לק“י יָשְׁמִיעַ השֵׁם אֵתְכֶם עַתָּה כַּיֹוֹם שְׁמוּעוֹת טוֹב עמ“י עש“וּ
XW
מכתב מהגאון הקדוש כבוד הרב ר' אלחנן וסרמן הי"ד זיע"א אל בעל ה"חזון אי"ש" בתקופת מלחמת העולם הראשונה
 |
| בית המדרש הגדול בסטויבץ בתקופת שהותו של החזון איש בעיירה |
שנת הַלּוֹמֵד
עַל־מְנָת לְלַמֵּד לִפְרט
קטן
מכתב מעניין בכתב ידו וחתימתו המלאה של הגאון רבי "אלחנן בונם בלאאמו"ר נפתלי בינוש ז"ל וסרמן". "סמילוויטש" (סמילוביץ, Smilavichy, פלך מינסק, כיום בלרוס), [אדר א' ה'תרע"ט 1919 למניינם].
נשלח אל:
"הרב הגאון המפורסם מחבר ס' *חזון איש" בעיר סטויבץ, קרובה למיר, על גדות *נהר הניימן במרכז בלרוס (סטוֹוְבְּצִי Stowbtsy, Стоўбцы פלך מינסק, כיום בלרוס), בענין עזרה כספית לישיבת סמילוביץ, אשר הוקמה באותה תקופה, ע"י רבי אלחנן וסרמן הי"ד זי"ע ורבי אליהו דושניצר זצוק"ל זי"ע, בשליחות רבם בעל ה"חפץ חיים", כסניף לישיבת ראדין שגלתה אף היא לאותו אזור.
ישיבה זו התקיימה כחמש שנים בניהולו של רבי אלחנן, בקושי רב וללא כל מקור קבוע של הכנסות, לאחר התגברות הצקות ורדיפות ה"יבסקציה" [המחלקה היהודית במפלגה הקומוניסטית, אשר התנכלו להרוס את החינוך התורני ואת חיי הדת], ברחו בני הישיבה וראשיה לפולין, בחודש סיון תרפ"א בהוראת רבם בעל ה"חפץ חיים".
החזון איש שהה באותה תקופה בעיר סטויפץ, ושלח מעט כספים שהשיג להחזקת הישיבה. קשר מוקדם זה בין רבי אלחנן ל"חזון איש" אינו-ידוע מכל מקור אחר.
ידועות הן אמנם ההתכתבויות ביניהם בסוף שנות ה'תר"צ, בענייני הנהגת הקהילות בארץ ישראל, מול חוגי הציונות ואנשי "הסתדרות האובדים" [כלשונו החריפה של רבי אלחנן]. אולם לפנינו התכתבות מוקדמת כעשרים שנה קודם לכן, המלמדת גם על תחילת פרסומו של רבינו ה"חזון איש", לאחר צאת ספרו הראשון "חזון איש" בעילום שם, בשנת ה'תרע"א. ספר זה עשה רושם-רב, ועקב כך החל שמו של ה"חזון איש" להתפרסם מעט בחוגי הישיבות.
נשלח אל:
"הרב הגאון המפורסם מחבר ס' *חזון איש" בעיר סטויבץ, קרובה למיר, על גדות *נהר הניימן במרכז בלרוס (סטוֹוְבְּצִי Stowbtsy, Стоўбцы פלך מינסק, כיום בלרוס), בענין עזרה כספית לישיבת סמילוביץ, אשר הוקמה באותה תקופה, ע"י רבי אלחנן וסרמן הי"ד זי"ע ורבי אליהו דושניצר זצוק"ל זי"ע, בשליחות רבם בעל ה"חפץ חיים", כסניף לישיבת ראדין שגלתה אף היא לאותו אזור.
ישיבה זו התקיימה כחמש שנים בניהולו של רבי אלחנן, בקושי רב וללא כל מקור קבוע של הכנסות, לאחר התגברות הצקות ורדיפות ה"יבסקציה" [המחלקה היהודית במפלגה הקומוניסטית, אשר התנכלו להרוס את החינוך התורני ואת חיי הדת], ברחו בני הישיבה וראשיה לפולין, בחודש סיון תרפ"א בהוראת רבם בעל ה"חפץ חיים".
החזון איש שהה באותה תקופה בעיר סטויפץ, ושלח מעט כספים שהשיג להחזקת הישיבה. קשר מוקדם זה בין רבי אלחנן ל"חזון איש" אינו-ידוע מכל מקור אחר.
ידועות הן אמנם ההתכתבויות ביניהם בסוף שנות ה'תר"צ, בענייני הנהגת הקהילות בארץ ישראל, מול חוגי הציונות ואנשי "הסתדרות האובדים" [כלשונו החריפה של רבי אלחנן]. אולם לפנינו התכתבות מוקדמת כעשרים שנה קודם לכן, המלמדת גם על תחילת פרסומו של רבינו ה"חזון איש", לאחר צאת ספרו הראשון "חזון איש" בעילום שם, בשנת ה'תרע"א. ספר זה עשה רושם-רב, ועקב כך החל שמו של ה"חזון איש" להתפרסם מעט בחוגי הישיבות.
* נהר נְיֶימֶן הוא הנהר הגדול ביותר בליטא, והשלישי בגודלו בבלארוס. הנהר זורם לאורך 937 ק"מ, במהירות ספיקה של 616 מ"ק לשנייה. הוא יוצא מנקודת מפגש של שני יובלים קטנים כ-15 קילומטרים דרומית מערבית לעיירה אוזדה במרכז בלארוס וזורם דרך שטחי ליטא לפני שהוא מתנקז דרך הלגונה הקורונית אל הים הבלטי סמוך לקלייפדה
* במלחמת העולם הראשונה גלו ה"חזון איש" ורעייתו לכמה מקומות. בעיר סטויבץ, הוא כתב (בסוף חידושיו לגמרא עירובין): "חידוש זה חידשתיו במרתף בסטויבץ, כשהתעופפו כדורי מות ממעל לראשי". שם הוא קבל תואר "רב" למשך שנה, כדי שישתחרר מחובת הגיוס לצבא הרוסי. אחרי כן עבר למינסק, עיר שאליה הגיעו גדולי תורה כמו רבי חיים מבריסק ובנו רבי וולויל סולובייצי'ק, הסבא מסלובודקה, ורבי ירוחם מיר.
אחרי המלחמה כשירד על רוסיה מסך הברזל הבולשביקי, חזר רבי אברהם ישעיה במאמצים רבים לליטא, ובשנת ה'תר"פ הגיע לוילנא, שם התגורר שלש עשרה שנה עד שעלה לארץ ישראל. בתקופה זו הוציא עוד שלשה כרכים של "חזון איש" (על עניני מוקצה, עירובין, גיטין וקידושין). בכל פעם שהדפיס ספר חדש גרם לו הדבר שמחה עילאית, וכך התבטא: "כשספר שלי יוצא לאור עולם, אני שמח מאד, כאדם המוליך את בנו לחופה". כיוון שהיה חשוך בנים, כוונתו היתה מעומק לבו.
בוילנא היו לו קשרים הדוקים עם רבי חיים עוזר גרודזנסקי, רבה של וילנא, שהעריך מאד את ה"חזון איש" והתייעץ אתו בענייני דיומא. גם רבי משה בלוי, שלוחה דרבנן דירושלים, נקשר אליו בידידות.
בשנת ה'תרצ"ג עלה רבי אברהם ישעיה לארץ הצבי.
