לק"י
שנת הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד לפרט קטן
"הסוציאליזם שלי", כתב ביומן ב-8 ביוני 1895, "הוא עניין טכנולוגי טהור. חלוקה שווה של כוחות הטבע באמצעות החשמל". ובנאום באיסט אנד ב-13 ביולי 1896 קבע באותה רוח, כי להגירה היהודית יש יתרון שיעשה אותה להגירה מיוחדת במינה בהיסטוריה: לרשותה תעמוד האפשרות לסגל את כל שיטות ההתיישבות המודרניות. הדעה הזאת חוזרת פעמים רבות בכתביו: היא ההצהרה הפותחת את החוברת "מדינת היהודים", והיא מוטיב מרכזי ברומאן האוטופי "אלטנוילנד". המדע והטכנולוגיה יאפשרו ליצור הן את המסגרת והן את המנגנונים הכלכליים והחברתיים שיכוננו חברה יהודית חדשה ויצירת אדם יהודי חדש.
לא היתה אפוא חנופה בדברי הרצל ש"רוחו הגדולה" של ספנסר מרחפת על "מדינת היהודים". "הלא יודעים אנו איזה שלבי התפתחות עבר המין האנושי למן ימי הבראשית שלו ועד שהגיע לתרבות. הדרך מובילה תמיד אל על". משפט כזה כמו לקוח הישר מספנסר. הרצל האמין שהחברה האנושית מונעת במנגנון פנימי של השתכללות, המוביל את החברה מהומוגניות להטרוגניות. בשיא התהליך מופיעה החברה המסחרית-התעשייתית-המדעית הליברלית; חברה ללא כפייה, המעקרת את הנטייה לאגרסיוויות ולמלחמה, מתגברת על המחשבה הדתית והמטאפיסית, והיא התנאי למשטר ליברלי-דמוקרטי, לחירות, לשיתוף פעולה מרצון, לשוויון הזדמנויות, לאהבת הזולת ולאושר.
בקטע היומן הנזכר מיוני 1899 כתב הרצל כי בהשפעת תערוכת האוטומובילים בטווילרי עלה בדעתו לפתח את רעיון המוטואליזם: "בין הקפיטליזם לקולקטיוויזם נראה לי שהמוטואליזם הוא שביל הזהב".
היו שמצאו את המקור לרעיון "ההדדיות" הזה בכתבי האוטופיסט הצרפתי ז'וזף פרודון (1865-1809) ולפיכך לא יעלה על הדעת שהרעיון נשאל מבעל העיקרון ה"דרוויניסטי" על "הישארות המוכשרים". ואולם, ספנסר לא התנגד לעיקרון של עזרה הדדית, ובספרו "יסודות תורת המידות" הציע "אתיקה מדעית" המיוסדת על ההבחנה בין "אתיקה מוחלטת" ו"אתיקה יחסית", ותמך בעזרה הדדית הצריכה להתבסס על חוזה מרצון חופשי לחלוקת עבודה. הרצל יכול היה אפוא לכתוב לספנסר כי חברת העתיד שהגה תנהג בהתאם לדפוסי "ההתנהגות האידיאלית" הזאת. הוא גם יכול היה לכתוב כי כמו ספנסר, גם הוא מבקש להגדיר מראש את התנאים הדרושים לחיים משוכללים, מפני שהם מותנים בתנאים הכלכליים והחברתיים.
אין הכוונה לאימוץ הקידמה הטכנולוגית רק לצורך המימוש של צרכים ציוניים פרגמטיים. הפרוגרס הוא מצב שצריך לפעול להתגשמותו מפני שרק הוא מציע את התנאים לכינון חברה "מוסרית", או, נכון יותר לומר, חברה "צודקת". כשהרצל כותב על הצורך ב"עוצמה", הוא מתכוון לצורך בעוצמה האדירה הטמונה במדע ובטכנולוגיה; עוצמה שאינה מוחצת את בני האדם, אלא מזניקה אותם קדימה.
זוהי "המוסריות החדשה" וחברת המופת, שהרצל מתכוון לה: כמו ספנסר סבר הרצל, שאי אפשר לחוקק חוקים מוסריים על עקרונות מופשטים, ולכן, שיקום האישיות היהודית האותנטית יוכל להתממש רק במסגרת חברתית-כלכלית שתונחה על ידי שיקולים רציונליים ברוח התבונה והביטחון האופטימי בכוחה. אלה ייצרו מקום שבו "נוכל סוף-סוף לחיות כבני חורין על האדמה שלנו... המקום שבו נזכה גם אנו בכבוד על מעשים גדולים. מקום שנחיה בשלום עם העולם כולו..."
במאמרו מ-1940" ,אילו היה הרצל עוד בחיים", כתב מרטין בובר שהרצל ראה בהתקדמות הטכנית רנסנס, תחייה תרבותית, וסבר שפתרון השאלה הסוציאלית תלוי רק באמצעים טכניים. לפי בובר, הרצל סבר שהטכנולוגיה היא לא רק כלי, אלא שהיא עצמה מביאה את "הרוח החדשה", והיא זו שתיצור "תרבות מעולה וסדר חיים מעולה" (חברת מופת). אבל בובר חטא להרצל. הרצל בוודאי לא ראה בטכנולוגיה את "הרוח", אלא את האמצעי ליצור את התנאים הדרושים ל"התחדשות הרוח", לתחיית הוויטאליות של היהודים וליצירת "חיים אותנטיים" אשר יביאו לתיקון ה"פגימות האימננטית" ב"נפש היהודית".
הרצל האמין ש"מוסר" ו"אושר" הם תוצר של סדר פוליטי וחברתי-כלכלי. בלשונו של ספנסר, מה שטוב במובן המוסרי הוא מה שטוב לחייו של היחיד והחברה כאחד.
האוטופיה של הרצל עסקה באפשרות להוציא לפועל בארץ-ישראל את רעיונות הקידמה האירופיים ולכונן חברה צודקת (צדק חברתי), שהממד המוסרי שלה יבוא לידי ביטוי בהתנהגות החברתית.
"היהודי החדש" של הרצל היה זה היוצר בכוח התבונה והדמיון, הטכנולוגיה והמדע, חברה משוכללת המצליחה להתגבר על המתחים הפנימיים שבין הון לעבודה, בין קידמה טכנולוגית וחומרית להתנהגות חברתית - אלה המתחים שאת קיומם בחברה האירופית ואת השפעתם עליה תיאר בחריפות רבה.
אלטנוילנד, מסביר פרידריך, חייבת להיות "יותר מסך כל מרכיביה, והיא אכן יותר מצירוף של קידמה טכנית וסוציאלית.
הפקיד במשרד הבריאות מפרש את הדברים: "החברה החדשה שלנו לא דוגלת בשוויוניות. כל אחד מקבל שכר לפי עמלו ופועלו. לא חיסלנו את התחרות, אבל תנאי הפתיחה (הם) שוויון בנקודת המוצא" (תרגמה מרים קראוס).
מדובר אפוא במפעל יהודי ואנושי מהפכני היכול להתממש באמצעים, שלא ניטשה, אבל גם לא ספנסר, האמינו בהם: באמצעים של תכנון חברתי מוקדם - "הכל ייקבע מראש לפי תכנית ערוכה היטב", כתב הרצל ב"מדינת היהודים"
האמונה של הרצל ביכולתו של האדם המודרני ליצור - גם יש מאין - הרצל מכנה זאת "סביבה חדשה".
באלטנוילנד מתאר הרצל את תפיסתו של קהלת כתפיסה פסימיסטית שעברה מן העולם, לעומת תפיסתו שלו, שנקראת האסכולה האופטימיסטית ומסביר כי תפיסת קהלת עברה מן העולם בזכות התקדמות הטכנולוגיה. למשל: המצאת הרכבת - שהיא אחד ממכשירי המודרניזציה והקידמה החשובים ביותר.
