באר מרים: תנועת "הפועל המזרחי"

תנועת "הפועל המזרחי"

לק"י

הגדרות ומאפייני ה"ציונות-הדתית" המנוסחים כפי שהם באתר תנועת "המזרחי":

שנת הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד לפרט קטן

הציונות הדתית מאגדת בתוכה את הזרמים הדתיים שראו עצמם כחלק מהתנועה הציונית, תמכו בעלייה לארץ ישראל, ובהמשך, בהקמת מדינת ישראל.
הרעיון של שיבת היהודים לארץ ישראל והתעוררות לאומית דתית, מופיע עוד לפני הקמתה של התנועה הציונית בכתביהם של הרבנים יהודה חי אלקלעי וצבי הירש קלישר.
משנתם של הרבנים אלקלעי וקלישר יצרה את התשתית למשנת הציונות הדתית, מאוחר יותר. הרבנים קלישר ואלקלעי יצאו נגד הצפיה הפסיבית של העם היהודי לגאולה ניסית. הם טענו כי יש לזרז את הגאולה ע"י שיבה לארץ ישראל, ע''י עבודת אדמה, שימוש בעברית כשפה יומיומית והקמת ארגוני שמירה יהודים.
זוהי ה"גאולה הטבעית", התלויה במעשי אדם והיא שלב מקדים ותנאי הכרחי לשלב ה"גאולה הניסית" שתביא לפעמי משיח.
תנועת "חיבת ציון", שקמה במזרח אירופה לאחר "הסופות בנגב" - הפרעות ביהודים בארץ זו - זכתה לתמיכת הרבנים שמואל מוהליבר, נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב) ומרדכי אליאשברג.
עם כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון באוגוסט 1897 בעיר בזל שבשוויץ, והקמת התנועה הציונית בהנהגת בנימין זאב (תאודור) הרצל, הצטרפו אליה רבנים ויהודים דתיים רבים, ובראשם הרב יעקב יצחק ריינס.
הרב ריינס היה תומך נלהב של הרצל, והאמין בשיתוף פעולה בין דתיים לחילוניים שיוביל למימוש רעיון הבית הלאומי ומדינת היהודים בארץ ישראל.
הצירים הדתיים פעלו בתוך התנועה הציונית, לצד הצירים החילוניים. כתוצאה מויכוח וחילוקי דעות בשאלת היחס של התנועה הציונית לפעולות החינוך (הקולטורה) שהתפרש כפוגע באופיה היהודי של ההתישבות בארץ ישראל, הקימו הצירים הדתיים את סיעת המזרחי.
המזרחי – ראשי תיבות של "המרכז הרוחני" – הוקמה בשנת תרס"ב – 1902 ע"י הרב שמואל מוהליבר והרב יעקב יצחק ריינס .
המזרחי פעלה בתוך התנועה הציונית, ושמה לה למטרה להקים מרכז רוחני לעם היהודי בארץ ישראל ברוח התורה וההלכה, כמו כן הדגישה תנועת המזרחי את הקשר החזק בין ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל.
השפעה מכרעת על עיצוב דרכה של הציונות הדתית, היתה למשנתו ולהגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שכיהן כרב העיר יפו ומושבות ארץ ישראל, ואחר כך כרב האשכנזי הראשון בארץ ישראל.
הרב קוק ראה בהתיישבות היהודית בארץ ישראל "אתחלתא דגאולה", ועליה לארץ ישראל היתה בעיניו חובה דתית לכל יהודי. לדעתו, התנועה הציונית היתה חלק מ"תכנית אלוהית" המכוונת מלמעלה, והמונהגת ע"י החלוצים בארץ ישראל גם אם הם חילוניים. ואמנם, עשה הרב קוק רבות לקירוב החלוצים אנשי העליה השניה, מתוך הערכה עמוקה למפעלם. (מסע הרבנים במושבות העליה השניה).
בשנת 1922, החליטו החלוצים הדתיים בארץ ישראל להקים ארגון עצמאי שימזג בתוכו את היסוד הדתי לאומי עם הרעיון הסוציאליסטי – רעיון "תורה ועבודה".
הארגון החדש – תנועת ''הפועל המזרחי" – קם כחטיבה במסגרת תנועת המזרחי, במטרה ליצור מסגרת שתאפשר לחלוץ ולפועל היהודי לבנות את ארץ ישראל ברוח התורה ועל יסודות העבודה.
השפעה מיוחדת על הציונות-הדתית היתה להקמתה של תנועת הנוער "בני עקיבא", שנוסדה בשנת 1994, וחרתה על דגלה את רעיון "תורה ועבודה" כבסיס להשתלבות במפעל ההתיישבות בארץ ישראל ובמערכות המדינה.
לאחר קום המדינה הפכה הציונות-הדתית לשותפה אמיתית בבנין הארץ והעשייה המדינית.
תנועת המזרחי והפועל המזרחי התאחדו בשנת 1955 למפלגה אחת המפד"ל – המפלגה הדתית לאומית שהיתה נוכחת בכל מושבי הכנסת, ושרים מטעמה (הרב יהודה לייב פישמן מיימון, משה חיים שפירא והד"ר יוסף בורג) כהנו בממשלות ישראל.
לאחר מלחמת ששת הימים, הפכה הציונות-הדתית לגורם מוביל ביישום הרעיון של התיישבות בארץ ישראל השלמה.
הציונות הדתית הובילה מאז קום המדינה את מוסדות החינוך הממלכתי דתי, ישיבות תורניות, אולפנות, ישיבות הסדר ומכינות קדם צבאיות.