטיפולים שלהם.
במסגרת חייתית זו, הוא הגדיר את התפתחותו של האדם-חיה על-פי מספר שלבים:
איד – מטרתו סיפוק מיידי של הדחפים, כשמטרתו חיפוש העונג וההמנעות מהכאב.
אגו – המתווך בין דחפיו לסביבה.
סופר אגו – גיבוש המצב של ההתחשבות בין צרכי הדחף החייתיים שלו לבין צרכי הדחף של הסביבה האנושית.
סופר אגו – גיבוש המצב של ההתחשבות בין צרכי הדחף החייתיים שלו לבין צרכי הדחף של הסביבה האנושית.
ו. תודעה – ותת-מודע: כדי לטפל בבעיות הנפש, יש להעלות "זכרונות רדומים" של "כאב" שכביכול נשכחו ושקעו כביכול בתת-מודע, בחזרה לתודעה באמצעות דיבוב מלאכותי של המטפל ואז כביכול יפתרו כל בעיותיו הנפשיות של המטופל. מושגים אלו הומצאו לאחר הקצנת היסוד הנוצרי של הארציות-החומרית לכדי מטריאליזם, היינו, שהמציאות עשויה רק מחומר והלב הינו רק משאבת-דם וכל מה שהאדם קולט מ"בחוץ" ומידות האדם (קנאה, שמחה וכו') ש"הפכו" רק לפולסים חשמליים במוח, זכרון, מחשבה, חכמה, בינה והרצון-הדעת, הכל מתרחש רק במוח.
לאחר מהפכת פיזיקת הקוונטים, כאמור לעיל, החל לחלחל לאט השינוי. מושג "התת- מודע" הוחלף ב"תת-הכרה" כאשר חלקים שהיו כביכול ב"תת-מודע" שוייכו ל"תת-ההכרה". הובן, שיש גם רוחניות בתוך האדם. והבדותה של "מנת משכל" (I.Q.) הוחלפה בבדותה הזויה יותר של "מנת רגש" (E.Q.) ו"אינטליגנציה רגשית".
ז. היפנוזה – באמצעות ההיפנוט ניתן, בשיטת "הטלאי", לתקן בעיה תפקודית נקודתית, אך לא לרפא את האדם באמצעות "טיפול שורש". פרופ. קרסו, מגדולי המומחים להיפנוט רפואי, כבר התבטא – ,,כאשר באה אלי אמא עם בעיות של גמגום, חרדה וכדומה של בנה, אני מסביר לה, שבאמצעות ההיפנוט אני אוכל אולי לפתור בעיה מקומית, אך בסופו של דבר הבעיה "תקפוץ" לו במקום אחר ואף תתכן שהיא תפרוץ בצורה הרבה יותר קשה“.
ח. הפסיכולוגיה הביהווררוריסטית (ההתנהגותית) של סקינר – בעקבות ההבנה במערב שהפסיכואנליזה הפרוידנית פשטה את הרגל ושלא ניתן לדמיין שניתן להבין את נפש האדם באמצעות סברות-כרס של תיאוריות ומודלים, החל סקינר ביתר צניעות להתייחס ל"ידע" הפסיכולוגי והתמקד בנסיון לאלף בשיטה כפרנית רק את התנהגות האדם, אך גם הוא נשען על מבני-החשיבה הנוצרית-פרוטס' ולכן גם ביצע ניסויים בבעלי-חיים ואותם הוא יישם על בני-אדם.
הוא המציא "תבניות" ו"חיזוקים" ובדק את השפעת סברותיו על התנהגותן של היונים, שהובילו לפיתוח על בסיס חומרני-ארצי, "מכונות" למידה להוראה בבתי-ספר.
ט. קאוצ'נג, טיפולים רגשיים NLP, CBT, מוח אחד, הילינג, רייקי – כח המחשבה, הטיפולי מטוטלת, טיפולי אנרגיות, רפלקסולוגיה, שיאצו, טיפול דינמי, דמיון מודרך, 3 צעדים, 12 צעדים, השיטה הנרטיבית, תלת-מימדי או שלשה מימדים, שיטות "דרך התורה" וכו' – מן הסתם, אולי תוך כדי כתיבת שורות אלו צצות להן כפטריות אחרי הגשם עוד "שיטות", שהמשותף לכולן הוא הזנחת דעת התורה שקיבלנו מכל רבותינו, שעל פי דעת התורה, כל בעיותיו הנפשיות ו/או הבעיות הגופניות של האדם שנוצרו עקב בעיותיו הנפשיות, יכולות להיפתר רק על-ידי מי שמילא כרסו בש"ס ופוסקים באחדותיות ונחשב על ידי גדולי הדור ללמדן גדול שקיבל מרבותיו את דרך המוסר של רפואת הנפש והומלץ על ידם כמי שראוי לטפל באנשים חולים.
כל שיטות הנ"ל ואלו שיצוצו בהמשך ובעתיד בנויות או על הדגשת מרכבת הטומאה הנוצרית האקדמית ולעתים תוך ערבוב סממנים מהטומאה של המזרח או להפך, שההדגשה היא מטומאת המזרח בתוספת סממנים של מרכבת הטומאה הנוצרית אקדמית, או בלי ערבוב ולעתים ישירות מהכנסיות הנוצרית. המשותף לגבוב שיטות אלה – שנזקיהם אדירים והם הורסים את האישיות הרוחנית של היהודי ועוזרות רק לעתים רחוקות, אם משום "הבא ליטמא פותחים לו" ו/או משום אמון מוחלט של המטופל המבצע כרובוט את דברי המטפל ולא משום "השיטה" שבה דוגל המטפל.
המטפלים, המונעים ממכרה הזהב ותעשיית כסף שמפיקים "הטיפולים" ו"השיטה", ראש מעייניהם הוא להסוות את מקורות שיטותיהם ולשכנע שאין מדובר ח"ו בטומאה, מינות ועבודה-זרה נוצרית או סינית וכיוון שאין כמעט לאף אחד את הידע לבחון את ההסוואות, הם כבר הפילו חללים רבים ובפרט שיש המתמחים בסילוף, בשקרים, בהשמטת קטעים מפלילים והוצאה מההקשר של מקורותינו. הם יודעים לשקר בלי למצמץ בעינים, לעיתים לא לפני שהם הצליחו להפיל בפח מוצי"ם, דיינים ובתי דין שהתפתו לתת להם הכשר, כשהמטפלים מספרים שהם כל הזמן מודרכים על ידי נותני ההכשר ולמעשה מדובר להפך או כמעט להפך, ואומרים בשיא הרצינות שהשיטה בנויה כולה או מגויירת כולה על פי התורה.
המטפלים, המונעים ממכרה הזהב ותעשיית כסף שמפיקים "הטיפולים" ו"השיטה", ראש מעייניהם הוא להסוות את מקורות שיטותיהם ולשכנע שאין מדובר ח"ו בטומאה, מינות ועבודה-זרה נוצרית או סינית וכיוון שאין כמעט לאף אחד את הידע לבחון את ההסוואות, הם כבר הפילו חללים רבים ובפרט שיש המתמחים בסילוף, בשקרים, בהשמטת קטעים מפלילים והוצאה מההקשר של מקורותינו. הם יודעים לשקר בלי למצמץ בעינים, לעיתים לא לפני שהם הצליחו להפיל בפח מוצי"ם, דיינים ובתי דין שהתפתו לתת להם הכשר, כשהמטפלים מספרים שהם כל הזמן מודרכים על ידי נותני ההכשר ולמעשה מדובר להפך או כמעט להפך, ואומרים בשיא הרצינות שהשיטה בנויה כולה או מגויירת כולה על פי התורה.
ראשי הפיזיקה החדשה החלו לחפש את משמעות של מציאות האדם במזרח הרחוק ובעקבותיהם החלה כידוע נהירת צעירים מהמערב לשם, כדי למצוא את המשמעות האמיתית יותר של החיים וכאשר הגיעו לשם צעירים יהודיים, אמרו להם ראשי הכתות שם שיחזרו לחפש משמעות זו אצל חכמי היהודים, כי שם אצלם מצוי מקור החכמה ואכן גם גויים מהמזרח-הרחוק באים לישיבות בישראל, כדי לנסות להבין את החכמה האמיתית של התורה, והתלמוד תורגם במזרח הרחוק לשפתם.
פיזיקה חדשה זו יצרה אינספור בעיות מושגיות במדע ובמשמעות הבנת התפיסה האנושית.
מדעני פילוסופיית המדע החלו להבין שישנה בחירה-חופשית והובן שמה שנמצא "בחוץ" הוא למעשה נתון בתוך האדם ומשועבד להבנת בחירתו ולמעשה כל המדע נשען רק על "תדמיתיות" ונרטיבים (סיפורים).
נוצרו תחומים משלבים – פיזיקה ופסכיאטריה, הרדמה וחקר התודעה וכו'.
נוצרו תחומים משלבים – פיזיקה ופסכיאטריה, הרדמה וחקר התודעה וכו'.
נביא התבטאויות של מדענים בעלי שם עולמי בתחומם (Blip- Lord of the mind film- Down the Rabit Hall):
פרופ. ג'פרי סטינובר (מומחה בפיזיקה ופסיכיאטריה - נשיא הקתדרה לפסיכולוגיה והדתות באוני' הרווארד) –
"החומר אינו מה שחשבנו שהוא במשך זמן כה רב. אנשי המדע תמיד ראו בחומר מעין "הדבר האולטימטיבי", במובן זה שהוא סטטי וצפוי מראש... הפסיכיאטריה אינה מעניקה חופש פעולה מספיק לבני האדם. פעולות רבות, לא כולן, מתוייגות כ"בעיות פסיכולוגיות" בעוד שבעצם מדובר בבחירות שגויות. אנחנו מעצבים את גורלנו באופן מודע".
פרופ. ג'ו דיספנזה (ביוכימיה, כירופרקטיקה, נוירו- כימיה וגנטיקה) –
"אנחנו מעצבים את גורלנו באופן מודע, מנקודת מבט רוחנית ואנו מוסיפים לכך את הרעיון, שבכל מחשבותינו ביכולתנו להשפיע על חיינו והמציאות שלנו, כי המציאות היא החיים. כשאני בורא את היום שלי, אשפיע על שדה הקוונטים. האם אכן "המשקיף" (= התודעה) צופה בי כשאני עושה את זה ויש בי היבט רוחני...המוח אינו מבחין [= אלא רק הלב מבחין] בין מה שהוא רואה בסביבתו לבין מה שהוא זוכר".
פרופ. אמיט גוסוואמי (פילוסופיה של פיזיקת הקוונטים) –
"כדי להכיר בעצמי הקוונטי, להכיר במקום שיש לך בחירה אמיתית".
פרופ. פרד אלן וולף (מחבר ספרים רבים בפילוסופיית המדעים ופיזיקת הקוונטים) –
"אין דבר כזה "בחוץ" שמנותק ממה שמתרחש באדם בפנים. במהלך החיים שלנו יש בחירות שמותנות בכך שדברים ברמות קוונטום קטנות לא יסולקו...העולם התת-אטומי הוא שזה פנטזיה גמורה, שנבראה בידי פיזיקאים מטורפים שמנסים להבין מה לעזאזל קורה כשהם עורכים את הניסויים הקטנים שלהם...הפיזיקה התת-אטומית הומצאה כדי להבין מה קורה. אנו זקוקים למדע חדש, שמו "פיזיקת הקוונטים" והוא כפוף למגוון שלם של הנחות שנויות-במחלוקת, מחשבות, רגשות ותחושות לגבי מה שקורה באמת...כשאתה לא מסתכל (= על האלקטרון), זה כמו גל, כשאתה מסתכל זה כמו חלקיק...אנחנו יודעים מה עושה המשקיף (= התודעה), אבל איננו יודעים מי הוא. אין זאת אומרת שלא ניסינו למצוא תשובה. חיפשנו, נכנסנו לתוך ראשיכם, נכנסנו לכל הפתחים שבגופכם, כדי למצוא את המשקיף. לא מצאנו איש, אין אף אחד במוח... בקליפת המוח, לא בתת-קליפת המוח וגם לא במערכת הלימבית במוח. אין שם שום משקיף ועם זאת כולנו חווים את חווית ההשקפה על העולם שבחוץ".
"המפץ הגדול" (סיימון סינג, 2008, הוצ' ספרי חמד):
ליאון ברושוויג –
"ככל שיודעים פחות על היקום, קל יותר להסבירו" (עמ' 181).
פרופ. ג'ון פון ניומן (משומד, גאון מתמטי-פיזיקלי, מפתח ענפים רבים בכל תחום שהוא התעסק, כ"תיאוריית המשחקים", ב"פיזיקת הקוונטים" ובייצור פצצת האטום ועוד) –
"המדעים אינם מנסים להסביר, הם בקושי מנסים לפרש, הם בעיקר יוצרים מודלים. הכוונה במודל היא מבנה-מתמטי, שבנוסף לפרשנויות מילוליות מסוימות, מתאר את התופעות הנצפות" (עמ' 522).
פרופ. ריצ'ארד פיינמן (פרס נובל של פיזיקת הקוונטים) –
"בדרך כלל אנחנו מחפשים חוק חדש בתהליך הבא: בהתחלה מנחשים, אל תצחקו, זה הצעד הכי חשוב. אחר כך מחשבים את התוצאות, משווים את התוצאות לנסיון הבנוי על השערות...אל תשאלו את עצמכם כל הזמן איך זה יכול להיות, פשוט קבלו את זה שכך הדברים נעשים, כי אחרת תגיעו למבוי סתום".
פרופ. יקיר אהרונוב (חתן פרס ישראל, פרס א.מ.ת לפיזיקת הקוונטים, מדליית המדעים הגבוהה ביותר בארה"ב, מועמד פרס נובל ובעל "אפקט בוהם אהרונוב") –
"אין לנו שום מושג על הזמן“ (עמ' 381).
סיכום: המדע כיום נמצא בבלבול מושגי עצום. המדע יודע א', אך פועל ב'. גדולי המדענים יודעים שכל הדברים המשמעותיים באדם אינם נמצאים במוח אלא בלב ושיש בחירה-חופשית ושכל המציאות היא למעשה רוחנית, אך המדע אינו יכול להתנתק בפועל מהיסודות הנוצריים – הארציות-חומריות, הדטרמניזם והשוויון. הוא גם אינו מסוגל להתנתק מהמוח כגורם מרכזי, כי שם הוא יכול לבדוק ולעשות ניסויים ואילו בלב שבו הכל מתרחש באמת, אך הכל שם רוחני, אין לו כל שיג ושיח ושום כלים פיזיים למדוד שם שום דבר. כאן בארץ רק המדענים הגדולים ביותר יודעים אמת מרה זו, בעוד ששאר ההמון באקדמיה ובוגריה ממשיכים להתעסק בדמיונות וממשיכים להרוס את מטופליהם.
במספר ישיבות שהיו לי עם פרופ. ג'ואי ברנסטיין (מרצה בטכניון ה-M.I.T. , מראשי חוקרי תכניות הטיסות לחלל באוני' מרילנד וראש "המרכז לאמינות מערכות אלקטרוניות" באוני' ת"א), פרופ. אהרונוב ופרופ. שלמה שוהם (הנחשב במערב מראשי "הוגי" הדעות במערב, מחבר שמונים ספרים ואלף מאמרים בתחומים רבים, שקיבל כבר, מלבד פרס נובל, את כל הפרסים היוקרתיים בארץ ובחו"ל), הם מאד התלהבו מרעיונותי לפתור חלק חשוב מהבעיות המושגיות בפיזיקת הקוונטים ובבסיסה של החשיבה המדעית, באמצעות השמטת יסודות-הכפירה הנוצריים של הדטרמניזם, החומריות והשוויון שבבסיסו של המדע ופרופ. אהרונוב פעל ליצור כינוס של ראשי פיזיקת הקוונטים בארץ ומקבלי פרס נובל בפיזיקת הקוונטים בעולם, כדי שישמעו את רעיונותי.
אמנם הבעיה המרכזית במחקר המדעי עדיין נותרה, חוסר היכולת להתמודד עם העובדה שהנפש פועלת רק על בסיס רוחני-מוסרי ושהרוח, המחשבה, המדות, חב"ד, הרצון ושני היצרים נמצאים בלב.
אמנם הבעיה המרכזית במחקר המדעי עדיין נותרה, חוסר היכולת להתמודד עם העובדה שהנפש פועלת רק על בסיס רוחני-מוסרי ושהרוח, המחשבה, המדות, חב"ד, הרצון ושני היצרים נמצאים בלב.
לכן, מי שאינו יודע את כל אלפי המקורות המבארים את מידות האשה, האיש, הילד והילדה והיחסים ביניהם בהבנה אחדותית עם כל מה שקיים בליבו של האדם, כגון דברי רבי צדוק מלובלין, שעיקר הבינה של האשה פועלת ברוח שבלב ומשפיעה על החכמה והרצון ועיקר החכמה של האיש פועלת בליבו ומשפיעה כנ"ל (מקורות אלו ריכזתי כבר לפני עשרות שנים בלמעלה ממאה וחמשים עמודים), אל לו כלל להתקרב ולטפל בנפש היהודית ובפרט אם המטפל/ת אינם/ן מתנתקים/ות לחלוטין מכל ה"ידע" האקדמי הפרוטס', שכיום המטפלים/ות מהחוזרים/ות בתשובה וגם המטפלים/ות החרדים/ות שקועים/ות ב"ידע" זה לחלוטין ומזיקים לנפש יותר מאשר מועילים, כפי שכבר כתבו על כך גדולי ישראל והורסים לחלוטין את אישיותם הרוחנית של מטופליהם.
מרן רבי נסים קרליץ, גם ציין בפני עובדה זו וסיפר לי שהוא מבקש מנכדותיו לא לגשת כלל למבחנים בפדגוגיה ולכל המתלווה אליהם. גם אם נראה, שלעיתים המטפלים/ות מצליחים, הסיבה לכך היא: או משום ש"הבא לטמא פותחים לו" ו/או משום שהם הצליחו ליצור אמון מוחלט אצל מטופליהם כלפיהם והתמסרו לחלוטין בכל חום ליבם לעזור להם ולכן נשמעו להם המטופלים בצייתנות לתפקד כראוי מבחינה פיזית, בלא כל קשר לידע הנוצרי-פרוטס' אקדמי של המטפלים.
מושגי החומריות והארציות החילוניים (סקיולריזם) של הנצרות הפרוטסטנטית:
1. חומר – בלשון הקודש משמעות החומר הוא כל מה שמוגדר בדרך כלל בשלשת המימדים – אורך, רוחב, גובה ו/או נפח ומשקל, או לישות בלא ה"צורה" שלה, שהיתה רק בבריאת העולם. אומנם, בפנימיות החומר קיימת ישות רוחנית-מלאכית הנותנת לחומר את יכולת הקיום וכאשר אלוקים יאפס את רוחניותו של החומר, גם החומר יתאפס.
בעברית המודרנית, יצקה האקדמיה לתוך מושג זה תוכן נוצרי-פרוטסטנטי האומר שהחומר הוא ישות הבנויה מ"יסודות" ושהחומר המימדי בו הוא חזות הכל (מטריאל) ללא רוחניות, על פי מבנה-החשיבה הנוצרי של חומריות וארציות. פרוטסטנטים אלו שבחרו להיות "דתיים" במקום יהודים, מפרשים בלימודיהם המדעיים גם את האדם, כבנוי מחומר מוחלט ורוחניות מוחלטת על פי תפיסתו של ר. דקרט ואילו הפרוטסטנטים שבחרו להיות אתאיסטים ולתפוס את הצורך באמונה דתית (באליל, בשילוש הנוצרי או האמונה הפאגנית, היינו, הרב-אלילית בקיום כוחות, תופעות טבע, גרמים שמימיים וכו') כפי שהטיף מרטין לותר שמספיקה אמונה ללא צורך במעשים "דתיים", כי לדידו, כפי שכתב בחיבורו "על עבדות הרצון", המעשים ממילא מלווים תמיד בחטאים ולכן, אותם אתאיסטים גורסים שיש רק חומר מוחלט במציאות ושהרוחניות היא רק אשליה הנובעת משינויים של החומר באדם וישנם אתאיסטים הגורסים שקיימת "רוחניות", אך היא נתפסת גם בכלים ארציים על פי יסודות נצרות זו. על פי נצרות זו יש להבין וללמוד את המציאות, לא באחדותיות כלימוד התורה אלא לפצלה במידור וחילוק מלאכותי חומרי מקסימלי (לפקולטות, למחלקות, לחוגים) וב"ראש קטן", כגון היסטוריה, פיזיקה, לימודי עקרת בית, מדעי המדינה וכו'.
האתאיסט רואה את עצמו כפרוטסטנט סקיולרי – ,,תפיסה זו של הדת אומנם סילקה הצידה את יש''ו כאל, תוך שהיא מייחדת לו מקום [= ארצי וחומרי] של כבוד כמטיף ומורה דרך כריזמטי...(= תפיסה זו) זכתה להפוך למבנה הוודאות היסודי של תרבות המערב ביחס לדת“. ראה מקורות על כך, בספר "מגרסת הזהויות" עמ' 92 וכן ראה שם עוד בעמ' 110, כיצד ,,האקדמיה הישראלית המפנימה את ערכי התרבות הנוצרית המערבית תוך שינוי התוויות: מ"פרוטסטנטי" ל"מודרני", מ"פרשנות לותרנית לביבליה" ל"חזרה אל התנ''ך", מ"אתוס נאורות פרוטסטנטי" ל"השכלה עברית" (= מ"סקיולריות שויונית נוצרית" ל"שויון בנטל", "הדרת נשים" וכו' וכו'), התכנים הם אותם תכנים – רק התוויות שונו...במגמה להופיע כמהלך עצמוני פנימי של היהדות, כטרנספורמציה מבית ולא כקולוניזציה (תת תרבות) של זהות נוצרית“.
האתאיסט רואה את עצמו כפרוטסטנט סקיולרי – ,,תפיסה זו של הדת אומנם סילקה הצידה את יש''ו כאל, תוך שהיא מייחדת לו מקום [= ארצי וחומרי] של כבוד כמטיף ומורה דרך כריזמטי...(= תפיסה זו) זכתה להפוך למבנה הוודאות היסודי של תרבות המערב ביחס לדת“. ראה מקורות על כך, בספר "מגרסת הזהויות" עמ' 92 וכן ראה שם עוד בעמ' 110, כיצד ,,האקדמיה הישראלית המפנימה את ערכי התרבות הנוצרית המערבית תוך שינוי התוויות: מ"פרוטסטנטי" ל"מודרני", מ"פרשנות לותרנית לביבליה" ל"חזרה אל התנ''ך", מ"אתוס נאורות פרוטסטנטי" ל"השכלה עברית" (= מ"סקיולריות שויונית נוצרית" ל"שויון בנטל", "הדרת נשים" וכו' וכו'), התכנים הם אותם תכנים – רק התוויות שונו...במגמה להופיע כמהלך עצמוני פנימי של היהדות, כטרנספורמציה מבית ולא כקולוניזציה (תת תרבות) של זהות נוצרית“.
תחילתו, השתלשלותו והמשכו המתעצם בימינו של מאבק נוצרי זו [עד כדי דרדור עמנו לשער נ' של הטומאה, לפני הגאולה ("אור החיים הקדוש", שמות ג ח)], הינו באמצעות אחיזת עיניים בכל מוסדות האקדמיה המיסיונרית (המשתלשלות כולן מעשו, שהמאפיין שלו – "כי ציד בפיו"), רק עם תוויות מתחלפות שאינן יוצרות דחיה – ,,וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר [השטן, יצר הרע, שרו של עשו-אדום (ע''פ חז''ל) והנצרות האוונגליסטית שהיא המרכבה לטומאה (בספר הקבלה "קרניים" של רבי שמשון מאוסטרופולי)] למה זה תשאל לשמי“ (בראשית לב). מרן רבי י.ל. חסמן ביאר בספרו ("אור יהל", ח''ג) – „...שאומנם זהו שמי: "למה זה תשאל לשמי", כלומר, הלא כל שם מורה על מהות נושא השם וזו היתה תשובת שרו של עשו... היינו, שלא תחקור ולא תבדוק אחריו, שכל כוחו אינו אלא בסמיות עיניים ודמיונות“.
אכן, לא בכדי, עשיו (במילואו) = באותיות מתחלפות: ישוע (יש''ו), שבו התגלגלה נשמת עשו (אברבנאל, ישעיה (לה י)].
2. יסודות – בלשון הקודש פירושם ארבעה יסודות רוחניים (אש, עפר, מים ורוח) שמהם משתלשלים גם כל מה שנראה כחומר מימדי (זהב, נחושת, אשלגן וכו'), אך גם כאן האקדמיה הנוצרית יצקה לתוך מושג זה תוכן נוצרי – ארציות וחומריות, של 95 "יסודות" יציבים ועוד מספר "יסודות" לא יציבים המוגדרים כחומר מימדי מוחלט או בעל נפח ו\או משקל בלבד. ממבנה-החשיבה הנוצרי החומרי, נובעת גם ההערצה האלילית למיתרי הקול החומריים של הזמרים ולרגלי הספורטאים וזה מתבטא גם בשימוש בנעליהם ולבושם (נעלי ספורט, טריניגים\חולצות טריקו עם סמלים וכו') כמושא לחיקוי, תחושת גאווה במדליות שלהם וגאווה בפרסי הנובל, על ההצלחה בתחומים חומריים או ארציים של תושבי הארץ. אלו הן רק דוגמאות למה שנתפס כהישג של הלאומיות הנוצרית.
3. תודעה – מושג שהומצא באמצעות האקדמיה ונובע מההקצנה הדתית הפרוטסטנטית שחלה באקדמיה לגבי מבנה-חשיבה הפרוטסטנטי של הארציות והחומריות. על פי הקצנה זו, האדם הוא כולו חומר והלב הינו רק משאבת דם ללא נפש ולכן ההחלטות והתחושות אינן קיימות בלב, אלא הן קיימות כישות סקיולרית, היינו, חילונית במוח – התודעה, אף שישות מלאכותית זו היא בלתי נתפסת בחושים (מיסטית) ולכן היא יוצרת מעגליות וסתירה עצמית בניסוח הגדרת הקצנה זו.
שאר ההקצנות של מדע נוצרי זה, בנויות על מעגליות וסתירות עצמיות [פירוט סתירות אלו, בספרו של פרופ. מיכאל ביכלר "שלש מהפכות קופרניקאיות"]. אמנם, כיון שיצירת רוב ההקצנות של יסודות אלו נוצרו על-ידי האקדמיה שהוכתרה על-ידי מאמיניה של נצרות זו, כמוסד המחוקק הדתי העליון שלה, לכן ניתן להעיר על סתירות אלו, אך אסור לבטל את ההקצנות האלו. הקצנות פרימיטיביות ופאנטיות אלו ממשיכות עוד יותר להקצין והורסות את האושיות האנושיות של מה שמכונה "החברה והתרבות המערבית". "האקדמיה והחברה הישראלית" המהוות תת-תרבות, משועבדות בכפייתיות למוסד הדתי העליון של האקדמיה במערב אירופה וארה"ב ולכן מתקיים בחברה זו כאן בארץ הרס עצמי אובססיבי המתבטא באלימות קיצונית באחוזים גבוהים של רציחות, התאבדויות ומעשי אונס אכזריים, אך השיעבוד הכפייתי הנ"ל מונע בינתים מרוב בני חברה זו להסיק מסקנות ולהתגייר. מושג "התודעה" הומצא על ידי המשומדים ז. פרויד (ממציא הפסיכואנליזה) וקרל מרכס, שעשה בו שימוש רב-משמעי באידיאולוגיה שלו.
4. חילוני – משמעו בארמית "אדם זר" לקודש, או שאינו יהודי. מושג זה עוות על-פי הנצרות הפרוטסטנטית באמצעות עיוות מושגי מסקיולריות לחילוניות, שמשמעו כפי שהטיף מרטין לותר, שאין לעשות מעשים וטקסים כדי להתחבר לאל או לאלילים (השילוש או רוחניות רב-אלילית, כגון "כוחות" פיזיים או תופעות טבע). לותר הטיף וכתב (כמובא לעיל) שאת ה"דת" יש לצמצם רק לבשורה ותהילת החסד, אך את המציאות כולה יש לתפוס בצורה סקיולרית (חילונית).
אתאיזם נוצרי זה של הכומר מ. לותר קשור גם למבנה החשיבה הנוצרי-רפורמי של שלילת הבחירה, כי לפי לותר ממילא כל מעשה, גם מעשה דתי, מלווה בחטא, אף שלדידו זה לגיטימי להתחבר לרוחניות באמצעות מעשים וטקסים.
5. מדע – בלשון הקודש משמעו, כלל הידע וההבנה של כל המציאות המופיעים בתורות שבכתב ובעל פה, באמצעות השגות נבואיות שהועברו אלינו לראשונה במעמד הר סיני. האקדמיה הפרוטסטנטית בארץ ישראל יצקה לתוך מושג זה משמעות נוצרית הפוכה – כלל הידע הסקיולרי והמלאכותי על המציאות שהומצא, הנתפס באמצעות ה"תודעה" באמצעות מחקר מלאכותי במדעי הרוח ומדעי החברה ובמדעי הטבע באמצעות ניסויים, באמצעות חושים של הטבע האנושי באמצעות מיכשור, או בצורה חושית ישירה במעבדה, על בסיס המצאת מערכת השערות אנושיות (תאוריות).
לידע זה, מייחסים באקדמיה בארץ ישראל תוקף אובייקטיבי, אבסולוטי ולוגי, בכפוף למבנה-החשיבה הראשון של נצרות זו, הגורס שניתן להמציא בשלמות ידע שיהיה אמיתי, ללא כל מסורת שנמסרה והועברה מאלוקים.
האקדמיה הפרוטסטנטית השתלטה על כל מערכות החינוך ומתוך שגעון-גדלות החדירה תעמולה המתארת את המדענים במונחים אלוהיים, כשיא המוסר והחכמה וככאלו שאינם מסוגלים לטעות, בדיוק כשם שגרסו ראשי הנצרות הקתולית לגבי האפיפיורים והקרדינלים. תעמולה פנאטית וחשוכה זו יצרה מבני-חשיבה מחוללי וודאות לגבי האמינות המוחלטת של מחקרי המדע ותחומיה ולכן תחומים שונים נקראו בשם "לוגיה", על-שם הלוגיקה העוסקת בטיעונים של אמת מוחלטת – ביולוגיה, מיקרו-ביולוגיה, פסיכולוגיה, קרימינולוגיה וכו'.
מסיבה זו האידיאולוגיה המדעית היא האידיאולוגיה היחידה שעדיין שרדה, לפחות בקרב האספסוף בארצות תת-תרבותיות כב"החברה הישראלית" המנסה לגרוף לתוכה את הצבור החרדי ולהופכו גם כן לאספסוף מדעי, בנסיון לשכנע אותו באמצעות גחמות שכבר אבד עליהן הכלח, עד כמה המדע הוא "קדוש" ונחוץ למדינה ולחרדים עצמם.
מבנה חשיבה נוצרי-אקדמי זה ספג מפלה קשה החל משנת תרס"ה באמצעות המצאת תיאוריית פיזיקת הקוונטים ומאז נתפס המדען, האדם ויכולתו באקדמיות בחו"ל ובפרט בפילוסופיה של המדעים, כעלוב ומוגבל, בעל תפיסה סובייקטיבית כשיכולתה היחידה של האקדמיה היא רק להמציא סיפורים מדומיינים (נרטיב) של תאור המציאות.
כיום התנהלותה של האקדמיה היא מאד מוזרה והזויה. "מחקריה" נתפסים רק כאילו הם נכונים, אך מאידך הם נאמרים ונכתבים, מוכתבים ונכפים על האוכלוסיה באמצעות החינוך מגיל הגן והלאה, כאילו מדובר באמת מוחלטת, אובייקטיבית ולוגית. ראה להלן במעט הרחבה על כך, לגבי המושג "אידיאולוגיה".
מושגי השויון: מושג ה"שויון" הומצא בעברית המודרנית, מכיון שהוא יסוד מרכזי בנצרות זו ונוגד לכל מקורות התורה וכמובן שאינו קיים כלל בלשון-הקודש.
6. בהתבסס על שאר מבני-החשיבה הפרוטסטנטית, קיים שויון נוצרי גם לגבי אמינותן של אידיאולוגיות ופילוסופיות שהומצאו באמצעות שכל-אנושי (הפלורליזם הלגיטימי הגורף) וכן שויון של אמינות בין כל כתבי היד של כתבי הקודש. בתקופה הראשונה של נצרות זו – "ההיבראיזם" [על-שם שאיפת המוני הפרוטס' ללמוד עברית כדי שכל אחד יוכל להבין את התנ"ך] שהסתיימה לפני 250 שנים, ההתייחסות לכתבים אלו היתה ככתבי האל שיש לזקקם מטעויות וסילופים (סולה סקרפטורה) שביצעו בהם ראשי הנצרות מאז היווסדה. ברם, החל מתקופת "נצרות ההשכלה" (משנת 1750 למניינם), נצרות זו הקצינה עם התפתחות הדאיזם (ההתייחסות הרציונלית למושג האל) וביקורת המקרא והתלמוד, המדע הנוצרי המודרני החל להתייחס לאישי התנ''ך על הבסיס השויוני (בגובה העיניים) וראה בהם אנשים עם אותן חולשות אנושיות של כל פרופסור באוניברסיטה. ב-50 השנים האחרונות השויון הרפורמי האקדמי הקצין באופן כה גורף, עד כדי ראייתו את האל כאליל, בעל חולשות אנושיות והתנהגויות בלתי מוסריות. המדע הנוצרי המודרני, שהשויון הינו אחד ממבני החשיבה הקיצוניים והחשוכים ביותר שלו, בנוי לכן על "מחקר השוואתי" שמרוב קיצוניותו הפך ל"מחקר משוואתי" על בסיס משותף נמוך ביותר של מושגים סקיולריים (חילוניים). האקדמיה המציאה את המושגים המלאכותיים – ההיסטוריה והתרבות של העמים אותם חוקרים באקדמיה על בסיס מלאכותי ופיקטיבי, לגבי השווה והשונה שביניהם על בסיס של מושגים סקיולריים מלאכותיים (כגון: ארץ, שפה, לאומיות, "דת", תרבות, צבא, אכילה, ספורט וכו').
7. "חוקי הטבע" – גם מושג זה הינו תוצר-מושגי של נצרות זו שגובש באקדמיה על בסיס השויון-הנוצרי, היינו, אם מוצאים במעבדה קיומה של תופעה מסוימת כגון "כח" המשיכה או חיידק מסוים (חי-דק, מקורו בשוויון החומרי הנוצרי שבין כל דבר שזז מעצמו, לבעלי-חיים ולאדם) המזיק לאדם, מנסחים מספר פרמטרים שרירותיים לפי רצון החוקר ומבצעים מספר ניסויים שרירותי לפי רצון רגעי של החוקר, בתנאי שזה יתאים לתיאוריה הבנויה על מכלול השערות הכפופות ליסודות נצרות זו. אם התופעה מתקיימת בכל הניסויים שנערכו במעבדה, מיד נקבע הדבר כחוק שוויוני דוגמתי (ללא כל צורך נוסף להוכיח את נכונותו) המתקיים שוויונית בפאנטיות קיצונית תמיד, בעבר בהווה ובעתיד ובכל מקום – בגוף האדם, בכל נקודה על כדור הארץ ובמרחב הקוסמי האין-סופי. פאנטיות מדעית-אקדמית זו התמתנה מעט בעקבות פיתוח תיאוריית פיזיקת הקוונטים.
לדוגמא: כיום, במרכזים אקדמיים שונים [מלבד באקדמיות שהם ברמה של תת-תרבות, כגון בארצנו] אין כבר "חוקים" אלא הכל נתפס סובייקטיבית לפי בחירתו של ה"חוקר" או קבוצת "המחקר" וכן ישנה הסכמה שב – 95% מהיקום, מקום הנתפס כבעל אנרגיה אפלה, אין כמעט קיום לאותם "חוקי" טבע שהמציא המדע על סמך השערותיו.
לדוגמא: כיום, במרכזים אקדמיים שונים [מלבד באקדמיות שהם ברמה של תת-תרבות, כגון בארצנו] אין כבר "חוקים" אלא הכל נתפס סובייקטיבית לפי בחירתו של ה"חוקר" או קבוצת "המחקר" וכן ישנה הסכמה שב – 95% מהיקום, מקום הנתפס כבעל אנרגיה אפלה, אין כמעט קיום לאותם "חוקי" טבע שהמציא המדע על סמך השערותיו.
8. האבולוציה בנויה לחלוטין בקיצוניות על מבנה-החשיבה של שויון נוצרי זה וכן הדרוויניזם בנוי גם הוא על השויון הקיצוני הרפורמי, גם בין האדם לחיה (ראה באנצי' העברית, בע' לותר, בציור המופיע שם).
דרווין שהיה גם נוורוטי וגם פסיכופט כפי שהעיד עליו אביו במכתב (מובא ב"אבולוציה ויהדות", אברהם קורמן), ראה את עצמו לעתים כקוף ולעתים כאדם שמוצאו מהקוף. לכן נוצרה במדע נוצרי זה, שיטת-ריפוי באמצעות חיות\בהמות באמצעות התחברות רגשית אליהן, תוך סיגול תכונותיהן.
9. ספורט – החל מעידן השוויון הנוצרי-הפרוטסטנטי בין האדם לחיה, החלה התופעה ההזויה של חיקוי והערצת המיומנות של בעלי-החיים, בקפיצות שונות, ריצה מהירה, מעבר מהיר של מכשולים, המרדף אחר כדור והשגתו, כשם שהחתול רודף אחר העכבר ומשיגו וכו' והערצה לבני אדם (בלי זנב) המתאמצים להשתוות ל"רמת" מיומנות החיות. תחרויות בהמיות\חייתיות אלו מאופיינות גם באלימות חייתית של מעריצי הקבוצות הבהמיות ובהרעפת שבחים של "גאווה לאומית" על הזוכים במדליות על הצטיינותם בהתבהמותם בהשוואה לבני עמים אחרים או לקבוצות משומדים כאן בארץ וכיבודם על ידי ראשי השלטון גם כאן בארץ, על תוספת ה"כבוד" החייתי שהביאו למדינתם.
"החברה הישראלית" מקוננת ולעתים ממש מתאבלת על כך, שהיא לא "זכתה" להגיע לרמת הבהמיות הנדרשת כדי לזכות בשום חיקוי בהמי באליפות העולם. בכל תולדותיו של העם היהודי לא ידוע על שפל כה פרימיטיבי, חשוך וברברי שאליו הגיעו כתות משומדים, כפי שהגיעו אליו כתות המשומדים הנוצריות-פרוטס' המרכיבות כיום את "החברה הישראלית" ומנהיגיו, וגם זה הינו אחד מהסממנים של ירידת הדורות.
ב- 50 השנים האחרונות, חלה החמרה והקצנה בדת נוצרית זו כשהתווספו עוד סוגי תחרויות לשם חיקוי החיות.
כמו כן, מעריצים בני דת זו את התנהגותם של חיות טרף בהיאבקם למציאת טרף או למניעת חדירת חיות-טרף אחרות לשטחי מחייתם והחלו לייבא לארץ עוד לפני שמונים שנים ולפתח סוגי תחרויות של האבקות חייתית (התאגרפות וכו'), כאשר כל מתאבק מתאמץ לגלות נחישות גדולה יותר עם "רצח בעיניים" כמו אצל חיות הטרף, כאשר ההמון מריע ומעודד.
ל"נפש בריאה בגוף בריא" מספיקות 3 דקות של התעמלות בבוקר ולא פולחן חשוך, פנאטי והזוי המתגלה לעינינו כאן תוך חילולה של ארץ הקודש. גם מושגים נוצריים אלו "חינכו" את "החברה הישראלית" לרצח ואלימות מכל הסוגים.
היחס המעריץ לכלב הוקצן בעשורים האחרונים וב"חברה הישראלית". הכלב הועלה לדרגת אליל ומחנך הדור בתחום המידות – חמלה, נאמנות. הוא מהווה פונקציה חשובה במשפחה, עד כדי ציון שמו יחד עם שמות שאר בני המשפחה על דלת הדירה וכו' ולכן הוא זוכה לכבוד מלכים. נבנו עבורו פנסיונים מפוארים ומיוצרים עבורו תפריטי אוכל יקרים, לעומת העניים הנמקים לעיתים בעוני וברעב.
10. השוויון הפרוטסטנטי בין מבוגר לילד – במאות השנים האחרונות התפתחו תחרויות משחק ילדותיות (בניגוד לשחמט) גם למבוגרים ככדורסל, כדור יד, כדורגל וכו'. ביוון העתיקה היו תחרויות שונות בספורט שאמורות היו לבטא רק את ה"יופי" המגושם של הספורט וגוף האדם (חשיפת הגוף והשרירים בעירום וכו'), אך בעידן הנוצרי-הפרוטסטנטי, כיוון שהסיבה להתפתחות הספורט הינה חיקוי החיות והשוויון בין המבוגר לילד, יובאו ופותחו עבור המבוגרים סוגי משחקים ילדותיים נוספים רבים ותחרויות ילדותיות שונות. שוויון זה יצר גם איסור להכות ילד כדי לחנכו והתוצאה הינה הפוכה, שאחוז גבוה של ילדים מכים את הוריהם ומוריהם וכך הפכם "חינוך" נוצרי זה לתת-אדם.
בשנת תשע"ה דיווחו כמעט 90% מהמורים לחשיפה של אלימות כלפיהם, כולל פגיעה ברכושם וברכוש בית-הספר.
עקב שוויון מעוות זה, התאפשרה חשיפה של ילדים לסרטי אלימות ואונס כשם שנחשפים לכך הוריהם ולכן הם חונכו לאלימות מכל הסוגים כבר מילדות, כאשר מעשי פשע חמורים מתבצעים כיום גם על-ידי כמות גדולה של ילדים ונוער.
11. שוויון בנטל – מרטין לותר וז'ן קלוין לחמו לביטול המנזרים הקתוליים שם עסקו בלימוד רוחני ותפילות והעברת המנזר לאקדמיה, על בסיס של לימוד חילוני במסגרת "מדעי הדתות" ו"מדעי היהדות" של הנושאים הרוחניים והתפילות (ליתורגיה) וכפי שכתב לותר – "באקדמיה נוצרים הנוצרים" ("השפעת הנצרות הרפורמית על האוניברסיטאות", בתוך קובץ המחקרים באנגלית "הרפורמציה והאוניברסיטאות", ליידן, עמוד 9, שנת 1981) ושצריך ליצור שוויון בין כל יחיד בחברה באמצעות עבודה פיזית או צבאית כדי לתרום לחברה.
המאפיין הלבנטיני, הקיצוני בחקיינותו החולנית את תת-התרבות הפרוטסטנטית-רפורמית בארץ ישראל, דרבן אותה ליישום מושג נוצרי זה על תלמידי הישיבות ועל העוסקים בחקירת התורה בכוללים ללא הפוגה, עד כדי כפייה אלימה (כלכלית ופיזית) והפיכתה למדינה הפונדמנטליסטית היחידה בעולם הכופה ערך נוצרי חשוך ופנטי זה על החרדים, כמו שחיית-האדם קלוין כפה בעינויים את תושבי עירו ז'נבה, לנהוג על פי יסודות נצרות זו (ראה באנצי' העברית, ע' קלוין).
12. הדרת נשים – השויון הקיצוני של נצרות זו מתבטא בקיצוניותו בכל, גם בין איש לאשה ועל הנושא כיצד פותח שויון זה על-ידי מרטין לותר, התקיים קורס שנתי בשלוחת אוניברסיטת בר-אילן בצפת. על בסיס שויון פנטי זה, בוצעה כפיה דתית נוצרית זו באמצעות הסיסמה הדמגוגית הנ''ל על הציבור החרדי בעיר בית שמש לשם יישום שויון זה, כי כאמור לעיל, הקצנה דתית נוצרית זו ממשיכה להידרדר בהחמרותיה ביתר שאת, ב- 50 השנים האחרונות.
על בסיס שוויון זה, גם הגברים החלו ללבוש בגדים צבעוניים כשל נשים והנשים החלו ללבוש מכנסיים כמו הגברים.
מרן העיר על טירוף זה ושאל, מדוע היהודו-נוצרים אינם מולידים ילדים ומניקים אותם כמו הנשים. על בסיס שוויון מוקצן ומטורף זה הוכנסו הנשים לעבוד במקצועות גבריים בכנסת ומערכת המשפט, שם הופר שוויון זה, כי כיום יש יותר שופטות מאשר שופטים ואף במקצועות מלחמתיים בצבא הוכנסו הנשים ובכך אישיותם הפכה למפלצתית. הם לא גבר ולא אשה ואכן "הכרת פניהם ענתה בם" ומפניהן של רוב הנשים היהודו-נוצריות נעלמו העדינות, האצילות והחן היהודי וגם רובן של נשים אלו כאשר הן מתגיירות והופכות ליהודיות, היינו, לחרדיות, ניתן להבחין בפניהן על עברן.
לעומת זאת, הגברים המתגיירים השוקעים בעסק התורה, סימני העבר של פניהם נעלמים, כי עסק התורה מעדן את היהודי וממילא גם את חזותו.
לעומת זאת, הגברים המתגיירים השוקעים בעסק התורה, סימני העבר של פניהם נעלמים, כי עסק התורה מעדן את היהודי וממילא גם את חזותו.
13. השויון בין העני והעשיר – על אף ששויון זה יושם בבריה"מ באמצעות האידיאולוגיה הסובייטית, שכידוע נחלה כישלון חרוץ, עדיין ממשיכים לסגוד לחלק זה של נצרות זו, כיון שנצרות זו כפי שראינו לעיל, היא דת פרימיטיבית, דוגמתית ופנאטית וניתן לזהות חלק זה גם בארץ בלבוש הדתי של נשים וגברים, ההולכים עם ג'ינס קרוע ושחוק. הלבוש הדתי של הג'ינס בא לבטא את השויון בין האדם גס הרוח והנחות, לבין מי שאינו נחשב ככזה. מקורו של לבוש זה הוא בדרום ארה"ב, שם הולכים בלבוש זה האכרים, שלהם מיוחסים התכונות הנ"ל.
14. השוויון בין נושאי תפקיד דתי בכנסיה לאדם פשוט – בדתות הנצרות והאיסלם כוהניהם נהגו ללכת בלבוש המייחד את תפקידם כשהם לובשים גם את הסמלים של דתם, אך בנצרות הפרוטס', על פי יסוד השוויון של דת זו, כל ההמון חייב ללבוש בשווה למנהיגי דת זו את סמליה של דת זו וכולם נחשבים ככוהני דת זו בשווה ולכן כולם לובשים את סמליה הפולחניים של דת זו, כפי שראינו לעיל – בגדים צבעוניים של נשים לגברים ומכנסים לנשים, בגדים השווים לבגדי גסי הרוח השפלים (ג'ינס) כשהוא שחוק עם קרעים, נעלי גומי ולא נעלי עור מכובדים, גופיות טריקו בלא חולצה מעליהן ורצוי חולצת טריקו שחורה, כדי לסמל ולהבליט את השוויון בין אנשי עולם-התחתון לאדם מן הישוב, כי בזמנו רק פושעים הסתובבו ברחוב עם גופיות שחורות, אותן לובשים כיום משום השוויון גם אנשים מן השורה וגם מי שנחשב לקרדינל בדת זו בכנסיות הדתיות הפרוטס' וכן באקדמיה וב"ישיבות" החילוניות [הכנסיות הפרוטס' החילוניות של דת זו] – פרופסורים ואקדמאים הנושאים בתפקידי מפתח, כגון שופטים, שרים וכו'.
לכן, אין זה מפליא שאורח חיים הזוי ומטורף זה ההפוך מהסדר האנושי הטבעי מאז בריאת העולם יוצר אחוז גבוה ומבהיל של חולי-נפש, שלא היה במשך כל תולדות האנושות ובפרט שמרטין לותר ממציא דת מעוותת וחולנית זו, היה בעצמו חולה במספר מחלות נפש וניסה להתאבד פעמיים בהיותו במנזר האוגוסטיני.
לכן, אין זה מפליא שאורח חיים הזוי ומטורף זה ההפוך מהסדר האנושי הטבעי מאז בריאת העולם יוצר אחוז גבוה ומבהיל של חולי-נפש, שלא היה במשך כל תולדות האנושות ובפרט שמרטין לותר ממציא דת מעוותת וחולנית זו, היה בעצמו חולה במספר מחלות נפש וניסה להתאבד פעמיים בהיותו במנזר האוגוסטיני.
הזהות היהודית: מושג זה הומצא על בסיס מבנה-החשיבה הנוצרי של השוויון והסקיולריות.
הוא נוצר במטרה לבטא מכנה משותף שוויוני וחילוני, בין כל מי שיש לו תחושה וזיקה כלשהי לעמו מבחינה ארצית וחומרית ו\או עבר היסטורי משותף, כגון:
15. לאומיות – מושג שהומצא כדי לבטא את הנ''ל (ראה במילון אבן שושן, ע' לאומיות) כדי לאשש את האידיאולוגיה הלאומית הסינתטית בו קיים שוויון בין העמים על בסיס צר של ארץ ושפה. מושג זה יש לשייך יותר לנצרות הלותרנית שהדגישה את חשיבות הקבוצה [ה"קומונות" השיתופיות שבהם חיו תלמידי "אותו האיש" ואת "העם" (Volk)] מאשר לנצרות הקלוויניסטית, כי קלוין שם את האדם ואת היחיד במרכז מרחב ההויה האנושית והוא הדגיש יותר את המשותף האוניברסלי הכללי לכלל האנושות – ווליוס (ערכים), אתיות (מידות), רכושנות וקרייריזם. מסיבה זו השתייכו המשומדים בגרמניה לקלווניזם, אשר בו תלו המשומדים את תקוותם שיגרום לביטול התנגדות העם הגרמני לשילובם ויקל על נישואי התערובת.
16. הלאומיות הציונית – מושג הציונות הומצא באמצעות עיוות המושג "ציון". הציונות נולדה באמצעות הנצרות הרפורמית-פרוטסטנטית לראשונה באנגליה ובגרמניה בסוף המאה ה-18 למניינם על ידי הנוצרים הפרוטסטנטים, מתוך הקשר הבלעדי שלהם לתנ''ך [ושלילת הקנון הקתולי], המנבא על שובם של היהודים לארץ ישראל באחרית הימים באמצעות קיבוץ הגלויות הקמת ביהמ"ק והקמת מלכות ישראל, שלפי אמונתם יכשיר את ביאת משיח השקר שלהם.
לפי אמונת ההבל שלהם, זה יהיה רק לאחר שהיהודים יקבלו על עצמם את מבני-החשיבה הנוצריים הנ''ל, כדי לאפשר את נחיתתו של יש''ו ימ''ש על הארץ [לכן לותר סבר, שכדי שכל יושבי תבל יווכחו בנחיתתו הפיזית, העולם חייב להיות שטוח ולא עגול ולכן לותר השמיץ את קופרניקוס שכתב שמבנה העולם הוא כדורי הסובב סביב השמש וכינהו "שוטה שיצא נגד כתבי הקודש" (סיימון סינג, המפץ הגדול", עמ' 53, 2008, הוצ' ספרי חמד)] ושלדידם אמור לגאול את העולם ואם היהודים לא יקבלו על עצמם את הנצרות הרפורמית, על פי המסורת האוונגליסטית הם יושמדו (בספר "לפני היות הציונות", בפרק "רעיון שיבת ציון במחשבה הפרוטסטנטית באנגליה בשנים 1790-1840", עמ' 147 ו"במלחמת הלוחות" עמ' 25, י. שביט ומ. ערן, הוצ' "עם עובד", 2003.
התערוכה ב"ספרייה הלאומית" בירושלים בשנת תשע''ג – על מאמצי הקונסולים האמריקאים הפרוטסטנטיים בארצנו לעודד יהודים להתנחל). תנועה נוצרית-ציונית זו אומצה בכל ליבם על ידי היהודו-נוצרים, שהפכו גם הם לציוניים. כמובן שהמשומדים התחייבו למרוד בצו היהודי, שהשביע הקב"ה את ישראל שלא לעלות בחומה ולא למרוד בגויים [מסכת כתובות (קיא)].
על תיק השדרוג בתנועה הציונית באמצעות סילופים, שקרים ובורות מכוונת, כדי להתאים את יסודות דת זו לתנ"ך ותושב"ע, מונתה התנועה הציונות-דתית, העמלה כבר למעלה ממאה שנים "להוכיח" שאישי התנ"ך, התנאים, האמוראים וכו' למעשה חיו על פי היסודות של נצרות זו ולכן כך הם לומדים את כל המקורות, על בסיס יסודות הנצרות הנ"ל, כפי שהסביר מי שמכונה בציונות הדתית הרב קלנר שהיה מאד מקורב לצ. י. קוק ולכן "דייניהם" ו"רבניהם" אף שלעיתים הם מגלים בקיאות במקורות, זה אינו לימוד תורה ובכל רגע של לימוד שהם מקדישים ללימוד מקורותינו הם עוברים על עבירה של לימוד מינות וכבר מרן הרב ש"ך הסביר באחת מאיגרותיו, ש"מרכז הרב" כלל אינה ישיבה, ומסיבה זו הוציא ראש מוסד פרוטסטנטי זה שהיה גם הרה"ר את ספרי מרן "אבי עזרי", ועל כך שמח מרן שספריו נגאלו ממקום זה.
התערוכה ב"ספרייה הלאומית" בירושלים בשנת תשע''ג – על מאמצי הקונסולים האמריקאים הפרוטסטנטיים בארצנו לעודד יהודים להתנחל). תנועה נוצרית-ציונית זו אומצה בכל ליבם על ידי היהודו-נוצרים, שהפכו גם הם לציוניים. כמובן שהמשומדים התחייבו למרוד בצו היהודי, שהשביע הקב"ה את ישראל שלא לעלות בחומה ולא למרוד בגויים [מסכת כתובות (קיא)].
על תיק השדרוג בתנועה הציונית באמצעות סילופים, שקרים ובורות מכוונת, כדי להתאים את יסודות דת זו לתנ"ך ותושב"ע, מונתה התנועה הציונות-דתית, העמלה כבר למעלה ממאה שנים "להוכיח" שאישי התנ"ך, התנאים, האמוראים וכו' למעשה חיו על פי היסודות של נצרות זו ולכן כך הם לומדים את כל המקורות, על בסיס יסודות הנצרות הנ"ל, כפי שהסביר מי שמכונה בציונות הדתית הרב קלנר שהיה מאד מקורב לצ. י. קוק ולכן "דייניהם" ו"רבניהם" אף שלעיתים הם מגלים בקיאות במקורות, זה אינו לימוד תורה ובכל רגע של לימוד שהם מקדישים ללימוד מקורותינו הם עוברים על עבירה של לימוד מינות וכבר מרן הרב ש"ך הסביר באחת מאיגרותיו, ש"מרכז הרב" כלל אינה ישיבה, ומסיבה זו הוציא ראש מוסד פרוטסטנטי זה שהיה גם הרה"ר את ספרי מרן "אבי עזרי", ועל כך שמח מרן שספריו נגאלו ממקום זה.
הציונות הדתית עמלה קשה כדי לגייס כשלושים שקרים ועוד סילופים כדי "להוכיח" שהשבועות שהושבע עם ישראל אינן תקפות, ולכן חייבים להצמד לציונות הנוצרית הנ"ל.
הציונות שונה משאר האידיאולוגיות הלאומיות, בכך שהיא הפנימה את האנטישמיות הקיצונית, וראשיה [מכס נורדאו, ארתור רופין ובעקבותיהם שאר ראשי הציונות] פיתחו את "תיאוריית הגזע" האנטישמית לשם יצירת "פתרון ראשוני" לעם היהודי. הנאצים בתחילה אימצו תיאוריה זו, אך בסופו של דבר הם שיכללוה וניסחו עבור העם היהודי את "הפתרון הסופי".
גם בשנת תרצ"ג, כאשר היטלר עלה לשלטון, נסע רופין לברלין להנס גונטר, שכתב על "מדע הגזע הגרמני", כדי לייעץ לו בנושא "תיאוריית הגזע" [שלל מקורות וציטוטים על כך הובאו בספר "הציונות והמושבות", המופיע גם באתר "אזמרך בלאמים" ב"מסמכים".].
הרב עמיאל, נשיא תנועת המזרחי האשים בשנת תרצ"ז בנאומו בועידת המזרחי את הציונות הדתית, בתפיסה נאצית והיטלריסטית בשלב שהנאציזם עדיין גרס רק את "הפתרון הראשוני", כפי שפיתחו ראשי הציונות. הוא אף קבע – "...הלאומיות, לפי רוח הגויים, שביסמארק הניח את אבן הפינה שלה והיטלר חגג את חנוכת הבית שלה, לאומיות שכולה עבודה זרה, האם את זו נדמה לדת ישראל? זה כבר מראה על שיבוש הדעות ועל עירבוביא במחנינו"
["הבעיות הרוחניות בציונות", עמ' מ', הוצ' תנועת המזרחי, ת"א, תרצ"ז].
הרב עמיאל, נשיא תנועת המזרחי האשים בשנת תרצ"ז בנאומו בועידת המזרחי את הציונות הדתית, בתפיסה נאצית והיטלריסטית בשלב שהנאציזם עדיין גרס רק את "הפתרון הראשוני", כפי שפיתחו ראשי הציונות. הוא אף קבע – "...הלאומיות, לפי רוח הגויים, שביסמארק הניח את אבן הפינה שלה והיטלר חגג את חנוכת הבית שלה, לאומיות שכולה עבודה זרה, האם את זו נדמה לדת ישראל? זה כבר מראה על שיבוש הדעות ועל עירבוביא במחנינו"
["הבעיות הרוחניות בציונות", עמ' מ', הוצ' תנועת המזרחי, ת"א, תרצ"ז].
17. יהדות: לפני 250 שנים, חלה החמרה והקצנה בנצרות זו ובמדע המודרני שלה, שהחל להתייחס לכתבי הקודש כאל כתבים ארציים וחומריים שהומצאו על ידי בני אדם. אז גם מתרחש המעבר מזיקוק כתבי הקודש ל"ביקורת המקרא והתלמוד" והומצא מושג חדש – "ג'ודאיזם", שתורגם לעברית המשיחית המודרנית – "יהדות", מושג שאינו קיים כלל במקורותינו ומשמעותו: תפיסה ארצית וחומרית בלבד של "תורת היהודים, תורת ישראל" (מילון אבן שושן) כשהעיסוק בכתבי הקודש ותושב''ע מוגדר בנצרות זו בשם "מדעי היהדות". מטרת הקצנה נוצרית זו החלה מסיבה פוליטית, כדי להשמיט את הסמכות האלוקית מכתבים אלו ובכך לשמוט מהקתוליות את סמכותה.
18. אמונה – מושג זה עבר שינוי והקצנה נוצרית, ממשמעות של אמון (trust) באלוקים ותורותיו על בסיס עובדתי הנובע מהשכל הישר ["כי כל בני האדם שווים במדעים החושיים" (רס''ג, "אמונות ודעות", הקדמה)], של קיום מעמד הר סיני, שמשם הועבר במסורת על ידי מיליונים עד ימינו למשמעות ארצית וחומרית, למשמעות שעל פי מבנה-חשיבה נוצרי זה, עוצב החינוך בארצנו, לחשוב שכוונת מושג זה הינו במשמעות של "belief" (אמונה רגשית בלבד) או "faith" (אמונה עיוורת), היינו, דבקות שטחית במסורת מתוך תחושה רגשית בלבד, כמו שהדבקות במבני החשיבה ותת-מבניה של נצרות זו המגולמים במדע המודרני, נובעת רק מתוך תחושת-בטן אמונית, דוגמטית ומיתית.
19. דת – משמעותו בלשון הקודש: קבוצת פקודות (של מלך) ו\או מצוות המופיעות בתורות שבכתב ובעל פה, שהן רק חלק קטן מהמכלול האינסופי של תורות אלה. משמעות זו סולפה בשיטתיות במערכת החינוך והשתנתה בעברית המודרנית באמצעות "האקדמיה ללשון", למשמעות נוצרית פרוטסטנטית ("רליג'ס") של מערכת אמונות הבנויות על תחושות רגשיות, המלוות במעשים שטחיים טקסיים בלבד והנשענות רק על מיסטיקה הקשורה לאל או אלילים.
התורה שבעל פה האינסופית שניתנה בסיני נתפסה אצל פרופ. הרמן כהן היהודו-נוצרי, כפי שכינוהו חוקרים [1] – מתוך חיקוי כפייתי של נצרות זו כ"הלכה רבנית" שאינה שייכת ל"דת" היהודית, כפי שכתב – „בדיוק כפי שהפרוטסטנטיות השליכה מעל עצמה את עול המסורת הכנסייתית, כך גם היהדות האתית השליכה מעל עצמה את העול המכביד של ההלכה הרבנית“ (שם1, עמוד 206). על-פי יסוד פרוטסטנטי זה נוצר המושג הפרוטס' "דתי", "דתית" ו"דתיות", מושגים שאומצו על-ידי הציונות הדתית שבסיסה נשען על נצרות זו.
20. תורה – בלשון הקודש משמעותה חכמה בינה ודעת מוחלטות ואינסופיות הגלומות בתורות שבכתב ובעל פה וניתנו מאלוקים במעמד הר סיני. מושג זה עובר שינוי משמעותי ומהותי (באמצעות שטיפת מוח חינוכית, באמצעות האקדמיה) באמצעות מבני-החשיבה של נצרות זו ומשמעותו הנוצרית החדשה היא – כל מיקבץ של תאוריות מדעיות המבוססות על השערות, על פי מבנה-החשיבה של השוויון (באקדמיה הנוצרית משמעות התורות שבכתב ובע"פ נתפסת כאוסף סיפורים), כגון "תורת" הפסיכולוגיה \האבולוציה\הפיזיקה הקוונטית וכו'. פירושו של מושג זה בנצרות-האקדמית הוא, הבנת השכלה אנושית באמצעות השוויון הגורף ושאר מבני-החשיבה הנוצריים.
21. תרבות יהודית – המצאת החילוניות הנוצרית של "האקדמיה ללשון", הבנויה על ארבעת יסודות נצרות זו, שפירושה – "סך ההישגים והתפתחותו הרוחנית של אדם או חברה בהשכלה, במדע, באמנות וארגון של חברה יהודית, בדת ומוסר (על פי ההגדרה הפרוטסטנטית-רפורמית) לגבי כל מה שקשור ליהודים" (מילון אבן שושן). רוחניות פרוטסטנטית, במובנה הארצי והחומרי.
22. בן-זוג, חבר חברה – מושגים הבנויים בעיקר על השויון הנוצרי ועל הדטרמניזם הנוצרי, היינו, היסוד הפרוטס' שאין בחירה חופשית ולכן גם עשיית פשעים ועברות נתפס כמעשה לגטימי. לכן במרחב נוצרי זה נעשה שימוש רחב במושג הלגיטימיות במובנו המושאל. הדטרמניזם הפרוטס' יצר את תופעת "המתירנות", בו אין כל עכבות אנושיות.
לכן, נוצרים ויהודו-נוצרים אלו התדרדרו לרמה תת-אנושית וחיים כבהמות ללא נישואין ובשילובים שונים בין המינים ובין אותו המין כבהמות ו/או ללא צורך להביא ילדים או רק ילד אחד מסיבות של אנוכיות. לשם כך נוצר המושגים של "בן זוג" במקום "נישואין" ו"מגדר", היינו, פריצת כל הגדרים והגבולות האנושיים ביחסים האישיים בין המינים ובין בני אותו המין. על- פי יסוד השוויון הנוצרי לאיש יכול להיות גם חברה ולא רק חבר וכן להפך לגבי אשה.
23. להתחבר – מושג הבא לבטא עשיית מעשה או מחשבה, לא משום שיש לכך ציווי אלוקי או אחר, כי במקום שאין בחירה-חופשית זה לגיטימי לעשות דברים רק מתוך אינסטינקט בהמי המחבר רק רגשית את העושה למעשה, בהתאם לתחושת התחברותו הריגשית של האדם למעשה או מחשבה, משום ש"בא לו" כמו לבהמה ומשום שיש לו "תחושת בטן" ולכן הומצא הביטוי "הפעלה" כשם שמפעילים חיות אחרי שבייתו אותם וכן "הרקדה".
24. "הרב" – אחת המחאות (פרוטסט) המרכזיות של ממציא הנצרות הפרוטס' הכומר מרטין לותר, היתה נגד הכבוד שניתן לנושאי משרות הכהונה של הנצרות (שהחל מתקופתו החלה להקרא "הנצרות הקתולית").
הוא מחה על כך שהם ניכסו לעצמם תכונות-על ושלהחלטות שלהם יש תוקף מוחלט, משום שהם קיבלו השראה אלוהית ובפרט הוא יצא נגד הקביעה ש"האפיפיור אינו טועה" משום שאחד מאלילי השילוש דובר מגרונו. הוא טען שרמתם המוסרית היא כאחד האדם ומכיון שלפי היסוד הנוצרי החדש שהוא ניסח, אין לאדם בחירה-חופשית (דטרמניזם) והוא פועל מתוך רצון בלתי נשלט, לכן גם האפיפיורים יכולים לבצע מעשי פשע ו/או לטעות במזיד או בשוגג ככל אדם. לכן, אין לתת תארי כבוד לבעלי נושאי המשרות בכנסיה, אלא רק לציין את שם המקצוע שהוא עובד בו, כגון "כומר", אך לא מעבר לכך, אך לאדם שהשתלם באקדמיה (התחליף של המנזרים הקתולים), יש לציין את התאר האקדמי שלו, אפילו שאין כל קשר של התואר לתחום עיסוקו או לנושא המדובר.
לכן ניתן ורצוי לציין את התחליף של תואר הקרדינל – פרופסור, בכל מקרה בו מוזכר נושא תואר זה.
הוא מחה על כך שהם ניכסו לעצמם תכונות-על ושלהחלטות שלהם יש תוקף מוחלט, משום שהם קיבלו השראה אלוהית ובפרט הוא יצא נגד הקביעה ש"האפיפיור אינו טועה" משום שאחד מאלילי השילוש דובר מגרונו. הוא טען שרמתם המוסרית היא כאחד האדם ומכיון שלפי היסוד הנוצרי החדש שהוא ניסח, אין לאדם בחירה-חופשית (דטרמניזם) והוא פועל מתוך רצון בלתי נשלט, לכן גם האפיפיורים יכולים לבצע מעשי פשע ו/או לטעות במזיד או בשוגג ככל אדם. לכן, אין לתת תארי כבוד לבעלי נושאי המשרות בכנסיה, אלא רק לציין את שם המקצוע שהוא עובד בו, כגון "כומר", אך לא מעבר לכך, אך לאדם שהשתלם באקדמיה (התחליף של המנזרים הקתולים), יש לציין את התאר האקדמי שלו, אפילו שאין כל קשר של התואר לתחום עיסוקו או לנושא המדובר.
לכן ניתן ורצוי לציין את התחליף של תואר הקרדינל – פרופסור, בכל מקרה בו מוזכר נושא תואר זה.
משומדי "החברה הישראלית" יכנו תואר זה בכל מקום שמדובר על אותו פרופסור, אך מתוך חיקוי-לבנטיני ופרימיטיבי של נצרות מטורפת זו, כאשר הם יתייחסו לאישיות רוחנית שתהיה בעל שיעור-קומה עם גדלות של מלאך, הם יכנוהו רק על שם עיסוקו "הרב" וגם זה בדרך כלל רק בתחילת העיסוק בדמותו, אך לאחר מכן הם יכנוהו בשם משפחתו בלבד (בכפוף לרמת הכפייתיות והתסביך הנפשי החקייני, של הדובר או הכותב). לכן לדוגמא, ניתן לקרוא או לשמוע ממשומדים אלו על הרמב"ם – "הרב משה בן מימון" או: הרב יוסף קארו במקום מרן "הבית יוסף".
בתחילה רק היהודו-נוצרים האתאיסטים דיברו או כתבו כך, אך בעשור האחרון התדרדרו לשפל זה מתוך כפייתיות חקיינית כל אנשי הציונות הדתית. ואם שם אותו אישיות מוכר בראשי תיבות, לעיתים מתוך שרידי בושה שנותרו בהם, הם יעדיפו לציין את שמו בראשי התיבות, אך לעולם לא בתוספת עוד תואר מקדים של כבוד.
25. אידיאולוגיה [אידיאה – רעיון. לוגיה – הידע על ההגיון המוחלט, כיצד יש לעצב את אורחות החיים] – השקפת עולם, מכלול רעיונות, כלל האמונות והעמדות שמאמצים לעצמם אדם או קבוצת אנשים (כגון כל הפועלים), מדינה וכו', במיוחד בתחומי חברה ומדינה ואמורה לשמש בסיס לפעילותם.
המקור: היסוד הרביעי של הנצרות הפרוטס' שהובא לעיל. שני האידיאולוגיות המפורסמות ביותר שנוצרו במהלך מחצית המאה ה- 19 למניינם הן הלאומית והסוציאליסטית שהוקצנה על ידי קרל מרכס שהשתמד בשנת 1824 למניינם ולדידו כל החברה האנושית מונעת מצרכיה הכלכליים. בתחילת המאה ה-20 למניינם, כשהתברר שהאידיאולוגיות פורחות כל זמן שהם בשלב התיאוריה, אך הן מתרסקות כאשר הן מגיעות לשלב הביצוע, ניכרה אכזבה מיסוד נוצרי זה שהאדם יכול להבין באמצעות המצאותיו, כיצד כל האנושות צריכה לחיות ובפרט לנוכח מסקנות פיזיקת הקוונטים, שלעולם האדם אינו יכול להבין את המציאות בצורה אמיתית, אובייקטיבית.
כבר אז, התווכחו הפילוסופים דיברז'ה הצרפתי ולפה לומברה האיטלקי אם רעיון האידיאולוגיות כבר מת, או שהוא נמצא בשלב של גסיסה.
כבר אז, התווכחו הפילוסופים דיברז'ה הצרפתי ולפה לומברה האיטלקי אם רעיון האידיאולוגיות כבר מת, או שהוא נמצא בשלב של גסיסה.
אמנם לאידיאולוגיית המדע יש עדיין מאחז, כיון שאנשיה שולטים על מערכות החינוך והם מעלימים מחניכיהם-נשלטיהם את המסקנות הנ"ל, שהמדע המודרני פשט את הרגל. הם מעדיפים להשאיר את חניכיהם במצב נחות באמצעות שינוי הגדרות של יסודות המדע המטשטשות פשיטת רגל זו, כדי להמשיך ולשלוט על החברה.
כבר לפני 40 שנים אמר לי רון פלג, שהיה מבכירי החוקרים של שיטות מחקר בארץ – "בעקבות הכשלון הצורב של הבנת מהלכיהם של מחתרת הוייטקונג על-ידי אלפי בכירי מדעי-החברה שהועסקו בצבא ארה"ב, שהובילו לתבוסת ארה"ב במלחמת וייטנם, אני מפציר בעמיתי החוקרים אנא, אל תחקרו על החברה העכשווית ועל האנשים החיים, תחקרו עליהם לאחר מותם, כי המתים לעולם לא יקומו מקברם ויאמרו לכם שטעיתם לגבי מה היו המחשבות והמהלכים שהינחו אותם".
אך המדענים זקוקים לכסף וכבוד ולשם מטרות מושחתות אלו, הם ממשיכים להטעות את נשלטיהם שרק הם המבינים הגדולים של המציאות הכללית והאנושית.
אך המדענים זקוקים לכסף וכבוד ולשם מטרות מושחתות אלו, הם ממשיכים להטעות את נשלטיהם שרק הם המבינים הגדולים של המציאות הכללית והאנושית.
26. אובייקטיביות – שתלוי בנסיבות חיצוניות בלבד, ללא מעורבות רגשית, שאינו מושפע מדעות או מהעדפות אישיות.
המקור: הבסיס המגלומני (שגעון הגדלות) של המדע המודרני עד ה- 120 למניינם, שאנשי המדע הם אלילים בדמות אדם המסוגלים להבין את המציאות ולבצע ניסויים בלא השפעת דעותיהם ויצריהם על האובייקט אותו בודקים, בכפוף למבנה החשיבה הרביעית של הנצרות הפרוטסט' ובכפוף למבנה-החשיבה הנוצרי של השויון, שהמדענים שווים לאלוקים ובכפוף למבנה-החשיבה הנוצרי של הארציות והחומריות, שהחומר הנבדק (האובייקט) עשוי מחומר בלבד ללא כל רוחניות. אומנם, פיזיקת הקוונטים ריסקה יסודות אלו, ולכן נאלצו המדענים לתת הגדרה שונה לחלוטין למושג האובייקטיביות הכפופה רק למבנה-החשיבה הנוצרי הרביעי, שתיאוריה היא נכונה מדעית ואבסולוטית רק אם ניתן מבחינה טכנית להפריכה ואין תיאוריה אחרת החולקת עליה.
27. אתיקה – תיאוריית המוסר, תיאוריית המדות, תיאוריית ההתנהגות, מערכת כללים והתנהגות, מערכת כללים התנהגותיים רצויה. המקור: מבני-החשיבה הנוצרי הרביעי והשלישי של ארציות וחמריות והתת-המבנה שלו "הערכים" הארציים שהמציא ז'ן קלוין.
28. הטפה, הטיף – נשא דברים בפני קהל, בענייני דת, חברה או מוסר, בעיקר כדי לחנך או לשם הפצת רעיון מסוים.
המקור: מלשון "טפטוף" של רעיון או רעיונות כדי לבצע שטיפת-מוח. מבוסס על מבנה החשיבה הנוצרי-פרוטס' של הדטרמניזם, היינו, שאין בחירה חופשית, יסוד שעליה מבוסס המדע ומערכת החינוך של מדינת ישראל וכופר בכל התורה שבכתב ושבעל-פה. מסיבה זו אין זכות לומר וללמד מהו דבר שהוא מוסר או ציווי אלוקי מוחלט לחיוב או לשלילה שחייבים לקיימו, כי במצב שאין יכולת בחירה בין הטוב והרע לא ניתן לדרוש מאף אחד לבחור ברעיון או בתורה כדבר שהוא "טוב". לכן, כל אחד יכול, על פי היסוד הנוצרי של השויון להחליט מה טוב או רע על-פי גחמותיו האישיות, מה שכבר הרס לחלוטין את "החברה המערבית" ובעקבותיה את "החברה הישראלית". המושג הנ"ל מבוסס גם על ה"ניסור" שביצע הכומר מרטין לותר בין דת לבין חברה, מוסר, חוכמות וכו'. לכן מי שנושא דרשה או מלמד שחייבים לחיות על-פי רעיון או מערכת של הלכות שמקורה היא אמת מוחלטת, עבורו יצרה "האקדמיה ללשון" את המושג הנוצרי-פרוטס' של "מטיף".
29. הכלה – מסוגלות להתמודד, לסבול רגשות עזים או חוויות. כיום הורחב המושג גם על קבלת אדם או קבוצה של סוטים/ות או בעלי רעיונות מטורפים ההורסים את עצמם, את עמם ו/או את סביבתם, כלגיטימיים וכשווים בין שווים ואף הומצאה לשם כך האמירה "לקבל את האחר". המקור: הקצנה של מבני החשיבה הנוצריים-פרוטס' – הדטרמניזם והשויון, כפי שהוסבר לעיל לגבי מושג ה"הטפה". יהודי יראה בכך הקצנה חשוכה, פונדמנטליסטית, פרימיטיבית וגזענית כלפי היהודים והתורה השוללת בתוקף "הכלה" זו, המחזירה את האנושות ובעקבותיה את "החברה הישראלית" לימיה החשוכים של האלילות המופקרת והמזוהמת, כפי שהיא באה לידי ביטוי במיתולוגיה היוונית.
היהודו-נוצרים של "החברה הישראלית", שמתוך רגשי נחיתות הינם כלואים כפייתית במבני החשיבה הנוצרית-פרוטס', יחילו הגדרות מהסוג הזה על מי שמתנגד ל"הכלה" זו ויותר מכך, הציונות-הדתית ובפרט ציוני-דתי שאישיותו היהודית נגרסה ביתר קיצוניות במנזר הנוצרי הנ"ל – האקדמיה, ינסה גם לשלב "הכלה" זו בתורה שבכתב ובעל-פה באמצעות שדרוג, סילוף ובדותות, לפי מיטב המסורת של הנצרות הפרוטס'.
30. דמוקרטיה – הכל שוים בזכויותיהם ובחובותיהם.
המקור: כבר אמר בזמנו פילוסוף צרפתי, שכיום דמוקרטיה זה משאל דעת-קהל יום-יומי, היינו, בכפוף לרמת ההקצנה של יסודות נצרות זו אצל הנשאל, לגבי השאלה מהי "זכות", מהי "חובה" ומהו "שוויון".
31. הוגה דעות – פילוסוף.
המקור: בפיוט לראש-השנה – הכוונה לאלוקים. השוואה מגלומנית (שגעון גדלות) זו של האקדמיה הישראלית של פילוסוף לאלוקים, נשען בעיקר על היסוד הנוצרי של השוויון בין האדם לאלוקים. שוויון אלילי זה כבר חרג מזמן ממצב זה. וכיום אליל זה שהיהודו-נוצרים קוראים לו בשם זה כבר נחשב נחות מהאדם.
המקור: בפיוט לראש-השנה – הכוונה לאלוקים. השוואה מגלומנית (שגעון גדלות) זו של האקדמיה הישראלית של פילוסוף לאלוקים, נשען בעיקר על היסוד הנוצרי של השוויון בין האדם לאלוקים. שוויון אלילי זה כבר חרג מזמן ממצב זה. וכיום אליל זה שהיהודו-נוצרים קוראים לו בשם זה כבר נחשב נחות מהאדם.
לדוגמא, שר החינוך לשעבר יוסי שריד תקף את האליל שלו בכך שאמר לאברהם לעקוד את בנו ובוגר "מרכז הרב" בנימין איש-שלום תקף את האליל שלו, שמשום מה הוא קורא לו אלוקים, בחוג לתנ"ך בבית רה"מ נתניהו וטען ש"אלוקים לא נהג כשורה כשלא שעה למנחתו של קין".
32. השקפת עולם – תפיסה כללית או מערכת דעות ורעיונות שעל פיהם האדם חי ובוחן את החברה ואת התנהגות היחידים בה. חברת השפע המערבית מאופיינת בהשקפת עולם חומרנית.
המקור: ההמצאה הדתית של הכומר מרטין לותר כפי שהיא מופיעה באוסף מחאותיו, שלאדם אין מסורת מאלוקים כיצד להבין את המציאות הארצית ולכן הוא יכול לפי ראות עיניו, להבין את המציאות הארצית, אך בתנאי שזה יעשה בלימוד רק באקדמיה.
המקור: ההמצאה הדתית של הכומר מרטין לותר כפי שהיא מופיעה באוסף מחאותיו, שלאדם אין מסורת מאלוקים כיצד להבין את המציאות הארצית ולכן הוא יכול לפי ראות עיניו, להבין את המציאות הארצית, אך בתנאי שזה יעשה בלימוד רק באקדמיה.
33. זכות – רשות: מה שאפשר לדרוש או שמותר לעשות על-פי החוק או הצדק [בליברליזם הדתי – הזכויות שנתן האל של "השילוש הנוצרי". ג'ון לוק הבריטי – האלוהים נתן לאדם את הזכות לחופש חירות ונחלה)].
המקור: בלשון הקודש משמעו נצחון, או מצוות שעומדים לאדם כדי לזכות בדין בראש השנה או כדי לזכות להנצל מדינה של גיהנם. מקור עיוות המשמעות הוא במחאה של מרטין לותר כפי שהובאה לעיל וביסוד השויון בין אלוקים לצדק נוצרי ובין אלוקים לסמכות המדינה החילונית שאותה עיצב לראשונה מרטין לותר.
34. בילוי – 1. ניצול זמן לבידור, להנאה. 2. בליית (מלשון בלאי) זמן במקום או חברה מסוימת או פעילות מסוימת.
המקור: התבלות הגוף [בראשית (יח, יב), תהלים (צב, יא)].
נשען על השויון הפרוטס' שבין עני לעשיר. כשם שלעשיר הגוי יש שעות פנאי בהם אין לו מה לעשות עם עצמו ואז הוא מייצר לעצמו עיסוקים כדי להרוג ולהעביר את הזמן באמצעות כל מיני שגיונות, כך צריך לנהוג כל גוי.
לדוגמא, ב"חוג הסילון" של מליונרים באירופה, הם נפגשים ואוחזים בכוסות קריסטל יקרי ערך ומנפצים אותם אחד בשני. מליוני אנשים נוסעים כל שנה ללאס וואגס ולשם בילוי והריגת הזמן, כשהם מוציאים סכומי עתק על הימורים. כמעט כל היהודו-נוצרים בארץ עורכים גלות בקיץ בחו"ל, כדי לבלות ולהרוג את הזמן. זקנים בבתי-אבות מבלים והורגים את זמנם, על ידי ציד זבובים או זיהוי שמות החברות של יצרני המכוניות.
נשען על השויון הפרוטס' שבין עני לעשיר. כשם שלעשיר הגוי יש שעות פנאי בהם אין לו מה לעשות עם עצמו ואז הוא מייצר לעצמו עיסוקים כדי להרוג ולהעביר את הזמן באמצעות כל מיני שגיונות, כך צריך לנהוג כל גוי.
לדוגמא, ב"חוג הסילון" של מליונרים באירופה, הם נפגשים ואוחזים בכוסות קריסטל יקרי ערך ומנפצים אותם אחד בשני. מליוני אנשים נוסעים כל שנה ללאס וואגס ולשם בילוי והריגת הזמן, כשהם מוציאים סכומי עתק על הימורים. כמעט כל היהודו-נוצרים בארץ עורכים גלות בקיץ בחו"ל, כדי לבלות ולהרוג את הזמן. זקנים בבתי-אבות מבלים והורגים את זמנם, על ידי ציד זבובים או זיהוי שמות החברות של יצרני המכוניות.
35. ליברליזם – השקפת עולם ותיאוריה מדינית השמות דגש ברעיון החירות (של הפרט, הדת, סחר חופשי, כלכלה וכו').
המקור: הדטרמניזם והשויון הפרוטסטנטי.
36. ליברליות – פתיחות לסובלנות, חופשיות בדעות והתנהגויות בניגוד לשמרנות. המקור: הדטרמניזם, משמעו כאמור לעיל, שאיש הישר בעיניו יעשה כדבר לגיטימי שיש לסבול ולא להתנגד לכך ולשם כך המציאה האקדמיה ללשון את המושג "סובלנות", שאמור להיות התרגום של המושג הפרוטסטנטי המערבי "טולורנטיות". שמרנות –ראה להלן.
37. טכנולוגיה – תיאורית היישום של מדעים שימושיים למטרות מעשיות בתעשיה הממוכנת ואלקטרונית, החקלאית ובכל מה שקשור לטיפול באדם ועל ידיו. המקור: שוויון ההזדמנויות הנוצרי בין העני לעשיר. לדוגמא, לעשיר היה כסף לשכור משרתים שינפנפו לו עם מניפות כדי שהוא לא יזיע, לכן הטכנולוגיה יצרה גם לאדם הרגיל מאוורר או מזגן במחיר חד פעמי, כדי שהוא יוכל ליהנות מאוורור. כמו כן "הקדושה" של מבנה-החשיבה הארצי והחומרי של נצרות זו יצרה את הצורך לפתח וללמוד את כל הטכניקות החומריות אפילו רק לשם "השכלה" גרידא ולכן הממציא השני של נצרות זו – ז'ן קלוין המציא את שיטת בית-הספר היסודי ואת ביה"ס התיכון ואת האקדמיה, שאינו רק אוניברסיטה למספר מקצועות שימושיים, כפי שהיה נהוג עד זמנו, אלא מקום בו ילמדו כל דבר שימושי או שאינו שימושי, בין לאנשים ובין לנשים מהגיל הרך על-פי יסוד השוויון הנוצרי בין איש לאשה. כתוצאה מכך, נוצר ידע טכני רב אותו יישמו בין לעני ובין לעשיר עד שנוצרה בעיה קיומית קשה המכונה "התפוצצות הידע", עד שלא ניתן כבר להבחין ולהבין על מה יש לנצל את הזמן ומהו בזבוז זמן על "ידע זבל".
רק מי שנותר יהודי, יודע ומבין שהזמן הוא יקר ביותר וכל רגע יש לנצל לשם ידיעת התורה והעמקה והיגיעה בה ומשאר הידיעות יש ללמוד רק את המינימום הנדרש וגם אז רק כדי כדי לרתום אותו לשם לימוד התורה וקיום מצוותיה.
רק מי שנותר יהודי, יודע ומבין שהזמן הוא יקר ביותר וכל רגע יש לנצל לשם ידיעת התורה והעמקה והיגיעה בה ומשאר הידיעות יש ללמוד רק את המינימום הנדרש וגם אז רק כדי כדי לרתום אותו לשם לימוד התורה וקיום מצוותיה.
38. מודרנה – כלל היסודות החדשים של החשיבה, ההתנהגות, המעשה והמוסדות שנוצרו בהנחיית הנצרות הפרוטסטנטית ו/או בהשראתה.
39. מודרני – בן זמננו השייך, קשור וחי על-פי המודרנה. המקור: מלשון אופנה.
40. מודרניזם – זרם שהחל מה-119 שעיקרו היה השאיפה להינתק מהעבר ההיבראיסטי של הנצרות הפרוטסטנטית ושדרוג נצרות זו, תוך וחיפוש דרכי ביטוי חדשות בעיקר באקדמיה, בספרות ובאומנות, דחיית המסורות של העבר.
41. פוסט-מודרניזם – החל מסוף המאה ה-20 למניינם, תגובת נגד למודרניזם ולשאיפתו של המודרניזם להעניק משמעות כוללת למציאות ולדוגלים ברלטביזם (יחסיות, כדוגמת איינשטיין). הפוסט-מודרניסטיים דוגלים בהקצנת הפלורליזם התרבותי ומטיפים להשתחררות מהצמדות לממסד האקדמי והשתחררות מההיררכיה הסמכותית שבין התרבות העילית לתרבות ההמונים.
הפוסט-מודרניים באוני' במערב ובישראל דוגלים בהקצנת מבנה-החשיבה הראשון של הנצרות הפרוטסטנטית. הם יוצאים נגד סמכותיות אקדמית במוסדות האקדמיה שיצרה "ספרות מחקרית" מגויסת ללא כל אמינות מדעית, לעיתים כדי לשרת תנועות פוליטיות ולכן יש לגונזה.
לדוגמא, טענתם היא שכל מוסדות המחקר האקדמי בתחום מדעי הרוח (כגון היסטוריה), התגייסו לשם האדרת האתוס הציוני שעוצב באמצעות תנועת הפועלים בראשותו של בן גוריון שהיתה מיעוט זעיר בארץ, באמצעות "המצאת העבר" והעלמת ההשתלטות באלימות על המנהיגות החרדית ועל החרדים בארץ והעלמת העובדה שלמעשה הציונות גירשה את יושבי הארץ הטבעיים – הערבים וקיפחה את זכויותיהם המדיניות.
לדוגמא, טענתם היא שכל מוסדות המחקר האקדמי בתחום מדעי הרוח (כגון היסטוריה), התגייסו לשם האדרת האתוס הציוני שעוצב באמצעות תנועת הפועלים בראשותו של בן גוריון שהיתה מיעוט זעיר בארץ, באמצעות "המצאת העבר" והעלמת ההשתלטות באלימות על המנהיגות החרדית ועל החרדים בארץ והעלמת העובדה שלמעשה הציונות גירשה את יושבי הארץ הטבעיים – הערבים וקיפחה את זכויותיהם המדיניות.
לדעתם, כל אחד באקדמיה צריך לחקור על פי הנרטיב שנוח לו ולמעשה לא ניתן להוריש לתלמיד את הנרטיב של המורה שלו ותמיד התלמיד יפתח נרטיב ותפיסת עולם שונה ממורהו.
42. מתקדם – מפותח, נמצא ברמה גבוהה מבחינה חברתית וטכנולוגית, מדעית וכו', אינו שמרני (ראה להלן ע' שמרן) או קופא על שמריו ומתפתח עם הזמן. המקור: בתנ"ך, במובן של מרחב - הצד המזרחי, הצד של פני האדם, בפני מישהו או משהו. במובן של זמן – תקופת בראשית של האדם או של המציאות או העולם ולשם כך הומצא המושג – "קדום".
בחז"ל, במובן של זמן – להקדים בחושך לפני הגלות האור ("ערוך", ע' חשך). לכן, אין כל קשר בין המושג "מתקדם" לשפתנו והוא אף הפוך ממשמעות השפה. המשמעות החדשה בנויה על היסוד הנוצרי-פרוטס', של הערצת הארציות והחומר והצורך לשקוע בחומרנות, כפי שאכן שקועים בה באירופה ובפרט בארה"ב וככל ששוקעים ונסוגים יותר לתוך החומר העכור, זה נחשב לרמה גבוהה יותר של אישיות האדם וככל שהאדם שוקע יותר בלימוד החומרני באמצעות הטכנולוגיה והמדעים והקרייריזם שפיתח ז'ן קלוין, רמתו החמורית יותר גבוהה והוא נחשב לחשוב יותר, בין הנוצרים הפרוטס' ובין היהודו-נוצרים.
בחז"ל, במובן של זמן – להקדים בחושך לפני הגלות האור ("ערוך", ע' חשך). לכן, אין כל קשר בין המושג "מתקדם" לשפתנו והוא אף הפוך ממשמעות השפה. המשמעות החדשה בנויה על היסוד הנוצרי-פרוטס', של הערצת הארציות והחומר והצורך לשקוע בחומרנות, כפי שאכן שקועים בה באירופה ובפרט בארה"ב וככל ששוקעים ונסוגים יותר לתוך החומר העכור, זה נחשב לרמה גבוהה יותר של אישיות האדם וככל שהאדם שוקע יותר בלימוד החומרני באמצעות הטכנולוגיה והמדעים והקרייריזם שפיתח ז'ן קלוין, רמתו החמורית יותר גבוהה והוא נחשב לחשוב יותר, בין הנוצרים הפרוטס' ובין היהודו-נוצרים.
43. נאור – 1. מפותח, מתקדם במסלול ההקצנה של המודרנה, מתנגד לכפיה תרבותית. 2. משכיל, תרבותי, שוחר קידמה ופתוח לחידושים רעיוניים, בעל השקפת עולם מתקדמת. המקור: בגמרא ובפיוט – על אלוקים "נאור הוא".
שינוי המשמעות היהודו-נוצרי על-ידי המשומדים הפרוטס', נשען על היסוד הנוצרי-פרוטס' של השויון המגלומני בין האדם לאלוקים ועל היסוד הנוצרי-פרוטס' של ארציות וחומריות, שלדידם הוא חזות הכל, עד כדי כך שגם הרוחניות והתורה משודרג אצלם לפי הארציות החומרית הפרוטס' – השכלה, תרבות והשקפות ארציות. ההתנגדות לכפיה תרבותית נשענת על היסוד הדרטמניסטי הנוצרי, שכשאין בחירה-חופשית והכל מותר, קיימת שויוניות לגטימית לכל מעשה או דיבור ולכן אין לכפות על השני השקפה או מעשה, מאידך ניתן לכפות את התרבות והשכלה הפרוטס' באמצעות חוקים ולחצים כלכליים, כי כמו בברה"מ "יש שווה ויש מי ששווה יותר". חוקים אלו כוללים אלימות אנטישמית של חוקי "שויון בנטל", "הדרת נשים", "לימודי ליבה", חוקי הפלייה במקומות עבודה ובשכר לטובת מי שאישיותו נגרסה במסיון האקדמי וכו'.
מרטין לותר, ממציאה של נצרות חשוכה ומופרעת זו, עקב מחלותיו הנפשיות חי בחוסר יציבות כפייתית ולכן הטיף לא להיות יציב ועקבי, אלא שיש כל הזמן להתקדם ולא חשוב אם קדימה או אחורה, אלא העיקר להתקדם (בצה"ל כארגון נוצרי-פרוטסטנטי גם כאשר נסוגים, פקודת הנסיגה מנוסחת כ"התקדמות לאחור"), להשתנות ולהתחדש לשנות את האישיות באובססיביות ומכאן נובע מושג "האופנתיות", שרק באופן זה האדם יהיה מואר ויקרא "נאור". לכן, אין להתפלא שרובה של החברה המערבית סובלת ממחלות נפש ו/או מהפרעות נפשיות.
קיימת אמירה בארה"ב, שלכל אחד שם יש "לייסנס (רשיון לרכב), דוקטורט ופסיכיאטר צמוד" וכך גם כתב ה"אגרות משה" שהציבור המערבי לוקה ב"נערווין" (עצבים). לכן, גם "החברה הישראלית" כתת-תרבות לבנטינית של נצרות זו נחשבת כמתקדמת גם בגידול ההפרעות הנפשיות שלה משנה לשנה וגם בכך היא הופכת להיות משנה לשנה יותר "נאורה".
44. מורשה, מורשת – דבר מוחשי שנוחלים מן הדורות הקודמים. המקור: ,,"מורשה קהילת יעקב", אל תקרי "מורשה" אלא "מאורסה"“. שינוי המשמעות היהודו-נוצרי נשען על היסוד הנוצרי הפרוטס' של השויון בין יהודי לגוי ובין התורה לכל דבר שיהודי או גוי יורש מדור קודם כולל ענינים ארציים וחומריים, בכפוף ליסוד הנוצרי של ארציות וחומריות.
45. מסורת – 1. ערכי התרבות המועברים מדור לדור: מנהגים, טקסים, דעות ואמונות שעוברים מדור לדור בקבוצה או בחברה מסוימת 2. כינוי כללי לערכי היהדות, עיקריה, אמונותיה, שמירת מצוותיה והכרת מנהגיה. 3. דרך מחשבה או התנהגות מקובלת וקבועה. המקור: "מסורת אבותינו", "מסורת עלתה בידינו". הלכה או מספר הלכות שהועברו במסגרת התורה שבעל-פה. השינוי היהודו-נוצרי נשען על היסוד הפרוטסטנטי-קלווניסטי של "ערכי תרבות" ועל היסוד הארצי והחומרי ועל היסוד הנוצרי של השויון בין עיקר אמונה, הלכה למנהג ובו' כפי שמופיע במס' 1. ועל השויון הפרוטס' המופיע במס' 3. בין מחשבה ונוהג של תורה לבין מחשבה ונוהג של כל גוי או משומד.
46. מוסר – 1. מכלול התקנות, המנהגים, הדעות וכללי התנהגות המשמשים כנורמות בחברה מסוימת הקשורים באופן הדוק עם מושגי הטוב והרע. 2. תוכחה 3. מידות ויראת שמים בעיון ובמעשה.
המקור: מלשון ייסורים שאלוקים מייסר את האדם או האב את בנו כדי לחנכו או חשבון נפש נוקב שהיהודי מחוייב בו לשם חזרה בתשובה. השינוי הפרוטס' של המושג נשען על היסוד הארצי והיסוד הדטרמניסטי שעל פיו אין מערכת ציווים אלוקיים, אלא רק "נורמות", היינו מה נחשב נורמלי ואופנתי, כשהעיקר להיות ב"אין" (in), כשרק זה מה שצריך לקבוע במחשבה ובמעשה עבור היהודו-נוצרי, מאידך על פי היסוד הנוצרי של השויון כל אחד מורשה לפתח את שגיונותיו האישיים בתחום המחשבה הרעיונית והמעשה, בתנאי שזה לא יסתור את יסודות נצרות זו. נצרות זו מרשה למאמיניה, לדוגמא, לדקדק בקיום המצוות, בתנאי שהם ייתפסו רק כהמלצות, כך שבעת הצורך כשזה סותר ליסוד הנוצרי או להקצנותיו יש מיד להפסיק את קיום "המצווה" וחייבים על פי ההנחיה שנוהגת בנצרות זו מאז שהיא נבדתה, לשדרג את המקורות בתורה לפי היסוד הנוצרי או הקצנתו, באמצעות סילופים, שקרים, בורות מכוונת והוצאה מההקשר לפי מידת הצורך. כידוע, ה"ציונות הדתית" [כחיקוי לשבתאים, למשכילים ולציוניים] התמחתה כבר למעלה ממאה שנים בעיסוק זה.
47. נרטיב – סיפור עלילתי, אומנות נרטיבית. מתחילת המאה ה- 21 משמש מושג זה כתאור לעובדה, שכל רעיון, מחשבה, מערכת השקפות, תאור מציאות אנושית או פיזיקלית, הוא סובייקטיבי ואפילו אם הוא בבירור שקרי, הוא לגיטימי לאומרו ולהלחם עבורו כאמת מוסרית. המקור: מושג זה הופץ ובוסס על ידי הפוסט-מודרניסטיים הנוצרים-פרוטס' באמצעות הקצנת היסוד הנוצרי הראשון כפי שפורט לעיל לגבי המושג "פוסט מודרניזם".
48. פולחן (ריטואל) – 1. כל עבודת אל או אליל במהלך טקס דתי 2. הערצה מוגזמת וסגידה למישהו או למשהו כמו שפולחן דתי הוא סגידה והערצה מוגזמת של עובדיו 3. טקס, סדרה של פעולות, שאדם מקפיד באופן מוגזם לבצע.
המקור: בלשון חז"ל – שומר או כל סוג עבודה שאינה רוחנית, הן בשדה כגון הפלח הערבי, הן בבית והן במשכן.
שינוי המשמעות והתמקדותו רק על עבודת המשכן, באמצעות האקדמיה הישראלית – המסיון והמנזר של הנצרות הפרוטס' המקומית, נועד לבסס ולהקצין את יסודות נצרות זו: המטריאליזם ותת-המבנה שלה – הערצת העבודה החומרית והדטרמניזם, תוך כדי לגלוג על אדם דתי או על יהודי המקיים מצוות, על אף שהיהודו-נוצרים כאן בארץ סוגדים לאליליהם, כגון לחוקי טבע, לבעלי-חיים באמצעות פולחני הספורט הבאים לחקות את היכולות החייתיות וכן ללאומיות הציונית, עד כדי יצירת חגאת יום העצמאות ויום זכרון לאלו שנהרגו כדי לממש את "דת הציונות".
49. טקס – אירוע או מעמד רשמי, ממלכתי, דתי, חברתי, וכו' המתנהל על-פי תכנית קבועה מראש בהתאם לכללים או למנהגים מסוימים. המקור: דגל, תבנית, קיר. שינוי המשמעות המקורית של מילה זו נובע מהבורות והעם-ארציות של אליעזר בן-יהודה וממשיכיו ב"אקדמיה ללשון". עיוות מושג זה בא לבטא את ה"ניסור" הנוצרי-פרוטס' בין המציאות האנושית לבין התורה, על אף שהתורה היא היחידה המגלמת בתוכה את כל המציאות של כל העולמות.
50. פולקלור (בגרמנית מלשון Volk – עם) – מכלול היצירה התרבותית העממית שבעל-פה, הבא לידי ביטוי בסיפורי עם, פתגמים, שירי עם, אגדות-עם, הווי עממי (מלשון- עם) המתבטא במנהגים, במסורת, בטקסים ואורחות חיים של עם, עדה וקבוצת אנשים. המקור: היסוד הראשון של הנצרות הפרוטס', שרק כתבי הקודש נאמרו ברוח הקודש מאת האלוקים ואילו השאר, הומצא על ידי אנשים, אך החל ממחצית ה -119 למניינם יסוד זה הוקצן במסיון האקדמי של נצרות זו וכוהניה באקדמיה החלו לבצע "מחקרים" כדי "להוכיח" שגם כתבי הקודש הומצאו על ידי אנשים ולא הגיעו אליהם ממקור רוחני אלוקי.
גם מושג זה נשען על היסוד הנוצרי-פרוטסט' של השויון המשווה בין העמים ובין סיפורי מעשיות עתיקות שלעיתים הם דמיוניות לבין מסורות תורת הקבלה.
גם מושג זה נשען על היסוד הנוצרי-פרוטסט' של השויון המשווה בין העמים ובין סיפורי מעשיות עתיקות שלעיתים הם דמיוניות לבין מסורות תורת הקבלה.
51. שמרן – אינו נוטה לשינויים ולחידושים. המקור: שומר –שמירת הקיים. מושג זה עוות, כדי לבטא את הדרישה הנוצרית הפרוטסטנטית מהאדם לבצע כל הזמן בכפייתיות שינויים בכל אורחות חייו, אמונותיו וכו' בהתאם להנחיות הדתיות של כוהני האקדמיה הפרוטס' ושלוחותיה בתקשורת, בתרבות ובשלושת רשויות השלטון (השופטת, המחוקקת והמבצעת).
52. תובנה – הבנת המשמעות או המהות האמיתית או העמדה של הדבר בעיקר מתוך תפיסה אינטואיטיבית (לא שכלתנית) ולעיתים פתאומית. המקור: מלשון הבנה. עיוות המושג נוצר כתוצאה מהקצנת יסוד הארציות והחומריות של הנצרות הפרוטס' לכדי מטריאליזם (שכל המציאות מורכבת רק מחומר) ולכן נצרות זו הוכרחה להתייחס ללב רק כמשאבת דם ולהעביר באופן מלאכותי את מרכז ההוויה האנושית למוח מהלב, כי דווקא בלב מתקיימת הבחירה בין יצר הטוב ליצר הרע, חכמת הלב ובינת הלב ("אובנתא דליבא").
53. קיצוני – 1. תכונה שלילית של מי שמרחיק לכת, לא מתון, אינו מוכן להתפשר. 2. עובר את הגבולות הרגילים או המקובלים, חורג מהסביר. המקור: מלשון קץ וסוף. עיוות המשמעות לשלילה מוחלטת נשען על מבנה-החשיבה הדטרמניסטי של הנצרות הפרוטס', הגורסת שאם אין לאדם בחירה, אין שכר ועונש ולא ניתן להאשימו בהתנהגות מופקרת או הזויה. כאשר ציבור נוצרי פרוטס', כמו היהודו-נוצריים בארץ פועל לכן על-פי העיקרון של "הכל מותר לך" ("מתירנות"), כל מי שנשאר יהודי ונצמד לחלוטין לדקדוקי ההלכות של התורה, כפי שנהג עם ישראל במשך אלפי שנים מאז מתן התורה בסיני (מלבד כתות המשומדים בעבר, שנעלמו) וכריתת ברית עם אלוקיו, נחשב לכן בעיני כת המשומדים כנוהג בקיצוניות במובן שלילי.
54. תפיסה – 1. השגה של אדם, דבראו מקום והחזקה בו. 2. קליטה בעזרת השכל או החושים. 3. השקפה, עמדה, דרך חשיבה, צורת הסתכלות על הדברים, תפיסת חיים, תפיסת עולם. המקור: לתפוס בידים, חפץ או אדם או תפיסת חזקה בנכס (תפיסת-יד) או תכולת בית (תפוסת-הבית) או מידת מרחב ומקום. עיוות משמעות המושג נשען על מבנה-החשיבה הראשון של נצרות זו ונוצר כדי לתמוך בבלעדיות יכולת האדם להבין את המציאות כולה בלא להזקק לתורותינו.
55. תרבות – 1. כלל ההיבטים הרוחניים והאינטלקטואליים של חברה מסוימת או אדם מסוים. בתרבות נכללים המדעים, האומנות, הדת ועוד. 2. הפעילות היצירתית של אומנים ואנשי רוח והתעניינות הציבור בה. 3. נימוסים טובים, חינוך והשכלה הבאים לידי ביטוי בהתנהגות ואורחות חיים. 4. מכלול המסורות, ההרגלים, דפוסי התנהגות, המיומנויות, ההשקפות, המוסדות וכו', כאשר הם שייכים לתחום מסוים או לאופן ביטוי מסוים. המקור: גידול ואילוף. עיוות המושג נועד לשם מימוש מה שהובא לעיל במושג ה"תפיסה" ונשען בפרט על יסוד הארציות והחומריות של נצרות זו שדרשה לקדשו ולהאדירו.
56. קרייריזם – שאיפה להגיע להישגים אישיים בתחום מקצועי כל שהו, מתן עדיפות לרדיפה אחר קריירה תוך התעלמות מצרכי הכלל, המשפחה או משיקולי מוסר.
המקור: תת-המבנה של הארציות והחומריות אותה יצר ז'ן קלוין (מתחרהו של לותר על ראשות נצרות זו), שפיתח יסוד דתי זה על בסיס היסוד הדתי של הרכושנות (קפיטליזם) וידועה הכרזתו הדתית "האלוהים אוהב את המצליחנים".
ארה"ב נוסדה על ידי קלווניסטים שברחו מאנגליה מאימתו של אוליבר קרומוול ששלט אז באנגליה ולכן ארה"ב היא כיום מעוז הקפיטליזם והחומרנות.
המקור: תת-המבנה של הארציות והחומריות אותה יצר ז'ן קלוין (מתחרהו של לותר על ראשות נצרות זו), שפיתח יסוד דתי זה על בסיס היסוד הדתי של הרכושנות (קפיטליזם) וידועה הכרזתו הדתית "האלוהים אוהב את המצליחנים".
ארה"ב נוסדה על ידי קלווניסטים שברחו מאנגליה מאימתו של אוליבר קרומוול ששלט אז באנגליה ולכן ארה"ב היא כיום מעוז הקפיטליזם והחומרנות.
57. פלורליזם – השקפה הנשענת על הכרה בקיומן של דרכי חשיבה שונים, מפלגות שונות וכו' כדבר רצוי, חיובי והכרחי.
המקור: ההסבר של מושג זה הובא לעיל בהסבר המושגים של – תרבות, תפיסה, נרטיב ועוד.
58. פמניזם – תאוריה או תנועה הדוגלת בהשגת שויון זכויות ושויון אפשרויות לנשים בהשוואה לגברים ומעמד שווה בחברה, מתוך אמונה והכרה שיכולתן שווה לגברים. המקור: מלשון "פם" שפירושו בצרפתית הוא "אשה". הקצנה פנאטית של מבנה-החשיבה הנוצרי-פרוטס' של השויון, שהמציא הכומר מרטין לותר, בין השאר בין איש לאשה.
59. סוציאלי – ששייך או קשור לרווחה כלכלית ושיפור תנאי החיים של אנשים ששייכים לחברה.
סוציאליזם – משטר שיויוני, בלא הבדלי מעמדות וניצול, טובת הכלל.
המקור: מלשון ציבור או המצאת האקדמיה ללשון – "חברה".
המושג נשען על תתי-המבנה של הארציות, החומריות והשויון שפיתח מרטין לותר שדגל בחשיבות הקיבוצית. הוא דרש לחזור לחיי קומונה (חיי שיתוף שויוני בתוך קבוצה) כתלמידי "אותו האיש", אשר ממנו התפתחה האידיאולוגיה הסוציאליסטית ומאוחר יותר המרכסיזם שהוקצנה לסובייטיזם ברוסיה. הוא גם דגל בהאדרת מושג "העם" של גרמניה, אשר ממנו נוצרה האידיאולוגיה הסינתטית של הלאומיות.
כאמור לעיל, קלוין דגל דוקא בהאדרת היחיד הרכושני וזכויות הפרט שהקצין בארה"ב. מחלוקת זו בין לותר וקלוין יצרה בעתיד את המאבק הבין-גושי שבין המערב למזרח.
המקור: מלשון ציבור או המצאת האקדמיה ללשון – "חברה".
המושג נשען על תתי-המבנה של הארציות, החומריות והשויון שפיתח מרטין לותר שדגל בחשיבות הקיבוצית. הוא דרש לחזור לחיי קומונה (חיי שיתוף שויוני בתוך קבוצה) כתלמידי "אותו האיש", אשר ממנו התפתחה האידיאולוגיה הסוציאליסטית ומאוחר יותר המרכסיזם שהוקצנה לסובייטיזם ברוסיה. הוא גם דגל בהאדרת מושג "העם" של גרמניה, אשר ממנו נוצרה האידיאולוגיה הסינתטית של הלאומיות.
כאמור לעיל, קלוין דגל דוקא בהאדרת היחיד הרכושני וזכויות הפרט שהקצין בארה"ב. מחלוקת זו בין לותר וקלוין יצרה בעתיד את המאבק הבין-גושי שבין המערב למזרח.
60. פונדמנטליזם – 1. קנאות דתית קיצונית, דבקות קיצונית בצורה הקדומה והבסיסית של עיקרי הדת. 2. תנועה התובעת קיום חמור וקפדני של מצוות הקוראן וחוקי האיסלם. 3. זרם בפרוטסטנטיות הדתית, המאמין באמת המוחלטת של התנ"ך וה"ברית החדשה" ומקבל את כל הנאמר בהם כפשוטו.
המקור: מושג שהומצא בתוך הדת הנוצרית-פרוטס' על-ידי הנוצרים-הפרוטס' האתאיסטים שאינם מטריאליסטים, המתנגדים לזרם הדתי שהוזכר ב 3. וסוגדים לנצרות הקלווניסטית הגורסת שמספיק להיות "דתי בלב", כאשר דתיות זו מסתפקת ב"ערכים" מעורפלים הקיימים בלב ומשתנים כל הזמן, בהתאם להקצנת מבני החשיבה של הנצרות הפרוטס'.
61. תצהיר – הצהרה בכתב, שהכותב אותה נשבע שהיא אמת – לרשות, או לבית המשפט.
המקור: מלשון צוהר שפירושו חלון או אבן טובה המבהיקה באורה, או הלכה הברורה כצהרים.
המלל שבתצהיר המשפטי נשען על מבנה-החשיבה הדטרמניסטי הנוצרי שאין בחירה-חופשית ואין לכן שכר ועונש, לית דין ולית דיין. מערכת המשפט היא מעין מכונה בה ניתן לעשות את כל הפשעים שבעולם, בתנאי שהפושע לא ידע את כל מכלול החוקים ושהראיות נגדו לא יהיו מושלמות על פי החוק היבש ולכן הוא חותם שהוא יודע את כל החוקים השייכים למעשהו ואת העונשים הקבועים בחוק ועורך דינו גם חותם שהוא הציג בפני הנאשם את העונשים הקבועים בחוק.
בתצהיר זה, אין אף מילה המגנה את פשעי האשמה, במידה והוא ימצא אשם. על מבנה-החשיבה הדטרמניסטי הנוצרי של מערכת המשפט כבר הצביע בזמנו מרן הגר"נ קרליץ. מהתנהלות מעוותת וחשוכה זו של מערכת המשפט הכופרת בתורה, נהנים ארגוני "הפשע המאורגן", ראשיהם ועורכי דינם.
מערכת המשפט בארצנו בנויה גם על יסוד הארציות והחומריות הנוצרי, לדוגמא, "חוק שעות העבודה והמנוחה" ולא "חוק השבת". כמו כן היא בנויה על מושג ה"ערכים" המעורפלים של הנצרות הפרוטס'- קלווניסטית החשוכה, כגון: "חוק כבוד האדם וחירותו", "חוק הגנת הפרטיות", "חוק איסור ההפלייה (השויון הפרוטס'), "חוק ההתיישנות" הגזלני של חובות.
62. יום העצמאות – יום הכרזת עצמאותה החומרית של המדינה בארץ ישראל. המקור: עצם במובן של עצמיות רוחנית. עיוות המושג נשען על הארציות והחומריות הנוצרית הלאומית הגורסת שרק השפה וכברת ארץ הופכים את יושבי הארץ לעם ולכן אין לחגאה זו כל קשר ליהודיות והיא נתפסת כחגאה נוצרית המנוגדת קוטבית לתורה ולעם היהודי.
63. משרד הבטחון – המשרד הממשלתי שאמור לדאוג לבטחון הפיזי של אזרחי מדינת ישראל ללא כל סיוע אלוקי וללא כל הסתמכות על הוגי ולומדי התורה. לכאורה, מושג זה נוצר רק בארצנו, על-ידי היהודו-נוצרים בארצנו.
המקור: מצב בטוח וכן אלוקים או מישהו שניתן לבטוח בו או שרק מדמיינים שניתן לבטוח בו. עיוות המושג בטחון נשען על היסוד הנוצרי-פרוטס' של המשומדים הנוצריים בארץ, שרק באמצעות הבטחון בכח החומרי ובכח הארצי – האדם ניתן ליצור בטחון, בניגוד לעם היהודי שבוטח רק על עסק התורה והתפילה לאלוקים שיושיעו.
64. איש באמונתו יחיה – על-פי סירוס ועיוות של הפסוק "צדיק באמונתו יחיה", על-ידי המשומדים היהודו-נוצרים בארצנו – ניסוח המבוסס על היסודות שבדו ממציאי הנצרות הפרוטסטנטית, היינו, כיון שלפי נצרות זו אין בחירה-חופשית ויש שויון מוחלט וקיצוני בין כל אדם למשנהו ואת כל המציאות הנתפסת באמצעות החושים יש להבין אך ורק מתוך הסברים חומריים (חברה, חומר וכו'), ללא כל מסורת (ידע שנמסר והועבר מהאלוקים), לכן לכל אמונה שהאדם ממציא בהתאם ליצריו ודמיונותיו, יש תוקף מוחלט והוא שווה לשאר האמונות הקיימות.
65. מיתוס – דמות, קבוצה, ארוע, רעיון, אמונה וכדומה, שהפכו למקור להערצה הנתפסת כאמיתית ללא ספק, המבוססת על מערכת כזבים ודמיונות. המיתוס, מבוסס על מבנה-החשיבה הנוצרי של השויון, שבכל קבוצת אנשים, קיימים רעיונות ואמונות של כזבים ובכללם במקורות של התורה שבכתב ובעל-פה.
66. אתוס – מערכת מיתוסים, רעיונות והתייחסויות המאפיינת קבוצת אנשים מסוימת.
67. היסטוריה (ביוונית – חקירה) – חקירת תולדות האנושות באקדמיה, באמצעות יצירת מודלים ותיאוריות המבוססות על יסודות הנצרות הפרוטסטנטית, בהתאם לפילסופיות ואידיאולוגיות שההסטוריון אמון עליהן.
פרופ. מיכאל קונפינו (חתן פרס-ישראל להיסטוריה) התאונן בכתביו, שבסוף ה- 120, ההיסטוריה באקדמיה הנלמדת במערכת החינוך, הפכה מחקירה לניסוח תדמיתי של תולדות האנושות. פרופ. שלמה שוהם (חתן פרס ישראל, חתן פרס א.מ.ת ועוד, הנחשב באקדמיה לאחד מראשי הוגי-הדעות במערב), תיאר בהרצאה באוני' ת"א עד כמה עלובה הכתיבה ההיסטוריונית – "ההיסטוריון מאיר פעיל מהשמאל וההיסטוריון אורי מילשטיין מהימין, תיעדו את נפילת גוש-עציון במלחמת תש"ח, כל אחד במבט הפוך מחברו ואני שהייתי שם יכול לומר לכם ששניהם אינם צודקים". מרן ה"חזון-איש" ליגלג במחצית ה- 120 למניינם על לימודי ההיסטוריה ואמר – "אם מה שקרה אתמול, כבר למחרת ארבעה עיתונים יומיים, כל אחד מדווח תאור שונה ממה שהתרחש, כיצד ניתן לסמוך על ההיסטוריונים, לגבי מה שהתרחש עוד לפני כן".
68. תדמית – 1. כינוי טכני לשבלונה או ליצירת סרטונים, פרסומות וכו' בתחום הגרפיקה הממוחשבת. 2. תאור אדם, קבוצת אנשים, מדינות, התרחשויות וכו' לא לפי נתוני אמת, אלא לפי דמיונו הפורה של המתאר.
המקור: דמות דו-מימדית הדומה למישהו או משהו. עיוות המושג נשען על הדטרמניזם הנוצרי ולפיו יכול אדם או קבוצה ליצור לעצמם דמות ודימוי פיקטיבי וכך גם ניתן לערוך "מחקרים" תדמיתיים במסיון האקדמי.
69. אג'נדה – תכנית, סדר-יום, סדר קדימות מסוים. ביטוי שהחל רווח משנת תש"ס, המבטא השקפה של אדם או קבוצה וקידומה בציבור, הכולל מיתוסים, אתוסים ונרטיבים ונשען על מבנה-החשיבה הראשון שהובא לעיל של הנצרות הפרוטס'.
70. פרשנות – המקור: פירוש או הפרשה. עיוות המושג נשען על כל מבני-החשיבה של נצרות זו. היינו, כל אמירה או כתיבה ניזונת מהסתכלות בלעדית של אומרה או כותבה ולא נשענת כלל, אפילו בבסיסה על מקורות אלוקיים או קודמים.
71. מתודה – דרך מחקר או חשיבה שיטתית בתחום מדע מסוים (אנליטית, סינתטית, דדוקטיבית וכו').
ההבנה שהתגבשה במדע במאה השנים האחרונות שהמדע אינו אובייקטיבי וכל תיאוריה נתונה לרצונו השרירותי של המדען, כיצד לעצב תדמיתית את התיאוריה שהוא ממציא ועל כך כבר הומצאה התיאוריה המתודולוגית העוסקת בבירור המתודות המומצאות בתחומי המדע ומהוות מסגרת לפעילות מדעית.
72. פרמטר – גורם חשוב שידיעתו חיונית להבנת המכלול, על-שם גורם חופשי וקבוע במשוואה מתמטית, כשבודקים את תכונותיו והתנהגותו של כל אחד מהמשתנים האחרים. השאלה זו מהמתמטיקה הוכרה כחיונית כשהובן על ידי המדענים שאין לדוגמא ניסוי אובייקטיבי וכל ניסוי תלוי ברצונו השרירותי של החוקר באלו פרמטרים להשתמש בניסוי, כדי שהניסוי יניב את התוצאה שהחוקר חפץ ביקרו. לכן, גם מספר הפעמים שיחזרו על הניסוי כדי שהניסוי יחשב כ"תקף" תלוי ברצונו השרירותי של החוקר, לפני שהוא יכריז עליו כ"וודאי".
73. פרדיגמה – השקפה והנחות מוקדמות המצויות ביסוד התיאוריה. מושג זה הפך להכרחי במאת השנים האחרונות, כאשר הובן שהמדע אינו אובייקטיבי ולא רק שאינו מבין למה תופעה מסוימת מתקיימת, אלא גם אינו מבין אבסולוטית כיצד התופעה מתקיימת ופועלת וכל תאור מדעי של סיבתיות תלוי בהשקפות פילוסופיות של החוקר ובהנחות מוקדמות שהוא ממציא לשם יצירת התיאוריה, שהיא למעשה רק שפה שמשתנית בהתאם לנוחות השימוש בה ולפרמטרים הנקבעים בה. ואם זה המצב במדעים "המדוייקים" (מושג שהפך מזמן לאנכרוניסטי), כל שכן שמצב זה קיים בכל מדעי החברה והרוח. לכן התאפשר אישורו של דוקטורט "המוכיח" שהשואה באירופה הינה רק המצאה. כיון שהפרדיגמה שהונחה בבסיס הדוקטורט היתה ההשקפה, שהשואה הומצאה על-ידי מספר אינטרסנטים בעיקר יהודיים שרצו להשיג באמצעותה את הקמת המדינה כאן בארץ.
74. משכן – המקור: משכן ה'. עיוות המשמעות נשען בעיקר על מבני-החשיבה הנוצריים של הארציות-חומריות ושל השיויון ולכן המשומדים הנוצריים בארצנו משווים בין המשכן הטהור והקדוש, לבין בנין הפרלמנט החומרי הכופר בכל מה שמסמל משכן ה' וקוראים לו "משכן הכנסת" וכן למקום המזוהם רוחנית בו מציגים פסלים ועוד דברים מזוהמים, ולמקום זה הם קוראים "משכן האומנויות".
75. ב"חברה הישראלית" (בתקשורת, בממשל ובשפת היום יום): רצח = חיסול, חיסול חשבונות, סגירת חשבון.
גנבה = סחיבה, הרמה, ובצבא – השלמת ציוד. מושגים הנשענים על מבני-החשיבה הנוצריים של הדטרמניזם והשויון בין רצח לפעולות בנקאיות ובין גנבה לפעולות טכניות.
