לק“י יָשְׁמִיעַ השֵׁם אֵתְכֶם עַתָּה כַּיֹוֹם שְׁמוּעוֹת טוֹב עמ“י עש“וּ
XW
תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, דף כ"ד עמוד א':"וכשהיה (בן כוזיבא) יוצא לקרב היה אומר: ריבונו של עולם, אל תעזור ואל תפריע!"
"וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף"
במילים אחרות, אנחנו לא צריכים אותך!
שנת הַלּוֹמֵד
עַל־מְנָת לְלַמֵּד לִפְרט
קטן
עכשיו יובן מדוע התנועה הציונית ומדינתה הכובשת בימינו את הארץ הקדושה, יצרו את אתוס שמעון בר "כוכבא" והנחילו אותו עמוק במיתולוגיה הציונית.
מילים: לוין קיפניס
לחן: מרדכי זעירא
כתיבה: ה'תר"צ
הלחנה: ה'תר"צ
אִישׁ הָיָה בְּיִשְׂרָאֵל,
בַּר-כּוֹכְבָא שְׁמוֹ.
אִישׁ צָעִיר גְּבַהּ קוֹמָה,
עֵינֵי זֹהַר לוֹ.
הוּא הָיָה גִּבּוֹר,
הוּא קָרָא לִדְרוֹר,
כָּל הָעָם אָהַב אוֹתוֹ,
זֶה הָיָה גִּבּוֹר!
גִּבּוֹר!
יוֹם אֶחָד קָרָה מִקְרֶה –
הָהּ, מִקְרֶה עָצוּב –
בַּר-כּוֹכְבָא נָפַל בַּשְּׁבִי
וְהוּשַׂם בַּכְּלוּב.
מַה נּוֹרָא כְּלוּב זֶה,
בּוֹ שָׁאַג אַרְיֵה!
אַךְ רָאָה אֶת בַּר כּוֹכְבָא –
הִתְנַפֵּל הָאַרְיֵה!
אַרְיֵה!
אַךְ דְּעוּ נָא, בַּר כּוֹכְבָא
מַה גִּבּוֹר וָעַז!
אָץ קָפַץ עַל הָאַרְיֵה
וְקַל כַּנֶּשֶׁר טָס.
עַל הַר וָגַיְא הוּא שָׁט,
וְדֶגֶל דְּרוֹר בַּיָּד,
כָּל הָעָם מָחָא לוֹ כַּף:
בַּר כּוֹכְבָא, הֵידָד!
הֵידָד!
"נלכדה ביתר. ר' הוה דרש עשרין וארבעה עבדין (איכה ב, ב) בלע ה' ולא חמל ור' יוחנן דרש אשיתין. ור' יוחנן יתיר על ר' אלא ע"י דרבי הוה סמיך לחרבן בית מקדשא הוה תמן סבין נהירין והוה דרש ואינין בכין ומשתתקין וקיימין לון. תני א"ר יהודה בן ר' אלעאי ברוך ר' היה דורש (בראשית כז, כב) הקול קול יעקב והידים ידי עשו קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידי עשו בביתר. תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה ר' היה דורש (במדבר כד, יז) דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא א"ל ר' יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא. א"ר יוחנן קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא. א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין אמר להן וכי היאך איפשר לבדקן. אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארץ מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף (תהלים ס, יב) הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר. והוה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומר רבון העולמים אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום בעא אדריינוס מיזל ליה. אמר ליה חד כותיי לא תיזיל לך דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא עאל ליה מן ביבא דמתינתא עאל ואשכח רבי אלעזר המודעי קאים מצלי. עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה חמוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא. אמרון ליה חמינן ההן סבא משתעי לחביבך אמר ליה מה אמרת ליה ומה אמר לך אמר ליה אנא אמר לך מלכא קטל לי ואי לא אנא אמר לך את קטל יתי טב לי מלכא קטל יתי ולא את אמר ליה אמר לי דאננא משלים מדינתאי. אתא גבי רבי אלעזר המודעי אמר ליה מה אמר לך הדין כותייא אמר ליה לא כלום מה אמרת ליה א"ל לא כלום"
כך כתב לוין קיפניס, מכונן "החדר המתוקן":
מילים: לוין קיפניס
לחן: מרדכי זעירא
כתיבה: ה'תר"צ
הלחנה: ה'תר"צ
אִישׁ הָיָה בְּיִשְׂרָאֵל,
בַּר-כּוֹכְבָא שְׁמוֹ.
אִישׁ צָעִיר גְּבַהּ קוֹמָה,
עֵינֵי זֹהַר לוֹ.
הוּא הָיָה גִּבּוֹר,
הוּא קָרָא לִדְרוֹר,
כָּל הָעָם אָהַב אוֹתוֹ,
זֶה הָיָה גִּבּוֹר!
גִּבּוֹר!
יוֹם אֶחָד קָרָה מִקְרֶה –
הָהּ, מִקְרֶה עָצוּב –
בַּר-כּוֹכְבָא נָפַל בַּשְּׁבִי
וְהוּשַׂם בַּכְּלוּב.
מַה נּוֹרָא כְּלוּב זֶה,
בּוֹ שָׁאַג אַרְיֵה!
אַךְ רָאָה אֶת בַּר כּוֹכְבָא –
הִתְנַפֵּל הָאַרְיֵה!
אַרְיֵה!
אַךְ דְּעוּ נָא, בַּר כּוֹכְבָא
מַה גִּבּוֹר וָעַז!
אָץ קָפַץ עַל הָאַרְיֵה
וְקַל כַּנֶּשֶׁר טָס.
עַל הַר וָגַיְא הוּא שָׁט,
וְדֶגֶל דְּרוֹר בַּיָּד,
כָּל הָעָם מָחָא לוֹ כַּף:
בַּר כּוֹכְבָא, הֵידָד!
הֵידָד!
"נלכדה ביתר. ר' הוה דרש עשרין וארבעה עבדין (איכה ב, ב) בלע ה' ולא חמל ור' יוחנן דרש אשיתין. ור' יוחנן יתיר על ר' אלא ע"י דרבי הוה סמיך לחרבן בית מקדשא הוה תמן סבין נהירין והוה דרש ואינין בכין ומשתתקין וקיימין לון. תני א"ר יהודה בן ר' אלעאי ברוך ר' היה דורש (בראשית כז, כב) הקול קול יעקב והידים ידי עשו קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידי עשו בביתר. תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה ר' היה דורש (במדבר כד, יז) דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא א"ל ר' יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא. א"ר יוחנן קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא. א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין אמר להן וכי היאך איפשר לבדקן. אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארץ מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף (תהלים ס, יב) הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר. והוה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומר רבון העולמים אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום בעא אדריינוס מיזל ליה. אמר ליה חד כותיי לא תיזיל לך דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא עאל ליה מן ביבא דמתינתא עאל ואשכח רבי אלעזר המודעי קאים מצלי. עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה חמוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא. אמרון ליה חמינן ההן סבא משתעי לחביבך אמר ליה מה אמרת ליה ומה אמר לך אמר ליה אנא אמר לך מלכא קטל לי ואי לא אנא אמר לך את קטל יתי טב לי מלכא קטל יתי ולא את אמר ליה אמר לי דאננא משלים מדינתאי. אתא גבי רבי אלעזר המודעי אמר ליה מה אמר לך הדין כותייא אמר ליה לא כלום מה אמרת ליה א"ל לא כלום"
שיר השירים רבה, פתיחתא דחכימי פרשב ב':
"אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הַמְתִּינוּ לִי וַאֲנִי עוֹשֶׂה אֶתְכֶם כְּצָבָא שֶׁל מַעְלָה. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמְרוּ שְׁבוּעָתִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם כְּצָבָא שֶׁל מַעְלָה, וְאִם לָאו אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם כְּצָבָא שֶׁל מַטָּה. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר שְׁתֵּי שְׁבוּעוֹת יֵשׁ כָּאן, אַחַת לְיִשְׂרָאֵל וְאַחַת לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, נִשְׁבַּע לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא יִמְרְדוּ עֹל הַמַּלְכֻיּוֹת, וְנִשְׁבַּע לַמַּלְכֻיּוֹת שֶׁלֹא יַקְשׁוּ עֹל עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁאִם מַקְשִׁים עֹל עַל יִשְׂרָאֵל הֵן גּוֹרְמִין לַקֵּץ לָבוֹא שֶׁלֹא בְּעוֹנָתוֹ.
אָמַר רַבִּי לֵוִי כְּתִיב (ישעיה לב, א): הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד מֶלֶךְ חָנֵף עַל אֻמָּתוֹ עַד שֶׁגּוֹבֶה דִּיקֵי שֶׁלָּהּ וְגוֹמְרָהּ תְּחִלָּה. רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר: מַה שּׁוֹטְרֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין לְפַרְעֹה הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ה, טז): תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וגו' וְחָטָאת עַמֶּךָ, אַתְּ חָטֵי עַל עַמָּךְ וְאַתְּ חָטֵי עַל אֻמָּתָךְ וְאַתְּ גּוֹרֵם לְעַצְמְךָ שֶׁתִּסְתַּלֵּק הַמַּלְכוּת מִמְּךָ וְתִנָּתֵן לְאֻמָּה אַחֶרֶת.
רַבִּי חֶלְבּוֹ אוֹמֵר אַרְבַּע שְׁבוּעוֹת יֵשׁ כָּאן, הִשְׁבִּיעַ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא יִמְרְדוּ עֹל הַמַּלְכֻיּוֹת, וְשֶׁלא יִדְחֲקוּ עַל הַקֵּץ, וְשֶׁלא יְגַלּוּ מַסְטִירִין שֶׁלָּהֶם לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְשֶׁלא יַעֲלוּ חוֹמָה מִן הַגּוֹלָה.
אִם כֵּן לָמָּה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא? לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
רַבִּי אוֹנְיָא אָמַר אַרְבַּע שְׁבוּעוֹת הִשְׁבִּיעָן כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת שֶׁדָּחֲקוּ עַל הַקֵּץ וְנִכְשְׁלוּ, וְאֵלּוּ הֵן: אֶחָד בִּימֵי עַמְרָם, וְאֶחָד בִּימֵי דֵּינַיי, וְאֶחָד בִּימֵי בֶּן כּוֹזֵבָא, וְאֶחָד בִּימֵי שׁוּתֶלַח בֶּן אֶפְרָיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עח, ט): בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֶחָד בִּימֵי עַמְרָם, וְאֶחָד בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמַד, וְאֶחָד בִּימֵי בֶּן כּוֹזֵבָא, וְאֶחָד בִּימֵי שׁוּתֶלַח בֶּן אֶפְרָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר; בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת, וְהֵן הָיוּ מְחַשְּׁבִין בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְגַּזְּרָה גְּזֵרָה כְּשֶׁדִּבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ בֵּין הַבְּתָרִים וּמִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק הִתְחִיל,
מֶה עָשׂוּ?
נִתְקַבְּצוּ וְיָצְאוּ לַמִּלְחָמָה וְנָפְלוּ מֵהֶן חֲלָלִים הַרְבֵּה.
מִפְּנֵי מָה?
שֶׁלֹא הֶאֱמִינוּ בַּה' וְלֹא בָטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ, עַל שֶׁעָבְרוּ עַל הַקֵּץ וְעָבְרוּ עַל הַשְּׁבוּעָה.
אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה. רַבִּי יוּדָן אָמַר אַהֲבָה שֶׁאָהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, כח): וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו.
מַהוּ עַד שֶׁתֶּחְפָּץ?
עַד שֶׁנַּעֲשָׂה חֶפְצוֹ שֶׁל זָקֵן.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר אַהֲבָה שֶׁאָהַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, ב): אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'.
מַהוּ עַד שֶׁתֶּחְפָּץ?
מַלְכוּת שֶׁל מַעֲלָן, לִכְשֶׁתַּחְפֹּץ מִדַּת הַדִּין מֵאֵלֶיהָ, אֲנִי הוּא מְבִיאָהּ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת וְלֹא אֶתְעַכֵּב, לְכָךְ נֶאֱמַר: עַד שֶׁתֶּחְפָּץ."
להלן מובאת סקירה נפלאה בעיתון "קול מחזיקי הדת" היוצא לאור בעיר לבוב, מיום ו', י"ב מנחם-אב ה'תרס"ב (15 באוגוסט 1902 למניינם)
כמה מילים מהכתבה שמעל לסקירה, פשוט משום שמחכימות ומעניינות:
"התעמלות (עמל) יקירי עירינו לכונן חברה "מחזיקי הדת" ללחום ביד חזקה נגד אלו שהריחו בריח מינות מהקולטורה של האמיגרונטים האספסוף אשר בקרבנו וכל ההכנות נעשו כדרוש למעשה גדולה ונכבדה"
"החדר המתוקן"
למן שנות הארבעים של המאה התשע-עשרה למניינם, ניכרה מגמה ברחבי "תחום המושב" ליצור מערכת חינוכית חדשה. פתיחת בית-ספר מודרני בריגה (1841) והקמת "חברת מפיצי ההשכלה" (1863) היוו ציוני-דרך ראשונים ומרכזיים להתפתחות זאת. במרכז התהליכים, שעברו על מערכת החינוך היהודי, עמד תיקון שיטות הלימוד, בכלל זה – הכנסת לימודים כלליים לבית-הספר ולחדר; מודרניזציה של לימודי הקודש; והאחדת סוגי החדרים. יחד עם זאת הוחל בשיפור מערכת המבנים ותנאי ההיגיינה והסניטציה בחדרי הלימוד."החדר המתוקן" היווה מכשיר לחינוך מחדש ולחילון הילדים היהודים. הרבנים והמלמדים ידעו זאת. תנועת ההשכלה והציונות בצעה שינויים ראדיקליים (שינויי עומק) ובעצם מהפכה ראשונה מסוגה בתחום החינוך.
תלמידי "החדר המתוקן" שהפעיל המורה נחום - דב קונשט (Nachum - Dov Kunszt) בסוקולקה (Sokolka).
צולם ב - 1908 למניינם.
הערות:
1. לאחר עלותו לארץ ישראל עברת האיש את שם משפחתו לאמנותי (Omanuti).
2. "חדר מתוקן" הונהג בגלויות שונות מסוף המאה ה - 19, בהשפעת חוגי משכילים. ב"חדר" זה נלמדו גם חשבון ושפת המדינה, לימדו "עברית בעברית" וצירפו בנות למעגל הלימודים.
 |
| עיתון "המליץ" (אחד מעיתוני ה"משכילים") יום שני, ט' אייר, ה'תרס"א (29 באפריל 1901 למניינם) |
 |
| כותרת עיתון "המליץ". עיתון היוצא בפטרבורג מדי יום ביומו |
חברת מרבי ההשכלה והתנועה הציונית משליטים מונופול רשמי על חינוך הילדים:
 |
| עיתון "המליץ" יום א', י"ח אייר ה'תרס"ב (25 במאי 1902 למניינם) קישור לידיעה במלואה |
