יסודות הרפורמציה הפרוטסטנטית

הרמן כהן, כתב: "כמו שהפרוטסטנטיות השליכה מעל עצמה את עול המסורת הכנסייתית, כך גם היהדות השליכה מעל עצמה את העול המכביד של ההלכה הרבנית"

Five solae of the Protestant Reformation
Sola scriptura
Sola fide
Sola gratia
Solus Christus
Soli Deo gloria

פרוטסטנטית מלשון פרוטסט - מחאה.
מייסד נצרות זו היה פעיל חברתי כפי שנקרא בימינו.
הוא ניסח המון מחאות וייסד נצרות מחאתית. רפורמית.
לכן נצרות זו נקראת גם נצרות רפורמית.

מרטין לותר, ז'אן קלווין והאחרים ראו במקרא לבדו מקור חזק דיו, "דברו המהדהד של אלוהים", שההשראה והקדושה שבו היו כה עוצמתיות עד שדי היה בהן כדי לאפשר לכל אחד להבינו מתוך עצמו ללא הזדקקות לתיווך המסורת – בתנאי, כמובן, שאכן האמין בהיות התנ"ך דבר האל וציפה לקבל את אמיתותיו.

■ לותר קבע ב-1520 למניינם ש"המקרא הוא המבאר שלו עצמו" (scriptura sui ipsius interpres), ובכך שלל כל סמכות חיצונית לו כנקודת משען לפרשנות. מאז ועד ימינו, הקדישו הפרוטסטנטים הרבה ממאודם, יותר מכל הזרמים האחרים, בפיתוח שיטות הרמנויטיות (חקר טקסט) שונות להבנת פשט המקרא והברית החדשה. Sola scriptura.

■ האגרת אל הרומים פרק ג' וד' בתרגום לותר מ-1522 למניינם: (פסקה שלישית, שורה שנייה): לָכֵן דָּנִים אֲנַחְנוּ שֶׁבֶּאֱמוּנָה יִצְדַּק הָאָדָם בִּבְלִי מַעֲשֵׂי תוֹרָה. לותר שאב את רעיון הצידוק שלו מאגרת פאולוס הראשונה. לותר ביסס את התאולוגיה שלו על הפסוק מספר חבקוק צדיק באמונתו יחיה, והסביר שאין אפוטרופוסים לאמונה, אלא אדם שמאמין בלב הוא עובד אלהים ואין זולת זה.

■ לדוקטרינה הייתה השפעה עמוקה ומתמשכת על הפילוסופיה האירופית, והיא תרמה תרומה מרכזית לדגש המתחזק על היחיד הסובייקטיבי, שאמונתו כלפי פנים ולא מעשיו המדידים הושמו במרכז. מהלך זה הוביל בעקיפין גם לנאורות עצמה ולתפישות מודרניות שצמחו אתה ואחריה. ז'אן קלווין ותלמידיו הקצינו עוד יותר מלותר וקבעו שגם האמונה עצמה היא מתת אלוה ולא יכולה לנבוע מתוך בחירה חופשית והטבע האנושי.

■ שוויון. אין סמכות עליונה. הכומר וקהילתו שווים.

■ התנתקות ממסורות, שלילת מסורת (מאב לבן, תורה שבע"פ)

■ חופש אינטלקטואלי

■ מטריאליזם (חומריות. הכל חומר. אין שום דבר רוחני, אין רבדים במציאות, הכל פשט)

■ סובייקטיביזם (אין אמת. אין אמת מוחלטת)

■ "הנגשת" כתבי הקודש לכלל המאמינים. תנ"ך בגובה העיניים. הדפוס הומצא 10 שנים לפני הרפורמציה של לותר וזה היה מה שאיפשר לו להפיץ את המחאות בכל רחבי אירופה.

■ המדינה שולטת בדת. הרשויות - הן הכוח העליון. מכאן התפתחה הלאומנות (הפשיזם). מכאן צמח באופן ישיר המונח "חופש דת".

שני הסעיפים הפותחים את התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית, האוסרים על הקונגרס לתמוך בדת כלשהי או להעדיף אחת על רעותה, שאבו רבות ממורשת זו.

■ ריסוק המונופול האורתודוכסי - שבירת הבלעדיות שהייתה לכנסייה הקתולית על פירוש רצון האל ומתן האפשרות לפרשנות עצמאית הובילה בטווח הארוך לאי-מסוגלות ליצור הסכמה בנדון ולהכרח להעביר שאלות אלו לתחום הפרט וכך לחילון. אין חכמי דת. האמונה בלב בלבד וכל מאמין הוא כומר לעצמו.

■ זרמים פרוטסטנטיים מרכזיים והמקבילות הלכאורה יהודיות שלהם:

1. הזרם הלותרני - מקביל לתנועה הרפורמית ולשמאל כפי שהוא מוכר לנו כיום (דגש על חילון, על שיתופיות, על שוויון, על מרכסיזם, סוציאליזם וכל הקוסמופוליטיות הנגזרת מכך)

2. הזרם הקלוויניסטי - מקביל לתנועה הקונסרבטיבית ולימין כפי שהוא מוכר לנו כיום (דגש על הלאומיות ועל גינוניה וטכסיה. סממנים לאומיים, צבא, המדינה היא קדושה ומאוחר יותר המדינה היא תחליף לא-להים)

מכאן צמחו תתי-זרמים רבים נוספים, מה שאיפשר את התרסקות הנצרות הותיקה לזרמים רבים, זו הרפורמציה הפרוטסטנטית.

הנצרות הפרוטסטנטית היא המקבילה של "המחאה החברתית".

זו לא נצרות שנראית כמו דת עם גינוני דת כנסייתיים כפי שאנו מכירים מהסרטים, אלא תרבות אזרחית.

הבישוף הוא דיקן הפקולטה.

השיח, הז'רגון, הכל לבש צביון אזרחי, אקדמי.
ללא צלבים רבים (רק בטכסים ופרסים), ללא דמות הכומר וללא הנזירות, ללא הכנסיה הישנה.

הכנסיה בפורמט החדש שלה היא האקדמיה.

זו המהפכה של מרטין לותר והיא מצליחה לסחוף ולהטעות את ההמונים עד היום.

כל מה שנקרא "תרבות המערב" נוצר ישירות מהרפורמציה הפרוטסטנטית.

על כך מושתתות מדינות צפון אמריקה ורוב מדינות אירופה.

גם הותיקן נכבש ע"י הזרם הפרוטסטנטי  מתחילת כהונת האפיפיור הנוכחי והלחצים שאובמה וקלינטון השפיעו למען כך והוא חבר המסדר הישועי (עובד את השטן) 

תודה מקרב לב לרב הגאון והמסור, מזכה הרבים, ר' דב ברקוביץ' שליט"א

לפני 500 שנה בשלהי ימי הביניים, נבדתה דת נוצרית חדשה בויטנברג שבגרמניה על ידי מרטין לותר שהיה נזיר אוגוסטיני חולה נפש שניסה להתאבד פעמיים. הוא היה אנטישמי קיצוני ודרש לשרוף את כל היהודים, בתי הכנסת בתי המדרש וספרי התורה שבע''פ. ההיסטוריונים כתבו שמ. לותר היה שורש השנאה הנאצית. יסודות דת זו נחרטו על ידו על דלתות מנזרו, אותם הוא ניסח ב-95 הצהרות מחאה ותיקוני דת של הנצרות הקתולית [מאז נקראו הצהרות אלו "איק  פרופיטאו"- אני מצהיר (בלטינית)]. כל יסודות התרבות, המדע והחברה המערבית למעשה היו כתובים שם וגם  פיתוחיהם  הקיצוניים יותר מוסווים כתובנות תרבותיות וחלק מהמשתעבדים לתובנות אלו, כלל אינם מודעים לכך שהם למעשה התנצרו. כיום, ניתן למצוא הצהרות אלו בחוברת או בספר עם הסברים, בספריות או באינטרנט. למרטין לותר קם מתחרה בתוך נצרות זו בשם קאלוין, שיצר פיתוחים מעט שונים של הצהרות אלו. לכן, כוונותיהם של מרטין לותר וקאלוין היו להשתלט על האקדמיה, דרכה ניתן להשתלט על כל החברה והם אכן הצליחו בכך, כדברי פרופסור שפיץ, מגדולי חוקרי השפעת נצרות זו על האקדמיה- ,,הנצרות הפרוטסטנטית לחמה באוניברסיטאות, כבשה אותן ופרצה מתוכן" ("השפעת הנצרות הרפורמית על האוניברסיטאות", בתוך קובץ המחקרים באנגלית "הרפורמציה והאוניברסיטאות", ליידן" עמוד 9, שנת 1981). מרטין לותר הסביר ש,,באקדמיה נוצַרים נוצרים" (שם). ,,מרטין לותר עצמו היה כל כך מלא גאווה על הדוקטורט שלו בתיאולוגיה, עד שהכריז כי יתן עבורו את העולם כולו" (שם, ר. סטפר, "הקלוניזם והאוניברסיטאות", עמוד 76).

בשנת תשס''ז הוציא שחר פלד לאור את ספרו "מגרסת הזהויות", אחרי 7 שנות מחקר ובו אלפי מקורות המבוססים על מחקרים רבים המתעדים כיצד השתלטה הנצרות הפרוטסטנטית על האקדמיה והמדע ודרכה על תרבות המערב כולה.

ע''פ הציטוטים דלעיל והמקורות המובאים בספר זה, לא שייך לטעון "מי אמר שזה בכלל נכון"

כיצד להדגים בקצרה שה"מודרנה" והמדעים, הם לב ליבה של טומאת הנצרות הרפורמית:

הציטוטים דלעיל הם כבר מספיק משכנעים כדי להיווכח שהאקדמיה היא בית היוצר וכור ההיתוך, ההופך את האדם הלומד בה לנוצרי רפורמי-

פרוטסטנטי ושה"מודרנה", האקדמיה ותרבות המערב משמשים רק כשמות נרדפים של טומאת נצרות זו.
          

נראה כעת כיצד ניתן להסביר ולהדגים את כל הנ''ל ע''פ מספר הצהרות, גם ללא ידיעת כל 95 הצהרותיו של מרטין לותר. יסוד היסודות של הצהרות אלו בנוי על שיטת ה"ניסורים" ונתמקד בהמשך על כפיית היסודות הנוצריים המובעים בהצהרותיו על החרדים - "לימודי הליבה", גיוס לומדי התורה לצבא והחדרת האקדמיזציה הנוצרית הפרימיטיבית והכפרנית בכח, לתוך היהדות החרדית ומוסדותיה, אשר באמצעותם רוצים הערב רב היהודו נוצרים ומנהיגיהם במדינה, לנצר את הקבוצה היחידה בעם היהודי שנשארה יהודית- החרדים ובכך להופכה ליהודו נוצרית או בשם הנרדף "יהודי מודרני", כפי שכבר הגדיר זאת פרנץ רוזנצוייג הפילוסוף היהודו-נוצרי המפורסם בגרמניה שלפני השואה- ,,...ה"תרבות" שלנו רובה ככולה מושתתת על יסודות נוצריים" (פ. רוזנצוייג, אגרות,  עמוד 27-8). הוא חידד יותר את דבריו וכתב- ,,כל היהודים המודרנים ויהודים גרמניים יותר מכל האחרים, הם פרוטסטנטיים" ["הרמן כהן ושאלת הפרוטסטנטיות היהודית", ד.נ. מאיירס, 2001, עמוד 195-9, בתוך ספר השנה, ספרי ברגן, אוקספורד(באנגלית)]. החיקוי הקופי של נצרות זו מבוטאת על ידי הפילוסוף המפורסם ובעל ההשפעה המכרעת, היהודו-נוצרי פרופסור הרמן כהן מאוניברסיטת מרבורג בגרמניה בשנת 1924- ,,בדיוק כפי שהפרוטסטנטיות השליכה מעל עצמה את עול המסורת הכנסייתית, כך גם היהדות האתית השליכה מעל עצמה את העול המכביד של ההלכה הרבנית" (שם, עמוד 206). תלמידיהם הישירים או הרעיוניים של פרופסור הרמן כהן ורוזנצוייג, היו פרופסור גרשם שלם, מרטין בובר, מגנס וחבר מרעיהם שהקימו את האוניברסיטה בירושלים, שעיצבה את החינוך היהודו-נוצרי כאן בארצנו והצליחו לשמד מיליוני תלמידים.

להלן, "ניסוריו" של מרטין לותר:              

א.  הניסור הראשון שביצע לותר היה בין הרוחניות השמימית לבין האדם והממסד הכנסייתי. הוא מוחה על השוואת סמלי האפיפיור לסמלי "אותו האיש" (מחאה 79). האפיפיור אינו יכול לשמור על אף אחד מעונשו של האל (מחאה 21). הוא מוחה על כך ש,,סמכות תרגילי האפיפיור לגבי הנעשה לחוטאים בגהנום, אינם עדיפים מתרגילי קבלת הכספים על ידי הבישופים והכמרים כדי לכפר על העונשים בגהנום" (מחאה 25). הכנסיה היא מתווכת לא מוסרית בין החוטאים והאל (מחאה 28). כיצד לותר מיישב את מחאותיו אלו עם כל הכתבים והמסורות הכנסייתיות ("הקנון הנוצרי") שלאחר ה"ברית החדשה"?       

הוא עושה זאת באמצעות "הניסור השני" התלוי בניסור הראשון וזו דוגמא לכך שמי שמשתעבד ליסוד פרוטסטנטי אחד משתעבד בהכרח, במודע או שלא במודע, לשאר היסודות של נצרות זו.

ב.  הניסור השני- כל המסורת הזו היא המצאה של האפיפיורים והבישופים, ששיקרו בכך שהם קיבלו זאת תוך השראה מהשילוש הנוצרי, בניגוד לתנ''ך ולהבדיל ה"ברית החדשה" שלדידו, דווקא לכתבים אלו יש קשר לאליליו (השילוש הנוצרי: האל-האב, רוח ה"קודש" והבן- "אותו האיש").

המסקנות שלו הן: 1.  הלימודים הרוחניים, שעוסקים בעיקר במסורת הכנסייתית ע''י הנזירים במנזרים, הם ענינם האישי של הנזירים ולכן אין לכלל החברה תועלת מכך ולכן הם חייבים לשאת בנטל החברתי בכל המובנים כדי ליצור שוויון בינם לכלל החברה(מחאות 51,47,43). לדידו של לותר, הכמרים חייבים להשלים את לימודיהם באקדמיה בתיאולוגיה, כי רק שם מצוי הידע הדרוש להבנת הדת. עם השלטת כל תובנותיה של נצרות זו על האקדמיה באירופה ובאמריקה, הותרו גם תחומי לימוד אחרים באקדמיה כדי להיות כומר ובישוף בעל תואר אקדמי, מה שהוליד את החיקוי הקופי של הקהילות היהודו-נוצריות בארצנו ובעולם, הממליץ ו/או מחייב שרב קהילה יהיה דוקטור-רב (תופעה שהתפשטה גם בקהילות של הציונות הדתית). לכן, היהודו-נוצרים בארצנו רואים גם הם את עצמם מחויבים, בשם התרבות המערבית הנוצרית, לדרוש מהחרדים שלומדי התורה ישאו בנטל החברתי, כי כל לימודיהם בישיבות ובכוללים הם עניינם האישי, מלבד קבוצה קטנה שרשאית להתמיד בלימודיה, בכפוף ליסוד שקבעה נצרות-ההשכלה החל מלפני 250 שנה, שלכל סוג של השכלה צריך שיהיה ייצוג סמלי מסוים, לצורך קיומה ההשכלתי של החברה. לדידו של לותר, כיוון שרק התנ''ך והברית החדשה נכתבו בהשראת השילוש הנוצרי, יש לזקקם (סולה סקרפטורה) מכל השיבושים המכוונים שעשה בהם הממסד הקתולי ומשגיאות שנפלו בהם במשך הזמן.  

אין לכנסיה את הסמכות לטעון שההעתקות שלהם של התנ''ך ("הוולגטה הנוצרית") ושל "הברית החדשה" שקודשו ע''י הכנסיה, הן האמינות ביותר ולכן צריך לזקק את הכתבים הללו ע''פ "מחקר השוואתי" באקדמיה ע''י הדוקטורים והפרופסורים, מחליפי הנזירים במנזרים, היות וכיום המנזרים האמיתיים לדידו הן האוניברסיטאות ובכך הופך אוטומטית הזיקוק לאמין ביותר. לצורך הזיקוק יש לקחת את כל כתבי היד ע''פ עקרון השוויון שביניהם וכתבי היד עקרונית נחשבים אמינים ביותר ובאותה רמת סמכות, אלא אם כן יוכח אחרת (כתבי יד אלו כללו כתבי יד קראיים ושומרוניים הידועים במגמתיותם וכתבי יד שנמצאו בגניזות שונות, ללא כל מסורת אמינה לגביהם וכו' וכו'). משיטה מעוותת זו נוצרו כ-150 גרסאות של הברית החדשה ומספר לא מבוטל של גרסאות התנ''ך. לכן, שיטה נוצרית פרוטסטנטית מעוותת וכפרנית זו היא כיום הבריח התיכון של כל ה"מחקרים" באוניברסיטאות ובאקדמיה במדעי הרוח, החברה, הרפואה ומדעי הטבע (למשל, מושג "החיים" נתפס כיום כמושג שווה גם לבני אדם וגם לחיידקים הנקראים גם הם יצורים חיים, בעוד שע''פ היהדות כל מה שאינו נראה  לעיניים אלא רק באמצעות מיכשור מלאכותי  נחשב דומם, כדברי מרן החזו''א וכו' וכו').

העיוות המוחי והכפרני ביותר שיצר לותר באמצעות היסוד הנוצרי של "מחקר השוואתי", הוא היסוד הנוצרי של בלעדיות ה"טקסט", היינו, שהמלה הכתובה היא הקובעת, על אף שהכתוב ללא הידע על כוונותיו של הכותב מתלמידיו, רבותיו או מוריו, הופך את הנכתב ל"מלה מתה", שניתן לפרשן אותה לפי יצריו גחמותיו ותאוותיו של הקורא. לכן, למרות שכותב הטקסט יכול להיות מושחת לחלוטין במידותיו, אך העיקר שבתחומו "המנוסר"(כגון: בעל כישורים ספרותיים, או שהוא משורר או ידוע שהוא רואה את עצמו כמתמחה בתחומים אחרים) הוא נחשב כבר מומחה. לכן, ב"לימודי הליבה" ניתן למצוא גם את שירי ביאליק וריה''ל בכפיפה אחת. כמו כן, על אף שכותבי מחקרים בכל התחומים עלולים להיות מושחתים במידותיהם ולגבב ידע שקרי או לעוות ידע אמיתי, באופן כזה שלא ניתן לבדוק את אמינותו, בכ''ז יחשב הדבר באקדמיה כ"ידע מדעי". מסיבה זו, ניתן לזרוק לזבל את כל ספרי, מאמרי ומחקרי מדעי הרוח, החברה והטבע שכולם נשענים על היסודות הנוצריים הנ''ל, אך הצרה היא, שזבל נוצרי אקדמי זה, מוחדר ע''י משרד החינוך במסע צלב נוצרי למוסדות הלימוד של החרדים, כדי לשלבם כנוצרים פרוטסטנטיים לכל דבר ועניין. הלימודים הטכניים באקדמיה- מחשבים, הנדסה וגם ראיית חשבון אינם נלמדים רק מספר חודשים כנדרש, אלא 4 שנים (לעומת קציני צבא ו/או חניכי קורס טייס, המסיימים כל אחד מתוארים אלו בפחות משנה), כדי להתחנך היטב בקורסים המיותרים, לחשיבה אקדמית נוצרית.                                                                                

כתוצאה מהניסור הראשון שביצע לותר – הפרדת האדם מרוחניות שמימית, התפתח באקדמיה לפני כ-250 שנה הניסור באדם עצמו, בין נפשו לבין החומר שלו ומאוחר יותר התפתח ניסור פרוטסטנטי נוסף בכל המציאות בין החומר(פיזיקה) לרוחניות, מה שהוביל לניסור קיצוני  יותר של המדע הנוצרי-פרוטסטנטי מלפני 120 שנה, שהנפש והחוויה האנושית אינה דבר מציאותי, אלא אשליה הנוצרת כתוצאה מתהליכים אלקטרו-כימיים ולכן הלב הוא רק משאבת דם שאין בו כלל נפש וממילא גם אין בחירה חופשית והאדם הוא עוד מין חייתי בכלל בעלי החיים. כתוצאה מריבוי הגרסאות הנוצריות המעוותות של התנ''ך שנוצרו באוניברסיטאות, "הוחלט" שם (וההנחה היא שם שגם לותר היה מסכים לכך) שאין יותר תוקף אלוקי לתנ''ך, בגלל סתירות שנוצרו בו כתוצאה מאותן גרסאות ולכן, יש לפרשן את הכתובים וכל שכן את המסורת הכתובה שלאחריה, לפי ניסורים היסטוריים, פסיכולוגיים, חברתיים וכו' ושהמומחים לתחומים ניסוריים אלו בוודאי אינם נמצאים במנזרים ובכנסיות (ועל פי החיקוי הקופי של היהודו -נוצרים, גם לא בישיבות ובין גדולי ישראל), כפי שטען לותר, למשל לגבי הבנת הנפש, שהכמרים אינם בקיאים בנפש האדם (מחאה 30) וגם לא בשאר תחומי החיים. לכן היהודו-נוצרים כאן בארצנו, ע''פ תפיסותיהם הנוצריות-פרוטסטנטיות שבמכבסת המלים נקרא כיום "המדע", רוצים כיום לכפות בכוח את דתם הפרימיטיבית והחשוכה, ע''י החדרת "לימודי הליבה" לתוך בתי הספר, החיידרים והישיבות הקטנות(בשלב זה), כי לפי המסורת הפרוטסטנטית, בפרט החל מעידן נצרות ההשכלה, רק האקדמיה המעוותת מבינה בתחומים אלה. את "הדת" שבממסד הכנסייתי כיווץ לותר רק לשני נושאים: "בשורת הקודש" ו"תהילת החסד" (מחאה 62) ולכן ניתן לשמוע מהיהודו-נוצרים הציוניים והציונים-הדתיים כאן בארץ כי לרבנים אין זכות להתערב, למשל בנושאים מדיניים. כוונתו ב"בשורת הקודש" היא, להופעת "אותו האיש" בעבר ובעתיד וכל הטקסים ושרותי הדת הנלווים לכך. החל מתחילת נצרות ההשכלה (משנת ת''ק), חלק מהפרוטסטנטים החליפו "קדושה" ו"משיחיות", רק בהערכה כלפיו כאישיות גדולה. ע''פ נצרות זו, ההזדקקות לשרותי הדת היא רק המלצה ולכן יש להפרידה מחוקי מדינה הצריכה להיות מנותקת משרותי הדת והממסד הכנסייתי, אך המדינה מחוייבת להיות מחוברת לממסד ולדת הנוצרית-רפורמית ולממסד שלה, היינו, האקדמיה (הכנסיה הנוצרית האמיתית). 

ניסור שלישי, בין דת למדינה: יש להפסיק את שליטת הכנסיה על כספי הציבור וקרקעותיהם ולהעבירם לגורם מדיני ולתת מכספים וקרקעות אלו לשיקום המעמד החלש ע''י השלטון שאינו שייך לדת (מחאות 51, 43, 41).  כתוצאה מכיווץ מושג הדת הממסדי והחלת הדת הפרוטסטנטית גם על "החיים", היינו, "קדושת החיים" ו"קידוש החול והטומאה", נוצרו ה"ניסורים" דת-תיאולוגיה (לימוד וניתוח הדתות באקדמיה, באמצעות היסוד הפרוטסטנטי של "המחקר ההשוואתי"), דת- פסיכולוגיה, דת- מדע, דת –לאום (מקורו של הדתי-לאומי. לכן, "הפועל-המזרחי" שלח בשנת תר''ץ את נציגיו לכת הפרוטסטנטית בגרמניה, "האחים בורדרהוף", ששאפה לחיות על פי אורח חייהם של תלמידי יש''ו, כדי שילמדו אותם כיצד לשלב בין הדת למרכסיזם), דת-חברה, דת-צבא, דת- מדינה וכו'. מכיוון שהחומר קיבל קדושה מיוחדת בנצרות זו כחלק מ"החיים", לכן התפתחה חקירה עניפה והתוצאה היתה פיתוח הטכנולוגיה וככל שמפתחים אותה יותר זה נחשב אצלם "התקדמות" ו"קידמה", כאשר ה"חומרנות" הנוצרית כובשת והורסת את החברה המערבית. לכן, הם פיתחו חינוך המנותק ממושג ה"דת" ואכן קאלוין, מראשי הפרוטסטנטים, פיתח בג'נבה את הפדגוגיה ואת מושג בתי הספר והתיכון עם "לימודי הליבה" וג'נבה הפכה לרומא של הפרוטסטנטים.    מכיוון שלותר מחה על תיווך הכנסיה בין האדם לאלוהיו (לשילוש), ממילא אין צורך בכל טקסי הכנסיה ושירותי הדת ומספיק שהאדם יהיה "דתי בלב". אומנם, כדי להתחבר לאל האדם יכול לקיים מצוות הנוהגות בדת מסוימת אם הוא מרגיש שבכך הוא מתחבר לאל, אך רק כהמלצה (וע''פ יסוד נוצרי זה מתנהלים חייו של הציוני-הדתי, שמחובר לחלוטין כיהודו-נוצרי לכל יסודות נצרות זו) ואם הוא מרגיש שקיום זה מתנגש עם יסוד "החיים", שהוא כשלעצמו קדוש ביותר, הוא חייב לבצע רפורמה ולכופף את המצווה שהוא קיבל על עצמו, לבטלו או לפחות להגמישו מפני החיים הגשמיים "הקדושים", כפי שכבר הגדיר מרן החזו''א את ה"מזרחי", "הדת והחיים".  גם הגדרת האלילות נתונה ממילא לתפיסתו האישית והוא יכול להחליט גם שחוקי-הטבע היא המערכת האלוהית שלו, בתנאי שחוקים אלו יוגדרו ויאושרו באקדמיה האובייקטיבית. על פי יסוד זה נוצר שטף האידאולוגיות והפילוסופיות הפרוטסטנטיות שבחלקן הן אף אתאיסטיות ובלבד שהן יהיו בנויות על יסודות הנצרות הפרוטסטנטית. יש להעיר כי בעקבות הפיתוח הפיזיקלי של תיאוריית הקוונטים בשנת תרס''ה, נופצו כל יסודות המודרנה המדעית ובכללם יסוד האובייקטיביות. המדע הנוצרי הפך לסובייקטיבי והנצרות הפרוטסטנטית משודרגת כיום מחדש, כדת פוסט-מודרנית(המודרניזם המאוחר).    כפי שראינו לעיל, היהודו-נוצרים מחקים את הנצרות הפרוטסטנטית בצורה פנטית, חשוכה ופרימיטבית ולכן הם החילו גם על התנ''ך ועל התושבע''פ את כל יסודות נצרות זו בצורה דוגמטית, היינו, ללא כל היגיון והתאמה למציאות ולעובדות, מכיוון שעל פי לותר אין לכפות תיווך בין האדם לאלוהיו, לכן גם אין לכפות על היהודים את "לימודי הליבה" הנוצריים וכן את הצו הפרוטסטנטי של הליכה לצבא, גם לגבי מי שעוסק בתורה וכן, גם אין לכפות על חרדים שאינם לומדים, להתגייס לצבא הנוצרי כאן בארץ, אלא לכל היותר לשרת שירות-אזרחי, רק באירגונים חרדיים, אך מכיוון שלותר הוציא מכלל היסוד הנוצרי הזה של אי-כפיה את היהודים, כפי שהראינו לעיל, שהוא אף דרש לשורפם עם ספריהם, לכן גם היהודו-נוצרים כאן בארצנו מגלים אותה אנטישמיות כלפי היהודים, היינו, החרדים ומנסים לנצרם בכח תוך כדי מסע צלב נוצרי נגדם.

מושג ה"קריירה" המממש את ה"חומרנות" הנוצרית, היינו, התקדמות מהירה בסולם התפקידים במקום העבודה, אפילו על חשבון משפחה וחיים אישיים, מקורו גם בנצרות זו, יסוד שפיתח אותו מאוד קאלוין והחיל עליו גם השראה של "קדושה" וידועה אימרתו המפורסמת – "אלוהים אוהב את המצליחנים" וגם מסיבה זו דורשים היהודו נוצרים בארצנו, שלומדי התורה יצאו לעבודה. על פי היסוד הנוצרי שאין לראות באף אדם יכולות יתירות על אחרים, לכן יש להחיל שיוויון קיצוני ופנטי בין איש לאשה ופיתוחו הפנטי של יסוד זה הוא הפמניזם ובוודאי לא לראות באי-נישואין לאשה ערך עליון ולכן הנזיר האוגוסטיני מרטין לותר, נתן לכך דוגמא אישית ונשא אשה. 

הציונות- גם הציונות מהווה ערך מקודש אצל מאות מיליוני פרוטסטנטים. בסדרת מחקרים ("לפני היות הציונות", עורך: שמואל אלמוג, עמוד 135, מרכז זלמן שזר, 1981) המכילים אלפי מקורות, אנו נוכחים שקבוצות של מאות מיליוני פרוטסטנטים השייכים לתנועות המילנאריות או האוונגליסטיות דגלו מלפני 150 שנה  בשיבת עם ישראל לארצו, תוך בניית מדינה ובית מקדש, כדי להכשיר את בואו המחודש של "אותו האיש" ואכן מייסדי הציונות היו כולם נוצרים פרוטסטנטיים שדגלו בשבתאות המודרנית, שהיתה גם פרוטסטנטית. הרצל הדליק כל ימיו נרות על עץ אשוח ביום חגאת המולד הנוצרי, סירב למול את בנו ובעשיה הציונית שלו היו מסביבו רק משומדים, כפי שסיפר הנס, בנו. הוא ביקש להיקבר ואכן נקבר בבית הקברות הפרוטסטנטי בוינה ומשם הועלה מעט עפר, הדבר היחיד שנמצא בקברו, להר הרצל בירושלים.  סגנו של הרצל, מקס נורדאו, חי עם נוצרייה וכן רבים מראשי הציונות, שחלק מילדיהם התנצרו רשמית בכנסיה ולא הסתפקו כאבותיהם שחיו ע''פ יסודות הנצרות הרפורמית בלבד, כגון בן גוריון שאמר בשמחה על נישואי בנו לנוצריה: "זה משביח את הגזע היהודי".

לנוכח כל הנ''ל, ברור כעת לכולם שהציונות הדתית על כל מרכיביה, מושתתת על כל יסודות ותובנות הנצרות הפרוטסטנטית-רפורמית וכך גם התבטאו על ארגון הראבייס הגדול שלהם "צהר", ראש מוסדות הציונות הדתית ברמת גן יהושע שפירא וראש מוסדות הציונות הדתית בחיפה ומי שנחשב לרב הטכניון, זיני.

הבדל אחד קיים בינם לבין היהודו נוצרים החילוניים, שהם משדרגים כבר 100 שנים את התורה שבכתב ובע''פ על פי הנצרות וכעת הם גם רוצים להכניס לא רק למוסדות ההסדר ומכוני ההוראה שלהם, אלא גם לבתי הספר היסודיים שלהם, את ביקורת המקרא והתלמוד על פי היסוד הנוצרי פרוטסטנטי "התורה והתלמוד בגובה העיניים", היינו, שוויון  בין הרמה המוסרית והעיונית של אנשי הציונות הדתית ובין אישי התנ''ך, התלמוד וכל שכן גדולי הדורות שאחריהם.

http://www.yoel-ab.com/forumIn.asp?top_id=25980&m_id=25980&title=

את הסדר העולמי החדש, שהוא "השבחת הגזע" המבוססת על תאוריית הגזע, ניתן להבין לעומקו העקרוני באמצעות הרפורמציה הפרוטסטנטית מהפסקה הבאה המשמשת דוגמא מצויינת להבנה זו.

מדינת ישראל באמצעות משרד המשפטים שלה, תסביר לנו עכשיו כיצד מותר לרצוח בשם התורה:

"אנגליה היתה בימי הביניים מדינה קתולית, והמשפט הקנוני הקלסי שלט גם בענייני הפלה. אולם עם המהפכה הפרוטסטנטית, שהתחילה במאה הט"ז והסתיימה למעשה אחרי מלחמת האזרחים באמצע המאה הי"ז, גברה ההתעניינות במקורות יהודיים בכלל ובנוסח העברי של המקרא בפרט. הסיבה לכך הייתה הרצון להוכיח את צדקת הפרוטסטנטיות בטענתה העיקרית שהיא משקפת את האמת של דבר האל בתורתו בצורה הרבה יותר נאמנה מן הקתוליות. נציגה הידוע ביותר של אסכולה זו של "נוצרים שוחרי ידע עברי" (Christian  Hebraists) באותם ימים הוא ג'והן סלדן, חבר הפרלמנט האנגלי ועורך דין שהחזיק בספרייתו מאות ספרי פרשנות והלכה, כולל כתבי יד של התלמוד. הוא כתב חיבורים אחדים על המשפט העברי וגם על נושאים תאולוגיים, וניסה להוכיח את צדקת הפרוטסטנטיות על פי מקורות יהודיים... על רקע זה, יש להבין את השינוי שחל בשאלת ההפלה במשפט המקובל באנגליה אחרי המהפכה הפרוטסטנטית. ויליאם האוקינס, אחד ממעצביו העיקריים של המשפט המקובל בעידן המודרני אף על פי שהתייחסו בעבר להפלה כאל רצח, אין לעשות זאת היום, גם אם הגיע העובר לשלב העיצוב, ורק משעה שיצא לאוויר העולם, הריגתו היא בגדר רצח. האוקינס תולה את הצדקת הגישה החדשה במשפט המקובל בעובדת התאמתה ל"תורת משה", תוך שהוא מביא את לשון המקרא בנוסח העברי, "אסון" ולא "צורה", וקובע שהדעה המבוססת על התרגום היווני היא מיושנת, ואינה משקפת את עמדת המשפט המקובל בימיו"

מתוך:

מדינת ישראל
משרד המשפטים המחלקה למשפט עברי
המרכז להוראת המשפט העברי ולימודו
מכללת "שערי משפט"

פרשת השבוע
פרשת משפטים, תשס"ה, גיליון מס' 195
עורכים: אביעד הכהן, מיכאל ויגודה
עריכה לשונית: יחיאל קארה

"ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה"
ההפלה במקרא ובמשפט
דניאל סינקלר*
דין הריגת עוּבּר במקרא

מערכת המשפט שמעזה לכנות עצמה "המשפט העברי", מפיצה תעמולה תחת הכותרת "פרשת השבוע", בעוד שהיא מבוססת במודע על התאולוגיה הפרוטסטנטית. המקרא עפ"י הנצרות הפרוטסטנטית של הכומר מרטין לות'ר!

הנה הקובץ, כאן: