לק“י יָשְׁמִיעַ השֵׁם אֵתְכֶם עַתָּה כַּיֹוֹם שְׁמוּעוֹת טוֹב עמ“י עש“וּ
XW
המצפון הוא דת (פגאניזם, עבודה זרה) ואילו המוסר הוא אלוקי ובא לידי ביטוי בעולם הזה באמצעות לאום (לאום ספציפי) ולא באמצעות דת.
שנת הַלּוֹמֵד
עַל־מְנָת לְלַמֵּד לִפְרט
קטן
מַצְפּוּן - שם של אליל פגאני ("בעל צפון"), המצפון הוא רגש ולכן סובייקטיבי. בעולם העתיק היו כתות פגאניות שקידשו את המצפון ובאלפיים השנה האחרונות, מאפיינת תפיסה פגאנית ומלאת רגשי אשם זו, את התאולוגיה הנוצרית. בלשון התורה: עבודה זרה.
אדם שבוחר להיות כפוף למצפון, הוא אדם המקדש בין היתר את המרד ואת המרידה, את המרדנות ואת הרודנות, את החסדים ולא את הזכויות, אדם שבוחר להיות תלותי באופן מובנה ועקרוני.
האדם ההומניסט, כפוף לכוחות רבים (פנתאיזם, פוליתאיזם) ולא למציאות האובייקטיבית, הוא מתגאה וחוטא רבות בחטא הגאווה, פעמים רבות מאמין שהוא עצמו אליל. בעיניו, אין בורא, הוא זה שיוצר את המציאות המדומה ולכן מזלזל מיסודו בבריות ומשתמש בהן למטרות רווח. מאפיין נוסף של דת ההומניזם הוא: אתנוצנטריות.
תפיסת העולם שבה אני מחזיק, היא הנכונה ואני אחנך את כל השאר על פיה. סוציאליזציה. חיברות.
האסכולה ההומניסטית היא בעצם תאולוגיה, דת, המקדשת את המצפון האנושי הקולקטיבי ואנשיה (כלומר בעלי ההשקפה השמאלנית בעולם, בכל התקופות), חושבים שהמצפון (שהוא סובייקטיבי) הוא המוסר. לכן אינם מסוגלים לתפוס שקיימת מציאות אובייקטיבית. הם חיים בעולם שכולו דמיון, כולו סובייקטיביזם. פגאנים.
מוסר - מה שנמסר באופן ישיר מהקב"ה לנביאיו וע"י הנביאים מועבר לשאר האנושות. המוסר איננו רגש, איננו יחסי, כי אם מוחלט. התורה מלמדת אותנו את המוסר, כלומר: ספר ההוראות להתנהלות הנכונה בעולם עפ"י המידות הנכונות והמאוזנות, עפ"י תפיסות עולם המתאימות לקיום החיים בכללותם, באופן פונקציונלי, כולל מדעי המדינה, כינון מערכת משפט תקינה ובריאה, מערכת מחוקקת, מבצעת וכן הלאה.
אדם שבוחר להיות כפוף למוסר, הוא אדם שמכיר בכך שישנה סמכות עליונה, שאין שוויון ולא צריך להיות שוויון, הוא בהכרח אדם שאינו גאוותן ואינו מרדן באופיו (לא שאינו מורד אף פעם, אלא שאינו מרדן). הוא כפוף לא-ל, מבין את מקומו בעולם ואינו לוקה בשגעון גדלות. אדם המקבל על עצמו אחריות, הוא בעל חרות בחירה.
דוגמא להבדל בין מַצְפּוּן (שורש תפיסת השמאל) לבין מוּסר (תשתית החיים, הימין, התורה):
עיקור כלבות חובה בטרם שחרורן מהכלביה אל הבית המאמץ - פעולה שהחדירו לכולנו לראש במשך שנים רבות ובכל אמצעי תעמולה אפשרי.
טיעון כגון:
"זו טובת הכלבים, כך לא יתרבו ויזרקו לרחובות וימותו מרעב ומחוסר הגנה"
זהו טיעון הבא להגן עלי, על מצפוני.
כך אני אהיה נקיה מנקיפות מצפון על התרבות כלבים ועליה בתמותה.
פעולת העיקור המצפונית הזו, היא הֵיפך הגמור של כל מה שמוסרי.
התורה מנחה אותנו שלא לעקר בעלי חיים משום שהתורה היא המוסר המוחלט, מה שבתכליתו אינו המצפון, הבא לשרת אותי ורק אותי.
אם בורא העולם ברא את בעלי החיים עם פוטנציאל הִתְרבות, מי אני שאפגום בפוטנציאל שברא השם בעולמו?
אם הכלבה שברשותי מיוחמת ואין ביכולתי לדאוג לגורים, חובתי המוסרית היא לדאוג שבמשך תקופת הייחום, הכלבה תהיה מוגנת ומורחקת מכלבים זכרים. או במילים אחרות: לקיחת אחריות.
המרחק בין שטיפת המוח שהכשירה בעיני רוב האנושות את עיקור הכלבות לבין מסע הלגיטימציה לדילול אוכלוסין בעולם (עיקור נשים או סירוס גברים במגוון דרכים או כל פגיעה אחרת בילודה) הוא מרחק זעום.
(בדיוק, אגב, מה שהמשטרים הטוטליטריים עשו ועושים וכן כמה מזרועות האו"ם).
מדוע?
שוב: משום שעולם שיש בו ריבוי אוכלוסין טבעי מייצר גם משברים לא מעטים ועל מנת להשקיט את המצפון - עלי למנוע את אותו ריבוי טבעי גם בבעלי חיים וגם בבני אדם (עפ"י תפיסת השמאל).
אם נביט על התמונה באופן פשטני לרגע, ניווכח כי בעצם שמאל מקדש את המוות, על פני החיים, את האני על פני האחר והשונה, את המיעוט על פני הריבוי
ואילו התפיסה המוסרית (שאמורה להיות מכונה 'ימין') מקדשת את המוסר, את לקיחת האחריות על העולם, על הטבע כפי שהוא, מבלי לנטרל אותו ולבטלו, התמודדות עם ההשלכות של ריבוי טבעי, של יצירת חיים - זו לקיחת אחריות.
לעומת מה שמצפוני, שהוא בריחה מאחריות באמצעות מניעת חיים או מניעת התרבות חיים.
כל מקרי ההשמדה ההמונית במאות האחרונות נובעים בדיוק מכך.
עיקור, דילול אוכלוסין, מניעת חיים, הפסקת חיים "בחסד" כל אלה משמשים את תפיסת השמאל, המצפון.
אני דואג שמצפוני יהיה נקי ואז מרמה את עצמי לדמיין שאני חופשי.
לעומת זאת, אני נוהג עפ"י המוסר ולוקח אחריות מלאה, על כל מה שכרוך בכך ואז, אני באמת חש חרות.
החרות נובעת אך ורק מלקיחת אחריות ולא מניקיון ומהשתקת המצפון.
כך לגבי כל תחום חיים.
לא מי שמפעיל לחץ חברתי מאסיבי יותר הוא בהכרח המוסרי, כי אם להיפך ברוב המקרים.
בתורת משה, אין מצפון חס וחלילה! מצפון, צפון, שמאל - אלוקים אחרים. התורה, היהדות, היא מוסר. מוסר עליון, מוסר אלוקי. מוחלט. אובייקטיבי.
זה עצמו מושא קנאה לעמים.
ילקוט ראובני:
...שם ד' בעל צפון הוא המקום הפרוץ שפרצו הקדמונים אדם וקין, שם נראו מלאכי השמאל בתפארתם כדי שיטעו ישראל, ושם היה פי החירות (נוסחא אחרת פיתום) הוא מקום ממוסך בזאת החיה אריה, והוא שם הרחמים מעבוד שהוא סתום אין חירות לישראל, מעבוד שהוא פתוח יש חירות לישראל וראו שם ישראל זה המקום פתוח וצורת יצחק עומד עליו ומתחנן לפני בוראו על פדות בניו... (בשלח)
מכילתא דרשב"י, שמות י"ד, ג':
...כיון שראה פרעה את בעל צפון שמח, אמר הסכים בעל צפון לגזירתי, אני אמרתי לטבעם במים הסכים בעל צפון לגזירתי לטבען במים, התחיל אומר ומזבח ומקטר לפני עבודה זרה שלו, שנאמר לפני בעל צפון ופרעה הקריב.
