לק“י יָשְׁמִיעַ השֵׁם אֵתְכֶם עַתָּה כַּיֹוֹם שְׁמוּעוֹת טוֹב עמ“י עש“וּ
XW
 |
| ביל"ו |
 |
| נרודניה ווליה |
שנת הַלּוֹמֵד
עַל־מְנָת לְלַמֵּד לִפְרט
קטן
"סופות בנגב" הוא כינוי לפרעות שנערכו אחר רצח הצאר אלכסנדר ה-II בידי הארגון "נרודניה ווליה" (ברוסית: Народная воля, "רצון העם"). יהודים מתבוללים נטלו חלק מרכזי בארגון זה כמסתבר מזכרונותיהם הכתובים של מניה שוחט על העברת נשק לארגון בתמיכת בנימין רוטשילד, וזכרונותיו של *מאיר דיזנגוף. שלשה המפגעים בפיצוץ הרכבת שנה קודם לכן היו יהודים משתמדים: צבי זלטופולסקי גרגורי גולדנברג ואייזיק אהרונצ'יק.
ארגון ניהיליסטי, כמו האידאולוגיה הנציונל סוציאליסטית ובדומה מאד למרכסיזם ולסוציאליזם בכלל.
הארגון היה המשכו של תנועת "ארץ וחירות" בראשות מרק נתנזון, ורה פגנר ממנהיגות התנועה היתה יהודיה (ראו: תנועות מהפיכה רוסיות ונדודי יהודים אחרי תרמ"א) כמו גם חסיה הלפמן (גלפמן בכיתוב רוסי) שבביתה תוכננו ההתנקשויות ופעולות החבלה.
*הניהיליסטים ברוסיה שאפו לקדמה, שלא תושג לטענתם בלא הרס המוסדות הקיימים. יתרה מכך, הם שאפו להרוס את כל סדר העולם הישן, ושללו את המוסר המקובל ואת הסמכויות השונות.
בעקבות פעולות ארגון הטרור הניהיליסטי, הצאר ניקולאי ה-III והעיתונות הרוסית האשימו את היהודים ברצח "מלכנו האהוב", ופרעות נערכו בכל רחבי הממלכה במשך שנתיים (פרעות קישינב), בעיקר נגד יהודים שומרי מסורת שקל היה לזהותם. המאורעות האנטישמיים שירתו את התנועה הציונית כבר מתחילת דרכה, עוד בטרם נקראה בכינוי "ציונות". הרצל מאוחר יותר כתב על כך בגלוי. התהוות הלאומנות בקרב "המשכילים" לסוגיהם, נוצרה מתוך גילויי השנאה ברחבי אירופה כלפי היהודים והפרעות הופנו בעיקר (לא רק, אך בעיקר) כלפי היהודים שומרי המצוות, בשל העובדה שאותם קל היה לזהות.
המשכילים לא תמיד נראו יהודים משום שכבר החלו להתערבב בגויים ולנהוג כמנהגיהם אך היהודים הנאמנים ליהודיותם, היו השעירים לעזאזל של הניהיליסטים הכופרים שהשתמדו לאט ובכיוון אחד החוצה מן היהודיות.
עד היום זהו הפורמט והפורמט הזה משמש ביעילות ומשביע את רצונם של הכופרים: התססה מהפכנית מהונדסת מתוך הכופרים נגד אומות העולם (המרדת האומות - בניגוד לשלוש השבועות), הגויים רותחים מזעם ומשתלחים ביהודים שהכי קל לזהות כיהודים.
באופן הזה, הכופרים מצליחים לשסות את האומות ביהודים שומרי המצוות.
המודל הקלאסי: התנועה הציונית.
כשנה לאחר ההתנקשות נחקקו "חוקי מאי" נגד היהודים ומאוחר יותר גורשו היהודים ממוסקווה.
על היהודים נגזרו גזירות קשות בצורת אפליה והגבלות נוספות, שצמצמו עוד יותר את זכויותיהם של היהודים, שהיו בלאו הכי מוגבלות.
"סופות בנגב" הוא הכינוי שנבחר לפרעות בעיתונות העברית ברוסיה, במטרה לעקוף את הצנזורה הצארית. השם מציין את פריצתן של הפרעות כסופה, ואת העובדה שהתחוללו בדרום (נגב)-מערב האימפריה הרוסית.
הטבח בעיר קישינב שתועד, צולם ופורסם בעיתונות העולמית בהרחבה היה אחד הגורמים העיקריים שהובילו להגירה גדולה של יהודים לארה"ב, לדרום אמריקה, ולארץ ישראל במה שכונה ע"י הציונים "העליה הראשונה".
שם זה בפי הציונים התכתב גם עם כמיהה שה"תיקון" לפרעות יבוא על ידי עליה לארץ בהתאם לבקשה ב"שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון" שבתהלים: שׁוּבָה ד' אֶת שְׁבִותֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב
בין ה"מתעוררים" הראשונים לאחר הפרעות היו ה"משכילים" ה"יהודים", שהפרעות נגעו בהם באופן אישי. הפרעות גרמו ליהודה לייב פינסקר לשנות אסטרטגיה מחלום "ההשתלבות והאמנציפציה" וב-1882 למניינם, כתוצאה ישירה מהפרעות שהיו תוצאה ישירה מהמהפכנות האלימה של הניהיליסטים מהחונטה "נרודניה ווליה", הגה ופרסם פינסקר את רעיון האוטואמנציפציה בחוברת "אוטואמנציפציה!". הסופר מרדכי זאב פיירברג כתב את ספרו "לאן", המתאר את התלבטויותיו של צעיר "משכיל" "יהודי" לאחר "סופות בנגב" וגל ההגירה בעקבותיו.
ארגון ניהיליסטי, כמו האידאולוגיה הנציונל סוציאליסטית ובדומה מאד למרכסיזם ולסוציאליזם בכלל.
הארגון היה המשכו של תנועת "ארץ וחירות" בראשות מרק נתנזון, ורה פגנר ממנהיגות התנועה היתה יהודיה (ראו: תנועות מהפיכה רוסיות ונדודי יהודים אחרי תרמ"א) כמו גם חסיה הלפמן (גלפמן בכיתוב רוסי) שבביתה תוכננו ההתנקשויות ופעולות החבלה.
*הניהיליסטים ברוסיה שאפו לקדמה, שלא תושג לטענתם בלא הרס המוסדות הקיימים. יתרה מכך, הם שאפו להרוס את כל סדר העולם הישן, ושללו את המוסר המקובל ואת הסמכויות השונות.
בעקבות פעולות ארגון הטרור הניהיליסטי, הצאר ניקולאי ה-III והעיתונות הרוסית האשימו את היהודים ברצח "מלכנו האהוב", ופרעות נערכו בכל רחבי הממלכה במשך שנתיים (פרעות קישינב), בעיקר נגד יהודים שומרי מסורת שקל היה לזהותם. המאורעות האנטישמיים שירתו את התנועה הציונית כבר מתחילת דרכה, עוד בטרם נקראה בכינוי "ציונות". הרצל מאוחר יותר כתב על כך בגלוי. התהוות הלאומנות בקרב "המשכילים" לסוגיהם, נוצרה מתוך גילויי השנאה ברחבי אירופה כלפי היהודים והפרעות הופנו בעיקר (לא רק, אך בעיקר) כלפי היהודים שומרי המצוות, בשל העובדה שאותם קל היה לזהות.
המשכילים לא תמיד נראו יהודים משום שכבר החלו להתערבב בגויים ולנהוג כמנהגיהם אך היהודים הנאמנים ליהודיותם, היו השעירים לעזאזל של הניהיליסטים הכופרים שהשתמדו לאט ובכיוון אחד החוצה מן היהודיות.
עד היום זהו הפורמט והפורמט הזה משמש ביעילות ומשביע את רצונם של הכופרים: התססה מהפכנית מהונדסת מתוך הכופרים נגד אומות העולם (המרדת האומות - בניגוד לשלוש השבועות), הגויים רותחים מזעם ומשתלחים ביהודים שהכי קל לזהות כיהודים.
באופן הזה, הכופרים מצליחים לשסות את האומות ביהודים שומרי המצוות.
המודל הקלאסי: התנועה הציונית.
 |
| חסיה (גסיה) מירוחובנה גלפמן |
כשנה לאחר ההתנקשות נחקקו "חוקי מאי" נגד היהודים ומאוחר יותר גורשו היהודים ממוסקווה.
על היהודים נגזרו גזירות קשות בצורת אפליה והגבלות נוספות, שצמצמו עוד יותר את זכויותיהם של היהודים, שהיו בלאו הכי מוגבלות.
"סופות בנגב" הוא הכינוי שנבחר לפרעות בעיתונות העברית ברוסיה, במטרה לעקוף את הצנזורה הצארית. השם מציין את פריצתן של הפרעות כסופה, ואת העובדה שהתחוללו בדרום (נגב)-מערב האימפריה הרוסית.
הטבח בעיר קישינב שתועד, צולם ופורסם בעיתונות העולמית בהרחבה היה אחד הגורמים העיקריים שהובילו להגירה גדולה של יהודים לארה"ב, לדרום אמריקה, ולארץ ישראל במה שכונה ע"י הציונים "העליה הראשונה".
שם זה בפי הציונים התכתב גם עם כמיהה שה"תיקון" לפרעות יבוא על ידי עליה לארץ בהתאם לבקשה ב"שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון" שבתהלים: שׁוּבָה ד' אֶת שְׁבִותֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב
בין ה"מתעוררים" הראשונים לאחר הפרעות היו ה"משכילים" ה"יהודים", שהפרעות נגעו בהם באופן אישי. הפרעות גרמו ליהודה לייב פינסקר לשנות אסטרטגיה מחלום "ההשתלבות והאמנציפציה" וב-1882 למניינם, כתוצאה ישירה מהפרעות שהיו תוצאה ישירה מהמהפכנות האלימה של הניהיליסטים מהחונטה "נרודניה ווליה", הגה ופרסם פינסקר את רעיון האוטואמנציפציה בחוברת "אוטואמנציפציה!". הסופר מרדכי זאב פיירברג כתב את ספרו "לאן", המתאר את התלבטויותיו של צעיר "משכיל" "יהודי" לאחר "סופות בנגב" וגל ההגירה בעקבותיו.
תוצאה ישירה:נוסדו תנועת ביל"ו ותנועת "חובבי ציון", שהמשכן הישיר היא התנועה הציונית.
*הבונה החופשי מאיר דיזנגוף נולד בכפר אקימובצי שבבסרביה. עד גיל 15 למד ב"חדר" ואצל מורים פרטיים. הוא סיים את הגימנסיה בקישינב ובשנת 1882 התגייס לצבא הרוסי ושירת כעורך עיתון צבאי בז'יטומיר. לאחר שחרורו, עבר לאודסה והיה פעיל בארגון המחתרתי "נרודניה ווליה" – פעילות שבעטיה נאסר בשנת 1885 למשך שמונה חודשים. בעת מאסרו נחשף לאידיאולוגיה הציונית והגיע למסקנה כי גאולת העם היהודי תיתכן רק במולדתו הקדומה.
בצאתו מהכלא עבר לקישינב והקים בה את סניף "חובבי ציון". שם התקרב למנהיגים ציונים כמו יהודה לייב פינסקר, משה לייב לילינבלום ואחרים. בשנת 1887 נסע לפריז ללמוד הנדסה כימית בסורבון.
הוא אף השתלם בייצור זכוכית באוניברסיטה של ליון. שם גם התקרב לברון אדמונד דה-רוטשילד.
בשנת 1892 למניינם, היגר לראשונה לארץ ישראל בשליחות הברון רוטשילד והקים בטנטורה (כיום נחשולים) בית-חרושת לייצור בקבוקי זכוכית לתעשיית היין ביקבי ראשון לציון וזכרון יעקב. כעבור שנה, נשא באלכסנדריה לאישה את אהובת נעוריו צינה-חיה לבית ברנר.
הניסיונות להפיק זכוכית מחול הים בטנטורה כשלו, וב-1894 נסגר המפעל. דיזנגוף חזר לאודסה, שם ניהל בית חרושת לזכוכית בבעלות בלגית. בתקופה זו שב לפעילות ציונית נמרצת; השתתף בשני קונגרסים ציוניים, החמישי והשישי, והיה ממתנגדי תכנית אוגנדה. באודסה התקרב לאנשי רוח מובילים בתחיית התרבות העברית, כמו אחד העם, מנדלי מוכר ספרים, שמעון דובנוב, חיים נחמן ביאליק ואלתר דרויאנוב.
ב-1904 למניינם, יסד דיזנגוף את חברת "גאולה" לרכישת קרקעות בארץ ישראל והחל בהפצת מניותיה ברוסיה. ב-16 בספטמבר 1905 עלה לארץ כראש חברת גאולה, תפקיד שכיהן בו עד 1913.
ב-1906 היה דיזנגוף ממייסדי "אגודת בוני בתים ביפו" יחד עם עקיבא אריה וייס, יחזקאל סוכובולסקי דנין, יצחק חיותמן ודוד סמילנסקי. האגודה שמה לה למטרה לבנות שכונה עברית חדשה ומודרנית מחוץ לחומות יפו, לימים – "אחוזת בית".
בשנת 1911 נבחר דיזנגוף כראש הוועד ונשאר בתפקידו זה עד שהתמנה ב-1921 לראש העירייה הראשון של תל אביב, כשזו קיבלה מעמד של מועצה מקומית.
בתאריך ט"ז בשבט ה'תרפ"ט (27 בינואר 1929 למניינם) התכנסה ועידת בני ברית בזכרון יעקב, לנשיא הוועידה נבחר ראש עיריית ת"א מר מאיר דיזנגוף. בוועידה נדונו עניינים שוטפים כגון הרחבת פעילות הארגון בא"י והמשך המאבק במיסיון והחינוך הזר בארץ, המשך הוצאת בולטין הארגון והחלטות מעשיות נוספות. בשעות הערב נערך נשף חגיגי, ה' דיזנגוף נבחר להיות לנשיא הנשף והחברים ד"ר דוכן וישעיהו קרניאל (מייסד הלשכה בזכרון יעקב) נבחרו ל"שרי המשקים".
 |
| ועידת בני ברית ט"ז בשבט ה'תרפ"ט (27 בינואר 1929 למניינם) בזכרון יעקב. יושב שישי מימין: מאיר דיזנגוף. עומד במרכז התמונה בשורה השלישית: ישעיהו קרניאל, מייסד הלשכה בזכרון יעקב. |
* נִיהִילִיזְם היא תפיסה פילוסופית השוללת את כל הערכים והמוסדות המסורתיים ומאמצת צורת חשיבה הדוחה אמונה ושוללת את הצורך בה כדי להגיע למימוש או לגאולה (למשל: ציונות, שבתאות).
מקור המונח 'ניהיליזם' הוא מלטינית: nihil – אין, אפס.
ניהיליסטים שוללים ערכים ואמונה מאחר שאלה (לפי השקפתם) נטולי מהות אובייקטיבית. על פי הניהיליזם אמונה מהווה סכנה ליחיד ולחברה מאחר שהיא מחייבת את ביטול ההיגיון ואת השבתת הניתוח הביקורתי. לפי ציטוט ידוע של ניטשה בנושא זה, האמונה היא חוסר רצון לדעת. ניהיליזם פוסל גם את האמונה בכוונה או מטרה סופיים.
על פי הניהיליסטים אין היום, ומעולם לא היו מטרה או כיוון יחידים ליקום.
חוסר משמעות. אנטי-שם.
- ניהיליזם חברתי - ניטשה סבר שרק באמצעות ניהיליזם ניתן לפתח דגם של "על-אדם".
- הניהיליזם הפוליטי - הוא אקטיבי ומהפכן. הנוקטים בגישה זאת טוענים כי המצב התדרדר כל כך שיש לשאוף להרס לשמו.
- הניהיליזם האתי - או ניהיליזם מוסרי, הוא השקפה הגורסת שאין דבר לא מוסרי, כלומר שאין למוסר משמעות.
