לק"י
הרהגה"צ רבי שלמה זלמן לנדא זי"ע, תלמיד חכם ופולמוסן חריף, מעשירי העיר קובנה. מראשי ההתארגנות הראשונה של החרדים נגד הציונות. בשנת ה'תרנ"ט נתכנסה בקובנה ביזמת האדמו"ר רש"ב שניאורסון מליובאוויטש זי"ע זצ"ל, אספה של עסקנים בראשות רבי יעקב ליפשיץ ורבי שלמה זלמן לנדא, לדון בדרכי המלחמה נגד הציונות. בשנת תר"ס הוציא רש"ז לנדא יחד עם רעו רבי יוסף רבינוביץ זי"ע את הספר "אור לישרים" (ווארשא, תר"ס), ובו באו מכתבים מגדולי ישראל ומאמרים נגד הציונות. התארגנות זו כונתה בחוגים הציוניים "הלשכה השחורה בקובנה".
"באופן שיהא נח להם לעקור עקרי האמונה בנעימה קדושה, שלתכלית זו המציאו להם לשון רכה ונעימה שממתקת האֶרֶס של מינוּת, בכדי שינעם לחִכַּם של הנגררים אחריהם לשם חבת ציון, מתוך חסרון הכרה בהם ובמחשבותיהם"
שנת הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד לפרט קטן
אור לישרים
יאיר דברי המאורות הגדולים, גאוני הדור,
חות דעת קדושים, וחכמת חכמים מפארים,
עם מאמרים ערוכים בדרך אמונה וברוח משפט,
נגד השטה הציונית.
מאתנו המו"ל
שלמה זלמן לאנדא
יוסף
ראבינאוויץ
מקאוונא
ווארשא
בדפוס ר' מאיר יחיאל האלטער ושותפו
גאלעווקי 7
שנת תר"ס לפ"ק
ח.
השקפה
בשעה שהצבועים באים לעקור את הכל מהתורה ומהדת,
בשעה מסוכנת כזו, לא רק מצוה, היא לפרסם אותם ואת מעשיהם ומחשבותיהם, כי אם חובה. ולכן
דעו אחב"י, כי אותה הרוח שיצאה לפני מאה שנת בברלין בטענת השכלה ובאמתלא של
למוד המקרא על דרך הפשט וההגיון, ובחבת לשון הקודש ובצירוף הבטחה ותקוה כי היא תמשוך עלינו חוט של חסד ותמציא לנו מנוחה
שלמה בין שכנינו, עד שהביאה את בני ישראל
באשכנז לתקן את דת ישראל וליסד קהלות רעפארמאטארין והסיתה והדיחה רבים מישראל
להתבולל בין העמים, ולא פסקה להבטיח לנו השוָאת זכֻיות ואהבת העמים עד שהביאה
עלינו את הבהלה והשנאה מהם, ה' ירחם.
אותה-היא בעצמה, שהאפילו עליה, המִתְכָּנִים
עצמם משׂכילים, בטלית שאולה מהלאומיות שהיא זרה לאומתנו, שצבעוה בצבעים של ישוב
ארץ ישראל וחבת ציון שאהבתה תקועה בלב כל אבליה מעולם.
וכחוששים לתקנתה של האומה והדת, התחילו לדבר
בסגנון מתקבל על לב התמימים באופן שיהא נח להם לעקור עקרי האמונה בנעימה קדושה, שלתכלית
זו המציאו להם לשון רכה ונעימה שממתקת האֶרֶס של מינוּת, בכדי שינעם לחִכַּם של הנגררים
אחריהם לשם חבת ציון, מתוך חסרון הכרה בהם ובמחשבותיהם.
קשה לישראל הכתה הקטנה הזאת, שאין בה רק כשמונת
אלפים חברים שרובם אינם משתתפים עמם אלא מפני שכך היא המאָדע הזמנית וכך נאה להם. קשה היא הכתה הזאת מכל הכתות שקמו מתוכנו לבטל תורה
ומצות: המכנים עצמם חובבי ציון, ממללים
לצד עלאה בכל מכ"ע שבישראל כל מה שלבם חפץ, ובעלי מכה"ע שמתפארים
בסבלנות, ושמכה"ע שלהם פתוחים לכל להשמיע דעתו, אינם נותנים מקום כמכה"ע
לשום בִּקֹרֶת, עד שכל
הטוענים נגדם במשהו או מגלים קצת ממעשיהם ודרכיהם, קופצים עליהם הסופרים מתוך מכה"ע המיוחדים להם וזילא ושכיחא ופריצא
להו, להעמידם בעיני העם כשונאי
ציון, היורדים לחיי האומה,
ומכנים אותם וכתביהם בשם כותבי וכתבי פלסתר, כאלו היו המועטים האלה מאושרים ומקוימים
בגושפנקא של כנסת ישראל, לעומדים בראש האומה חלילה.
📖 קישור לספר המלא "אור
לישרים":
