לק"י
ההחמצה הכפולה
משל לכל האקדמאים
הרב דב ברקוביץ' שליט"א
לק"י
ההחמצה הכפולה
משל לכל האקדמאים
הרב דב ברקוביץ' שליט"א
שנת הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד לפרט קטן
[הלכות פסח, סימן תס''ב סעיפים א ב]:
(א) מי-פירות בלא מים אין מחמיצים כלל ומותר לאכול מצה שנלושה במי-פירות אפילו שהתה כל היום, אבל אין יוצא בה ידי חובתו מפני שהיא מצה עשירה וקרא כתיב "לחם עני".
(ב) מי-פירות עם מים ממהרים להחמיץ יותר משאר עיסה, הלכך אין ללוש בהם, ואם לש בהם יאפה מיד.
הנמשל: ההשתלבות הנחיתית של תנועת ה"מזרחי" עם החילונים שכונתה "הברית ההיסטורית" מרגע היווסדות תופעת הציונות, גרמה להם עצמם אבדון רוחני מוסכם של רוב חניכיהם, כך שהוריהם או הם מהווים כיום את רוב החילונים בארצנו – (דתל''ש - דתיים לשעבר) לחילונים/ציונים/אפיקורסים, בהיותם מכונסים בחבורתם/בקליפתם בלבד (כ"מי פירות") נגרם אסון נוסף, שלא יכלה להחמיץ עיסתם החברתית בהתמדה (כי "לשקר אין רגליים" ו"נצח ישראל לא ישקר" לאורך זמן), אך בגלל ההסתפחות ההרסנית של תנועת ה"מזרחי" אליהם (שבראשית ה"מזרחי", רק דומה היה שיש בה "מים", ש"אין מים אלא תורה"... אך במהרה היא הושתתה על "ביקורת המקרא והתלמוד" ועל מבני החשיבה של "תרבות המערב", היינו, הנצרות הרפורמית) וחניכיה הפתיים המשלבים תורה והלכה משודרגות ומזויפות, שחונכו כבר מילדותם לראות במשקפיים רפורמיות, אך מעצם ערבובם בסממני תורה והלכה משודרגת, הם שידרו/משדרים ומאותתים למשומדים הנ''ל שאין הם כה מצורעים ובכך מתעים/מטעים אותם להמשיך לחשוב שאינם חייבים לצאת אל מחוץ למחנה או לחזור בתשובה ושאפשרי להם להתמיד בדרכם ה"לגיטימית" והאבודה.
המקובל האלוקי רבי שמשון מאוסטרופולי זי"ע, לנוכח מה שכתב והוכיח (בספרו "דן ידין" שמפרש את הספר "קרניים" לרבי אהרן הזקן מקרדינה) שהנצרות הפרוטסטנטית ("נצרות האוונגליון") היא מֶרְכֶּבֶת הטומאה ורק משיח בן-יוסף יוכל לשבור את קליפתה, אין מעשה נבלה גדול יותר מכך, שרבני הציונות הדתית והנוהים אחריהם מאמצים בשיטתיות את יסודות נצרות זו וכל מה שנובע ממנה, כגון: מושג הלאומיות, הציונות, אתחלתא דגאולה, מדינה, מודרנה, אבולוציה, שויון, פלורליזם וכו' וכו' במטרה "להוכיח", שיש למושגים נוצריים אלה אחיזה, כביכול, וביסוס בשיא הטהרה – בתורתנו הקדושה, בפרט שזה נעשה באמצעות בּוּרוּת מכוונת, שקרים וסילופים. בכך, הותעו/הוטעו ברובם להיותם גרועים יותר מהחילונים (=המשומדים הפרוטסטנטיים), שלפחות אינם מתיימרים לבסס נצרות זו על פי התורה הקדושה כפי שעשה "אותו האיש", כך שהם (חובשי הכיפות הסרוגות שהחמיצו, כתת-תרבות של הציוניזם) היו והינם הגורם המאיץ לכך, עד שהכל "ממהרים להחמיץ יותר משאר עיסה".
 |
| מתוך ההסכמות, על פירוש "דן ידין" לרבי שמשון מאוסטרופולי זי"ע לספר "קרניים" |
נכון לשנים האחרונות: רוב הצעירים החילונים המצויים בארצנו (כברירת מחדל) בעצמם כבר אינם יודעים כלל ואפילו אינם מזדהים או מתעניינים, לגבי המקור של שם התואר – "ציונות".
גם בגלל תופעת-חימוץ ודאית זו, יזם אברהם אבינו היפרדות מלוט אחיינו וכן סירב זְרֻבּבל לשתף נכרים בבנין בית המקדש (עזרא ד ג) ודוגמאות נוספות קיימות להמחשת עניין זה.
(רק משהו נוסף וערוך מחדש, ממוסף קודש של "יתד", אדר תשע''ה, גליון 22 עמ' 2):
מדוע השליך ושיבר משה רבֵּנו את הלוחות ולא שמר אותם באיזו פינה במורד ההר?
לפי שחשש מהתחברות, מערבוב ו"החמצה" איומה, היינו, שיחוללו עם הלוחות (שנמשלה תורה למים) סביב העגל (עם "מי הפירות") והודה לו הקב''ה: "יישר כח ששיברת".
כל הנ''ל, מהווה גם תמרור אזהרה מהִסחפות ומהחמצה מהירה ל"שלומי אמוני ישראל" החרדים, שעברו ברגל גסה על האיסור של "לא תסור מכל אשר יורוך" בהתעלמותם מפסקי גדולי ישראל ואזהרותיהם שלא להתקרב לתכניות הלימוד בסחי האקדמי ובכל זאת למדו גם במכללות ה"חרדיות", המושתתות על מבני-החשיבה הבהמיים של "תרבות המערב", היינו, הנצרות הרפורמית.
