לק"י
האבולוציה האנושית הבאה:
איגניקה במאה העשרים ואחת
Future Human Evolution
Eugenics in the Twenty-First Century
ג'ון גלד
John Glad
שנת הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד לפרט קטן
קישור למאמר המלא
ציטוט מתוך הקדמת המחבר:
שומה עלינו לפתוח מחדש את הדיון בטיעונים של חסידי האיגניקה ובהסתייגויות של מבקריהם מכיוון שהנושא חשוב מכדי שנניח לו להיבלע בביצת הרגש ולהיסחף בזרמי הדעות הקדומות. הדורות הבאים, כפי שגלד חוזר ומדגיש, הם באחריותנו.
ישנן שתי גישות בסיסיות כלפי שיפור המין האנושי: א. הגישה הראשונה מניחה שנוצרנו בצלם אלוהים ולכן
אנו מושלמים בצורתנו הנוכחית, וכל שיפור הוא בלתי-נתפש; הגישה השניה מאמינה שהמין שלנו אמנם ניחן
בתכונות חיוביות (בנוסף לשליליות), אך הכרחי מבחינה מוסרית לשאוף לשיפורו, ולכל הפחות למנוע את
הידרדרותו הגנטית.
האיגניקה מציבה, מבחינות רבות, מטרה זהה בפני המין האנושי ובפני מינים אחרים: אוכלוסיה
בריאה, מוגבלת בגודלה כך שלא תפר את האיזון האקולוגי בין המין והסביבה. מצד שני, ניהול אוכלוסיה
אנושית אינו דומה לניהולן של אוכלוסיות בעלי-חיים. אי אפשר "לרוקן את הבריכה ולמלא אותה מחדש
בדגים" כאשר מדובר באנשים. מדיניות המבוססת על כפיה עלולה לגרום להתנגדות כלפי הרפורמה האיגנית.
כדי שלא ליפול בפיתוי האוטופי, על התנועה האיגנית לדבוק במטרות ריאליסטיות הניתנות ליישום.
שרידות היא המטרה הבסיסית של אוכלוסיות לא מבויתות של בעלי-חיים. "בריאות" האוכלוסיה
מוגדרת במקרה זה כיכולת לשרוד ולהתרבות. בניגוד לכך, בריאות אנושית מתבססת גם על קריטריונים
נוספים כגון אינטליגנציה ואלטרואיזם. בנוסף לכך, אסור שתיפגע רווחת האוכלוסיה שבה מדובר מכיוון
שחבריה הם אלה שיישמו את הרפורמה האיגנית. לדוגמה, מנהלי שמורות טבע לוקחים בחשבון שהאיזון בין
טורפים לנטרפים הוא דבר-מה "בריא" – אולם תפישה ספנסריאנית כזו של "שרידתם של הכשירים ביותר"
אינה יכולה לבוא בחשבון ביחס לבני אדם. עיקרי התפישה האיגנית כיום זהים לאלה של תחילת המאה
העשרים; אולם בנקודה זו שונה האיגניקה המודרנית המעשית מהאיגניקה שהטיפו לה לפני מאה שנים.
מאמצים איגנים אינדיבידואליים – מה שניתן לכנות בשם "מיקרו-איגניקה" – נעשים כבר במלוא
ההיקף. אולם הם נבלעים בזרמים הדמוגרפיים הגדולים. רפורמה איגנית עולמית חייבת לפיכך היעשות ברמת
המאקרו על-ידי החברה כולה. היחס בין כוחה של הממשלה לזה של האוכלוסיה הנשלטת קובע את גבולות
ההתערבות הממשלתית. ככל שהממשלה חלשה יותר, כך יש פחות סיכוי לניהול רציונלי של האוכלוסיה. גם
לארגונים ציבוריים יש תפקיד למלא במשימה זאת, ולעתים הם אף בעלי חופש פעולה גדול יותר מזה של
ממשלות.
ההיסטוריה רצופה בדוגמאות של ניהול בכפיה של האוכלוסיה. הדוגמה הנוראית ביותר היא של רצח
עם. אולם נעשה שימוש גם בשיטות ניהול אחרות. לדוגמה, ממשלתה של אינדירה גנדי יישמה מדיניות של
עיקור כפוי ביחס לנשים וגברים. בסופו של דבר, ממשלת הודו הפסיקה את המדיניות הזאת, אולם תודות לה
מונה האוכלוסיה שם כמה וכמה מיליונים פחות. המדיניות הסינית של ילד אחד למשפחה הוכיחה עצמה
כיעילה הרבה יותר. הודו, עם 1.3 ילדים בממוצע לאישה, תעבור במהרה את סין (שבה יש 7.1 ילדים
בממוצע לאישה) בתור המדינה הצפופה ביותר.
עד 2000 ,לפי ההערכות, הורידה מדיניות הילד האחד את 153
מספר האנשים בסין בכרבע ביליון פחות מהצפי.
ישנם מצבים שבהם השימוש באמצעים דרסטיים הוא כנראה הדרך היחידה למנוע אסונות כבדים.
אפשר לחשוב על בנגלדש והאיטי, אולם הרצון הפוליטי להעלות את הנושא אינו קיים כלל. החברה הכלל-
עולמית חיה בשקר שעשוי לגזור את דינה.
הבה נעביר את תשומת לבנו מן הנושא הכמותי לזה האיכותי. הוויכוח על מדיניות של רפורמה מרצון
לעומת רפורמה בכפייה נעשה בהתאם לגחמות של הדורות הנוכחיים. עצם הביטוי "זכויות פריון" מייצג
הטיה. האם יש לאנשים "זכות" ללדת ילדים שיסבלו ממחלות גנטיות איומות או מפיגור קשה? מצד אחד של
המשוואה עומד אינדיבידואל אחד אשר ייתכן וה- IQ שלו כה נמוך עד שהוא בקושי מסתדר בחברה; מן הצד
השני עומדים מיליוני צאצאים פוטנציאליים שאדם זה עשוי להוליד אם יממש את "זכותו", צאצאים שיסבלו
מאותה נחיתות. יש לחזור ולהנהיג עיקור בכפיה של אנשים הסובלים מ- IQ נמוך מולד וממחלות גנטיות
חמורות. זוהי אמירה לא פופולרית, אולם יש לומר אותה. סירובנו לקחת בחשבון את זכויותיהם של הדורות
הבאים לבריאות ואינטליגנציה מהווה בגידה פחדנית בצאצאים שלנו. האם אנו כה אנוכיים עד שנרצה להביא
לעולם מעמד נחות של משרתים שיבצעו את המטלות הפיזיות שלנו?
המגמה העולמית בארצות מפותחות מצביעה על ירידה בשיעורי הפריון. החדשות הטובות הן
ששימוש יעיל באמצעים וולונטריים בדרך-כלל מספיק על מנת לגרום לנשים צעירות לממש את המטרה של
משפחות קטנות יותר. השימוש באמצעים וולונטריים עדיף בבירור על השימוש בכפייה, למרות שהקו העובר
ביניהם עשוי להיות מטושטש.
אמצעי וולונטרי מקובל מתבסס על שימוש באולטרה-סאונד על מנת לקבוע את מינו של העובר.
בארצות מתפתחות, הרצון בבן עשוי להיות כה חזק עד שיגרום להפלה של עובר ממין נקבה. ניהול של
האוכלוסיה צריך להתמקד בנקבות, מכיוון שרק הן יכולות ללדת ילדים, גם כאשר מספר הגברים באוכלוסיה
נמוך יחסית
שירותים איגניים של תכנון המשפחה הם המתנה הגדולה ביותר שהעולם המפותח יכול להציע לעולם
השלישי. בכפר הגלובלי, קיבעון פרובינציאלי על מדינה מסוימת הוא מחלה שהחברה האנושית אינה יכול
להרשות לעצמה. אנו זקוקים לאהבה קשוחה. מדיניות כזו תעודד את האינטרסים של כל קבוצה אתנית כיוון
שכל קבוצה סובלת מכך ששיעור הפריון יורד דווקא בקרב חבריה האינטליגנטים ביותר.
במדינות שונות יש ליישם צירופים שונים של פעילות ממשלתית ולא-ממשלתית. אמצעים אלה
צריכים לכלול תמריצים לנשים בעלות IQ נמוך לשמש כפונדקאיות. בנקי זרע צריכים לקדם מדיניות של מתן
דגש על אינטליגנציה. התמיכה במוסדות אלה צריכה להיות ממומנת מכספי המסים. יש לפתח את הטכנולוגיה
המתאימה על מנת ליצור רחם מלאכותי, במטרה להגדיל את מספרם של אינדיבידואלים בעלי IQ גבוה.
