לק“י יָשְׁמִיעַ השֵׁם אֵתְכֶם עַתָּה כַּיֹוֹם שְׁמוּעוֹת טוֹב עמ“י עש“וּ
XW
רודולף קסטנר
שנת הַלּוֹמֵד
עַל־מְנָת לְלַמֵּד לִפְרט
קטן
סעיף 380 בפרוטוקול ישיבת הממשלה מ–11 במארס 1957 נותר חסוי עד היום. הכותרת שלו, "התנקשות בד"ר י. קסטנר", עשויה להסביר מדוע. "המתנקשים בד"ר קסטנר נמצאו והודו", פתח ראש הממשלה דוד בן גוריון את הישיבה. "זה אשר ירה עשה מלאכת אחרים, יש ארגון שהטיל עליו לירות... ברור שיש ארגון טרמפיסטי הממשיך לפעול. הוא לא הלך על דעת עצמו".
עיון בפרוטוקול רק מעמיק את המסתורין סביב אחת הפרשות הסוערות בתולדות המדינה, ועשוי לחזק את המאמינים במעורבות של השב"כ ברצח אחת הדמויות השנויות במחלוקת בתולדות מדינת ישראל. 58 שנה אחרי הרצח, מעלה הפרוטוקול שאלות קשות, כמו למה ביקש ראש שירותי המודיעין, איסר הראל (לשעבר הלפרין), לחון את הרוצחים עוד לפני שריצו את עונשם; איך לא סוכל הרצח חרף העובדה שהשב"כ ידע מראש על כוונת ההתנקשות, אשר בוצעה בידי מודיע של הארגון? ומדוע לא הועמד הרוצח לדין לפני הרצח, כשהפיץ כרוזי שטנה בפרשה? בשיחה עם בתו של קסטנר סוזי קסטנר ומקריאת ספרו החדש של הרוצח, זאב אקשטיין, עולה עוד שאלה: מי היה האדם הנוסף שירה בקסטנר כדי "לוודא הריגה"?
ד"ר רודולף (ישראל) קסטנר, עיתונאי ואיש ציבור, נורה בפתח ביתו בתל אביב ב–4 במארס 1957. הוא נפצע ומת מפציעתו כעבור 11 ימים. שנתיים לפני כן קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי "מכר את נפשו לשטן", שיתף פעולה עם הנאצים ותרם בעקיפין להשמדת יהודי הונגריה במחיר הצלתם של כ–1,700 יהודים "מיוחסים". עשרה חודשים לאחר שנרצח טיהר בית המשפט העליון את שמו, אך קבע כי סייע לנאצים לחמוק מעונש אחרי המלחמה. הוויכוח ההיסטורי והציבורי על דמותו — בין בוגד למציל — כמו גם על מספר היהודים שחבים לו את חייו, נמשך עד היום.
לישיבת הממשלה, שהתקיימה בעוד קסטנר נלחם על חייו בבית החולים, הוזמן איסר הראל, הממונה על שירותי המודיעין, שלו גם היה כפוף ראש השב"כ. הראל גילה כי מנגנוני הביטחון של ישראל ידעו על תוכנית לרצוח את קסטנר. הוא דיווח לחברי הממשלה על מעצרם של שמונה ואמר כי "המעצרים היו מבין הטרוריסטים הפוטנציאליים, אלה שהיו ידועים לנו במשך תקופות שונות משיחות אישיות, כולל תוכנית רצח ד"ר קסטנר לפני שנה בערך". אחד העצורים, שהורשע ברצח וריצה עונש מאסר בגינו, היה זאב אקשטיין. "הוא השתתף בתוכנית לרצוח את קסטנר ב–1955, תוכנית שלא יצאה לפועל", אמר הראל.
דבריו של הראל בישיבת הממשלה, שנחשפים כאן לראשונה, לא עולים בקנה אחד עם הגרסה שמסר בספרו "האמת על רצח קסטנר: טרור יהודי במדינת ישראל" (הוצאת עידנים, 1985). שם לא הוזכרו תוכניות קודמות להתנקש בקסטנר והרצח הוצג כהפתעה: "המודיעים של שירות הביטחון בחוגים הלאומניים לא יכלו לספק לנו מידע כלשהו על תוכנית שנרקמה לרצוח את קסטנר או על הרצח עצמו", כתב בספר. "היה ברור שתוכנית ההתנקשות נרקמה בחוג מצומצם וסגור מאוד ונשמרה בסוד כמוס בתוך גרעין קטן של מתכננים ומוציאים לפועל".
ד"ר יצחק קציר, אחיינו של קסטנר, אמר השבוע ל"הארץ" כי לא ידוע לו על התרעה קונקרטית לרצח דודו. עם זאת, לדבריו, "חברים הזהירו אותו שהוא מועמד להתנקשות, בנוסח: 'הכדור ששמך כתוב עליו כבר נמצא בקנה'". על קסטנר הופקד שומר מטעם שירות הביטחון, "שמשום מה הוסר ימים אחדים לפני הרצח", לדברי קציר. מהלך שלדבריו "חיזק את דעתם של בעלי תיאוריית הקונספירציה בדבר מעורבות השב"כ ברצח".
השאלה אם ידע השב"כ על התוכנית לרצוח את קסטנר קשורה לשאלה הנפיצה אף יותר - אם היה הארגון עצמו מעורב בכך. תיאוריות קשר שונות בנושא זה נפוצו מיד לאחר הרצח וקיבלו ביטוי ברבות השנים בספרים, במאמרים ובאתרי אינטרנט. כדי להבין אותן יש לזכור כי הרוצח עצמו, זאב אקשטיין, עבד כמודיע של השב"כ לפני הרצח.
לפי הפרוטוקול החסוי של ישיבת הממשלה, אמר איסר הראל כי הקשר עם אקשטיין נותק לפני הרצח, לאחר שהתברר כי הפך לסוכן כפול. "לפני שנתיים התקשר ביוזמתו עם המשטרה בהצעה לעבוד נגד המחתרת", מסר הראל לחברי הממשלה, "אולם יותר מאוחר נתברר כי איש זה בא בכוונות רעות למשטרה, כלומר הודרך בקשר לזאת על ידי המחתרת".
אקשטיין, היום בן 81, מאשר את הדברים האלה בספר שפרסם לאחרונה, "שמיכת טלאים" (2014, הוצאת כרמל). "מעט מעט, מבלי להרגיש איך מתחולל שינוי במחשבותי, בדעותי — ולבסוף גם ברצונותי — הלכה ונתעצמה בי ההכרה שכאשר אני מרגל ומלשין בשביל 'שלנו' נגד 'ההם', שקר בנפשי אני עושה", תיאר שם איך נשבה בקסמם של אנשי המחתרת שאחריהם נשלח לרגל. "הם ידעו היטב שהם מוקפים בסוכנים ופרובוקטורים, ולא בטחו באיש. הבנתי כי אם יש לי עניין להימנות על קהלם, חייב אני להביא 'נדוניה' מתאימה... וכך — אויה לי! — הפכתי למשרתם של שני אדונים".
השב"כ זיהה את הבעיה ואף את מעורבותו של אקשטיין בפעילות נגד קסטנר עוד לפני הרצח. הראל מסר לחברי הממשלה על אירוע שבו נעצר אקשטיין, לאחר שהדפיס כרוזי השמצה נגד השופט משה פרץ מבית משפט השלום בירושלים, שעמד לזכות את קסטנר בקובלנה פלילית שהוגשה נגדו על שבועת שקר במשפטו.
מסיבה לא ברורה, אקשטיין לא הועמד לדין. הראל אמר בישיבת הממשלה, כי אקשטיין "איים על איש הביטחון שאם ילקח למשטרה ויואשם בהדפסת כרוזי השמצה, הוא יאמר שאנשי הביטחון הכריחו אותו להדפיס כרוז זה". בסופו של דבר, אמר הראל, הוחלט לא להגיש נגדו כתב אישום מחשש ש"לא יהיו די הוכחות" ומשום ששר המשפטים חשש כי יהיו אנשים שיטענו שהיתה זו "פרובוקציה של שירות הביטחון", כדבריו.
גרסה שונה יש בספרו של הראל, שם הוא כותב כי "ההחלטה האומללה שלא להעמיד לדין את יוזמיו ומפיציו של כרוז השיטנה נגד השופט... היא זו אשר הולידה, ללא ספק, את הרעיון השטני, כי את רצח קסטנר יבצע זאב אקשטיין... האיש שיוכל לטעון, במקרה שייעצר, כי עשה את המעשה הנפשע בפקודתו של שירות הביטחון. כך קיוו יוזמי הרצח לצוד שתי ציפורים במכה אחת: הם גם ירצחו את קסטנר, שנוא נפשם... וגם יגוללו על המימסד הפוליטי והממלכתי במדינת ישראל את האחריות הישירה והמוסרית לרצח שביצעו".
אקשטיין עצמו רומז בספרו למעורבות של אדם נוסף ברצח: "ממש עם ירייתי השלישית רעמה ירייה נוספת ואחריה זעקות שבר. נראה שמישהו היה שם בכל מקרה, ביצע וידוא הריגה וכמקצוען של ממש גם בחושך לא החטיא".
סיפור דומה נשמע גם מפיה של בתו של קסטנר, סוזי, שסיפרה השבוע כי היא זוכרת בבירור "פיסת נייר קרועה, פתק קטן", שרשמה המשפחה מפי אביה באמבולנס בדרכו לבית החולים. גם לפי עדות זו, לירי היה שותף אדם נוסף, שמעולם לא נעצר.
"אבא שלי יצא מהאוטו. אקשטיין ניסה לירות בו. זה לא צלח. אבא שלי ברח, רץ לתוך הבניין, אבל מישהו מנע ממנו להיכנס לבית. אז הוא רץ חזרה החוצה, וחטף כדור בגב", מצטטת בתו את דברי אביה מזיכרונה. ומה עלה בגורל הפתק? "בעוונותי, אני לא זוכרת היום איפה הנחתי את חתיכת הנייר הקטנה הזו", היא אומרת.
מי היה האדם הנוסף שהיה מעורב ברצח ומדוע לא נעצר? "אני משוכנעת שאיש שב"כ ירה בו כדי לוודא הריגה", אמרה קסטנר. כיום היא סבורה כי בכיר בשב"כ עמד מאחורי רצח קסטנר כדי לנקום בו על שלא הציל את משפחתו בשואה.
לפי תיאוריית קשר אחרת, הנפוצה בעיקר בחוגי ימין, בן גוריון הוא שהורה לחסל את קסטנר מפני שידע יותר מדי על חלקה של מפא"י במשא ומתן השנוי במחלוקת שניהלה עם אייכמן ועם בכירים נאצים נוספים, כחלק מתוכנית "סחורה תמורת דם", שלא יצאה לפועל.
שני אנשים נוספים הורשעו ברצח קסטנר לצד אקשטיין: דן שמר, ששימש כנהגו של אקשטיין והורשע בסיוע לרצח, ויוסף מנקס, שהורשע בשידול לרצח ובאספקת כלי הנשק והתחמושת. אתר האינטרנט של השב"כ רק מוסיף למסתורין בהזכירו כי "מנקס, שנמנע משיתוף פעולה עם חוקריו, כפר באשמה והאשים את השירות בביצוע הרצח ובביום המשפט נגדו".
מהפרוטוקול של ישיבת הממשלה צונזרו דבריו של שר המשטרה, בכור שלום שטרית, שלהם משיב הראל: "יש הוכחות שהם התנקשו בקסטנר". האם שטרית פקפק בכך שהעצורים היו הרוצחים עצמם והעלה אפשרות כי השב"כ התנקש בקסטנר? שאלה זו תיוותר ללא מענה לעת עתה.
בפרוטוקול יש התבטאות תמוהה נוספת של הראל: "אם נוכל לשחרר בערבות צעירים עד שייגמר המשפט והם יתנהגו בסדר, השופט אמנם יפסק את פסקו, אבל אפשר אחר כך לחון אותם". ואכן, ב–1963, שש שנים בלבד לאחר הרצח, קיבלו הרוצחים חנינה מהנשיא ושוחררו. פרופ' יחיעם ויץ, מחבר הספר "האיש שנרצח פעמיים: חייו, משפטו ומותו של ד"ר ישראל קסטנר" (כתר, 1995), טוען עם זאת כי לא היתה כאן קונספירציה. לחנינה תרם לדבריו איש הלח"י משדה בוקר יהושע כהן, שהיה מקורב מאוד לבן גוריון ולחץ עליו בנושא.
כך או כך, בפברואר אותה שנה הזמין בן גוריון את בני משפחת קסטנר כדי לעדכנם בהחלטה לשחרר את הרוצחים. "באו אלי אשת קסטנר ובתה לפי הזמנתי... הבת — לבה שלם לגמרי עם השחרור. האם לא מתנגדת — אבל לבה לא שלם", כתב בן גוריון ביומנו.
52 שנים חלפו מאז ולבה של הבת רחוק מלהיות שלם. "הכל היה פארסה", היא אמרה השבוע. "כבר תוך כדי שיחה איתו התחילו אצלי כל מיני ספקות". היא היתה אז נערה בת 17 וחצי בסוף התיכון. "הלכתי לצבא, התחתנתי, השנים עברו", אמרה. היום היא משוכנעת כי השיחה עם בן גוריון היתה חלק מהצגה גדולה שנועדה להסתיר את האמת על רצח אביה.
פרשת קסטנר ממשיכה להסעיר רבים גם כיום. "זו פרשה מורכבת יותר מרצח ארלוזורוב, שאלת אלטלנה, פרשת לבון והשילומים", אומר פרופ' ויץ, "זו מחלוקת מדממת עד היום בין הימין למפא"י".
הראל כתב בספרו כי רצח קסטנר "לא היה רצח פוליטי בלבד. היה זה רצח פוליטי משולב בפרובוקציה... מבצעי הרצח תיכננו אותו כך שיוכלו להטיל את האחריות עליו על השלטון, ובראשו על ראש הממשלה ועל שירות הביטחון הנמצא תחת פיקוחו... מכשיר לעלילה זדונית נגד הממסד הפוליטי במדינת ישראל". אקשטיין מסרב לתת להראל, שמת ב–2003, לומר את המלה האחרונה. "הרבה תמיהות, ולימים הרבה מאוד תמיהות, נתווספו למאגר שאלותי־שלא־נשאלו, ואם נשאלו — לא נענו", כתב בספרו.
המשך מתעמולון "הארץ":
https://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.2534456?fbclid=IwAR2Zj9V1MMC3iXDgym2PpIgd2QqKA4DzTus9C--sZyp8iCb0vU4qaJ0nyao
עיון בפרוטוקול רק מעמיק את המסתורין סביב אחת הפרשות הסוערות בתולדות המדינה, ועשוי לחזק את המאמינים במעורבות של השב"כ ברצח אחת הדמויות השנויות במחלוקת בתולדות מדינת ישראל. 58 שנה אחרי הרצח, מעלה הפרוטוקול שאלות קשות, כמו למה ביקש ראש שירותי המודיעין, איסר הראל (לשעבר הלפרין), לחון את הרוצחים עוד לפני שריצו את עונשם; איך לא סוכל הרצח חרף העובדה שהשב"כ ידע מראש על כוונת ההתנקשות, אשר בוצעה בידי מודיע של הארגון? ומדוע לא הועמד הרוצח לדין לפני הרצח, כשהפיץ כרוזי שטנה בפרשה? בשיחה עם בתו של קסטנר סוזי קסטנר ומקריאת ספרו החדש של הרוצח, זאב אקשטיין, עולה עוד שאלה: מי היה האדם הנוסף שירה בקסטנר כדי "לוודא הריגה"?
ד"ר רודולף (ישראל) קסטנר, עיתונאי ואיש ציבור, נורה בפתח ביתו בתל אביב ב–4 במארס 1957. הוא נפצע ומת מפציעתו כעבור 11 ימים. שנתיים לפני כן קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי "מכר את נפשו לשטן", שיתף פעולה עם הנאצים ותרם בעקיפין להשמדת יהודי הונגריה במחיר הצלתם של כ–1,700 יהודים "מיוחסים". עשרה חודשים לאחר שנרצח טיהר בית המשפט העליון את שמו, אך קבע כי סייע לנאצים לחמוק מעונש אחרי המלחמה. הוויכוח ההיסטורי והציבורי על דמותו — בין בוגד למציל — כמו גם על מספר היהודים שחבים לו את חייו, נמשך עד היום.
לישיבת הממשלה, שהתקיימה בעוד קסטנר נלחם על חייו בבית החולים, הוזמן איסר הראל, הממונה על שירותי המודיעין, שלו גם היה כפוף ראש השב"כ. הראל גילה כי מנגנוני הביטחון של ישראל ידעו על תוכנית לרצוח את קסטנר. הוא דיווח לחברי הממשלה על מעצרם של שמונה ואמר כי "המעצרים היו מבין הטרוריסטים הפוטנציאליים, אלה שהיו ידועים לנו במשך תקופות שונות משיחות אישיות, כולל תוכנית רצח ד"ר קסטנר לפני שנה בערך". אחד העצורים, שהורשע ברצח וריצה עונש מאסר בגינו, היה זאב אקשטיין. "הוא השתתף בתוכנית לרצוח את קסטנר ב–1955, תוכנית שלא יצאה לפועל", אמר הראל.
דבריו של הראל בישיבת הממשלה, שנחשפים כאן לראשונה, לא עולים בקנה אחד עם הגרסה שמסר בספרו "האמת על רצח קסטנר: טרור יהודי במדינת ישראל" (הוצאת עידנים, 1985). שם לא הוזכרו תוכניות קודמות להתנקש בקסטנר והרצח הוצג כהפתעה: "המודיעים של שירות הביטחון בחוגים הלאומניים לא יכלו לספק לנו מידע כלשהו על תוכנית שנרקמה לרצוח את קסטנר או על הרצח עצמו", כתב בספר. "היה ברור שתוכנית ההתנקשות נרקמה בחוג מצומצם וסגור מאוד ונשמרה בסוד כמוס בתוך גרעין קטן של מתכננים ומוציאים לפועל".
ד"ר יצחק קציר, אחיינו של קסטנר, אמר השבוע ל"הארץ" כי לא ידוע לו על התרעה קונקרטית לרצח דודו. עם זאת, לדבריו, "חברים הזהירו אותו שהוא מועמד להתנקשות, בנוסח: 'הכדור ששמך כתוב עליו כבר נמצא בקנה'". על קסטנר הופקד שומר מטעם שירות הביטחון, "שמשום מה הוסר ימים אחדים לפני הרצח", לדברי קציר. מהלך שלדבריו "חיזק את דעתם של בעלי תיאוריית הקונספירציה בדבר מעורבות השב"כ ברצח".
השאלה אם ידע השב"כ על התוכנית לרצוח את קסטנר קשורה לשאלה הנפיצה אף יותר - אם היה הארגון עצמו מעורב בכך. תיאוריות קשר שונות בנושא זה נפוצו מיד לאחר הרצח וקיבלו ביטוי ברבות השנים בספרים, במאמרים ובאתרי אינטרנט. כדי להבין אותן יש לזכור כי הרוצח עצמו, זאב אקשטיין, עבד כמודיע של השב"כ לפני הרצח.
לפי הפרוטוקול החסוי של ישיבת הממשלה, אמר איסר הראל כי הקשר עם אקשטיין נותק לפני הרצח, לאחר שהתברר כי הפך לסוכן כפול. "לפני שנתיים התקשר ביוזמתו עם המשטרה בהצעה לעבוד נגד המחתרת", מסר הראל לחברי הממשלה, "אולם יותר מאוחר נתברר כי איש זה בא בכוונות רעות למשטרה, כלומר הודרך בקשר לזאת על ידי המחתרת".
אקשטיין, היום בן 81, מאשר את הדברים האלה בספר שפרסם לאחרונה, "שמיכת טלאים" (2014, הוצאת כרמל). "מעט מעט, מבלי להרגיש איך מתחולל שינוי במחשבותי, בדעותי — ולבסוף גם ברצונותי — הלכה ונתעצמה בי ההכרה שכאשר אני מרגל ומלשין בשביל 'שלנו' נגד 'ההם', שקר בנפשי אני עושה", תיאר שם איך נשבה בקסמם של אנשי המחתרת שאחריהם נשלח לרגל. "הם ידעו היטב שהם מוקפים בסוכנים ופרובוקטורים, ולא בטחו באיש. הבנתי כי אם יש לי עניין להימנות על קהלם, חייב אני להביא 'נדוניה' מתאימה... וכך — אויה לי! — הפכתי למשרתם של שני אדונים".
השב"כ זיהה את הבעיה ואף את מעורבותו של אקשטיין בפעילות נגד קסטנר עוד לפני הרצח. הראל מסר לחברי הממשלה על אירוע שבו נעצר אקשטיין, לאחר שהדפיס כרוזי השמצה נגד השופט משה פרץ מבית משפט השלום בירושלים, שעמד לזכות את קסטנר בקובלנה פלילית שהוגשה נגדו על שבועת שקר במשפטו.
מסיבה לא ברורה, אקשטיין לא הועמד לדין. הראל אמר בישיבת הממשלה, כי אקשטיין "איים על איש הביטחון שאם ילקח למשטרה ויואשם בהדפסת כרוזי השמצה, הוא יאמר שאנשי הביטחון הכריחו אותו להדפיס כרוז זה". בסופו של דבר, אמר הראל, הוחלט לא להגיש נגדו כתב אישום מחשש ש"לא יהיו די הוכחות" ומשום ששר המשפטים חשש כי יהיו אנשים שיטענו שהיתה זו "פרובוקציה של שירות הביטחון", כדבריו.
גרסה שונה יש בספרו של הראל, שם הוא כותב כי "ההחלטה האומללה שלא להעמיד לדין את יוזמיו ומפיציו של כרוז השיטנה נגד השופט... היא זו אשר הולידה, ללא ספק, את הרעיון השטני, כי את רצח קסטנר יבצע זאב אקשטיין... האיש שיוכל לטעון, במקרה שייעצר, כי עשה את המעשה הנפשע בפקודתו של שירות הביטחון. כך קיוו יוזמי הרצח לצוד שתי ציפורים במכה אחת: הם גם ירצחו את קסטנר, שנוא נפשם... וגם יגוללו על המימסד הפוליטי והממלכתי במדינת ישראל את האחריות הישירה והמוסרית לרצח שביצעו".
אקשטיין עצמו רומז בספרו למעורבות של אדם נוסף ברצח: "ממש עם ירייתי השלישית רעמה ירייה נוספת ואחריה זעקות שבר. נראה שמישהו היה שם בכל מקרה, ביצע וידוא הריגה וכמקצוען של ממש גם בחושך לא החטיא".
סיפור דומה נשמע גם מפיה של בתו של קסטנר, סוזי, שסיפרה השבוע כי היא זוכרת בבירור "פיסת נייר קרועה, פתק קטן", שרשמה המשפחה מפי אביה באמבולנס בדרכו לבית החולים. גם לפי עדות זו, לירי היה שותף אדם נוסף, שמעולם לא נעצר.
"אבא שלי יצא מהאוטו. אקשטיין ניסה לירות בו. זה לא צלח. אבא שלי ברח, רץ לתוך הבניין, אבל מישהו מנע ממנו להיכנס לבית. אז הוא רץ חזרה החוצה, וחטף כדור בגב", מצטטת בתו את דברי אביה מזיכרונה. ומה עלה בגורל הפתק? "בעוונותי, אני לא זוכרת היום איפה הנחתי את חתיכת הנייר הקטנה הזו", היא אומרת.
מי היה האדם הנוסף שהיה מעורב ברצח ומדוע לא נעצר? "אני משוכנעת שאיש שב"כ ירה בו כדי לוודא הריגה", אמרה קסטנר. כיום היא סבורה כי בכיר בשב"כ עמד מאחורי רצח קסטנר כדי לנקום בו על שלא הציל את משפחתו בשואה.
לפי תיאוריית קשר אחרת, הנפוצה בעיקר בחוגי ימין, בן גוריון הוא שהורה לחסל את קסטנר מפני שידע יותר מדי על חלקה של מפא"י במשא ומתן השנוי במחלוקת שניהלה עם אייכמן ועם בכירים נאצים נוספים, כחלק מתוכנית "סחורה תמורת דם", שלא יצאה לפועל.
שני אנשים נוספים הורשעו ברצח קסטנר לצד אקשטיין: דן שמר, ששימש כנהגו של אקשטיין והורשע בסיוע לרצח, ויוסף מנקס, שהורשע בשידול לרצח ובאספקת כלי הנשק והתחמושת. אתר האינטרנט של השב"כ רק מוסיף למסתורין בהזכירו כי "מנקס, שנמנע משיתוף פעולה עם חוקריו, כפר באשמה והאשים את השירות בביצוע הרצח ובביום המשפט נגדו".
מהפרוטוקול של ישיבת הממשלה צונזרו דבריו של שר המשטרה, בכור שלום שטרית, שלהם משיב הראל: "יש הוכחות שהם התנקשו בקסטנר". האם שטרית פקפק בכך שהעצורים היו הרוצחים עצמם והעלה אפשרות כי השב"כ התנקש בקסטנר? שאלה זו תיוותר ללא מענה לעת עתה.
בפרוטוקול יש התבטאות תמוהה נוספת של הראל: "אם נוכל לשחרר בערבות צעירים עד שייגמר המשפט והם יתנהגו בסדר, השופט אמנם יפסק את פסקו, אבל אפשר אחר כך לחון אותם". ואכן, ב–1963, שש שנים בלבד לאחר הרצח, קיבלו הרוצחים חנינה מהנשיא ושוחררו. פרופ' יחיעם ויץ, מחבר הספר "האיש שנרצח פעמיים: חייו, משפטו ומותו של ד"ר ישראל קסטנר" (כתר, 1995), טוען עם זאת כי לא היתה כאן קונספירציה. לחנינה תרם לדבריו איש הלח"י משדה בוקר יהושע כהן, שהיה מקורב מאוד לבן גוריון ולחץ עליו בנושא.
כך או כך, בפברואר אותה שנה הזמין בן גוריון את בני משפחת קסטנר כדי לעדכנם בהחלטה לשחרר את הרוצחים. "באו אלי אשת קסטנר ובתה לפי הזמנתי... הבת — לבה שלם לגמרי עם השחרור. האם לא מתנגדת — אבל לבה לא שלם", כתב בן גוריון ביומנו.
52 שנים חלפו מאז ולבה של הבת רחוק מלהיות שלם. "הכל היה פארסה", היא אמרה השבוע. "כבר תוך כדי שיחה איתו התחילו אצלי כל מיני ספקות". היא היתה אז נערה בת 17 וחצי בסוף התיכון. "הלכתי לצבא, התחתנתי, השנים עברו", אמרה. היום היא משוכנעת כי השיחה עם בן גוריון היתה חלק מהצגה גדולה שנועדה להסתיר את האמת על רצח אביה.
פרשת קסטנר ממשיכה להסעיר רבים גם כיום. "זו פרשה מורכבת יותר מרצח ארלוזורוב, שאלת אלטלנה, פרשת לבון והשילומים", אומר פרופ' ויץ, "זו מחלוקת מדממת עד היום בין הימין למפא"י".
הראל כתב בספרו כי רצח קסטנר "לא היה רצח פוליטי בלבד. היה זה רצח פוליטי משולב בפרובוקציה... מבצעי הרצח תיכננו אותו כך שיוכלו להטיל את האחריות עליו על השלטון, ובראשו על ראש הממשלה ועל שירות הביטחון הנמצא תחת פיקוחו... מכשיר לעלילה זדונית נגד הממסד הפוליטי במדינת ישראל". אקשטיין מסרב לתת להראל, שמת ב–2003, לומר את המלה האחרונה. "הרבה תמיהות, ולימים הרבה מאוד תמיהות, נתווספו למאגר שאלותי־שלא־נשאלו, ואם נשאלו — לא נענו", כתב בספרו.
המשולש: אייכמן - בן גוריון - קסטנר
המשך מתעמולון "הארץ":
https://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.2534456?fbclid=IwAR2Zj9V1MMC3iXDgym2PpIgd2QqKA4DzTus9C--sZyp8iCb0vU4qaJ0nyao
שירות ה"בטחון" הכללי - פרשת רצח ישראל קסטנר:
https://www.shabak.gov.il/SiteCollectionImages/Hebrew/Moreshet/kastner300709.pdf
העתקת הכתבה המלאה מ"הארץ":
הפרוטוקולים חושפים: השב"כ ידע על כוונת הרוצח להתנקש בישראל קסטנר
תיעוד ישיבת ממשלה שנערכה לאחר ההתנקשות, שנחשף לראשונה, מגלה שאיסר הראל דיווח על תוכנית רצח מוקדמת יותר . מדוע שוחרר השומר שהופקד על ביטחון קסטנר?
סעיף 380 בפרוטוקול ישיבת הממשלה מ–11 במארס 1957 נותר חסוי עד היום. הכותרת שלו, "התנקשות בד"ר י. קסטנר", עשויה להסביר מדוע. "המתנקשים בד"ר קסטנר נמצאו והודו", פתח ראש הממשלה דוד בן גוריון את הישיבה. "זה אשר ירה עשה מלאכת אחרים, יש ארגון שהטיל עליו לירות... ברור שיש ארגון טרמפיסטי הממשיך לפעול. הוא לא הלך על דעת עצמו".
קטעים מהפרוטוקול החסוי, שאורכו 20 עמודים, מתפרסמים כאן לראשונה, לאחר שארכיון המדינה בראשות הגנז ד"ר יעקב לזוביק נענה לבקשת "הארץ" לפתוח אותו לעיון הציבור. למעט כמה משפטים בתוך הפרוטוקול שעדיין מצונזרים.
עיון בפרוטוקול רק מעמיק את המסתורין סביב אחת הפרשות הסוערות בתולדות המדינה, ועשוי לחזק את המאמינים במעורבות של השב"כ ברצח אחת הדמויות השנויות במחלוקת בתולדות מדינת ישראל. 58 שנה אחרי הרצח, מעלה הפרוטוקול שאלות קשות, כמו למה ביקש ראש שירותי המודיעין, איסר הראל (לשעבר הלפרין), לחון את הרוצחים עוד לפני שריצו את עונשם; איך לא סוכל הרצח חרף העובדה שהשב"כ ידע מראש על כוונת ההתנקשות, אשר בוצעה בידי מודיע של הארגון? ומדוע לא הועמד הרוצח לדין לפני הרצח, כשהפיץ כרוזי שטנה בפרשה? בשיחה עם בתו של קסטנר סוזי קסטנר ומקריאת ספרו החדש של הרוצח, זאב אקשטיין, עולה עוד שאלה: מי היה האדם הנוסף שירה בקסטנר כדי "לוודא הריגה"?
ד"ר ישראל קסטנר, עיתונאי ואיש ציבור, נורה בפתח ביתו בתל אביב ב–4 במארס 1957. הוא נפצע ומת מפציעתו כעבור 11 ימים. שנתיים לפני כן קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי "מכר את נפשו לשטן", שיתף פעולה עם הנאצים ותרם בעקיפין להשמדת יהודי הונגריה במחיר הצלתם של כ–1,700 יהודים "מיוחסים". עשרה חודשים לאחר שנרצח טיהר בית המשפט העליון את שמו, אך קבע כי סייע לנאצים לחמוק מעונש אחרי המלחמה. הוויכוח ההיסטורי והציבורי על דמותו — בין בוגד למציל — כמו גם על מספר היהודים שחבים לו את חייו, נמשך עד היום.
לישיבת הממשלה, שהתקיימה בעוד קסטנר נלחם על חייו בבית החולים, הוזמן איסר הראל, הממונה על שירותי המודיעין, שלו גם היה כפוף ראש השב"כ. הראל גילה כי מנגנוני הביטחון של ישראל ידעו על תוכנית לרצוח את קסטנר. הוא דיווח לחברי הממשלה על מעצרם של שמונה ואמר כי "המעצרים היו מבין הטרוריסטים הפוטנציאליים, אלה שהיו ידועים לנו במשך תקופות שונות משיחות אישיות, כולל תוכנית רצח ד"ר קסטנר לפני שנה בערך". אחד העצורים, שהורשע ברצח וריצה עונש מאסר בגינו, היה זאב אקשטיין. "הוא השתתף בתוכנית לרצוח את קסטנר ב–1955, תוכנית שלא יצאה לפועל", אמר הראל.
דבריו של הראל בישיבת הממשלה, שנחשפים כאן לראשונה, לא עולים בקנה אחד עם הגרסה שמסר בספרו "האמת על רצח קסטנר: טרור יהודי במדינת ישראל" (הוצאת עידנים, 1985). שם לא הוזכרו תוכניות קודמות להתנקש בקסטנר והרצח הוצג כהפתעה: "המודיעים של שירות הביטחון בחוגים הלאומניים לא יכלו לספק לנו מידע כלשהו על תוכנית שנרקמה לרצוח את קסטנר או על הרצח עצמו", כתב בספר. "היה ברור שתוכנית ההתנקשות נרקמה בחוג מצומצם וסגור מאוד ונשמרה בסוד כמוס בתוך גרעין קטן של מתכננים ומוציאים לפועל".
ד"ר יצחק קציר, אחיינו של קסטנר, אמר השבוע ל"הארץ" כי לא ידוע לו על התרעה קונקרטית לרצח דודו. עם זאת, לדבריו, "חברים הזהירו אותו שהוא מועמד להתנקשות, בנוסח: 'הכדור ששמך כתוב עליו כבר נמצא בקנה'". על קסטנר הופקד שומר מטעם שירות הביטחון, "שמשום מה הוסר ימים אחדים לפני הרצח", לדברי קציר. מהלך שלדבריו "חיזק את דעתם של בעלי תיאוריית הקונספירציה בדבר מעורבות השב"כ ברצח".
השאלה אם ידע השב"כ על התוכנית לרצוח את קסטנר קשורה לשאלה הנפיצה אף יותר - אם היה הארגון עצמו מעורב בכך. תיאוריות קשר שונות בנושא זה נפוצו מיד לאחר הרצח וקיבלו ביטוי ברבות השנים בספרים, במאמרים ובאתרי אינטרנט. כדי להבין אותן יש לזכור כי הרוצח עצמו, זאב אקשטיין, עבד כמודיע של השב"כ לפני הרצח.
לפי הפרוטוקול החסוי של ישיבת הממשלה, אמר איסר הראל כי הקשר עם אקשטיין נותק לפני הרצח, לאחר שהתברר כי הפך לסוכן כפול. "לפני שנתיים התקשר ביוזמתו עם המשטרה בהצעה לעבוד נגד המחתרת", מסר הראל לחברי הממשלה, "אולם יותר מאוחר נתברר כי איש זה בא בכוונות רעות למשטרה, כלומר הודרך בקשר לזאת על ידי המחתרת".
אקשטיין, היום בן 81, מאשר את הדברים האלה בספר שפרסם לאחרונה, "שמיכת טלאים" (2014, הוצאת כרמל). "מעט מעט, מבלי להרגיש איך מתחולל שינוי במחשבותי, בדעותי — ולבסוף גם ברצונותי — הלכה ונתעצמה בי ההכרה שכאשר אני מרגל ומלשין בשביל 'שלנו' נגד 'ההם', שקר בנפשי אני עושה", תיאר שם איך נשבה בקסמם של אנשי המחתרת שאחריהם נשלח לרגל. "הם ידעו היטב שהם מוקפים בסוכנים ופרובוקטורים, ולא בטחו באיש. הבנתי כי אם יש לי עניין להימנות על קהלם, חייב אני להביא 'נדוניה' מתאימה... וכך — אויה לי! — הפכתי למשרתם של שני אדונים".
השב"כ זיהה את הבעיה ואף את מעורבותו של אקשטיין בפעילות נגד קסטנר עוד לפני הרצח. הראל מסר לחברי הממשלה על אירוע שבו נעצר אקשטיין, לאחר שהדפיס כרוזי השמצה נגד השופט משה פרץ מבית משפט השלום בירושלים, שעמד לזכות את קסטנר בקובלנה פלילית שהוגשה נגדו על שבועת שקר במשפטו.
מסיבה לא ברורה, אקשטיין לא הועמד לדין. הראל אמר בישיבת הממשלה, כי אקשטיין "איים על איש הביטחון שאם ילקח למשטרה ויואשם בהדפסת כרוזי השמצה, הוא יאמר שאנשי הביטחון הכריחו אותו להדפיס כרוז זה". בסופו של דבר, אמר הראל, הוחלט לא להגיש נגדו כתב אישום מחשש ש"לא יהיו די הוכחות" ומשום ששר המשפטים חשש כי יהיו אנשים שיטענו שהיתה זו "פרובוקציה של שירות הביטחון", כדבריו.
גרסה שונה יש בספרו של הראל, שם הוא כותב כי "ההחלטה האומללה שלא להעמיד לדין את יוזמיו ומפיציו של כרוז השיטנה נגד השופט... היא זו אשר הולידה, ללא ספק, את הרעיון השטני, כי את רצח קסטנר יבצע זאב אקשטיין... האיש שיוכל לטעון, במקרה שייעצר, כי עשה את המעשה הנפשע בפקודתו של שירות הביטחון. כך קיוו יוזמי הרצח לצוד שתי ציפורים במכה אחת: הם גם ירצחו את קסטנר, שנוא נפשם... וגם יגוללו על המימסד הפוליטי והממלכתי במדינת ישראל את האחריות הישירה והמוסרית לרצח שביצעו".
אקשטיין עצמו רומז בספרו למעורבות של אדם נוסף ברצח: "ממש עם ירייתי השלישית רעמה ירייה נוספת ואחריה זעקות שבר. נראה שמישהו היה שם בכל מקרה, ביצע וידוא הריגה וכמקצוען של ממש גם בחושך לא החטיא".
סיפור דומה נשמע גם מפיה של בתו של קסטנר, סוזי, שסיפרה השבוע כי היא זוכרת בבירור "פיסת נייר קרועה, פתק קטן", שרשמה המשפחה מפי אביה באמבולנס בדרכו לבית החולים. גם לפי עדות זו, לירי היה שותף אדם נוסף, שמעולם לא נעצר.
"אבא שלי יצא מהאוטו. אקשטיין ניסה לירות בו. זה לא צלח. אבא שלי ברח, רץ לתוך הבניין, אבל מישהו מנע ממנו להיכנס לבית. אז הוא רץ חזרה החוצה, וחטף כדור בגב", מצטטת בתו את דברי אביה מזיכרונה. ומה עלה בגורל הפתק? "בעוונותי, אני לא זוכרת היום איפה הנחתי את חתיכת הנייר הקטנה הזו", היא אומרת.
מי היה האדם הנוסף שהיה מעורב ברצח ומדוע לא נעצר? "אני משוכנעת שאיש שב"כ ירה בו כדי לוודא הריגה", אמרה קסטנר. כיום היא סבורה כי בכיר בשב"כ עמד מאחורי רצח קסטנר כדי לנקום בו על שלא הציל את משפחתו בשואה.
לפי תיאוריית קשר אחרת, הנפוצה בעיקר בחוגי ימין, בן גוריון הוא שהורה לחסל את קסטנר מפני שידע יותר מדי על חלקה של מפא"י במשא ומתן השנוי במחלוקת שניהלה עם אייכמן ועם בכירים נאצים נוספים, כחלק מתוכנית "סחורה תמורת דם", שלא יצאה לפועל.
שני אנשים נוספים הורשעו ברצח קסטנר לצד אקשטיין: דן שמר, ששימש כנהגו של אקשטיין והורשע בסיוע לרצח, ויוסף מנקס, שהורשע בשידול לרצח ובאספקת כלי הנשק והתחמושת. אתר האינטרנט של השב"כ רק מוסיף למסתורין בהזכירו כי "מנקס, שנמנע משיתוף פעולה עם חוקריו, כפר באשמה והאשים את השירות בביצוע הרצח ובביום המשפט נגדו".
מהפרוטוקול של ישיבת הממשלה צונזרו דבריו של שר המשטרה, בכור שלום שטרית, שלהם משיב הראל: "יש הוכחות שהם התנקשו בקסטנר". האם שטרית פקפק בכך שהעצורים היו הרוצחים עצמם והעלה אפשרות כי השב"כ התנקש בקסטנר? שאלה זו תיוותר ללא מענה לעת עתה.
בפרוטוקול יש התבטאות תמוהה נוספת של הראל: "אם נוכל לשחרר בערבות צעירים עד שייגמר המשפט והם יתנהגו בסדר, השופט אמנם יפסק את פסקו, אבל אפשר אחר כך לחון אותם". ואכן, ב–1963, שש שנים בלבד לאחר הרצח, קיבלו הרוצחים חנינה מהנשיא ושוחררו. פרופ' יחיעם ויץ, מחבר הספר "האיש שנרצח פעמיים: חייו, משפטו ומותו של ד"ר ישראל קסטנר" (כתר, 1995), טוען עם זאת כי לא היתה כאן קונספירציה. לחנינה תרם לדבריו איש הלח"י משדה בוקר יהושע כהן, שהיה מקורב מאוד לבן גוריון ולחץ עליו בנושא.
כך או כך, בפברואר אותה שנה הזמין בן גוריון את בני משפחת קסטנר כדי לעדכנם בהחלטה לשחרר את הרוצחים. "באו אלי אשת קסטנר ובתה לפי הזמנתי... הבת — לבה שלם לגמרי עם השחרור. האם לא מתנגדת — אבל לבה לא שלם", כתב בן גוריון ביומנו.
52 שנים חלפו מאז ולבה של הבת רחוק מלהיות שלם. "הכל היה פארסה", היא אמרה השבוע. "כבר תוך כדי שיחה איתו התחילו אצלי כל מיני ספקות". היא היתה אז נערה בת 17 וחצי בסוף התיכון. "הלכתי לצבא, התחתנתי, השנים עברו", אמרה. היום היא משוכנעת כי השיחה עם בן גוריון היתה חלק מהצגה גדולה שנועדה להסתיר את האמת על רצח אביה.
פרשת קסטנר ממשיכה להסעיר רבים גם כיום. "זו פרשה מורכבת יותר מרצח ארלוזורוב, שאלת אלטלנה, פרשת לבון והשילומים", אומר פרופ' ויץ, "זו מחלוקת מדממת עד היום בין הימין למפא"י".
הראל כתב בספרו כי רצח קסטנר "לא היה רצח פוליטי בלבד. היה זה רצח פוליטי משולב בפרובוקציה... מבצעי הרצח תיכננו אותו כך שיוכלו להטיל את האחריות עליו על השלטון, ובראשו על ראש הממשלה ועל שירות הביטחון הנמצא תחת פיקוחו... מכשיר לעלילה זדונית נגד הממסד הפוליטי במדינת ישראל". אקשטיין מסרב לתת להראל, שמת ב–2003, לומר את המלה האחרונה. "הרבה תמיהות, ולימים הרבה מאוד תמיהות, נתווספו למאגר שאלותי־שלא־נשאלו, ואם נשאלו — לא נענו", כתב בספרו.
