הדוקטור להשבחת הגזע היהודי - ציטוטים וצילומים מתוך ספרו

לק"י

דוקטור ארתור רופין מהוגיה המרכזיים של תאוריית הגזע, ממשיכו הישיר של הדוקטור מכס נורדאו, הוגה תאוריית הגזע ועוזרו הצמוד של תיאודור הרצל.

נולד באדר ה'תרל"ו (1 במרץ 1876 למניינם) מת בטבת ה'תש"ג (1 בינואר 1943 למניינם)

מנהיג ציוני, כלכלן וסוציולוג, מנהל המשרד הארצישראלי ביפו, ממעצבי ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. עמד בראש מחלקת ההתיישבות של ההנהלה הציונית ביישוב והיה חבר הנהלת הסוכנות היהודית. משנת 1926 למניינם ועד מותו, שימש רופין כפרופסור לסוציולוגיה יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים.

בספרו על "יהדות העולם", שיצא בשנת 1904 למניינם ושוב ב-1913 למניינם, הציג רופין ביקורת קשה כלפי היהדים שומרי המצוות, היהודים המאמינים, לדבריו, באל כל יכול, במעורבותו של האל בהסטוריה ובכוחה של התפילה. הוא טען שאמונה זאת עומדת בסתירה למדע המודרני המתבסס על מדעי הטבע והאבולוציה, שהרי לדעתו המעוותת, היהדות הינה גזע בלבד והרעיון של רופין כיצד לשמר את הגזע היהודי נקרא ציונות. רופין הציג סטטיסטיקות על פיהן היו בעולם 6 מיליון יהודים שומרי תורה ומצוות, 3 מיליון יהודים נאורים ושאר היהודים היו בתנועה משמירת תורה ומצוות לנאורות. יש להלחם לפיכך בחשוכים, שומרי התורה והמצוות ולטפח את הגזע והשניים עומדים בסתירה לפי רופין.

רופין אף עסק בסיווג משני של תת-גזעים בתוך העם היהודי.

רופין סבר שהיהודים סובלים מנטיה למסחר קפיטליסטי אותו עליהם לדכא באמצעות מעבר לפרנסה מחקלאות.

אותו ארתור רופין, הוא שעודד את ראשי התנועה הציונית שעליה נמנה ומהוגיה היה, לייבא אל ארץ ישראל את יהודי תימן על מנת להשתמש בם כ"כוח עבודה זול" ולקדם את הרעיון הנציונלי המדיני באמצעותם, להכשיר אדמה באזורים נידחים וליישב את הארץ עבור כיבושה ותפיסתה.

(התיישבות חקלאית בספר, על מנת לבסס גבולות ושבערים הגדולות יחיו היהודים המקוריים כפי שהגדיר בספרו ומיד נקרא את הציטוט).

רופין הוא גם האחראי העיקרי לסיפורם הכאוב של תימני כנרת - התיישבותם ועקירתם. 

לפי מחקריו של איתן בלום, פעולותיו של המשרד הארצישראלי כלפי התימנים גובשו על פי תכניתו האאוגנית (תכנית להשבחת הגזע) של רופין, שסבר שהתימנים אינם יהודים "טהורי גזע" אלא "טיפוסים מיוחדים" (ערבים שהתגיירו או כאלה שדמם מעורב בדם ערבי) ומשום כך התנגד לנישואים בינם לבין עולי מזרח אירופה, בהם ראה את "החומר האנושי" החיובי שעליו צריך להיבנות העם היהודי המתחדש.

בשנת ה'תרצ"ג, כאשר עלה היטלר לשלטון, נסע רופין לברלין להאנס גונטר, שכתב על "מדע הגזע הגרמני", כדי לייעץ לו בנושא "תיאוריית הגזע" [שלל מקורות וציטוטים על כך הובאו בספר "הציונות והמושבות", המופיע גם באתר "אזמרך בלאמים" ב"מסמכים".].

---

שנת הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד לפרט קטן

להלן ציטוט כמה פסקאות מתוך הספר:

"הסוציולוגיה של היהודים"

[מהדורה ב'] ברלין, ת"א, א"י שטיבל; תרצ"ד (1934)

מתוך דברי ההקדמה שכותב ד"ר רופין:
"...הידיעות שישׁנן עתה בידינו – אינן ניתנות עוד להצטמצם במסגרת הצרה של ספרי הקודם. ורצוני היה בזה להרצות הרצאה מלאה על כל מה שיש לומר בדבר היהודים מבחינת הסוציולוגיה. כי על כן נאלצתי – בקשר עם הרצאותי באוניברסיטה של ירושלים על הסוציולוגיה של היהודים – לכתוב ספר חדש מעיקרו ולחלק את החומר בשני כרכים..."

הפסקאות הבאות מצוטטות מתוך הכרך הראשון של הספר, חלק א', שכותרתו:

"המבנה הסוציאלי של היהודים"

המהדורה הזו הובאה להגהה על פי הרצאותיו של רופין עצמו באוניברסיטה העברית בירושלים [מקור], אותה האוניברסיטה שממנה יצאו ופעלו הרופאים [הן הפרופסורים והן הדוקטורים, הן האחיות והן ארגוני הכשרת האחיות כמו 'הדסה' לדוגמא] וסניפי בתי החולים, טיפות החלב, בתי הילדים והתינוקות ברחבי ישראל [הדסה לילדים ראש העין לדוגמא], מאותה האוניברסיטה יצא פריץ דרייפוס שהגה, ניסח והפעיל עם עמיתיו את המחקרים הרפואיים ביהודים רבים רבים, ברובם יהודי תימן בדיוק בנושא תאי דם [תא גזע] כושי, ניסויים בלבבות, ביתור גופות לאחר המוות לשם ניסויים ומחקרים ועוד.

הגותו של דוקטור רופין היא שסללה במישרין את הדרך למחקרים ולאופן ההתנהלות של צוות האוניברסיטה העברית והרופאים שהוכשרו בה ועבדו מתוכה.

האוניברסיטה העברית בירושלים, ומוסדות בתי החולים 'הדסה' היו ועדיין חטיבה אחת, גם בימינו.

כל שמות הדוקטורים, הפרופסורים והאחיות הרחמניות הנזכרים בפרוטוקולים של וועדות החקירה הקשורות לחטיפת ילדים יהודים, אם למטרת מחקרים וניסויים בעודם בחייהם, אם במותם, אם למטרת מכירת הילדים (או המונח המכובס "אימוץ" ויציקת תוכן רחמני וסוציאלי למונח הלז), כולם, כולל חוטפי וסוחרי התינוקות היהודים מבית תנועת "הפועל המזרחי", פעלו מתוך תפיסת עולם שבבסיסה ניצבת אותה תורת הגזע שהגו ראשי התנועה הציונית, מכס נורדאו - עוזרו של תיאודור הרצל, וממשיכו - הדוקטור ארתור רופין.

טקס לציון תחילת בנייתו של בית החולים החדש "הדסה" על הר הצופים, ירושלים, ד' מרחשוון ה'תרצ"ז (20.10.1936) בין הנוכחים: הנרייטה סאלד, דניאל אוסטר, דוד בן גוריון, מנהל "הדסה" ד"ר חיים יסקי, יהודה מאגנס, יצחק בן צבי, ארתור רופין, דוד ילין, ברל לוקר, פועלי בנין ומהנדסים
שם צלם/מוסד: אורון צבי

טקס לציון תחילת בנייתו של בית החולים החדש "הדסה" על הר הצופים, ירושלים, ד' מרחשוון ה'תרצ"ז (20.10.1936) בין הנוכחים: הנרייטה סאלד, דניאל אוסטר, דוד בן גוריון, מנהל "הדסה" ד"ר חיים יסקי, יהודה מאגנס, יצחק בן צבי, ארתור רופין, דוד ילין, ברל לוקר, פועלי בנין ומהנדסים
שם צלם/מוסד: אורון צבי

יש לשים לב לתקופת פרסום הספר במהדורתו הראשונה, זמן שקדם למלחמת העולם ואכן ידוע ומוסמך שמקימי מפלגת הפועלים הגרמנית, שלימים נקראה המפלגה הנציונל-סוציאליסטית או בראשי תיבות 'נאצית', קראו ושיננו את תאוריית הגזע הישר מספרו של הדוקטור ארתור רופין.

להלן מעט מזעיר מתוך ספרו של אחד מראשוני הוגי התנועה הציונית ומראשיה ועוזרו הנאמן של הרצל:

טִפּוּסִים יהודיים מקוריים, טִפּוּסִים מיוחדים וטִפּוּסִים זרים

א) טִפּוּסִים מקוריים.

אנו קוראים לשלשת קבוצי-היהודים, לבבליים, ספרדיים ואשכנזיים בשם טִפּוּסִים מקוריים של היהודים. מבחינה גזעית כל אחד מהם מורכב משלשת היסודות הגזעיים, שמהם נבנו היהודים הקדמונים בארץ ישראל. נשתנה רק יחס היסודות הגזעיים שְׁבָּתִרְכּוֹבֶת. אצל הטִפּוּס הבבלי מרובה יותר שֶפע דם הגזע המזרחי (הבידואי), אצל הטִפּוּס הספרדי – דם הגזע המערבי ואצל הטִפּוּס האשכנזי – דם הגזע של קִדמת-אסיה (האַלְפִּי), אצל היחידים של שלשת הטִפּוּסִים המקוריים הללו מתגלות התכונות של שלשת יסודי התרכובת הגזעית או בצורה טהורה או בצורת תערובת בת יחסים שונים. מוצאים אנו בהם את כל דרגות-המעבר מן ארוכי-הקדקוד שבטִפּוּס המזרחי והמערבי ים-התכוני אל טִפּוּס קִצְרֵי-הקדקוד מקדמת אסיה.

המחלוקת הישנה, אם נשתמרו היהודים בגלות "בטהרתם", יש לישב באופן כזה: משעת עָזבם את גבולות ארצם קלטו היהודים אל תוכם דם עמים רבים אחרים, אלא שבמובן הגזעי היו העמים האלה ברובם המכריע מאותם היסודות הגזעיים אשר מהם הורכבה קודם לכן היהדות הארץ ישראלי. משום כך נשארו רוב היהודים דומים לפי הרכבתם הגזעית לאבותיהם הקדמונים בארץ ישראל, אף על פי ששלשלת היוחסין של כמה וכמה יחידים אינה מגיעה עד ליהדות הארץ ישראלית.

היחס הפרופורציונלי שבין שלושת היסודות הגזעיים המשתתפים בבניתו הגזעית של כל העם היהודי נשתנה בתקופה הגלותית לא רק מחמת קליטת דם זר לתוך גוף היהדות, כי אם גם מחמת ההפרשים שנתהוו בין מדת גִדּוּלָם הטבעי של הקִבּוּצִים השונים (שבהם היה חלקו של יסוד גזעי אחד מרובה משל חבריו). המופת החותך ביותר מבחינה זו הוא ההפרש במִדת הגִדוּל הטבעי מן המאה הי"ח ואילך. בערך בשנת 1700 היתה היהדות עוד מרכבת מחמשים אחוז של יהודים בבליים וספרדיים (שלפי טִפּוּסָם הגזעי הם קרובים ביותר לגזע ים התיכון) ומחמשים אחוז של יהודים אשכנזיים שלפי טפוסם הגזעי הם יותר קרובים לגזע של קדמת אסיה). אולם מאז ועד היום ירד האחוז של היהודים הבבליים והספרדיים עד 8% והאחוז של היהודים האשכנזים עלה ל-92%. על ידי כך נשתנה פרצופו הגזעי של כל העם היהודי. מעכשיו אופייני הוא בשביל היהודי לא הטִפּוס ים-התיכוני של היהודי הבבלי והספרדי, כי אם הטִפּוּס של קִדמת-אסיה אשר ליהודִי האשכנזי.

יהודים מכל שלשת הטפוסים המקוריים מובאים בתמונות מ-13 עד 67. יחסנו אותם לכל אחד מן הטפוסים הללו לא לפי סימניהם הגופניים, כי אם לפי מוצאם. לפי זה נמנים יהודים אשר מוצאם או מוצא אבותיהם מאירופה המזרחית, ואשר דִבְּרו או שהם מדברים יודיש, על הטפוס המקורי של האשכנזים, ואלה אשר מוצאם מיהודים מדברי ספרדית נמנים על הטפוס המקורי הספרדי. יהודים אשר מוצאם מאסיה המערבית והמדברים ערבית, פרסית, תורקית וכו' נמנים על הטפוס המקורי הבבלי.

יש שבתמונות הטפוסים המקוריים השונים אנו מוצאים גם קוים של דמיון ושל השפעה הדדית. אצל כמה טפוסים אשכנזיים אנו מוצאים סימנים ניכרים של הגזע ים התיכוני, שהם טִפּוּסִיים בעיקרם בשביל היהודים הספרדיים וגם להפך (דבר שאינו רגיל כל כך), שסימני הגזע של קדמת-אסיה, שהם מיוחדים ליהודים האשכנזים, באים לידי גִלוי אצל יהודים ספרדיים, הסִבּה לדבר היא, כי גם היהודים האשכנזיים וגם הספרדיים יש בהם משום תערובת שלשת היסודות הגזעיים, אף על פי שאצל האשכנזיים היסוד של קדמת-אסיה מכריע ואצל הספרדיים – היסוד ים התיכוני. יש שיקרה גם מקרה, כי באחד משני אחים יבוא לידי גִלוּי היסוד הגזעי האחד ובאח השני – היסוד הגזעי השני (ראה תמונות 68–67). השפעה מונגולית (הקרויה לפעמים גם יפנית) יש להכיר בתמונות 49a, 49b.

ב. טִפּוּסִים מיוחדים.

מלבד הטִפּוּסִים המקוריים, שנתהוו בשלשת מרכזי-הגִדוּל של היהדות, יש עוד טפוסים מיוחדים בין אותם קִבּוּצֵי-היהודים שלא עברו בדרך התפתחותם את מרכזי-הגִדוּל הללו. לפי מספרם אין אלה מגיעים אפילו לאחוז אחד מכל כלל היהודים. מוצאם הוא מן היהדות הארץ ישראלית, אבל תקופת-ההתפתחות המאוחרת עברה עליהם בשטחים גיאוגרפיים מוּפְרשים ממסלוּל ההגירה הגדולה של היהדות. הם לא הגיעו מעולם לאירופה ולרגל פרישותם אבד להם על-פי הרוב הקשר עם המוני-היהדות. הם התבדלו, קלטו אל תוכם במדה מרובה דם זר וגרמו להתהוות טִפּוסים מיוחדים.

על היהודים בעלי-הטִפּוּסִים המיוחדים האלה אנו מונים:

1.   את יהודי-תימן (ערב הדרומית). מספרם עולה בערך לשלשים-ארבעים אלף נפש, הם צאצאי אותם היהודים, אשר יסדו במאה הששית לפי סה"נ ממלכה יהודית בערב, שהיתה אמנם קיימת רק זמן קצר בלבד. קרוב לודאי, שרוב היהודים האלה יצאו בשבטי ערב, אשר קבלו את דת ישראל. אולם, כנראה, באו מארץ ישראל לתימן לא רק יחידים מישראל שהפיצו שם את תורת עמם ודתו, כי אם גם המונים רבים, אשר המסחר הגדוֹל שהיה נפוץ אז בתימן עורר אותם להגירה מארץ ישראל. היהודים האלה התערבו עם הגרים מבני השבטים הערביים.

היהודים התימנים נבדלים מאחיהם האשכנזים והספרדים בצבע עורם הכהה ביותר, בגולגולותיהם הצרות, בחזם הצר, בחטמם הישר, בשערם השחור שבשחורים ובעיניהם הגְדולות והנודדות. לרגל התקשרות תרבותית מסויימת עם יהודי-מצרים וארץ-ישראל נשתמרה אצלם ידיעת הלשון העברית והספרות העברית וגם מדה גבוהה של אינטליגנטיות. יהודים מתימן היושבים עכשיו בירושלים הובאו בתמונות מספר 75-69.

V. טפוסי-יהודים מיוחדים

א. יהודים מתימן (ערב הדרומית)

68א וב) תימנים (אב ובנו).

69א וב) תימני.

70א וב) תימני.

71) מורה תימני עם ילדים תימניים.

72א וב) נערה תימנית.

73) נערה תימנית.

74) תימני (צלומי המחבר).

ב. יהודים מקַוְקז

75א וב) יהודי מדאגיסטן (באטוּם).

2.   יהודי-קוקז. הם באו לגבולי הקוקז ישר מארץ ישראל או שבאו לשם מבבל, קודם שנתהוו שם הטִפּוּסִים הבבליים. יש יסוד להשערה, כי השבויים אשר הֻגְלו על ידי מלכי אשור ממלכות ישראל (בשנת 792 לפני סה"נ) ומִמלכוּת יהודה (בשנת 586 לפני סה"נ) התישבו מקצתם על גבול אשור, בקוקז. באופן דומה לזה התישבו יהודים במאה הששית שלפני סה"נ במצרים התחתונה, בתור מושבה צבאית. אל יהודי קוקז נצטרפו אולי לאחר זמן גם מהגרים יהודים חדשים מבבל וגם גרים מעמי-קוקז. הם בני קומה נמוכה, אבל מבנה גופם חזק⁽²¹⁾. הם קצרי-קדקוד במדה מרובה ובעלי חוטם עבה. לפי לשון דִבּוּרם הם מתחלקים לשלש קבוצות: יהודים הרריים, יהודי גרוזיה (גאורגיה) והיהודים הקורדיים (תמונות 82–77).

77) יהודי מדאגיסטן (דרבנט).

78) יהודי מאֵריואן (ארמניה).

79) שתי נערות מגרוזיה.

80א וב) יהודיה קורדית מטיפליס.

81 א וב) יהודי מטיפליס (צלומי המחבר).

3.    היהודים הבּוּכַרִיים. באו, כנראה, מבבל לבוּכרה כבר במאה הראשונה לספירת הנוצרים בלכתם בָּמְסִלָה המסחרית הגְדולה, שחִבְּרה בימים ההם את בבל עם סין. הם נשארו כאן מופרשים מכל שאר קִבּוּצֵי-היהודים וכפי שיש להכיר על פי חטיבתם המיוחדת קלטו אל תוכם דם של עם גבה-קומה מתושבי אסיה המרכזית. רק באופן כזה יש לבאר את העובדה, ששכיחים אצלם כל כך יחידים בעלי-קומה גבוהה מאד, אם כי ראשם צר וחלקי-גופם ממוצעים, חֳטְמם גדוֹל, עבה וישר (תמונות 88–83). את הטפוס הבוכרי יש לראות כאחת הנוסחאות של הטפוס של אסיה הקטנה. לפי חטיבתו, גבהו וצרוּת ראשו הוא דומה לתמונות מלכי-אשור, אלא שהוא נבדל מהם במבנה חטמו שהוא ישר ולא כפוף. את הטפוס הבוכרי (האשורי) הזה יש למצוא במקרים בודדים גם בין יהודי-אירופה (למשל, בתיאודור הרצל). אגב יש גם בין היהודים הבוּכריים יחידים בעלי קומה בינונית ושאינם נבדלים הרבה מן הטִפּוּס הגזעי של אסיה הקטנה. הם דומים ליהודי-פרס והם, כפי הנראה, מצאצאי המהגרים היהודים, שבאו במשך מאות השנים האחרונות מפרס לבוכרה.

ג. יהודי בוכארה

82א וב) יהודי מעיר בוכארה.

83א וב) יהודי מסמרקנד.

84א וב) יהודי מטאשקנט.

85א וב) שתי נשים יהודיות מבוכארה.

86) שתי נערות יהודיות מטאשקנט.

87א וב) אשה מעיר בוכארה (ערב מונגולי; שימו לב לעצמות-הלחי הבולטות!) (צלומי המחבר).

ג) טפוסים זרים.

כל זמן שלא יצאו היהודים מחוץ לתחום הגזע של קִדמת-אסיה והים התיכון (ענף מזרחי ומערבי) היתה עלולה להשתנות אצלם רק הפרופורציה של היחידים הקרובים יותר אל הטִפּוּס של גזע קִדְמת אסיה או של הים התיכון. אבל לא היה יכול להתהוות אצלם טִפּוּס גִזעי חדש. רק לאחר אשר יצאו היהודים מתחומם הגיאוגרפי של עמים אלה ויבואו לאירופה התיכונה והמזרחית, נתקלו שם בעמים בני הגזע הצהוב (המונגולי) והאירופי הצפוני ועל ידי כך התחילו להתהוות אצלם טפוסים חדשים, שאנו קוראים להם טִפּוסים זרים. כבר הזכרנו קודם, כי על ידי התגיירות העבדים בימי הבינים ניכרו עוד לעתים גם בימינו סימני תערובת דם כושי בגוף היהדות, כפי שיש להכיר על פי שפתותיהם העבות ושערם המסומר של כמה יחידים. מספר יחידים כאלה שהיה מועט גם מתחילתו הולך ופוחת מדור לדור, הואיל והקִבּוץ היהודי פסק מלקלוט אל תוכו דם כושי.

לא כן הדבר בנוגע לתערובת דם מונגולי ואירופי צפוני. לא רק הכוזרים שהיו מונגולים לפי גזעם התערבו ביהודים, גם העמים הסלביים, אשר בתחומם התישבו היהודים לפני אלף שנים בערך, הם לפי מוצאם הגזעי מורכבים משלשה יסודות: מן האלְפִּיִים השחורים וקצרי-הראש, מן האירופיים הצפוניים הצהובים וארוכי-הראש ומן המונגולים. מן הנמנע הוא, שבמשך דורות ארוכים של ישיבה בין העמים האלה לא יסתנן דמם של עמים אלה במקצת לתוך גוף היהדות. אולם כל זמן שמִדּת-הקליטה של דם זה היתה מועטת ומקרית היה רִשׁוּמה הולך ונמחק במשך דורות אחדים, עד שהיה מתבטל בהחלט. רק לעתים מופיעים אצל יחידים סימני הגזע הזר, ובמקרים אלה אנו קוראים להם "טִפּוּסִים זרים".

טִפּוּסִים זרים נתהוו גם על ידי התערבות היהודים עם האירופיים הצפוניים צהובי-השיער, דמם חדר לתוך הקִבּוּץ היהודי במשך תקופת הגירת העמים, וגם באופן חוקי וגם באופן בלתי חוקי, כמו בגרמניה, באיטליה הצפונית (הלונְגְבַּרְדִים), בפְרָנְצְיה (צרפת), באנגליה, בהולנדיה, וגם בספרד (הגוֹתִים המערביים) ובאפריקה הצפונית (הוַנְדָלִים).

(21) S. Weissenberg. Die kaukasischen juden. Archiv für Anthropologie. Kurdow ZDSJ

1907   כרך VIII וב' 1, עמ’ 237 Neue Folge, Braunschweig 1909 עמ' 60.

תוספת ממחקרו של הרב דב ברקוביץ':

""תיאוריית הגזע" חלחלה לעומקה של התנועה הציונית – "ארתור רופין, "אבי ההתיישבות" [= ויו''ר "המשרד הארץ הישראלי", מייסד מערכת החינוך הציונית בארץ³⁹ (עמ' ג') ונוצרי-פרוטסטנטי (שם, עמ' ו')] קרא ל"טיהור הגזע היהודי". אפילו עליית היטלר לשלטון לא ערערה את אמונתו של רופין בקיום (= הבעיות של) "הגזע היהודי":

בשנת 1933 למניינם, הוא ערך ביקור אצל ד"ר האנס גונתר, חוקר נאצי בענייני "תאוריית הגזע" ודן עמו במאפיינים הגזעיים של היהודים.

ד"ר רופין גם טען שההבדל בין האשכנזים והספרדים הוא הבדל על בסיס גזעי ושהגזע האשכנזי הוא עליון, יותר אותנטי ויותר קרוב לגזע האינדו-אירופי. בכך, שיחקה האווגניקה (=השבחת הגזע) תפקיד חשוב בתהליך "הסלקציה" ו"הקליטה" של העולים" [בחלוקת רשיונות העליה טרם הקמת המדינה והחל מקום המדינה]. ³¹(עמ' 61 וראה שם, עוד דוגמאות רבות לכך בשאר האליטות הציוניות).

רופין גם גרס (שם), שהתימנים אינם יהודים טהורי-גזע, אלא "טיפוסים מיוחדים" (ערבים שהתגיירו, או כאלה שדמם מעורב בדם ערבי). דבקותו של רופין בתאוריית הגזע של נורדאו [הציוני היחיד ששימש לו דגם לחיקוי ³⁹(עמ' ז')], כפי שהיא נוסחה על-ידי היטלר, השליכה לדידו גם על עידוד רצחניות-עיוורת של ערבים ויהודים כחלק מובנה באתוס הציוני - "אולי אין לנו מנוס מרצח הדדי" ²⁸(עמ' 60).

רופין השפיע השפעה מכרעת על גיבושה של תאוריית הגזע הנאצית, כפי שעולה מעבודת הדוקטורט של פרופ' איתן בלום מאוני' ת"א על ארתור רופין ³⁹[עיתון "הארץ" 9.10.2009 למניינם].

רופין טען שהיהודים המקוריים היו שבטים שאינם ממוצא שמי ולפיכך, יש לטהר את הגזע היהודי מיסודות שמיים שחדרו עם השנים אל תוך העם. זה נקרא בתאוריית הגזע הגרמנית "Volk".

מתאוריית הגזע של רופין, הושפעו מאד בן גוריון וברל כצנלסון.

בן-גוריון למשל, טען שהעברים אשר האמינו בא-ל אחד, חיו בכנען זמן רב לפני בוא אברהם, כמו-כן  טען בן גוריון שהיהודים המקוריים היו שבטים לא שמיים. (עמוד י"א במאמר "עיונים בתנ"ך" מאת ד. בן גוריון, ת"א, עם עובד, 1969 למניינם)

כך, למשל, בשנת 1934 [= כשנה לאחר עלייתו לשלטון של היטלר, כשארתור רופין נסע אז לברלין לשכנע את האנס גונטר (ספרו "מדע הגזע הגרמני", נכתב בהשראתם של מכס נורדאו וארתור רופין שהיה המנחה המדעי של הספר) ³¹(עמ' 61) לשכלל באמצעות הקצנה את האאוגניקה] פרסם הד"ר מאיר בעמודו הראשון של "האם והילד", מדריך להורים שערך בהוצאת קופת חולים, את הטקסט הזה: "מי רשאי להוליד בנים? בחיפושי תשובה נכונה על השאלה הזאת עוסקת האאוגניקה, המדע לשיפור הגזע ולשמירה עליו מהתנוונות. צעיר עדיין מדע זה, אך תוצאותיו החיוביות כבר גדולות וחשובות…מקרים אלה (הכוונה לנישואין של בעלי מחלות תורשתיות – ת"ס) אינם כלל מעטים  בכל האומות ובפרט בתוך העם העברי אשר חי חיי גלות במשך שמונה עשרה מאות שנה. והנה שב עמנו לתחיה, לחיי טבע בארץ האבות. האין חובתנו לדאוג שיהיו לו בנים בריאים ושלמים בגוף ונפש? – בשבילנו יש ל'אויגניקה' בכלל, ולשמירה מהעברת מחלות תורשתיות בפרט, ערך עוד יותר גדול מליתר העמים… הרופאים, אנשי הספורט והעסקנים הלאומיים צריכים לעשות תעמולה רחבה לרעיון: אל תולידו ילדים אם אינכם בטוחים שיהיו בריאים בגוף ובנפש".

בגרסתו המלאה של המאמר, שהתפרסמה במדור "משמר הבריאות" של העיתון "דבר" [= של מפלגת מפא"י, מפלגתו של רה"מ ד. בן-גוריון], הציע הדוקטור מאיר לסרס חולי נפש [= הכוונה היתה לסרס בכפיה, בין השאר עם קום המדינה, את כל הזכרים מהעדה המרוקאית, שהוגדרו על-ידי כל הפסיכיאטרים שהיו יוצאי גרמניה, כפסיכופטים, כפי שנראה להלן, באמצעות פקודה של רה"מ ושר-הבטחון לחיל-הרפואה לתקוף את זכרי העדה, לגוררם למכלאות ולסרסם. בן-גוריון כבר השתמש בחיל הרפואה, כשפקד כשר הבטחון על חיל הרפואה לגנוב את 100.000 "ילדי הגזזת" הבריאים מעדות-המזרח, תימן והבלקן ולהקרין לשורשי שערותיהם לשם ניסוי חומר-רדיואקטיבי, כפי שנוכיח להלן. בן-גוריון היה חסיד מושבע של האאוגניקה וציטט רבות את ארתור רופין וכשבנו התחיל לחיות עם נוצריה, הוא מאד שמח וטען שזה ישביח  את הגזע.  פרופ. יעקב טלמון ופרופ. גרשום שולם, דאגו וחששו מההשפעות שסבבו סביב בן-גוריון בשנות ה-50, כשהחל להישאב לתוך פרקטיקות ניו-אייג' ניהליסטיות].  סטולר-ליס מצאה עוד דוגמאות רבות בספרי "האם והילד" שהתפרסמו ב-1934 ו-1935 ובכתבי עת דוגמת "איתנים", שערך הד"ר מאיר.

"התמיכה של הד"ר מאיר ואחרים מבכירי מערכת הבריאות ברעיונות אלה הושתקה במשך השנים", מסבירה סטולר-ליס, ואיש אינו מדבר כיום על פרק זה בתולדות הישוב העברי. באמצע שנות-החמישים קובצו מאמרים של הד"ר מאיר לספר שיצא לזכרו. המאמר הנ"ל לא נכלל בו. סטולר-ליס מצאה כרטסת עם רשימות ששירבטו עורכי הספר. הם הגדירו את המאמר "פרובלמטי ומסוכן".  "כעת, לאחר האאוגניקה הנאצית" כתב אחד העורכים, "מסוכן לפרסם מאמר זה" [= כיון שאז יצטרכו לשפוט את כל מאות ואלפי חיות-האדם, לא רק את הפרופסורים והדוקטורים המפלצתיים, אלא את כל מנגנון-החושך שדרבן את זה, החל ממייסדי המדינה, כולל את שר הבריאות, מנהיג המפד"ל ח. מ. שפירא שגיבה והשתיק פעילות זו ואת מנגנוני-המשפט וכו' למאסר-עולם בלתי קצוב ושלא יראו יותר את אור השמש, בפרט לנוכח הניסויים שערכו בבני אדם, וכחלק מניסויים אלו רצחו אותם בדם קר].

• בתו השלישית של ארתור רופין, איה רופין, לימים איה דינשטיין, (1926-2009) היתה יושבת ראש ויצ"ו העולמית בשנים 1970–1977 למניינם.

איה דינשטיין יושבת ראש ויצ"ו העולמית וגולדה מאיר ראש ממשלת ישראל
מעניקות מילגות הצטיינות

• פעילי הג'וינט ומלוויו של ארתור רופין, בחזית בית במושבה יהודית שהקים הג'ויינט באי קרים, במושבה איקאר, אוקטובר, 1927 למניינם

בית טיפוסי שנבנה בעזרת הג'וינט עבור יהודים באי קרים,
במושבה איקאר, אוקטובר, 1927 למניינם

חצר ביתם של משפחת חנה וארתור רופין,
רמב"ן 30, רחביה, ירושלים. צולם באפריל 1928 למניינם

ביקורו האחרון של ארתור רופין בגרמניה, ברלין אדר א' ה'תרצ"ח בדיוק השנה שהחלה השואה (מרץ 1938 למניינם),
בשורה הקדמית יושבים: ארתור רופין ולידו המנהיג הרפורמי ליאו-בק
בשורה מאחוריהם: אלפרד קליי.
שם צלם/מוסד: מרתה שטרן

ביקורו האחרון של ארתור רופין בגרמניה, ברלין אדר א' ה'תרצ"ח בדיוק השנה שהחלה השואה (מרץ 1938 למניינם),
נוכחים: א. רופין, היינריך שטהל - יושב ראש קהילת ברלין, מנהיג הרפורמים ליאו בק, אלפרד קליי (בין רופין ושטהל, בשורה השניה), יוסף שניידל
(מאחורי רופין - עסקן יהודי בברלין).
שם צלם/מוסד: מרתה שטרן

חיים וייצמן, ארתור ווקופ ("הנציב העליון"), יצחק וולקני (מקריא),
ארתור רופין
בתחנת הניסויים החקלאיים ברחובות.
שם צלם/מוסד: מרתה שטרן

Arthur Ruppin Street, Magdeburg
Die Straße Arthur-Ruppin-Straße liegt in Magdeburg
רחוב ארתור רופין בגרמניה, בעיר מגדבורג

ביתו של ארתור רופין בשכונת רחביה בירושלים 1927 למניינם