לק"י
שנאת א-להים והרצון להתנתק מבורא העולם, אינה יכולה להביא את האדם באשר הוא לאהבת אדם, חיה, צמח או דומם.
ודאי שלא יכולה לאפשר לאדם לאהוב יהודי ולכן, כשהשנאה מחופשת ל"ואהבת לרעך כמוך" בלי "אני השם", היא מצליחה להונות ולרמות אנושות שלמה.
כשהחושך מחייך אליך, תפחד ממנו עוד יותר מאשר חושך שאינו מחייך.
ודאי שלא יכולה לאפשר לאדם לאהוב יהודי ולכן, כשהשנאה מחופשת ל"ואהבת לרעך כמוך" בלי "אני השם", היא מצליחה להונות ולרמות אנושות שלמה.
כשהחושך מחייך אליך, תפחד ממנו עוד יותר מאשר חושך שאינו מחייך.
שנת הַלּוֹמֵד
עַל־מְנָת לְלַמֵּד לִפְרט
קטן
רוב התרגומים, עתיקים וחדשים, של גויים ו"יהודים
חדשים" כאחד, לא מדייקים בנוסח של המסורה. לפי "תרגום השבעים", מצוּוה
היהודי אוהב ה', לאהוב את רֵעוֹ כפי שהוא אוהב את עצמו, בגלל שהוא אוהב את ה'.
הרפורמטורים אימצו את ניסור ועיוות הצו
הא-להי, כפי ששוכתב והוכנס ל"ברית־החדשה".
הברית־הדמיונית־החדשה, מצטטת את הנוסח של
התרגום היווני (הוא "תרגום השבעים"), רק ללא "אני השם".
"וְהַשֵּׁנִית
דּוֹמָה לָהּ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ׃"
בעקבות מקורות משוכתבים ומסולפים אלה, הלכו התרגום
הקתולי-הלטיני, התרגום *הפרוטסטנטי־הגרמני של הרפורמטור מרטין לותר, התרגום האנגלי והתרגום
הצרפתי של Segond Louis.
כרגיל, גם היהודו־נוצרים קפצו על המציאה
הכפרנית וששו לנתק את בוראם מהפסוק ועקב כך, מעניין האהבה בכללותו.
רבים הם המתקשים להבין את הצו הא-להי הזה,
שלכאורה דורש מהיהודי שיאהב את זולתו, כולל את הנכרי, כפי שהוא אוהב את עצמו. הרי
זה קשה ביותר, עד בלתי אפשרי ובהכרח לא בכוחו של כל אדם! לכן מפרש הרב הגאון
הצדיק, רבי שמואל בן רבי מאיר זצוק"ל, הרשב"ם - נכדו של רש"י:
"רעך הוא - אם טוב הוא, אבל לא אם הוא רשע, כדכתיב 'יראת ה' שנאת רע'"
(מש' ח יג). גם הרמב"ן זי"ע מפרש הפסוק: "וטעם ואהבת לרעך כמוך,
הפלגה, כי לא יקבל לב האדם את חברו כאהבתו את נפשו, ועוד שכבר בא רבי עקיבא
(ב"מ סב, ע"א) ולמד חייך קודמין לחיי חברך".
מה שחשוב לתת עליו את הדעת ולהתבונן בו עד
לעומק ההבנה, הוא יסוד ה"ניסור" והניתוק, שהוא יסוד נוצרי מובהק עוד
מימי חסידי ישו שר"י והרבה יותר מימי מרטין לותר שר"י, מחולל הרפורמציה
הפרוטסטנטית.
באמצעות ניסור, הפרדה או ניתוק מילה או אפילו אות אחת מן התורה, נוצר עיוות המציאות שמביא איתו אסונות בקנה מידה שאינו נתפס ולמהלך דורות רבים מספור.
ניתוק הקב"ה חלילה וחס מנושא האהבה ו/או הרֵעוּת, הוא בדיוק ההבדל בין שמים וארץ, בין יהודי לבין נצרות פגאנית, חשוכה, ברברית מגוהצת, המביאה כבר 2000 שנה חושך שלא היה כמותו בעולם, כשחיוך של חסד נסוך על פניה, בזמן שהיא ממיתה את האופל על כולנו.
באמצעות ניסור, הפרדה או ניתוק מילה או אפילו אות אחת מן התורה, נוצר עיוות המציאות שמביא איתו אסונות בקנה מידה שאינו נתפס ולמהלך דורות רבים מספור.
ניתוק הקב"ה חלילה וחס מנושא האהבה ו/או הרֵעוּת, הוא בדיוק ההבדל בין שמים וארץ, בין יהודי לבין נצרות פגאנית, חשוכה, ברברית מגוהצת, המביאה כבר 2000 שנה חושך שלא היה כמותו בעולם, כשחיוך של חסד נסוך על פניה, בזמן שהיא ממיתה את האופל על כולנו.
שנאת א-להים והרצון להתנתק מבורא העולם, אינה יכולה להביא את האדם באשר הוא לאהבת אדם, חיה, צמח או דומם.
ודאי שלא יכולה לאפשר לאדם לאהוב יהודי ולכן, כשהשנאה מחופשת ל"ואהבת לרעך כמוך" בלי "אני השם", היא מצליחה להונות ולרמות אנושות שלמה.
מה שקורה כאשר מנתקים בכוח את הא-להים מהציווי, מהאהבה, מהרעות, הוא, שהמשמעות שאני כיהודו־נוצרי נותן למשפט המנותק "ואהבת את רעך כמוך" הופכת ל תהפוך את מי שאינו נוצרי כמוך, להיות כמוך.
כשהחושך מחייך אליך, תפחד ממנו עוד יותר מאשר חושך שאינו מחייך.
 |
| גראפיטי שמנסה ללמד את החרדים לדבר השם מה זו אהבה אכן, גראפיטי של כולו נובע מאהבה, רעות וכוונות טובות... |
*Du sollst deinen Nachsten lieben wie dich selbst (Matthäus 22, 39)
