לק"י
יש על שמו בית חולים:
"יש לברר את 'יחוס' הבריאותי של שתי המשפחות לפני הנישואין; על הורים בעלי ליקויים מורשים (תורשתיים) יש לאסור את הילודה ואף לכפות הפלה; מהורים חולים במחלות מידבקות יש לקחת את הילדים; על כלל ההורים להימנע מתשמיש המיטה בעת שכרות ורצוי מאוד לבחור בן זוג מעדה אחרת, שכן 'נישואי תערובת' אלה מביאים ברכה לדור הבא"
שנת הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד לפרט קטן
לפי בית הספרים הלאומי בירושלים, משנות העשרים ועד שנות החמישים יצאו לאור בערך 200 מדריכי הורים בעברית. מדריכים אלה התבססו על תפישת עולם שהאיגניקה מלאה בה תפקיד חשוב. אמהות יהודיות חונכו במדריכים אלה באופן קפדני. במשך תקופת המנדט הבריטי עודדו רופאים יהודים בפלסטינה-א"י מדיניות איגנית.
ד"ר יוסף מאיר, שעל שמו קרוי בית החולים בכפר סבא, כתב ב- 1934 למניינם:
"יש לברר את 'יחוס' הבריאותי של שתי המשפחות לפני הנישואין; על הורים בעלי ליקויים מורשים (תורשתיים) יש לאסור את הילודה ואף לכפות הפלה; מהורים חולים במחלות מידבקות יש לקחת את הילדים; על כלל ההורים להימנע מתשמיש המיטה בעת שכרות ורצוי מאוד לבחור בן זוג מעדה אחרת, שכן 'נישואי תערובת' אלה מביאים ברכה לדור הבא" 1
שחלב סטולר-ליס, שחקרה את נושא האיגניקה בציונות 2, נתקלה בהערות שכתבו לעצמם העורכים של אסופת מאמריו של ד"ר מאיר, שיצאה לאור באמצע שנות החמישים למניינם בישראל. העורכים העירו שהמאמר על האיגניקה "בעייתי ומסוכן" וכי "כעת, אחרי האיגניקה הנאצית, מסוכן להדפיס מאמר כזה".
אכן, המוטיב האיגני שבציונות בתקופה של טרם קום המדינה הושתק והודחק משך שנים רבות.
ד"ר מקס נורדאו, בנו של רב, הומר לציונות בידי תיאודור הרצל והפך לאחד ממנהיגיה.
רעיונותיו של נורדאו כללו מוטיבים איגניים רבים, והפכו פופולאריים עד כדי כך, שמועדונים הוקמו על שמו אפילו בארה"ב. ד"ר ארתור רופין, ראש המשרד הארץ-ישראלי בפלשתינה של התנועה הציונית העולמית, כתב בספרו "הסוציולוגיה של היהודים", כי על מנת להשיג מה שהוא כינה "חיטוי עצמי של הגזע", יהודים בעלי מומים גנטיים חייבים להימנע מהבאת ילדים.
בישראל של היום קיימות פרקטיקות איגניות רבות. לדבריה של מאירה וייס, פרופסור אמריטוס לאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, "בישראל, האיגניקה של חסידי הציונות הפכה למדיניות של סלקציה טרום-לידתית המבוססת על טכנולוגיה גנטית מתקדמת".
1. יוסף מאיר, 'מי רשאי להוליד בנים – הערות לשיפור הגזע – אויגוניקה' (1934), האם והילד, א (תרצ"ד), ע' 3-4 .
2. מצוטט אצל שחלב סטולר-ליס 2003, "כך אגדל תינוק ציוני", עיונים בתקומת ישראל, 2003 ,כרך 13 ,עמ' 284
ארתור (שמעון) רוּפִּין (Arthur Ruppin; 1 במרץ 1876 – 1 בינואר 1943) היה מנהיג ציוני, כלכלן וסוציולוג, מנהל המשרד הארצישראלי ביפו, ממעצבי ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. עמד בראש מחלקת ההתיישבות של ההנהלה הציונית ביישוב והיה ראש מחלקת הסוכנות היהודית.
ד"ר ארתור רופין, ראש המשרד הארץ-ישראלי בפלשתינה של התנועה הציונית העולמית, כתב בספרו "הסוציולוגיה של היהודים", כי על מנת להשיג מה שהוא כינה "חיטוי עצמי של הגזע", יהודים בעלי מומים גנטיים חייבים להימנע מהבאת ילדים.
כפי שניתן לראות בכפולת העמודים הלקוחה מנספח ספרו של הד"ר ארתור רופין, המוצגת בתצלום, ד"ר רופין השתמש בתצלומים בבחינתו את "הגזע היהודי". כמנהל המשרד הפלשתינאי של הארגון הציוני הלאומי, הוא נסע ברחבי הארץ עם מצלמתו וצילם יהודים ממוצאים שונים, במקביל אסף גם גלויות אתנוגראפיות ותצלומי יהודים ממגזינים בינלאומיים אותם צירף כנספח לפרק שכותרתו מוצאם וגזעם של היהודים.
נספח זה כלל כ- 115 תצלומי גברים, נשים, ילדים וילדות יהודים ממוצאים שונים. למרות השוני הרב בין הדמויות המצולמות, אופן ארגונם של התצלומים בכל 12 העמודים של הנספח באותו גודל ובצמידות זה לזה, ייצר טענה לגבי אחדות זהותם של המצולמים בו.
לדוגמה, תצלומו של אלברט איינשטיין הגרמני (דיוקן 60) מוקם באותו עמוד, יחד עם תצלום של נערה יהודיה אנונימית ילידת ירושלים בת לאב ספרדי ואם אשכנזיה (דיוקנאות 63 א, ב). כמו בכל מניפסט גזעי, גם במקרה זה, האינדיבידואליות של היחיד היתה חסרת חשיבות בתוך ההקשר הכללי של התצלומים: לא גאוניותו של איינשטיין, אישיותו או תרומתו הייחודית למדע עמדו בראש עניינו של רופין בהציבו את דיוקנו של הפיזיקאי הידוע בין יתר הדיוקנאות, אלא להיפך, איינשטיין נבחר כמיצגו של טיפוס יהודי כללי הנושא מאפיינים המשותפים לבני הקבוצה כולה. דמותו של איינשטיין הגאון, באה להוכיח שללא כל קשר לאינטליגנציה או מעמד, היהודי הוא מעל לכל חלק מגזע ביולוגי מוגדר (1995:170 Hart).
לקריאת הספר ולעיון בתמונות שבסופו לחצו כאן
2. מצוטט אצל שחלב סטולר-ליס 2003, "כך אגדל תינוק ציוני", עיונים בתקומת ישראל, 2003 ,כרך 13 ,עמ' 284
ארתור (שמעון) רוּפִּין (Arthur Ruppin; 1 במרץ 1876 – 1 בינואר 1943) היה מנהיג ציוני, כלכלן וסוציולוג, מנהל המשרד הארצישראלי ביפו, ממעצבי ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. עמד בראש מחלקת ההתיישבות של ההנהלה הציונית ביישוב והיה ראש מחלקת הסוכנות היהודית.
ד"ר ארתור רופין, ראש המשרד הארץ-ישראלי בפלשתינה של התנועה הציונית העולמית, כתב בספרו "הסוציולוגיה של היהודים", כי על מנת להשיג מה שהוא כינה "חיטוי עצמי של הגזע", יהודים בעלי מומים גנטיים חייבים להימנע מהבאת ילדים.
 |
| ארתור רופין, נספח לפרק "מוצאם וגזעם של היהודים"כפולת עמודים מתוך הספר "הסוציאולוגיה של היהודים", ברלין- תל אביב, 1930 |
כפי שניתן לראות בכפולת העמודים הלקוחה מנספח ספרו של הד"ר ארתור רופין, המוצגת בתצלום, ד"ר רופין השתמש בתצלומים בבחינתו את "הגזע היהודי". כמנהל המשרד הפלשתינאי של הארגון הציוני הלאומי, הוא נסע ברחבי הארץ עם מצלמתו וצילם יהודים ממוצאים שונים, במקביל אסף גם גלויות אתנוגראפיות ותצלומי יהודים ממגזינים בינלאומיים אותם צירף כנספח לפרק שכותרתו מוצאם וגזעם של היהודים.
נספח זה כלל כ- 115 תצלומי גברים, נשים, ילדים וילדות יהודים ממוצאים שונים. למרות השוני הרב בין הדמויות המצולמות, אופן ארגונם של התצלומים בכל 12 העמודים של הנספח באותו גודל ובצמידות זה לזה, ייצר טענה לגבי אחדות זהותם של המצולמים בו.
לדוגמה, תצלומו של אלברט איינשטיין הגרמני (דיוקן 60) מוקם באותו עמוד, יחד עם תצלום של נערה יהודיה אנונימית ילידת ירושלים בת לאב ספרדי ואם אשכנזיה (דיוקנאות 63 א, ב). כמו בכל מניפסט גזעי, גם במקרה זה, האינדיבידואליות של היחיד היתה חסרת חשיבות בתוך ההקשר הכללי של התצלומים: לא גאוניותו של איינשטיין, אישיותו או תרומתו הייחודית למדע עמדו בראש עניינו של רופין בהציבו את דיוקנו של הפיזיקאי הידוע בין יתר הדיוקנאות, אלא להיפך, איינשטיין נבחר כמיצגו של טיפוס יהודי כללי הנושא מאפיינים המשותפים לבני הקבוצה כולה. דמותו של איינשטיין הגאון, באה להוכיח שללא כל קשר לאינטליגנציה או מעמד, היהודי הוא מעל לכל חלק מגזע ביולוגי מוגדר (1995:170 Hart).
לקריאת הספר ולעיון בתמונות שבסופו לחצו כאן
