לק"י
❞יש משפחות שאין להן כסף ומכרו הספרים הקדושים והחפצים ואחד, בעל משפחה ל-6 ילדים - מכר השמיכות שלו ואין לו מה ללבוש בלילות!❝
❞אל תבלבל את המוח!❝
❞בינתיים התברר כי תוך כדי המהומה, נעלמו ילד בן 15 ו-4 ספרי תורה. זה יומיים מתרוצץ האב ממקום למקום בחיפושים אחר בנו והכפר אַבֶל על ספרי התורה❝
שנת הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד לפרט קטן
עיתון "חרות" יום
שישי, כ"ד אדר א' ה'תשי"א, 2 במרץ 1951 למניינם עמוד 2:
התימנים בכפר גורן רוצים
אדמה... בלי סלעים
סופר עיתוננו, רפאל סלע, מבקר
בכפר גורן שבצפון הגליל ומוסר לקוראנו את קובלנות המתיישבים על תנאי קיומם ועל
התנהגות קיבוץ "מעברות" כלפיהם.
אנחנו
נלך מכאן שוב, פה אדמה אוכלת יושביה!
אמר לי
בהתרגשות זועמת תימני מכורבל במעיל צבאי אך רועד מצינה, שעה שכיתתנו רגלנו על
הקרקע המסולעת של כפר גורן, בדרכנו אל בית ראש הועד.
השעה
היתה שעת ערב מאוחרת ועלטה ירדה על בתי האבן הזעירים של כפר העבודה השוכן בקרבת
גבול הצפון.
אור
קלוש של עששית נפט הבליח מחלון אחד הבתים, כלבים נבחו במרחק ורגלנו שקעו וחזרו
ושקעו בבוץ עמוק וטובעני...
130
משפחות המונות כ-550 נפש, שׁוּכְּנוּ ע"י הסוכנות בכפר העבודה בית הגורן,
הנמצא במרחק של כ-2 ק"מ מקיבוץ אֵילוֹן שבגליל המערבי.
"הוציאו
אותנו בזרוע ממחנה ראש העין" מספר לי עמרם שלום, הוא התימני המוֹבִילֵנִי אל בית ראש-הועד.
"שם
היה לנו טוב ופה צרות ומרורים ואין נחת. האדמה רעה ולא נותנת פרי ויש בה סלעים
יותר מכל מקום אחר במדינה כולה. עובדים אנחנו 4 ימים בשבוע ויש לנו משפחות גדולות ברוך
השם, שבעה, שמונה, עשרה ילדים לכל אחד. וּמִמָּה נְקַיּים נפשנו?
מִשְׂכַּרֵנוּ
לירה וארבעים גרוש ליום. מורידים לנו 14 גרוש מיסים! בשביל מי מיסים, בשביל מה
מיסים?" מתמרמר
עמרם. אגב, בכל משפחה יש רק מפרנס אחד!
בין כה
ובין כה ואנו מגיעים אל בית ראש הועד.
פנים
הבית ריק מכל וכל.
באחת
הפינות על דרגש פרימיטיבי, מצטמצמת תחת שמיכה בלויה, דמות אדם. משאנו נכנסים,
יוצאת מתוך שמיכה נערה צעירה, צמוקת פנים - אשתו של ראש הועד.
"אתה
מהסוכנות?" שואל תימני עטור זקנקן שחרחר בנעימת קול מאיימת.
נראה כי
"פירמה" זו אינה אהודה ביותר בכפר גורן.
בינתיים
מתמלא החדר והולך בתושבי הכפר, הבאים איש עם עששית בידו, להאיר את הדרך בשבילי
הכפר העקלקלים.
- ומספר יחיה דבני – ראש הועד:
"הלכתי
אצל ארגון המושבים והסוכנות בתל-אביב ואמרתי להם שכאן אי אפשר לחיות.
אמרתי
להם שנרשמנו להתיישבות לפני 8 חודשים ואמרו לי – חכה – הייתי אצלם 10 פעמים.
ובקשתי
שיתנו לנו אדמה, אדמה טובה, בלי אבנים, אפילו בנגב.
אמרו לי
– "אל תבלבל את המוח!"
וכבר
המצב פה נורא. יש משפחות שאין להן כסף ומכרו הספרים הקדושים והחפצים ואחד, בעל
משפחה ל-6 ילדים - מכר השמיכות שלו ואין לו מה "ללבוש" בלילות!
עד שאמר
לי בן אריה מארגון המושבים – "אם אתם רוצים, לכו - הכביש פתוח ולא
סגור!"
"בדרך
ת"א – חיפה ראיתי שורת בקתות חמר ישנות מול קיבוץ מעברות" – מספר יחיא –
"ומיד הלכתי לחיפה, שכרתי 4 מכוניות משא, לקחנו 35 משפחות, העלינו אותן על
המכוניות ורצינו לנסוע שמה. פתאום, באו שוטרים ממשטרת אֵילון ושאלו – "מי נתן
לכם את הרשות לנסוע?" – בא הקצין ואמר לנו לחכות. אחרי שעתיים חזר ואמר:
"תסעו במכונות או תלכו ברגל, זה לא ענייני - תעשו מה שאתם רוצים".
ואכן,
בשעות אחה"צ של אותו יום, הגיעה קבוצה של 150 תימנים לשורת הבקתות הריקות של
שבט "בלאנה", מול קיבוץ מעברות בכביש חיפה-ת"א והשתכנו בתוכן.
לדברי
ראש הועד, הודיעו להם אנשי קיבוץ מעברות:
"הבקתות
אינן לא של הממשלה, ולא של אף אחד, אלא של הקיבוץ"
התימנים
בקשו להשאר במקום רק עד שהממשלה תתן להם שיכון אחר, אולם לדבריהם אמרו להם אנשי
מעברות – "אפילו לא חמישה רגעים!"
ואז החל
הקרב על הבקתות בין "הפולשים" לבין אנשי הקיבוץ.
בנקודה
זו מתחילה האוירה בחדר להתחמם.
ובמרירות
רבה מספרים התימנים, כיצד הרביצו בהם "בוקסים" - "ועשו עליהם
"מלחמה קשה".
אחד
הנוכחים מספר כי תוך כדי התִגְרה, נפגעה קשה אשה הרה.
לדברי
התימנים התערבה המשטרה ("שבאה לאחר שהקיבוץ נתן כמה אפצ'ים!") לטובת
חברי מעברות וניסתה להעלות בכוח את התימנים בחזרה על המכוניות.
בשעה 12
בלילה הגיע "לזירת הקרבות" קצין משטרה גבוה ולאחר מו"מ ארוך
ומייגע, הועלו התימנים על מכוניות משא של הקיבוץ ובשעה 4 בבוקר, בלווית משמר
שוטרים, חזרו אל אדמתם המסולעת.
בינתיים
התברר כי תוך כדי המהומה, נעלמו ילד בן 15 ו-4 ספרי תורה.
זה
יומיים מתרוצץ האב ממקום למקום בחיפושים אחר בנו והכפר אַבֶל על ספרי התורה.
ומה
תעשו? שואל אני את יחיא דבני ראש הועד.
"מה
נעשה?" משיב יחיא בעצב,
"נלך
שוב לסוכנות!"
"לא!"
מתרתח אחד הצעירים. "אנחנו נלך מפה. לא רוצים אבנים. רוצים פרנסה, אנחנו וטפֵּנו."
שְׁכֵנוֹ
מוסיף ואומר: "הסוכנות מקבלת בשבילנו כסף הרבה מאצל אמריקה ולמה היא זורקת
אותנו על הגבול?"
עיתון "הבוקר" מיום ראשון, ג' באדר ב' ה'תשי"א
(11 במרץ 1951 למניינם):
 |
| קישור לידיעה |
❞ הד נסיונם של עולי תימן מהגליל לתפוס את הבתים הפנויים בעמק־חפר והרחקתם בכח ע"י אנשי קיבוץ מעברות של "השומר הצעיר", ישמע השבוע שוב בכנסת, בקשר לשאילתה שהגיש ז. גלוסקה לשר הפנים.בשאילתה מבקש מר גלוסקה, לדעת למה עומדים הבניינים ריקים ולא מוסרים אותם לשיכון לתימנים ומה דעתו של השר בקשר לשימוש בכח נגד התימנים, שביקשו להשתכן שם, ע"י אנשי הקיבוץ מעברות ❝
